אחדש לך שיש מי שאוהבים את החיים הלוחצים האלו
טוב,
אז לא אוכל לגלול את סיפור חיי על דפי פרוג,
וגם זה ממש מיותר.......
אבל תאמיני לי שאת מדברת עם אישה שגרה הרחק מכל המשפחה,
ומאווודדדד רוצה לחזור למרכז!
נשמע הזוי, אה?
אבל כן.
ב"ה יש עבודה מעולה.
בעל מבסוט שלומד ברוגע ונחת יותר מאשר במרכז.
יש מלא חברות והווי חברתי מושלם.
יש בית גדול ויפיפה........ ונוף פסטורלי לכינרת.
ויש את איכות החיים הזו שכאשר אחליט לוותר עליה,
אדע שאני מפספסת משהו מאוד גדול בחיי.
ולא. לא עברתי בגלל ענין כלכלי.
עברתי בגלל שידעתי שבעלי מחפש את הרוגע והשקט.
לא ידעתי בכלל מה זה הפלוסים של הפריפריה!
והבטחתי שאני נשארת רק חצי שנה! לבדוק!
אבל לא אשקר שלא פעם ולא פעמיים אני אומרת לעצמי ולבעלי:
די כבר, אני רוצה לשמוע את הרעש הזה של ר' עקיבא, אני רוצה לראות רק חרדים ברחוב ולהיות שכנה
רק של הקהילה אליה אני משתייכת....
גם זה יקרה יום אחד.
אבל אני תמיד אברך על הצעד שעשיתי, כשהייתי זוג צעיר ללא ילדים, והכל היה פתוח לפני,
צברתי ניסיון בעבודה (לא היתה לי כאן הרבה תחרות, ורק יכולתי לגדול ולהתפתח), תקן וותק,
וגם חסכונות לא קטנים, ועכשיו אפשר לקום ולחזור יותר רגועים למרכז.