הנושאים החמים
הנושאים החמים
בשבוע שעבר ביקרתי את דודה שושנה שגרה בנוף כנרת.
נסענו למירון ולקברי צדיקים
ושם בסלונה המרווח של דודה שושנה מול גלי הכנרת השוצפים והמיית הצדפים, ואל תגידו לי שבכנרת אין צדפים כי בסה"כ לדודה שושנה אין גלים שוצפים מהסיבה הפשוטה שהיא גרה מרחק ניכר מהכנרת והקשר שלה אל הימה היפיפיה היא מקרי בהחלט על מנת להעשיר את הסיפור .
ישבנו שתינו היא עם כוס קפה ואני עם אייס וניל ופטפטנו על כל מיני דברים. דודה שושנה בשנה שעברה "נתנה" לי מתנה מס' ימים בקייטנת אמהות "והשנה" כך היא אומרת שאני עוד יותר זקוקה למנוחה,
ואני, צריכה בטח שצריכה... אבל הפעם הלכתי מוכנה, קודם כל השגתי מכשירי פלאפון מכל החברות פחדתי שלא תיהיה קליטה בחדר אוכל או בחדר האטום ח"ו.
סידרתי ערמות של כביסה מקופלות, תרגעו...) לכל יום שיהיה לבעלי מוכן, סגרתי עם גיסתי שתשמור עליהם והפלגתי לי לנופש, כנראה שמשהו השתנה בי מהלידה חמישית כי הפעם לא התקשרתי בכלל הביתה, אבל אלי, התקשרו גם התקשרו. ואז שמתי לב לתופעה מעניינת, כל הנשים בעלות פלאפונים קיבלו שיחות בממוצע שעתי של 1 ל- 2.3 דקות, העתקתי כמה מהם כדי שתיהנו גם אתם, השיחות הראשונות שמורות בזכויות שמורות לבעלי היקר שהתקשר בלילה ובאמצע הלילה לבדוק אם אני נחה. "ואל תדאגי שמאיר ויואלי צבעו את דלת האמבטיה בגואש, זה נראה לי שזה ירד בקלות".
אח"כ שמעתי אחת מדברת עם שמעון בעלה, ברמקול כי לא הייתה לה אוזניה וזה מאוד מסוכן בגלל הקרינה.
"שרה מה נשמע?"
"בסדר שמעון, הלבשת אותם?"
"אני לא מוצא מכנסיים כחולים כמו שכתבת לי בפתק ליעקובי".
"שמתי לך אותם בערמה"
"אני לא מוצא ת'ערמה".
"היא נמצאת בשולחן בסלון"
"באיזה שולחן?"
"שמעון בשולחן שלנו היחיד, בסלון"
"הא... טוב מצאתי"
"את מה, שמעון?"
"את השולחן"
"ואת הערימה? לא... כן... הנה מצאתי"
"אבל רגע שרה, מה רצית שאני יחפש לך?"
"לא לי, ליעקובי תחפש לו מכנסיים"
"אה... נכון מכנסיים"
"אבל אני לא מוצא, אין פה מכנסיים כחולים"
"אז תחפש במייבש מכנסיים חומים".
"אני לא מוצא"
"אז את המכנסיים הירוקים, הם נמצאים על המכונת תפירה"
"איפה שכל הבלאגן שלך?"
"שמעון אתה ברמקול", אומרת לו שרה ומקבלת צבע ארגמני בריא בפניה.
"בסדר שרה, בסדר, הנה מצאתי".
שרה עוד לא הספיקה למזוג לעצמה אוכל ושוב בעלה צלצל, אבל אני בינתיים הקשבתי למישהי שנראה לי משום מה (בעיקר בגלל החליפה הסגולה) קוראים לה גב' מרים,
"מה?"
"כן, כן.. שניצלים, אתה פורס אותם, שם שמן בינתיים וכן... כמו שאמרתי לך פרורים בצלחת אחת וביצה בשניה, אתה לא מצליח לפרוס? כן... כמו לחם, או פסטרמה"
"לא!! שמן במחבת לא בשניצלים"
"אז תפשיר"
"בקערה עם מים פושרים"
"אז תתן להם סנדוויצ'ים"
"אז תקנה להם לחמניות"
"אז תשלח את שרה'לה"
"אז תבקש מאמא שלי שתשלח לך"
"אז... " וזהו כבר לא שמעתי יותר, את העצות למכביר שהציעה לבעלה בעלת החליפה הסגולה.
כי בתכלס נכנסה שיחה דחופה יותר.
רבקה חברה שלי, בעלה התקשר מבוהל ביותר.
"יש לי חום?"
"תקח אקמול, .... לא זה לא מסוכן אל תדאג..."
"מה?"
"אל תפחד, זה כלום"
"איפה?"
"זה נורמאלי, כאבים בגרון עם חום זה ממש שום דבר"
"אל תדאג"
"הצלה לא יעשו לך כלום.ואמבולנס זה יקררר"
זהו אני חייבת להפסיק בעלי מצלצל אלי, אולי כדי לבדוק אם אני נחה, או שאין לו חולצה לעצמו או לטובי או כדי שאני יגיד לו איפה הסלוטייפ, או סתם לברר עוד כמה שעות אני חוזרת..
אז להת' לכם.
נסענו למירון ולקברי צדיקים
ושם בסלונה המרווח של דודה שושנה מול גלי הכנרת השוצפים והמיית הצדפים, ואל תגידו לי שבכנרת אין צדפים כי בסה"כ לדודה שושנה אין גלים שוצפים מהסיבה הפשוטה שהיא גרה מרחק ניכר מהכנרת והקשר שלה אל הימה היפיפיה היא מקרי בהחלט על מנת להעשיר את הסיפור .
ישבנו שתינו היא עם כוס קפה ואני עם אייס וניל ופטפטנו על כל מיני דברים. דודה שושנה בשנה שעברה "נתנה" לי מתנה מס' ימים בקייטנת אמהות "והשנה" כך היא אומרת שאני עוד יותר זקוקה למנוחה,
ואני, צריכה בטח שצריכה... אבל הפעם הלכתי מוכנה, קודם כל השגתי מכשירי פלאפון מכל החברות פחדתי שלא תיהיה קליטה בחדר אוכל או בחדר האטום ח"ו.
סידרתי ערמות של כביסה מקופלות, תרגעו...) לכל יום שיהיה לבעלי מוכן, סגרתי עם גיסתי שתשמור עליהם והפלגתי לי לנופש, כנראה שמשהו השתנה בי מהלידה חמישית כי הפעם לא התקשרתי בכלל הביתה, אבל אלי, התקשרו גם התקשרו. ואז שמתי לב לתופעה מעניינת, כל הנשים בעלות פלאפונים קיבלו שיחות בממוצע שעתי של 1 ל- 2.3 דקות, העתקתי כמה מהם כדי שתיהנו גם אתם, השיחות הראשונות שמורות בזכויות שמורות לבעלי היקר שהתקשר בלילה ובאמצע הלילה לבדוק אם אני נחה. "ואל תדאגי שמאיר ויואלי צבעו את דלת האמבטיה בגואש, זה נראה לי שזה ירד בקלות".
אח"כ שמעתי אחת מדברת עם שמעון בעלה, ברמקול כי לא הייתה לה אוזניה וזה מאוד מסוכן בגלל הקרינה.
"שרה מה נשמע?"
"בסדר שמעון, הלבשת אותם?"
"אני לא מוצא מכנסיים כחולים כמו שכתבת לי בפתק ליעקובי".
"שמתי לך אותם בערמה"
"אני לא מוצא ת'ערמה".
"היא נמצאת בשולחן בסלון"
"באיזה שולחן?"
"שמעון בשולחן שלנו היחיד, בסלון"
"הא... טוב מצאתי"
"את מה, שמעון?"
"את השולחן"
"ואת הערימה? לא... כן... הנה מצאתי"
"אבל רגע שרה, מה רצית שאני יחפש לך?"
"לא לי, ליעקובי תחפש לו מכנסיים"
"אה... נכון מכנסיים"
"אבל אני לא מוצא, אין פה מכנסיים כחולים"
"אז תחפש במייבש מכנסיים חומים".
"אני לא מוצא"
"אז את המכנסיים הירוקים, הם נמצאים על המכונת תפירה"
"איפה שכל הבלאגן שלך?"
"שמעון אתה ברמקול", אומרת לו שרה ומקבלת צבע ארגמני בריא בפניה.
"בסדר שרה, בסדר, הנה מצאתי".
שרה עוד לא הספיקה למזוג לעצמה אוכל ושוב בעלה צלצל, אבל אני בינתיים הקשבתי למישהי שנראה לי משום מה (בעיקר בגלל החליפה הסגולה) קוראים לה גב' מרים,
"מה?"
"כן, כן.. שניצלים, אתה פורס אותם, שם שמן בינתיים וכן... כמו שאמרתי לך פרורים בצלחת אחת וביצה בשניה, אתה לא מצליח לפרוס? כן... כמו לחם, או פסטרמה"
"לא!! שמן במחבת לא בשניצלים"
"אז תפשיר"
"בקערה עם מים פושרים"
"אז תתן להם סנדוויצ'ים"
"אז תקנה להם לחמניות"
"אז תשלח את שרה'לה"
"אז תבקש מאמא שלי שתשלח לך"
"אז... " וזהו כבר לא שמעתי יותר, את העצות למכביר שהציעה לבעלה בעלת החליפה הסגולה.
כי בתכלס נכנסה שיחה דחופה יותר.
רבקה חברה שלי, בעלה התקשר מבוהל ביותר.
"יש לי חום?"
"תקח אקמול, .... לא זה לא מסוכן אל תדאג..."
"מה?"
"אל תפחד, זה כלום"
"איפה?"
"זה נורמאלי, כאבים בגרון עם חום זה ממש שום דבר"
"אל תדאג"
"הצלה לא יעשו לך כלום.ואמבולנס זה יקררר"
זהו אני חייבת להפסיק בעלי מצלצל אלי, אולי כדי לבדוק אם אני נחה, או שאין לו חולצה לעצמו או לטובי או כדי שאני יגיד לו איפה הסלוטייפ, או סתם לברר עוד כמה שעות אני חוזרת..
אז להת' לכם.
