לא פעם אחת, ולא פעמיים, אנחנו נוסעים לשבת,
בד"כ מישהו מתקשר, ביום חמישי בלילה, או רביעי בלילה, או שישי בצהרים...
"אתם נוסעים לשבת? אפשר לקבל את הדירה?"
"כן, בשמחה"
כל יום השישי הנני טורחת ועמילה, מסדרת את המהפיכה של כל השבוע,
שוטפת, מנקה, משאירה טישויים, מגבות, נרות, שתיה, כוסות...
מספיקים בשניה האחרונה ובניסי ניסים את האוטובוס האחרון להורים,
(פעם אחת אפילו הלכנו ברגל מרחק משמעותי..)
כל הדרך חזור בעלי ואני מתערבים - אם השאירו משהו, או לא השאירו....
בד"כ לא השאירו...
אני לא באמת צריכה את החפיסת שוקולד או מה שלא יהיה - שמשאירים לנו על השולחן,
אבל זה כן ביטוי להכרת הטוב,
לפעמים משאירים אפילו פתק של תודה רבה, זה גם טוב.
דבר שהיה כל כך מובן מאליו בעבר - להשאיר משהו למארחים שטרחו כ"כ - נשכח כמעט לגמרי,
היום זה מובן מאליו שאנחנו חייבים, פשוט חייבים לתת את הדירה, ועל מה התודה בכלל?
הגדיל לעשות מישהו שכתב לנו פעם: "סליחה על הליכלוך שנשאר....."
לאן נעלמה התרבות הזו של הכרת הטוב?
אמנם אנחנו כולנו חרדים יראי ה', ושמחים להכניס אורחים. באמת!
אבל למה חובת הכרת הטוב לא מובנת מאליה כמו מצוות הכנסת אורחים?
טוב, לא באתי לקטרג, ולא להתלונן חלילה...
אלא רק לעורר על נקודה זו.
בד"כ מישהו מתקשר, ביום חמישי בלילה, או רביעי בלילה, או שישי בצהרים...
"אתם נוסעים לשבת? אפשר לקבל את הדירה?"
"כן, בשמחה"
כל יום השישי הנני טורחת ועמילה, מסדרת את המהפיכה של כל השבוע,
שוטפת, מנקה, משאירה טישויים, מגבות, נרות, שתיה, כוסות...
מספיקים בשניה האחרונה ובניסי ניסים את האוטובוס האחרון להורים,
(פעם אחת אפילו הלכנו ברגל מרחק משמעותי..)
כל הדרך חזור בעלי ואני מתערבים - אם השאירו משהו, או לא השאירו....
בד"כ לא השאירו...
אני לא באמת צריכה את החפיסת שוקולד או מה שלא יהיה - שמשאירים לנו על השולחן,
אבל זה כן ביטוי להכרת הטוב,
לפעמים משאירים אפילו פתק של תודה רבה, זה גם טוב.
דבר שהיה כל כך מובן מאליו בעבר - להשאיר משהו למארחים שטרחו כ"כ - נשכח כמעט לגמרי,
היום זה מובן מאליו שאנחנו חייבים, פשוט חייבים לתת את הדירה, ועל מה התודה בכלל?
הגדיל לעשות מישהו שכתב לנו פעם: "סליחה על הליכלוך שנשאר....."
לאן נעלמה התרבות הזו של הכרת הטוב?
אמנם אנחנו כולנו חרדים יראי ה', ושמחים להכניס אורחים. באמת!
אבל למה חובת הכרת הטוב לא מובנת מאליה כמו מצוות הכנסת אורחים?
טוב, לא באתי לקטרג, ולא להתלונן חלילה...
אלא רק לעורר על נקודה זו.