קורונה קורונה 6 - היתה פטפטת...

[אבי2000]

כמורה לספרות יצא לי ללמד אגדת עם שיכולה להיות קצת אלגוריה למצב שלנו
כל אחד יעשה את הנמשל שלו . כל אחד מאיתנו יכול להיות המגוצ'י של עצמו ומשפחתו
קצירו של המגוצ'י

. לו ערכתם מסע ליפן ובאתם לכפרו של מגוצ'י, הייתם רואים בטבורו של הכפר, בניין לא גדול, עשוי כולו עץ מעשה פיתוחים וגגו חדוד. לפני השער קבוע שלט ובו חרוט , באותיות זהב, השם: המגוצ'י. לזכרו של אותו זקן. הכפר שוכן לחופו של יום, במפרץ קטן. מעליו מתנשאת גבעה. הגבעה עשויה מרפסות מרפסות.

כל אחת זרועה אורז, ובכל חלקה תעלת-הלוקחת מימיה מאפיקו של נחל היורד כמדרון, מטה. במעלה הגבעה מתפתל שביל. הלך אשר יעלה בו יגיע אל מקום פתוח ופרוץ, מישור רחב-ידיים המתנשא בין התלים.

כאן היה מקום משכנו של המגוצ'י-בית חווה חקלאית, הבנוי עץ שחום, שגגו תלול ומכוסה קש-אורז. גם אביו ואבי אביו שכנו בבית הזה והאדמה סביב -נחלתם מדור לדור. היה המקום מרהיב עין אף מוגן מפני פורענויות הטבע.

. הר מכוסה יער מזדקר עד היום מאחריו ,ופלגים רצים ממנו ומשקים בדרכם את נחלת האבות. השמש מעניקה לשדותיו ולנופו קרני ברכה, והים משיב רוחות ועננים וגשמי נדיבות. האדמה כאן רווייה ודשנה ויבולה עשיר.

איש נבון ונעים הליכות היה המגוצ'י. בשעת מצוקה היו באים שכניו לדרוש בעצתו. בשיבה ובנחת חלפו ימיו, ולעת קרות המקרה, שעל אודותיו יסופר בסיפורינו, היה זקן ושבע ימים.

הייתה שעה קיצית של דמדומים, אלומות האורז עמדו ערוכות ערמות ערמות, כממתינות לדיש. השנה הניבו השדות יבול רב. אחר קציר הברכה, התכוננו כל בני הכפר, לערוך חגיגה ומשתה בגן אשר חוץ הים. כל בני הכפר, אמרנו פרט לשניים המגוצ'י הישיש ונכדו הרך טדה.

הערב היה חם, רוח לא נשבה, ולא קימטה את חלקת פני הים. אך בשבתו על הגזוזטרה הרגיש הזקן, שהבית הזדעזע והלמות קלה הרעידה את רגליו. הוא ידע מה משמעו של דבר: אי שם, לא הרחק ביותר רעמה האדמה. תדירות הן רעידות האדמה ביפן, והאוכלוסייה לא בנקל תיתפס לבהלה. לתפריט אך בערב הזה-הרהר הזקן-ממושך ואיטי ביותר היה הזעזוע.

הרחק מכאן רעדה האדמה רעידה עזה.בדאגה הסתכל המגוצ'י בכפר המשתרע לרגליו. לא ניכר בו שום סימן המבשר רעה. החוגגים לא גילו פחד או דאגה.אחר נשא עיניו אל היום, הביט בו וחזר והביט . משהו מוזר ביותר התרחש בו. לא האמין למראה עיניו: הים הלך ונסוג מן החוף! המגוצ'י ראה את הדבר ממעונו שבגבעה וכעבור שעה קלה ראו זאת האנשים בכפר. הים גרף את מימיו במהירות גוברת והולכת. שפת הים נחשפה, הסלעים בצבצו ערומים, והים עוד הוסיף ליסוג אחור, המפרץ התרוקן ממימיו. אנשים החלו לרוץ כדי לראות מה קורה לו לים שהוא נעלם מאפיקו? עמד המגוצ'י והתבונן בעיניים בוהות.

פתע, עלה בזיכרונו דבר, ששמע מפי אביו מימי נעוריו, לפני שנים רבות, כי הים נסוג לאחור והרחיק מן החוף, כמתרחש עתה לעיניו. מכיוון שהרחק מן המקום ארעה רעידת אדמה וזעזעה את פני הים וכמו תנועת מים בסיר, עתה הם עולים וגולשים מעבר האחר של הסיר, ואלו עברו השני נשאר. אך המים באגן חוזרים לאחר מכן וגולשים אל העבר השני. אותו הדבר התרחש עתה. עוד מעט ישובו המים לאפיקם בנחשול ענקי ובמהירות איומה ויסחפו כל מה שיפגשו בדרכם. אשר קרה פעם עלול ללא ספק לקרות גם עתה.

אך בני הכפר לא ידעו דבר על האסון העתיד לבוא עליהם. הם יצאו המונים המונים אל החוף לחזות בפלא המתרחש לעיניהם. קרבו מוכי-תימהון, נרגשים, מתרוצצים לאורכו ולרוחבו של המפרץ שנחשף באורח מופלא כל-כך. המגוצ'י צפה את הסכנה האיומה .אבל כיצד היה יכול להצילם מן הסכנה? כיצד יכלו לשמוע את קול אזעקתו? מה יעשה האיש כדי להושיע לאחיו הנדונים למוות?

ופתע נצנץ רעיון בראשו! הלך טדה במרוצה והביא חיש ענף אורן בוער. המגוצ'י הישיש נשא רגליו התשושות וכל עוד רוחומהר, מהר! - קרא את נכדו הקטן טדה, - רוץ והבא לי לפיד דולק! בו רץ אל שדה האורז הקרוב ביותר, הפיל את הענף הבוער בערמת קש אורז ומיד רץ על הערמה הסמוכה והצית גם אותה. הוא רץ במורדות השדה, הלוך והצת אלומות אורז

. לתפרי לשונות האש התרוממו השמיימה והאירו את הסביבה בלהבות זהובות, ועליהן התאבך עשן סמיך שחור. עמד טדה מן הצד, תוהה על מעשה סבו. לבו התחלחל למראה האסון הנורא. -או אוגי סן-קרא הנער-מה אתה עושה? מה אתה עושה? למה שלחת אש באורז? אוי, אוגי סן, למה, למה?... אך המגוצ'י רץ, מחריש, כשלפיד בוער בידו, בזה אחר זה התלקחו ערמות של אלומות באש אחת אדירה שאחזה בכל השדה ונהייתה שריפת ענק.

אז נשמע צלצולו של מגדל-הפעמונים, להזעיק את בני הכפר אל מקום השריפה. ההמונים, שהצטופפו על שפת הים, נשאו עיניהם ויראו את הלהבות. מיד עבר קול במחנה החוגגים: שדות אוגי-סן עולים באש! שואה באה על אבינו הזקן. הכל הכל נשכח מלבם. אפילו החזיון המופלא והמראות המשונים שנגלו לעיניהם וכל העם, כאיש אחד, הפכו גבם לים וירוצו בכל כוח רגליהם לעזור למגוצ'י הנערץ

. המגוצ'י צפה בקוצר רוח, ראה כיצד הם נוטשים בהמוניהם את המפרץ, עולים לחוף הים, נוהרים אל חוצות הכפר ועולים במרוצה אל הגבעה. עד מהרה הגיעו ראשוני הבאים נטולי נשימה. היו אלה כמה גברים עזים וצעירים קלי רגליים. הם חשו לכבות את הדליקה כל עוד רוחם בם, אך הזקן עצר בעדם. תנו לאש לבעור - קרא - היא תזעיק אלינו את העם.

לכולם צפויה סכנת מוות וכולם חייבים להיות פה. הללו לא ירדו לסוף דעתו אך נכנעו .בין כה ובין כה, והעולים אל הגבעה הלכו ורבו עד שהגיעו כל בני הכפר אל ראש הגבעה. ארשת של בהלה מעורבת בתימהון עמדה בפניהם.

הם הביטו אל הזקן ואל שדותיו הבוערים אך הישיש לא שעה אליהם. עיניו היו נעוצות בים. ופתע קרא אליהם בקול גדול: -הביטו וראו! הכל נעצו עיניים בנקודה שאליה הורה הזקן באצבעו. היה זה המפרץ הריק והחשוף המואר בקרני השקיעה. לתפריט מעבר לו לא נשקף אלא מדבר של חול והים הנסוג לא נראה עוד לעין.

רק במרחקים הסתמן קו שחור כהה וארוך, בדומה לחופו של אי מרוחק.

לפתע התחיל הקו נע וקרב יותר ויותר, הלוך והתעבה, הלוך והשחר, עד היותו כעין הדיו. עתה גאה ויתנשא כחומה גבוהה, אחר כבנין רב מידות, ולבסוף כהר גבוה. בקול נהימה אדירה וברעש איתנים הלך וקרב. היה זה הים השב אל אפיקו. הררי המים שטפו - שצפו את המפרץ הפתוח. המית קולות רועמים נשמעה והמים גאו, עלו בנחשולים אדירים ופרצו אל החוף והציפו את הכפר, ויוסיפו לשטוף עד התנפצם אל צוקי הגבעה.

אף כי רחוקים היו בני הכפר מן הים, בכל זאת הכה את פניהם גל רסיסי מים דקים ומלוחים, שנתזו עליהם כענן סוער. ההמון נבהל ונרתע לאחוריו אך המים לא הוסיפו לגאות. עמדו אנשים והתבוננו בים הסוער עד שהחלו גליו שוככים מעט מעט, ואם כי הים היה גועש עדיין, שפלו המים ונקוו באגנם הטבעי. אז, רק-אז, הבינו מה חולל הזקן למענם.

כל יבולו שקצר, מזונו לחורף וזרעיו לשנה הבאה, הכל היה למאכלת אש. הכל אבד, אך בני כפרו נצלו. הוא שהצילם ממות ונתן בעבורם את כל אשר היה לו. ההמון התקבץ לידו, בברכה ובהודיה. מן הכפר לא נשאר זכר. הים גרפו על בתיו וגניו. חלוקות האורז נמחו, הכל נתכסה חול וטין. הכפר נהרס אבל בני הכפר, עד אחד, נשארו בחיים .

מי קרא את הכל?

 

[ADHD]

מי קרא את הכל?

אני בעד תמיד לפרגן.
ודאי למי שישבה וכתבה בחריצות הודעה מפורטת ומסוגננת.
אולי תמחוק?

 

[עוקר הרים]

משהו יודע מה ההנחיות לתינוק בן שנה עם שיעול חזק לחה והקאות?
או לאן ניתן להתקשר ע"מ לברר מה לעשות?

רופא משפחה ששאלתי אמר לי שאם יש ליחה אז כנראה שזה לא קורונה
אבל המלצה שלי היא שתתקשרו למוקד מידע של מד''א

 

[חיה קפ.]

מי קרא את הכל?

מוכן לבחינה.
דברים יפים מאד.
אהבתי.

 

[עיצוביישן]

בהנחיות כתוב שאם יש חום של 38 מעלות ושאר התסמינים של שיעול וכו' אז יש לפנות למד"א

לקרובת משפחתי אובחן היום קורונה
ולא היה לה כלל חום
קצת כאב ראש וסחרחורת

 

[מצפה לישועה]

אני בעד תמיד לפרגן.
ודאי למי שישבה וכתבה בחריצות הודעה מפורטת ומסוגננת.
אולי תמחוק?

זה ציטוט מפוסט ישן.

 

[אברום 613]

"לך עמי בא בחדריך"
אבל המלב"ים אומר דבר מדהים!
הגם שעתה לא הגיע עת התשועה התחבי רגע עד יעבור זעם ה' מעליך, כי אז -
(ישעיה כ"ו כ"א) ה' יצא ממקומו לפקוד על עון העכו''ם שהרעו לישראל וגלתה הארץ את דמיה ששפכו בה יהיה הדם מגולה להעלות חמה לנקום נקם על העבר, ומעתה והלאה לא תכסה עוד על הרוגיה
כלומר ...אולי מה שקורה במדי ופרס, רומי וכו'
בפסוק הבא פוקד הש"י בחרבו הקשה הגדולה והחזקה על האומות הגדולות והחזקות בעולם
ובפסוק הבא מספר מה עם עמ"י...

"בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ":
כי אז כרם ה' צבאות בית ישראל לא לבד שיעשה ענבים כי גם יתן את יינו לרויה, ואז ענו לה ישוררו לה השיר הזה, ור''ל נגד השיר אשר שר דודי לכרמו (למעלה ה') על שעשה באושים, ישוררו לו עתה על שיצליח ביין חמר מלא מסך
-שימו לב דברים מחזקים ומעודדים- חכו לנמשל
"אֲנִי השם נֹצְרָהּ לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶנָּה"

אני ה'. אלה דברי ה' אל הכרם בשירתו. אני ה' נצרה את הכרם מכל פגע מבחוץ... וגם אשקנה בכל רגע, כדי שיגדל ... ולא לבד שאשקוד בל יתקלקל ענף או פרי, רק גם מחשש פן יפקד ויחסר עליה אחד מן העלים, ג''כ אצרנה יום ולילה, (והנמשל אני אצור אותם מאויבים מבחוץ, ואשקנה לרגעים בשפע נבואה והשגחת ה' שתתמיד עליהם, ולא לבד שישמור כהניהם וחכמיהם, רק אף ריקנים והמונים שביניהם ישמור כבבת עין בהשגחה פרטית) מלבי"ם באור הענין)

 

[אבי2000]

אני בעד תמיד לפרגן.
ודאי למי שישבה וכתבה בחריצות הודעה מפורטת ומסוגננת.
אולי תמחוק?

תסביר לי איך מהגוצי מציל את הקרונה...

 

[ADHD]

זה ציטוט מפוסט ישן.

ולכן לזלזל?
חבר'ה, אף אחד מעולם לא הפסיד מלפרגן.

 

[בית יפה]

משהו יודע מה ההנחיות לתינוק בן שנה עם שיעול חזק לחה והקאות?
או לאן ניתן להתקשר ע"מ לברר מה לעשות?

דבר ראשון להתקשר למדא

אבל הקאות בדרך כלל זה לא תסמין של קורונה
ככה הרופא אמר לי
ושוב-אין אחריות וכו
להתקשר למד"א

 

[MOTI.Z]

כמורה לספרות יצא לי ללמד אגדת עם שיכולה להיות קצת אלגוריה למצב שלנו
כל אחד יעשה את הנמשל שלו . כל אחד מאיתנו יכול להיות המגוצ'י של עצמו ומשפחתו
קצירו של המגוצ'י

. לו ערכתם מסע ליפן ובאתם לכפרו של מגוצ'י, הייתם רואים בטבורו של הכפר, בניין לא גדול, עשוי כולו עץ מעשה פיתוחים וגגו חדוד. לפני השער קבוע שלט ובו חרוט , באותיות זהב, השם: המגוצ'י. לזכרו של אותו זקן. הכפר שוכן לחופו של יום, במפרץ קטן. מעליו מתנשאת גבעה. הגבעה עשויה מרפסות מרפסות.

כל אחת זרועה אורז, ובכל חלקה תעלת-הלוקחת מימיה מאפיקו של נחל היורד כמדרון, מטה. במעלה הגבעה מתפתל שביל. הלך אשר יעלה בו יגיע אל מקום פתוח ופרוץ, מישור רחב-ידיים המתנשא בין התלים.

כאן היה מקום משכנו של המגוצ'י-בית חווה חקלאית, הבנוי עץ שחום, שגגו תלול ומכוסה קש-אורז. גם אביו ואבי אביו שכנו בבית הזה והאדמה סביב -נחלתם מדור לדור. היה המקום מרהיב עין אף מוגן מפני פורענויות הטבע.

. הר מכוסה יער מזדקר עד היום מאחריו ,ופלגים רצים ממנו ומשקים בדרכם את נחלת האבות. השמש מעניקה לשדותיו ולנופו קרני ברכה, והים משיב רוחות ועננים וגשמי נדיבות. האדמה כאן רווייה ודשנה ויבולה עשיר.

איש נבון ונעים הליכות היה המגוצ'י. בשעת מצוקה היו באים שכניו לדרוש בעצתו. בשיבה ובנחת חלפו ימיו, ולעת קרות המקרה, שעל אודותיו יסופר בסיפורינו, היה זקן ושבע ימים.

הייתה שעה קיצית של דמדומים, אלומות האורז עמדו ערוכות ערמות ערמות, כממתינות לדיש. השנה הניבו השדות יבול רב. אחר קציר הברכה, התכוננו כל בני הכפר, לערוך חגיגה ומשתה בגן אשר חוץ הים. כל בני הכפר, אמרנו פרט לשניים המגוצ'י הישיש ונכדו הרך טדה.

הערב היה חם, רוח לא נשבה, ולא קימטה את חלקת פני הים. אך בשבתו על הגזוזטרה הרגיש הזקן, שהבית הזדעזע והלמות קלה הרעידה את רגליו. הוא ידע מה משמעו של דבר: אי שם, לא הרחק ביותר רעמה האדמה. תדירות הן רעידות האדמה ביפן, והאוכלוסייה לא בנקל תיתפס לבהלה. לתפריט אך בערב הזה-הרהר הזקן-ממושך ואיטי ביותר היה הזעזוע.

הרחק מכאן רעדה האדמה רעידה עזה.בדאגה הסתכל המגוצ'י בכפר המשתרע לרגליו. לא ניכר בו שום סימן המבשר רעה. החוגגים לא גילו פחד או דאגה.אחר נשא עיניו אל היום, הביט בו וחזר והביט . משהו מוזר ביותר התרחש בו. לא האמין למראה עיניו: הים הלך ונסוג מן החוף! המגוצ'י ראה את הדבר ממעונו שבגבעה וכעבור שעה קלה ראו זאת האנשים בכפר. הים גרף את מימיו במהירות גוברת והולכת. שפת הים נחשפה, הסלעים בצבצו ערומים, והים עוד הוסיף ליסוג אחור, המפרץ התרוקן ממימיו. אנשים החלו לרוץ כדי לראות מה קורה לו לים שהוא נעלם מאפיקו? עמד המגוצ'י והתבונן בעיניים בוהות.

פתע, עלה בזיכרונו דבר, ששמע מפי אביו מימי נעוריו, לפני שנים רבות, כי הים נסוג לאחור והרחיק מן החוף, כמתרחש עתה לעיניו. מכיוון שהרחק מן המקום ארעה רעידת אדמה וזעזעה את פני הים וכמו תנועת מים בסיר, עתה הם עולים וגולשים מעבר האחר של הסיר, ואלו עברו השני נשאר. אך המים באגן חוזרים לאחר מכן וגולשים אל העבר השני. אותו הדבר התרחש עתה. עוד מעט ישובו המים לאפיקם בנחשול ענקי ובמהירות איומה ויסחפו כל מה שיפגשו בדרכם. אשר קרה פעם עלול ללא ספק לקרות גם עתה.

אך בני הכפר לא ידעו דבר על האסון העתיד לבוא עליהם. הם יצאו המונים המונים אל החוף לחזות בפלא המתרחש לעיניהם. קרבו מוכי-תימהון, נרגשים, מתרוצצים לאורכו ולרוחבו של המפרץ שנחשף באורח מופלא כל-כך. המגוצ'י צפה את הסכנה האיומה .אבל כיצד היה יכול להצילם מן הסכנה? כיצד יכלו לשמוע את קול אזעקתו? מה יעשה האיש כדי להושיע לאחיו הנדונים למוות?

ופתע נצנץ רעיון בראשו! הלך טדה במרוצה והביא חיש ענף אורן בוער. המגוצ'י הישיש נשא רגליו התשושות וכל עוד רוחומהר, מהר! - קרא את נכדו הקטן טדה, - רוץ והבא לי לפיד דולק! בו רץ אל שדה האורז הקרוב ביותר, הפיל את הענף הבוער בערמת קש אורז ומיד רץ על הערמה הסמוכה והצית גם אותה. הוא רץ במורדות השדה, הלוך והצת אלומות אורז

. לתפרי לשונות האש התרוממו השמיימה והאירו את הסביבה בלהבות זהובות, ועליהן התאבך עשן סמיך שחור. עמד טדה מן הצד, תוהה על מעשה סבו. לבו התחלחל למראה האסון הנורא. -או אוגי סן-קרא הנער-מה אתה עושה? מה אתה עושה? למה שלחת אש באורז? אוי, אוגי סן, למה, למה?... אך המגוצ'י רץ, מחריש, כשלפיד בוער בידו, בזה אחר זה התלקחו ערמות של אלומות באש אחת אדירה שאחזה בכל השדה ונהייתה שריפת ענק.

אז נשמע צלצולו של מגדל-הפעמונים, להזעיק את בני הכפר אל מקום השריפה. ההמונים, שהצטופפו על שפת הים, נשאו עיניהם ויראו את הלהבות. מיד עבר קול במחנה החוגגים: שדות אוגי-סן עולים באש! שואה באה על אבינו הזקן. הכל הכל נשכח מלבם. אפילו החזיון המופלא והמראות המשונים שנגלו לעיניהם וכל העם, כאיש אחד, הפכו גבם לים וירוצו בכל כוח רגליהם לעזור למגוצ'י הנערץ

. המגוצ'י צפה בקוצר רוח, ראה כיצד הם נוטשים בהמוניהם את המפרץ, עולים לחוף הים, נוהרים אל חוצות הכפר ועולים במרוצה אל הגבעה. עד מהרה הגיעו ראשוני הבאים נטולי נשימה. היו אלה כמה גברים עזים וצעירים קלי רגליים. הם חשו לכבות את הדליקה כל עוד רוחם בם, אך הזקן עצר בעדם. תנו לאש לבעור - קרא - היא תזעיק אלינו את העם.

לכולם צפויה סכנת מוות וכולם חייבים להיות פה. הללו לא ירדו לסוף דעתו אך נכנעו .בין כה ובין כה, והעולים אל הגבעה הלכו ורבו עד שהגיעו כל בני הכפר אל ראש הגבעה. ארשת של בהלה מעורבת בתימהון עמדה בפניהם.

הם הביטו אל הזקן ואל שדותיו הבוערים אך הישיש לא שעה אליהם. עיניו היו נעוצות בים. ופתע קרא אליהם בקול גדול: -הביטו וראו! הכל נעצו עיניים בנקודה שאליה הורה הזקן באצבעו. היה זה המפרץ הריק והחשוף המואר בקרני השקיעה. לתפריט מעבר לו לא נשקף אלא מדבר של חול והים הנסוג לא נראה עוד לעין.

רק במרחקים הסתמן קו שחור כהה וארוך, בדומה לחופו של אי מרוחק.

לפתע התחיל הקו נע וקרב יותר ויותר, הלוך והתעבה, הלוך והשחר, עד היותו כעין הדיו. עתה גאה ויתנשא כחומה גבוהה, אחר כבנין רב מידות, ולבסוף כהר גבוה. בקול נהימה אדירה וברעש איתנים הלך וקרב. היה זה הים השב אל אפיקו. הררי המים שטפו - שצפו את המפרץ הפתוח. המית קולות רועמים נשמעה והמים גאו, עלו בנחשולים אדירים ופרצו אל החוף והציפו את הכפר, ויוסיפו לשטוף עד התנפצם אל צוקי הגבעה.

אף כי רחוקים היו בני הכפר מן הים, בכל זאת הכה את פניהם גל רסיסי מים דקים ומלוחים, שנתזו עליהם כענן סוער. ההמון נבהל ונרתע לאחוריו אך המים לא הוסיפו לגאות. עמדו אנשים והתבוננו בים הסוער עד שהחלו גליו שוככים מעט מעט, ואם כי הים היה גועש עדיין, שפלו המים ונקוו באגנם הטבעי. אז, רק-אז, הבינו מה חולל הזקן למענם.

כל יבולו שקצר, מזונו לחורף וזרעיו לשנה הבאה, הכל היה למאכלת אש. הכל אבד, אך בני כפרו נצלו. הוא שהצילם ממות ונתן בעבורם את כל אשר היה לו. ההמון התקבץ לידו, בברכה ובהודיה. מן הכפר לא נשאר זכר. הים גרפו על בתיו וגניו. חלוקות האורז נמחו, הכל נתכסה חול וטין. הכפר נהרס אבל בני הכפר, עד אחד, נשארו בחיים .

כתיבה יפה!
שווה לקרוא!!

 

[ADHD]

תסביר לי איך מהגוצי מציל את הקרונה...

זה נראה שקראת את זה יופי יופי.

 

[ציפס קידס]

לקרובת משפחתי אובחן היום קורונה
ולא היה לה כלל חום
קצת כאב ראש וסחרחורת

באיזו עיר?
והיא היתה במגע עם מישהו מאומת?

 

[עוקר הרים]

קצת להפיג את המתח

גנץ רק קיבל את המנדט וכבר יש 70% אבטלה

 

[מצפה לישועה]

ולכן לזלזל?
חבר'ה, אף אחד מעולם לא הפסיד מלפרגן.

חס ושלום. אני בעד לפרגן רק הבהרתי שזה לא משהו שכרגע נכתב ע"י זה שפרסם זאת או זאת שפרסמה

 

[עיצוביישן]

באיזו עיר?
והיא היתה במגע עם מישהו מאומת?

טלזסטון

 

[ADHD]

קצת להפיג את המתח

גנץ רק קיבל את המנדט וכבר יש 70% אבטלה

כן,
אבל אם נוריד מהשבעים את השלושים, ונוסיף לזה את החמישים, כי כל עשרים שיורד מזה, נוספים עוד שישים, יצא שבעצם אחוזי האבטלה עלו בשמונים אחוז,
אבל....

 

[MOTI.Z]

כן,
אבל אם נוריד מהשבעים את השלושים, ונוסיף לזה את החמישים, כי כל עשרים שיורד מזה, נוספים עוד שישים, יצא שבעצם אחוזי האבטלה עלו בשמונים אחוז,
אבל....

איך איך הצלחת להבין את מה שאתה אומר

 

[אבי2000]

ולכן לזלזל?
חבר'ה, אף אחד מעולם לא הפסיד מלפרגן.

אוקיי, התנצלותי.
אבל באמת האם קראת את הכל לפני שאתה תוקף, ב' אם כן אז מה הנמשל?

 

[ADHD]

קצת להפיג את המתח

עוד הפגת מתח.

משרד הדתות יצא בהודעה לכל הזוגות המבודדים:
אין גירושין במהלך ששה חודשים מאז תום הבידוד.