כמה שיקולים שיש לקחת בחשבון בענין חזרה לשגרה בציבור החרדי:
א. עיננו הרואות שמשום מה אורח החיים החרדי גורם להדבקה המונית, וכך הוא בכל העולם. ולכן אנחנו צריכים להחליט באופן נקודתי כל דבר, בלא להתייחס לציבור הכללי.
ב. השיקול היהודי ודאי שונה משיקול כלכלי נטו. ומעניני יח"צ ורייטינג.
ג. מאידך בוודאי שככל שרמת הסכנה הפרטית ירדה, עדיין לא ניתן לשחרר את כל המדינה יחד, כיון שצריך לקחת בחשבון גם צד רחוק וכו'. ושלא תהיה הדבקה המונית. וממילא כאן יש עוגה של נניח מליון אנשים שמשחררים אותם, ובזה הציבור החרדי יכול לדרוש את חלקו. כמובן שצריך להשתמש עם זה בצורה מושכלת, לצורכי לימוד תורה ותפילה, ופחות לדברי חול או מנהגים.
ד. כשיתירו בתי כנסת, חשוב לבחון אם הכוונה היתה לבית כנסת כמו בערי השדה או מקומות מסורתיים, בתי כנסת ענקיים שמתפללים בהם כמות מעטה של אנשים. או לבתי כנסת של הציבור החרדי בירושלים בני ברק וכדומה שבכל בית כנסת יש מעגל של כאלף אנשים שמסתובבים בו.
ה. לפני כל הקלה, חשוב לבחון את נושא בעלי מחלות רקע, שכציבור סגור ולא חושפני [בגלל שידוכים וכדו'] אנשים מסתירים, ולא נעים להם לומר שהם לא הולכים לבית כנסת בגלל מחלה איקס. ולא שולחים את הילדים לת"ת וכדומה. ואולי הפתרון לזה, אנשים מכובדים שיפרסמו בציבור שבגלל שהם סובלים מבעיה איקס הם נזהרים.