ר' אריה היקר מספר שאלות לוחצות לי על המקלדת.
כבודך ככותב טורים וספרים מלאי ערגה וקדושה או פוליטיקה וענייני דעלמא, כיצד אתה ישן רגוע על מיטתך בעוד כובד האחריות והמעוף יושב על בקושי קילו ג'לי אי שם בגולגולת?
שאלתי השנייה היא לאו דווקא בתור סופר אלא בתור ידוען האם עובדת היותך אדם מוכר אשר דעתו נחשבת בנושאים מסויימים גורמת לך לשקול מילים בצורה שונה ממושכלך הראשון או שאתה לוקח סיכונים על מזבח האומנות?
יישר כחך
חיילך לאורייתא.
שאלה חשובה ומצוינת. אולי החשובה ביותר שנשאלה כאן עד כה.
התשובה בנאלית מאוד, אבל אמיתית באותה מידה: תפילה תמידית שלא ייצא מכשול מתחת ידינו - זה המתכון היחיד שלא להיכשל.
ישנה תפילה קדומה מאוד, שמופיעה בין היתר בסדר 'מענה לשון' (קובץ תפילה שערכו אדמו"רי חב"ד להשתטחות על קברי הצדיקים). שם ישנה פִסקה שכל אימת שאני אומר אותה - אני מתחבר אליה מאוד, כי היא רלוונטית במיוחד לעיסוק שלי. כך מבקשים בה: "וּתְזַכֵּנִי שֶׁלֹא יִתְחַלֵל שֵׁם שָׁמַיִם עַל יָדִי, וְאֶהְיֶה מִן הַמוֹעִילִים וְהַמַשְׁפִּיעִים טוֹב לְכָל אָדָם תָּמִיד".
לצד החרדה ממכשול וטעות שעלולים להביא ח"ו לחילול השם - יש לי ציפייה שכתיבתי תועיל לאנשים ותשפיע עליהם טוב.
יחד עם זאת, גם אובר חשש זה לא דבר רצוי. כותב שיחשוש יתר על המידה - יאבד את ביטחונו העצמי, קולמוסו יתייבש ומעיינו יכזיב ומקלדתו תעלה אבק. צריך לכתוב באומץ ובביטחון, לייחל לסייעתא דשמיא, וכמובן - למלא את חובת הזהירות הנדרשת.
לגבי שקילת מילים - זהו תמיד עניין חשוב ומבורך. בכתיבה עוד איכשהו ניתן לעבור פעם שנייה בטרם שיגור לדפוס, אבל בשידור למשל - את הנאמר אין להשיב. זהירות, השתדלות ותפילה הם הפורמולה היחידה.
תודה על השאלה. מקווה שהועלתי.