מעשה בפריץ שאבד לו כלב הפודל האהוב שלו. קרא הפריץ ליהודי שלו ואמר:
“משה, הבא לי פודל חדש”.
לא ידע היהודי מה זה פודל, ואמר:
“פודל… פודל… כבודו ודאי רוצה פודל טוב. ובכן, זה עולה עשרים אדומים”.
כעס הפריץ: “עשרים אדומים? לפודל?”
אמר היהודי: ירגע כבודו, הרי אני רוצה את הטוב ביותר עבורו. זה יהיה פודל משובח שאין כמוהו”.
נרגע קצת הפריץ ואמר: “ובכל זאת, עשרים אדומים?”
אמר היהודי: “אני מבטיח לכבודו שזה יהיה פודל שאין כמותו וכל הפריצים יבואו ויתפלצו מקנאה למראהו”.
“נו טוב, שיהיה עשרים אדומים”, אמר הפריץ.
קד משה קידה, פנה לעבר הדלת ואז גרד בראשו, הסתובב ואמר:
“אם ירשני כבודו אשאל שאלה”.
“שאל משה”.
“מה זה פודל?”
“משה, הבא לי פודל חדש”.
לא ידע היהודי מה זה פודל, ואמר:
“פודל… פודל… כבודו ודאי רוצה פודל טוב. ובכן, זה עולה עשרים אדומים”.
כעס הפריץ: “עשרים אדומים? לפודל?”
אמר היהודי: ירגע כבודו, הרי אני רוצה את הטוב ביותר עבורו. זה יהיה פודל משובח שאין כמוהו”.
נרגע קצת הפריץ ואמר: “ובכל זאת, עשרים אדומים?”
אמר היהודי: “אני מבטיח לכבודו שזה יהיה פודל שאין כמותו וכל הפריצים יבואו ויתפלצו מקנאה למראהו”.
“נו טוב, שיהיה עשרים אדומים”, אמר הפריץ.
קד משה קידה, פנה לעבר הדלת ואז גרד בראשו, הסתובב ואמר:
“אם ירשני כבודו אשאל שאלה”.
“שאל משה”.
“מה זה פודל?”