מידע שימושי פרק שני: באישון ליל פרץ לביתי שודד חמוש

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
האשכול הזה הוא נספח לאשכול האב שלו. הוא לא נועד להפחיד אתכם, לא להדיר שינה מעיניכם ולא לגרום לכם לפחד מהצל של עצמכם. הוא נועד לעורר אתכם, להבין שהדברים האלו קיימים במציאות ולדעת איך, בפועל, זה קורה.
(מצורף מקבץ קטן בלבד. למי שיש עוד להוסיף – בבקשה. הרווח של כולנו.)

אלו מכם שחוששים: בבקשה דלגו הלאה. אל תכניסו עצמכם לחרדות אם אתם לא מסוגלים לכך.
אלו שמסוגלים לזה טכנית ונפשית, רוצים להיות מודעים, יודעים שהם מסוגלים להתמודד עם ההשלכות ולמנוע מעצמם חוויות קשות – האשכול הזה נועד עבורכם.
מקווה שיהיה לעזר.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
תקיפה משולשת / מ. י. פרצמן

צלצול הטלפון קרע את דממת הבוקר במנגינה חדה, אימתנית.

הבטתי במכשיר האפל ברוגז – אילו בשורות איוב חשובות מספיק כדי להפריע את קפה הבוקר שלי?

מתברר שבשורות האיוב היו חשובות מספיק.

"בוקר טוב", על הקו הייתה טכנאית המחשבים בקמפוס בו למדתי כמה חודשים לפני, "אני מתקשרת כאן מהקמפוס. רציתי להודיע לך שאתמול בלילה התברר שעל המחשבים שלנו קונן בשבועות האחרונים וירוס קטלני ומסוכן מאוד בשם Streamer".

"סטרימר?" שאלתי בגיחוך, תוך כדי לגימה שאננה מכוס הקפה. "וירוס מעצבן, לא יותר. רחוק מלהיות מסוכן או קטלני".

"הו, לא", היא צחקה צחוק נואש משהו. "במחשבים שלנו הייתה הגרסה המקורית של הסטרימר, האבא שלו. מדובר בווירוס מסוכן מאוד. אנחנו עכשיו באמצע מסע פרמוט רציני של כל החומרה שלנו, כדי לנסות להתגבר עליו".

"אוי", נאנחתי באהדה אדישה. הבטתי בשעון, תכף כבר צהריים. עצוב וחבל מאוד שבמקום בו למדתי היה וירוס, אבל נו... מה זה קשור אליי. תנו לעבוד.

צחוק הגורל. "התברר שהווירוס דגר במשך כמה חודשים בתוך אחד המחשבים שלנו, שנשא תקייה עם השם שלך".

"מה?!" הקפה נזנח, האחיזה סביב הטלפון התהדקה. "מה זאת אומרת?"

"ייתכן שהכנסת בעבר דיסק אונקי למחשב בכיתה הגדולה?"

לא הייתי צריכה לגרד בזיכרון כדי להיזכר. "כן. הייתי מכניסה לשם באופן קבוע דיסק אונקי".

"וחוץ מזה? חיברת אליו עוד משהו?"

"כלום", הצהרתי.

"אוקי", היא נשמה לרווחה. "אז את הדיסק ההוא תפרמטי או תזרקי, וזה אמור להיות בסדר. הווירוס הגיע ממנו, לא ממך, ככה שחוץ מהכרטיס ההוא את אמורה להיות נקייה".

ניתקתי את השיחה בתחושה קשה. אני שונאת וירוסים. שונאת מחלות דיגיטליות אפלות. אפילו מתעבת. וככה? וירוס סטרימר עלוב – או לא כל כך עלוב – מעז להשתלט עליי?

הוצאתי את הדיסק האונקי מהארנק, הבטתי בו במשטמה. יש מצב שקיים עליך וירוס מסוכן וקטלני, לחשתי לו בתיעוב ניכר. שמעת? עכשיו אתה הולך לפח. יש לך מזל שעשיתי לך גיבוי.

גיבוי!

בבת אחת נעצרתי, הקפה החוויר. גיבוי! עשיתי לאונקי הזה גיבוי לפני כמה חודשים, זאת אומרת שהכנסתי אותו למחשב שלי! זאת אומרת שאם קיים באונקי וירוס, סיכוי סביר שהוא קיים גם במחשב שלי!

טלפון בהול לטכנאי שלי הרגיע את רוחי הסוערת. "הכל בסדר", הוא אמר. "תזרקי את האונקי, וחוץ מזה את מן הסתם נקייה. ליתר ביטחון תפקחי שבע עיניים על המחשב בזמן הקרוב, ואם את רואה משהו חשוד דווחי לי מיד".

*​

ושוב בוקר עם קפה, והודעת מייל שקופצת אצלי מכתובת שנשמעת מוכרת מהעבודה. אני פותחת, מקמטת מצח, ומגלה שזו לא כתובת מוכרת, ולא עבודה. הודעת פישינג מתוחכמת. מתחרטת שפתחתי אותה, מתעלמת מהלינק וזורקת לפח. ליתר ביטחון מרוקנת את הפח, ומכינה כוס קפה נוספת. שוכחת. כמעט.

*​

יום למוחרת והשקט שלו שלא מגלה על הסערה שמקוננת כבר עכשיו, עמוק בשקט, במעמקי הג'ונגל הסייברי. אני מרפרפת על נתוני הגוגל אנליטיקס שלי, ומגלה פתאום ירידה חדה ודרסטית מאוד בנתוני כמות הגולשים באתר שלי.

מה זה? אני מצמצמת עיניים, מרעננת את הדף. מה קרה פתאום שעם ישראל כולו עושה יד אחת – וכולם ביחד מפסיקים לבקר באתר? הנתונים לא משתנים מאיום הריענון. ירידה של יותר משבעים אחוזים מהגולשים.

אני נכנסת אל האתר מהר, חושך ממלא את עיניי.

יותר נכון – אור לבן ומסנוור.

הדף לבן. ריק. ואין בו מים.

רק שורה אחת.

.Hacked by XXXX (נפרץ על ידי XXXX) (השם צונזר מטעמים מובנים).

או-קי. אני נושמת עמוק, מנסה לסדר את המחשבות שמשתוללות בי. יפה מצידם של ההאקרים שהם השאירו חותמת, אבל מה אני עושה עכשיו?

נבירה בסיסית בנבכי הנתונים מגלה לי שהפריצה נעשתה מהפיליפינים או מהודו. באחת משתי המדינות הללו יושב כעת האקר כלשהו וצוחק לי בפרצוף.

בבת אחת עולות בי שתי הסצנות האחרונות.

סטרימר? יכול להיות שהסטרימר נתן גישה לפיליפיני אל האתר שלי?

אני לא בקיאה בנבכי הווירוס, אבל זה נשמע לי מופרך. הגיוני לי יותר, הרבה יותר, שהודעת הפישינג שפתחתי אתמול לא הייתה מסתם האקר פשוט.

זאת אומרת...

זאת אומרת, צמרמורת מטפסת במעלה גבי ואני מתחילה לרעוד, יכול להיות שההאקר מסתכל בי ממש עכשיו, וצוחק לי בפרצוף? רואה איך שאני נבהלת?

מכבה את המחשב, מתקשרת היסטרית לטכנאי. לא עונה. לא עונה. לא עונה.

מתקשרת לכריש סייבר מוכר מארצות הברית, הוא נותן לי הצעת מחיר מפולפלת לבדיקה. אני אומרת כפרת עוונות, רק תוציא את הפלישה הזאת מהבית שלי, תוציא אותו! הוא אומר לי: עכשיו לילה אצלנו, ואין לי גישה לכל הכלים. נצטרך לחכות למחר.

*​

כדי לקצר הליכים, וכי כשאני מספרת סיפור אישי על פריצה יש צורך לצנזר את הפרטים המפלילים, אני מקצרת את המהלך לסוף הסיפור: התברר שלא היה קשר בין המצולמים לכתבה, וכל שלושת הפריצות היו מקרים שונים לחלוטין, ללא כל קשר ביניהם, שאיתרע מזלם – באופן בלתי מוסבר בעליל – לחולל אצלי בדיוק באותה תקופה. יחי האבסורד.

האתר היה פרוץ גם פרוץ, חברת האחסון סירבה לקחת אחריות, ואני והטכנאי נאלצנו להתעמת מול הפורץ ולהדוף אותו החוצה שורה שורה...

החוויה המפוקפקת עלתה לי לא מעט כסף, הן עבור הליווי הטכני והן עבור חברת האבטחה היקרה שנאלצתי לשכור לאחריה. ואני למדתי לחיים כמה כללים חשובים, שאותם אחלוק עימכם, כי עדיף לקרוא על זה מאשר לחוות את זה:

1. אל תכניסו דיסק אונקי למחשבים לא מאובטחים מספיק.

2. אל תפתחו הודעות מאנשים לא מוכרים.

3. אבטחו את האתר שלכם.

4. גבו את המחשב שלכם, האתר ואם חשוב לכם גם הג'ימייל. באופן כללי – כל דבר שזז.

5. היו זהירים.

6. זה קורה במשפחות הכי טובות.

קרדיט להעברה: מ. י. פרצמן
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
מזימה מקוונת / מ. י. פרצמן

הבית שלה, יציב וותיק כמו אותו בית שעומד כאן כבר קרוב למאה שנה, חיבק אותה לתוכו באהבה וגעגועים. היא פסעה פנימה, זורקת שלום משל לא חלפו קרוב לשנתיים מאז ביקרה כאן לאחרונה.

אמא שלה, נרגשת ונמרצת כאילו לא הזקינה מאז, יצאה מהמטבח. "יהודית! הגעת!"

"הגעתי!" היא קראה, מניחה את המזוודה ואת תיק הצד שלה בפינה ומתקרבת אל אמא שלה. "זהו, הנה אני כאן. הטיסה עברה חלק, ברוך השם, חלק מדי אפילו. כבר הרבה זמן לא הייתה לי טיסה עם שום סיפור עסיסי לספר לילדים אחרי..."

אימה צחקה. "כנסי, כנסי יהודית. הכנתי לך תה, ותכף גם ארוחת צהריים. את בטח מורעבת".

יהודית העיפה מבט מהיר אל המזוודה והתיק המונחים בכניסה. לרגע חככה בדעתה אם להעלות אותם מעלה, למקום מבטחים, אך העייפות הכריעה. היא הנידה בראשה, מותירה את החפצים במבוא ונכנסת אל חדר האורחים.

כמה דקות של שיחת אמא-בת חלפו עליהן בהנאה, כשצפצוף עז קטע את השלווה.

ולאחריו עוד אחד.

ועוד. סדרה של צפצופים חדים, אחד אחרי השני.

יהודית הרימה עיניה בתמיהה. "את שומעת את זה?"

"כן", אמא שלה, אישה לא צעירה, החווירה. בגיל שלה לא נכנסים להרפתקאות. "מה זה?"

"אני לא יודעת..." הצפצופים היו עזים, חזקים מדי מכדי להתעלם מהם. מפחידים כמעט. "אני אלך לבדוק".

"אל תלכי", אמא שלה לפתה בשרוולה בתנועה נואשת. קצות אצבעותיה, גרומות וקמוטות, הלבינו בפחד. "אולי כדאי לקרוא למשטרה?"

"שטויות, הכל בסדר". יהודית נענעה בידה בתנועת ביטול, מנסה לשוות לפניה ארשת של עסקים כרגיל. בתוכה התחרה החשש עם הפחד, ככל שגברו הצפצופים הבלתי ברורים ונסרו את חלל הקומה כולה. "אני כבר חוזרת".

היא קמה מהספה והחלה להתקדם לכיוון חדר המבוא על קצות הבהונות, משל יגיח מפינה נידחת שודד רעול פנים. עם כל פסיעה שהתקדמה בדרך אל הלא נודע, הצפצופים גברו. נשמע כאילו הם מגיעים מ...

תיק המחשב שלה!

באחת התכופפה אל חבילותיה הפזורות במבוא, שולפת בידיים רועדות את מחשב הנייד. הצפצופים נסרו בחלל בקולי קולות משל פורצת במחשב שריפה. שפתיה התהדקו בדאגה, אגרופיה נקמצו סביב משטח המתכת הקר. זה לא צפצוף של סוללה חלשה ואפילו לא של שיחת וידיאו ממתינה. משהו לא בסדר עם המחשב. בכלל לא.

פסעה פנימה אל חדר האורחים, התיישבה על הספה ובתנועות איטיות ומדודות, כחוששת על נפשה, פתחה את המחשב.

"הודעת אבטחה קריטית!" האותיות האדומות ליהטטו על המסך בהשתוללות מסוכנת, על רקע צג מהבהב ואזעקה מייללת. "משתמש יקר. חברת Windows איתרה חשש לפריצה חמורה למחשב שלך. אל תדליק את המחשב. התקשר במהירות אל המספר הבא כדי לקבל את עזרת הסוכנים שלנו".

רעד קר לפת בגבה באימתניות, מזרים נחילים קפואים לאורך עמוד השדרה שלה שהתמוסס ונמוג. היא שמעה סיפורי פריצות בחייה, מעולם לא חוותה את זה אישית. ובצורה בוטה כל כך! מישהו מקונן במחשב שלה!

אצבעה, קרה וחוששת, הופנתה אוטומטית אל כפתור ההדלקה, כשאותיות האימה על המסך עצרו אותה. "אל תדליק את המחשב", התריעה הודעת האבטחה הקריטית ממייקרוסופט. "התקשר במהירות אל המספר הבא כדי לקבל את עזרת הסוכנים שלנו".

היא לקחה נשימה עמוקה, שואפת לקרבה את כל האוויר שהצליחה לכלוא. נשימה, עוד אחת. הכל בסדר, יהודית. בסך הכל מישהו פרץ למחשב שלך. את תתקשרי לסוכנים, הם יסבירו לך איך לנער את הפריצה והכל יהיה בסדר. אין צורך לפחד.

ביד רועדת שלפה את הנייד שלה, מחייגת בנוקשות את המספר שהופיע על המסך. עלילות מותחנים התרוצצו במוחה, חולפים בו בשברירי שניות. כוססת ציפורניים, ממתינה לשיחה לעבור מרחק אוקיינוס ולסוכני מייקרוסופט לענות.

כשפתאום, באחת, היא קולטת.

הטלפון נשמט מידיה בבעתה.

לא מייקרוסופט ולא נעליים.

מישהו, האקר כלשהו, פרץ למחשב שלה. הוא ממתין שתתקשר אליו, כדי שינחה אותה איך להביא לו מידע נוסף.

הוא בטח לובש מסכה. אולי גורב כובע גרב או אפילו משתעשע באקדח. על השולחן שלו קערת אגוזים אותם הוא מפצח מדי כמה דקות, והרגליים שלו בטח מורמות על השולחן בזחיחות. אולי הוא רואה אותה. צופה בה דרך עינית מצלמת המחשב ברגע זה ממש. מבחין בעיניה הגדלות בבעתה. צוחק אל האימה השקופה. ברגע שתתקשר הוא יכחכח בגרונו, ישווה לקולו טון קשוח וינחה אותה בדיוק איך ל---

לא! היא תופסת בפראות בטלפון, מנתקת את השיחה. האיש עם המסיכה מעבר לאוקיינוס ממתין שתתקשר עוד פעם. אולי הוא אפילו לא צריך שתתקשר, אולי הוא נובר עכשיו במעמקי המחשב ומסריט את כל ההיסטוריה שלה...

היא יושבת כך, ספונה על הספה, משותקת מחרדה במשך דקות ארוכות. רק אחרי שאמא שלה נוטלת בעדינות את המחשב מברכיה, מניחה אותו על השולחן ומוזגת לה כוס מיץ תפוזים טרי, היא מתנערת.

טלפון מהיר לאחיה מהמכשיר הביתי של אימה מניב מספר של מומחה סייבר, היא מתקשרת אליו והוא מצקצק בדאגה. חומר אין לה במחשב הזה, היא עונה לשאלתו בהקלה, אבל פרטים אישיים בדפדפן... יש. הרבה. מאוד.

אחרי כמה ניסיונות כושלים מצליח איש המחשבים להתלבש על המחשב מרחוק. ככל שהוא מעמיק וחודר פנימה אל קרבי המחשב, הולכת דאגתו וגוברת. נראה שההאקר הצליח להיכנס להגדרות פנים בסיסיות, להשאיר חותמות בכל מקום, ובאופן כללי להשתלט על המחשב סופית. כל חשבונות הג'ימייל, האתרים, הסיסמאות, האשראי – הכל נגלה בפניו.

"נס אחד קרה לך", הוא מבשר לה בתום פרמוט יסודי ועמוק שהרעיד את כל קרבי המחשב והשאיר ממנו כלום – רק מכשיר חדש ונקי, "שניתקת את הטלפון מיד. האנשים האלו מסוגלים לגרום לך להאמין שהם ממייקרוסופט, ולתת להם סיור מודרך ברחבי המחשב שלך, כולל פרטי זהויות ומספרי טלפון. לעולם – אל תתני לאיש גישה למחשב שלך, בלי לוודא קודם שהוא אכן מהחברה שהוא מתיימר להציג, ושהחברה אמינה מספיק".

קרדיט להעברה: מ. י. פרצמן
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
קרדיט להעברה הלאה:
מ. י. פרצמן.

(סליחה שאני כזאת. כן, ודאי שאני רוצה לעזור לאנשים, וזה מצוין שאנשים מעבירים הלאה,
אבל כל יוצר מחובר ליצירה שלו.
ואני השקעתי בפוסטים האלו, וכאב לי שהם זרמו הלאה בלי שום הכרה ביוצר שלהם.
תודה.)

עריכה: הוסף קרדיט בהודעה באדיבות @מרשמלו המסורה. תודה.
 
נערך לאחרונה ב:

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
אני רק שואל:
הסיפורים הללו אמיתיים, או שהם באו להמחיש את מה שיכול לקרות במציאות?
אמיתיים עד הפרט האחרון.
הראשון קרה לי, השני לקרובת משפחה.
וכן, זה קורה 'במשפחות הכי טובות' שמכירות את עולם המחשבים. אף אחד לא חסין מפני פריצות, הן מתרחשות, הן מציאותיות וקיימות. הדרך היחידה לעשות השתדלות היא להיות מודעים, ולהיזהר.
אגב, קיבלתי המון פידבקים מאנשים שבזכות האשכולות עשו גיבוי, ורווח לי. תודה לכם :)
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
אמיתיים עד הפרט האחרון.
הראשון קרה לי, השני לקרובת משפחה.
וכן, זה קורה 'במשפחות הכי טובות' שמכירות את עולם המחשבים. אף אחד לא חסין מפני פריצות, הן מתרחשות, הן מציאותיות וקיימות. הדרך היחידה לעשות השתדלות היא להיות מודעים, ולהיזהר.
אגב, קיבלתי המון פידבקים מאנשים שבזכות האשכולות עשו גיבוי, ורווח לי. תודה לכם :)
לגמרי,
ואגב, גיבוי זה גם בלי קשר לפריצות.
הדיסקים הקשיחים היום זבל. בדיוק בשביל שילכו מהר.
אני קניתי מחשב של חברת DELL, המחשב הכי יקר שהם מכרו, ויום אחד הלך לי הדיסק.
והתברר, שהדיסק הקשיח שהיה לי, היה מהדפוקים בשוק!
עלה לי כמו מחשב חדש לתקן את המחשב ולהוציא את החומר, ולו היה לי גיבוי, הייתי קונה מחשב חדש.
אבל לא היה לי :(
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
טוב, מתברר ששאר הסיפורים שתכננתי להעלות הם חסיני פרסום.
אם יש אנשים שחוו פריצה בעצמם, אשמח שיספרו זאת כאן. ככל שיש יותר מודעות למתרחש בשטח כך גוברת הזהירות.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
לגמרי,
ואגב, גיבוי זה גם בלי קשר לפריצות.
הדיסקים הקשיחים היום זבל. בדיוק בשביל שילכו מהר.
אני קניתי מחשב של חברת DELL, המחשב הכי יקר שהם מכרו, ויום אחד הלך לי הדיסק.
והתברר, שהדיסק הקשיח שהיה לי, היה מהדפוקים בשוק!
עלה לי כמו מחשב חדש לתקן את המחשב ולהוציא את החומר, ולו היה לי גיבוי, הייתי קונה מחשב חדש.
אבל לא היה לי :(
צודקת מאוד. תודה על ההוספה.
קרה לי כמה פעמים, ברוך השם כמעט בכולם היה לי גיבוי.
מלבד פעם אחת, לפני שנים, שבו יום אחד שבק המחשב חיים לנצח.
בצהרי יום חורפי עצוב פשוט עצם עיניים ונפרד מהעולם. בלי התראה מוקדמת, בלי צוואה, בלי כלום. המסך הפך לשחור אל מול עיניי הקרועות, כבה ונדם, ומאז לא קם.
היה בו חומר של חודשיים ללא גיבוי, עשרות שעות עבודה שהלכו... ישר לפח. פניתי למומחים - נדא. אין חומר.
הדיסק הקשיח עדיין נמצא אצלי, ריק מתוכן. "זה לא דיסק קשיח", אמר לי הטכנאי, "זאת חתיכת מתכת".
1591114321105.png
 

הני מושקוביץ

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
צר לי, כי קרה לי אותו דבר, אבל עם הפיאנד
טכנאי המחשבים חילץ לי את הדיסק הקשיח, חיבר למחשב אחר וכל התקיות צצו ועלו, הוא מכר לי את זה בתור דיסק קשיח חיצוני, ובאה הרווחה לכמעט 500 ג'יגה ביט של חומר
 

כוכבית ארבעים ושלוש

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
אוטומציה עסקית
כתבתי מייל למשהו ופתאום צצות לי אותיות ומספרים... כאילו משהו כותב יחד איתי.
ואני זועקת זה באמת קורה לי...
עד שקלטתי שUSB של המקלדת היה מחובר ופשוט משהו אחר קשקש על המקלדת...
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
אם כן כל בעל מקצוע ונותן שירות ומזכירה וכו' לא יכולים לפתוח מיילים מאנשים שהם לא מכירים? אם כן אפשר לסגור את הבסטה..
נכון מאוד.
נגעת בנקודה רגישה ונפיצה מאוד בעולם פשיעת הסייבר.
אחת השיטות שהאקרים נוהגים להיתפס עליהן הרבה, היא דווקא על אלו שנותנים שירות. הרי אדם שמקבל עשרות מיילים ביום מאנשים זרים - הערנות שלו פוחתת, אין מה לעשות...

אני אישית נמצאת בדילמה הזאת כל הזמן.
כעורכת אני מקבלת אינספור מיילים מאנשים שונים, הרבה מתוכם עם קבצים מצורפים של חומר שאני צריכה להוריד.
וכן, הגיוני מאוד שאחד ה'סופרים המקצועיים' ש'מצרף מאמר נפלא ומקסים' הוא בעצם האקר אמריקאי מתוחכם שיודע קצת עברית. אני מורידה את המאמר הנפלא והמקסים, וזהו. זה כל מה שהוא צריך.

אז לא, אם אני אגיד "אבל אם אני אפסיק לפתוח מיילים אצטרך לסגור בסטה, אין מה לעשות, ממשיכים לפתוח", זה לטמון ראש בחול.
אני חייבת להיות מציאותית. לדעת שהסיכון הזה קיים, להבין שהוא מסוכן, ולהיות זהירה.

אגב, לאנשים שמקבלים עשרות מיילים ביום בעלי קבצים מצורפים - יש פתרונות טכנולוגיים ברשת. קיימות מעין תוכנות אנטי וירוס מתקדמות שמיועדות למיילים מהסוג הזה.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
איפה אני מגבה ג'ימייל?
לא יודעת שיטות מקצועיות, אבל סתם שיטה פרועה שעלתה במוחי עכשיו לאור השאלה המאתגרת שלך ;):
תפתחי כתובת אימייל נוספת, ותגדירי שכל אימייל שמגיע לכתובת הרגילה שלך יגיע אוטומטית גם לזו.
נראה לי זה פותר את הבעיה אם וכאשר חלילה הכתובת האחת נפרצת.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  55  פעמים

לוח מודעות

למעלה