המבט שלהם מהגדר הישנה
והכיתוב באדום ושחור.
המחשבות המזוויעות שהדחקתי עמוק,
בלי לרצות להביט לאחור.
הימים שכאילו ממשיכים כסדרם
וכאילו דולק כאן האור.
המשימות המטלות החיים בעצמם
שדורשים להתמקד בלי לזכור.
אבל כשדמעה תרד או יכאב לי על משהו, שטותי, סתם סיטואציה,
הדבר הראשון שקופץ לי לראש, "עזבי כנסי לפרופורציה".
והכיתוב באדום ושחור.
המחשבות המזוויעות שהדחקתי עמוק,
בלי לרצות להביט לאחור.
הימים שכאילו ממשיכים כסדרם
וכאילו דולק כאן האור.
המשימות המטלות החיים בעצמם
שדורשים להתמקד בלי לזכור.
אבל כשדמעה תרד או יכאב לי על משהו, שטותי, סתם סיטואציה,
הדבר הראשון שקופץ לי לראש, "עזבי כנסי לפרופורציה".