פספסו קופי מבריק או ויתרו בכוונה?

[המפצח]

"גן זו לטובה" לא מתבקש?

מה דעתכם?

 

[יהודה רוסט]

קופי מבריק הוא לא סיבה להתלהב, הוא רק מפיל מהכיסא ותו לא.
כזה נחמד ליפול מהכיסא?.. לא בטוח
צריך שהקופי יהיה מחובר למסר ויבעיר אמירה כלשהיא.

 

[לללי]

עושה רושם שיד המבקר בדבר.

 

[שירו]

באמת פיספסו הברקה!

 

[תותח שיווקי]

בולט מאוד שבמקור היה כאן גן זו לטובה ומישהו התעקש 'לתקן' את זה.(אחרת לא מובן ההקשר)

 

[המפצח]

בולט מאוד שבמקור היה כאן גן זו לטובה ומישהו התעקש 'לתקן' את זה.(אחרת לא מובן ההקשר)

אני דווקא מבין. התכוונו שהזמן בו לא יהיו מתקנים - לטובה, כי יהיו אח"כ חדשים
כמו שהרכבת הקלה עשו: "קשה עכשיו - קלה אחר כך"

 

[spich]

קיימת בעיתיות רבה בשימוש בפסוקים ובמאמרי חז"ל בעלי משמעות בלתי ניתנת למשחק ולזילות.
ישנה נטיה קופירייטרית בוערת, לעשות "שימוש" בפסוקים ומאמרים כאלו ואחרים.
אפשר לומר שזהו ה"יצר הרע" שלנו.
לוותר על רעיון מבריק כדי לא להוציא פסוק מהקשרו ולא להיות ממחללי הקודש, זה ניסיון שלא תמיד קל. במיוחד אם כל התחליפים לא משתווים לו. מפעם לפעם אנו רואים את המפרסמים השונים "חוטאים" בכך, ומקדמים את ההברקה הפרסומית שלהם, על חשבון הערכים הכי בסיסיים.
אני לא באה לדון איפה נמצאת האמירה של "גם זו לטובה" בעניין הזה, אבל אם מישהו ויתר על כך למען הערך, זה ראוי לכל הערכה!
הלוואי והיו חותמים אמנה בין כל אנשי הקופי והקריאיטיב החרדי, על המנעות משיבוש פסוקים בכתיבתם ומשמעותם, במסגרת פרסומית.

 

[המפצח]

הסיבה שהעליתי את זה לדיון

מצד אחד - יש כאן הברקה לא רעה בכלל, שלכאורה ממחישה טוב את המסר ש'נכון שעכשיו אין גנים אבל זה לטובה כי אחר כך יהיו חדשים', ולשים כותרת 'גם זו לטובה' זה ממחיש את המסר אבל... זה לא מספיק קריאייטיבי...

מצד שני - אני יכול להבין למה ויתרו על זה. כי בדרך כלל זה עובד הפוך: אנחנו נמצאים בעולם תוכן של "גנים ציבוריים". המסר מביא לנו עולם תוכן אחר שנקרא לו 'אחר כך יהיה טוב'. אז צריך להביא אלמנט\קופי מעולם התוכן הזה ולעשות שינוי כלשהו באלמנט\קופי שבחרנו מעולם התוכן של גנים ציבוריים.

אבל כאן אנחנו מתחילים בעולם תוכן של 'אחר כך יהיה טוב' ועושים בו שינוי מעולם תוכן של גנים ציבוריים (הופכים את 'גם זו לטובה' ל'גן זו לטובה'). התוצאה: מסר שאומר שהגן הזה לטובה, והם הרי רצו לומר משהו אחר: 'העבודות בגן והעובדה שאין לכם גן עכשיו - זה לטובה'.

 

[המפצח]

קיימת בעיתיות רבה בשימוש בפסוקים ובמאמרי חז"ל בעלי משמעות בלתי ניתנת למשחק ולזילות.
ישנה נטיה קופירייטרית בוערת, לעשות "שימוש" בפסוקים ומאמרים כאלו ואחרים.
אפשר לומר שזהו ה"יצר הרע" שלנו.
לוותר על רעיון מבריק כדי לא להוציא פסוק מהקשרו ולא להיות ממחללי הקודש, זה ניסיון שלא תמיד קל. במיוחד אם כל התחליפים לא משתווים לו. מפעם לפעם אנו רואים את המפרסמים השונים "חוטאים" בכך, ומקדמים את ההברקה הפרסומית שלהם, על חשבון הערכים הכי בסיסיים.
אני לא באה לדון איפה נמצאת האמירה של "גם זו לטובה" בעניין הזה, אבל אם מישהו ויתר על כך למען הערך, זה ראוי לכל הערכה!
הלוואי והיו חותמים אמנה בין כל אנשי הקופי והקריאיטיב החרדי, על המנעות משיבוש פסוקים בכתיבתם ומשמעותם, במסגרת פרסומית.

אני מסכים עם מה שכתבת, אבל אפשר גם ללמד זכות על ה'יצר' הזה שלנו הקופירייטרים להשתמש בפסוקים או במקרה הזה בציטוט ממעשיית חז"ל. זה פשוט מעיד שזה מה שיש לנו בראש. בזה אנחנו מתעסקים. אנחנו לא מתעסקים בדוגמניות או באלמנטים רדודים אחרים.
וחוץ מזה - כשבאים להגביל שימוש באלמנטים בפרסום במגזר שלנו, אסור לשכוח שאנחנו גם ככה מוגבלים ולא יכולים להציג כל דבר - אפילו שלפעמים אין בזה ממש בעיה וזה רק 'לא לעניין'. אז אפשר למחול ואפילו להסכים לפעמים לעשות שימוש כזה.

 

[spich]

אני מסכים עם מה שכתבת, אבל אפשר גם ללמד זכות על ה'יצר' הזה שלנו הקופירייטרים להשתמש בפסוקים או במקרה הזה בציטוט ממעשיית חז"ל. זה פשוט מעיד שזה מה שיש לנו בראש. בזה אנחנו מתעסקים. אנחנו לא מתעסקים בדוגמניות או באלמנטים רדודים אחרים.
וחוץ מזה - כשבאים להגביל שימוש באלמנטים בפרסום במגזר שלנו, אסור לשכוח שאנחנו גם ככה מוגבלים ולא יכולים להציג כל דבר - אפילו שלפעמים אין בזה ממש בעיה וזה רק 'לא לעניין'. אז אפשר למחול ואפילו להסכים לפעמים לעשות שימוש כזה.

ברור שזה דבר חיובי שעסוקים בפסוקים, אבל החכמה היא לא רק לקחת את המעטפת, אלא גם את הפנים, שזו יראת שמים ובחירה בטוב, גם כשלא כ"כ קל...
ואם אנחנו מוגבלים, אז מי ה"מתיר" וה"מוחל" המדובר? אם קיבלתם אישור מדעת תורה, זה משהו אחר.
בכל מקרה, אני כבר ראיתי וחוויתי בחיי הרבה מאד בעניין, ואוכל לחלוק איתכם 2 מסקנות, אחת "גשמית" ואחת "רוחנית"
הגשמית - כלל ידוע בעולם הפרסום: ככל שאתה מוגבל יותר, כך הסיכוי להגיע להברקה מלוטשת יותר - גדול בלי השוואה. ואכהמ"ל.
הרוחנית - ככל שאתה מציב לעצמך גבולות רוחניים בטווח רחוק יותר מנקודת החיכוך והסכנה (הן ברעיון עצמו והן בסביבת העבודה), כך אתה זוכה לראות סייעתא דשמיא גדולה יותר בכל העניינים.

 

[כוכב103]

המגוחך בסיפור שלא התכוונו לדבר על הקושי
הפרסומאי רצה לומר- משהו טוב בדרך
בלי ההקשר של הקושי והויתור...

 

[המפצח]

ברור שזה דבר חיובי שעסוקים בפסוקים, אבל החכמה היא לא רק לקחת את המעטפת, אלא גם את הפנים, שזו יראת שמים ובחירה בטוב, גם כשלא כ"כ קל...
ואם אנחנו מוגבלים, אז מי ה"מתיר" וה"מוחל" המדובר? אם קיבלתם אישור מדעת תורה, זה משהו אחר.
בכל מקרה, אני כבר ראיתי וחוויתי בחיי הרבה מאד בעניין, ואוכל לחלוק איתכם 2 מסקנות, אחת "גשמית" ואחת "רוחנית"
הגשמית - כלל ידוע בעולם הפרסום: ככל שאתה מוגבל יותר, כך הסיכוי להגיע להברקה מלוטשת יותר - גדול בלי השוואה. ואכהמ"ל.
הרוחנית - ככל שאתה מציב לעצמך גבולות רוחניים בטווח רחוק יותר מנקודת החיכוך והסכנה (הן ברעיון עצמו והן בסביבת העבודה), כך אתה זוכה לראות סייעתא דשמיא גדולה יותר בכל העניינים.

זה בהחלט נושא לדיון

 

[יהודה רוסט]

קיימת בעיתיות רבה בשימוש בפסוקים ובמאמרי חז"ל בעלי משמעות בלתי ניתנת למשחק ולזילות.
ישנה נטיה קופירייטרית בוערת, לעשות "שימוש" בפסוקים ומאמרים כאלו ואחרים.
אפשר לומר שזהו ה"יצר הרע" שלנו.
לוותר על רעיון מבריק כדי לא להוציא פסוק מהקשרו ולא להיות ממחללי הקודש, זה ניסיון שלא תמיד קל. במיוחד אם כל התחליפים לא משתווים לו. מפעם לפעם אנו רואים את המפרסמים השונים "חוטאים" בכך, ומקדמים את ההברקה הפרסומית שלהם, על חשבון הערכים הכי בסיסיים.
אני לא באה לדון איפה נמצאת האמירה של "גם זו לטובה" בעניין הזה, אבל אם מישהו ויתר על כך למען הערך, זה ראוי לכל הערכה!
הלוואי והיו חותמים אמנה בין כל אנשי הקופי והקריאיטיב החרדי, על המנעות משיבוש פסוקים בכתיבתם ומשמעותם, במסגרת פרסומית.

מבלי להיכנס לעניין של להשתמש במונחים חז"לים, המטרה שצריכה להיות לנגד עיני הקפירייטר היא, לדבר לקורא כדבר איש אל רעהו, ולא סתם לערטל בדאבל מינינג (-כפל משמעות).

 

[המפצח]

המגוחך בסיפור שלא התכוונו לדבר על הקושי
הפרסומאי רצה לומר- משהו טוב בדרך
בלי ההקשר של הקושי והויתור...

אני דווקא הבנתי שמדובר על הקושי. כך נראה מהטקסט מתחת לכותרת

 

[המפצח]

מבלי להיכנס לעניין של להשתמש במונחים חז"לים, המטרה שצריכה להיות לנגד עיני הקפירייטר היא, לדבר לקורא כדבר איש אל רעהו, ולא סתם לערטל בדאבל מינינג (-כפל משמעות).

וגם לסקרן את הקורא עם כותרת שמביעה כפל משמעות

 

[spich]

במקרה שכפל המשמעות משמש את המטרה ומוסיף לה נופך ועניין - וכמובן, לא פוגע בבהירות הרעיון - זה הסימן שהקופירייטר עשה את תפקידו נאמנה.
יש את ההברקה השחוקה: דג שמח! - שמביעה מסר נפלא, כשאנחנו מדברים על חנות דגים בערב פורים וכד'.

 

[efrat1]

"גן זו לטובה" לא מתבקש?

מה דעתכם?

זה אכן היה המקור,
ונפסל בבולטון עוד לפני המבקר.

אני לא באה לדון איפה נמצאת האמירה של "גם זו לטובה" בעניין הזה, אבל אם מישהו ויתר על כך למען הערך, זה ראוי לכל הערכה!

זו היתה הסיבה.

 

[efrat1]

והצעה נוספת שנפסלה גם מסיבות רוחניות (או איך שלא תקראו לזה) היתה "זה לא כל כך נעים לראות גן סגור".

 

[שמואל גרינשטיין]

קיימת בעיתיות רבה בשימוש בפסוקים ובמאמרי חז"ל בעלי משמעות בלתי ניתנת למשחק ולזילות.
ישנה נטיה קופירייטרית בוערת, לעשות "שימוש" בפסוקים ומאמרים כאלו ואחרים.
אפשר לומר שזהו ה"יצר הרע" שלנו.
לוותר על רעיון מבריק כדי לא להוציא פסוק מהקשרו ולא להיות ממחללי הקודש, זה ניסיון שלא תמיד קל. במיוחד אם כל התחליפים לא משתווים לו. מפעם לפעם אנו רואים את המפרסמים השונים "חוטאים" בכך, ומקדמים את ההברקה הפרסומית שלהם, על חשבון הערכים הכי בסיסיים.
אני לא באה לדון איפה נמצאת האמירה של "גם זו לטובה" בעניין הזה, אבל אם מישהו ויתר על כך למען הערך, זה ראוי לכל הערכה!
הלוואי והיו חותמים אמנה בין כל אנשי הקופי והקריאיטיב החרדי, על המנעות משיבוש פסוקים בכתיבתם ומשמעותם, במסגרת פרסומית.

סליחה על ההתערבות בפורום לא לי, וסליחה על הבעת הדעה הנשית והלא תורנית שלי.
אבל גדולי ישראל בדורות עברו כבר השתמשו ב"קלמבור" - שינוי קל של פסוק או מאמר חז"ל כדי לתת רעיון אחר.
ידוע ביותר הקלמבור של האיבן עזרא:
(לא תחרוז שור בחמור
שלח את השור למישור ואת החמור להר המור)
בזה הוא הביע את ההעדפה של חריזה משובחת ע"פ חריזה "עוברת".

חני

 

[המפצח]

זה אכן היה המקור,
ונפסל בבולטון עוד לפני המבקר.


זו היתה הסיבה.

העליתי את זה לדיון מקצועי כיון שחשבתי שייתכן וזה לא כ"כ מעביר את המסר
למרות שזו הברקה. עייני למעלה בהודעה שכתבתי