דרוש מידע פיטרו את אשתי מהעבודה, מה התפקיד שלי בתור בעל?

[העולם נברא בשבילי]

לגבי נושא אבטלה ופיצויים - אכן הדברים חשובים מאד

אבל חשוב לי גם לציין כאן כיוון אחר ואני מאמין שיש עוד אנשים שצופים בהודעות אלו ולא רק פותח האשכול...

מכיר מקורב יהודי שעבד בעבודה מכובדת
יועציו ייעצו לו שמכיוון והוא עומד לסיים את עבודתו לאחר שנים
מן הראוי שהוא יגרום למעביד לפטר ולא הוא יתפטר מעצמו
וכך יקבל יותר פיצוים ואכן יוכל לחתום ישר בלשכת התעסוקה ולא יצטרך להמתין פרק זמן לפי החוק

שמע והקשיב לעצת החכמים והנזק שנוצר מזה אף אחד לא תיאר ולא ציפה

גרם לעצמו סכסוך רציני עם המעבידים שבתחילה עוד חשבו לדאוג לו
לכלך את השם שלו בין החברים לעבודה לאחר מס' שנים טובות ויפות
ביום האחרון היה צריך לעזוב כגנב באמצע הלילה עם כל חפציו
פרידה - לא נפרד מאף אחד
ועוד ועוד

בקיצור לפני שכותבים דברים שלא התנסו בהם בבקשה לנהוג בחכמה

לא הבנתי מה זה קשור למה שכתבתי?
סה"כ אמרתי שהאבטלה לא הרבה כסף כמו שכבו פה הרבה "אבטלה" "אבטלה"

 

[ynf]

לא הבנתי מה זה קשור למה שכתבתי?
סה"כ אמרתי שהאבטלה לא הרבה כסף כמו שכבו פה הרבה "אבטלה" "אבטלה"

חס ושלום
אולי הדברים נכתבו כאילו תגובה אליכם,
אבל ממש לא לכך היתה הכוונה
אלא יותר להדגיש את הנושא כפי שציינתי
עמכם הסליחה!

 

[שימיגם]

כולם מדברים על אבטלה
חברה, לזוג צעיר זה ממש גרושים וגם ממש לקצת זמן אין כל כך מה לבנות על אבטלה!

לקבל משכורת 6 חודשים זה גרושים?
לא הבנתי.

גרם לעצמו סכסוך רציני עם המעבידים שבתחילה עוד חשבו לדאוג לו
לכלך את השם שלו בין החברים לעבודה לאחר מס' שנים טובות ויפות

זה שיש אנשים טיפשים, זו לא ראיה לכלום.

אפשר לבקש בנימוס מהמעביד מכתב פיטורין
כדי למשוך כספי פיצויין, וכן כדי לחתום אבטלה
כל מעסיק נורמאלי מבין את זה יופי וישתף פעולה בכיף

 

[החכמה צודקת]

לקבל משכורת 6 חודשים זה גרושים?

מתחת לגיל 28 מדובר ב60% סה"כ

 

[בסתר המדרגה]

חשוב שתשדר לה שהאחריות על המצב הכלכלי היא לא עליה!!!
אתה זה שהתחיבת בכתובה לזוג ולפרנס אותה, וזה שהיא לקחה על עצמה - כל הכבוד לה ולא מובן מאיליו בכלל!
זה כמובן לא אומר שאתה עכשיו תצא לעבוד ואני מניחה שזה ממש לא הרצון שלה, אבל תשדר לה שהעול הכלכלי הוא עליך! ובסוף האחריות היא שלך!
לעבוד ולעשות את ההשתדלות-כן, אבל לקחת את האחריות? - זה כבר לא התפקיד שלה.

אלף לייקים!!!

יפה שיש עוד בדור שלנו שזוכרים את זה


היא צריכה להרגיש מוגנת ובטוחה
ולא לחוש תחושות אשם של ערעור המצב הכלכלי.

 

[geekית מחשבים]

מתחת לגיל 28 מדובר ב60% סה"כ

אפילו פחות, תלוי מה גובה השכר המקורי ואם יש ילדים או לא.

 

[bracha5]

רוצה לדייק:
לא הבעל ולא האישה מפרנסים!
ה' זן ומפרנס לכל
היא צדיקה ועשתה את השתדלות להיות מיגיע כפיך כי תאכל
ועכשיו היא בשלב של שלח על ה' יאהביך והוא יכלכלך
להתפלל היטב לפרנסה קלה ונקיה!

 

[ספרינגית]

כתבו לך דברים יפים
לא עברתי על הכל אבל מהשאלה הפותחת שלך אני עונה על משהו אחד
עוד לא דברי חיזוק והתעלות ואמונה. אולי לעצמך עם עצמך
ובלי להתערבב לגמרי עם הרגשות שלה לגמרי אבל לתת להם מקום. להרגיש את הכאב והפחד והתחושות הקשות.
אמונה והכל זה מצוין אבל עוד לא מיד
וגם חשוב נושא ההערכה (רק אם אתה מרגיש באמת...) איך שהיא עדיין שווה בעיניך אותו דבר אם לא יותר
ושרק הבוס הטיפש לא מבין את הכשרון ואיכות שלה וכו' וכו'
ודבר שני -

 

[נעמה פר]

ולפותח האשכול אני מייעץ:
במקום לבלבל את המוח ולקנות טילונים
תנצלו כל רגע כדי לחפש עבודה חדשה
פיטורים מהעבודה זה היום לא כזה דרמטי
אז יאאלה, לשלוח קו"ח ולהפסיק להתבכיין

מתנצלת מראש, אבל אני לגמרי חולקת על דעתך.
פיטורים זה דרמטי, גם אם מתעלמים מהחלק הכלכלי (שיכול להיות לא פשוט בכלל בעקבות הפיטורים)
זה כואב. נורא.
זה משפיל.
זה לאבד את סדר היום והיציבות הרגשית שהוא נותן.
זה פוגע אנושות בתחושת בערך.
זו ממש רעידת אדמה באמצע החיים...

בבקשה, לא להתייחס לזה רק כ'איבוד הכנסה' זמני
ובטח שלא לבוא למפוטר שחווה את כל הרגשות הקשים ולהגיד לו שהרגשות שלו הם 'בלבול מח'!!!
בטח שלא לדרוש ממנו 'להפסיק להתבכיין'!!!

 

[ynf]

האשכול כאן חשוב מאד
ובוודאי נותן כוחות מחודשים לרבים שעברו ועוברים את המסע הלא נעים זה

ייש"כ ברכה והצלחה לכל המגיבים עם התובנות המעניינות והמחכימות

 

[אשת-חיל]

מנימה אישית. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
פוטרתי מספר פעמים מהעבודה. (התחום שלי זה תחום שנראה לי הרבה נותן מכתבי פיטורין...)
ולרוב אחרי שנות עמל והשקעה, והכנסה יחסית טובה.
כמעט תמיד הייתה את תחושת האין אונים וההשפלה, חוסר הוודאות, ותחושת חוסר היציבות.
תמיד היו ישועות! ואף פעם בסוף לא רעבנו ללחם. ואיכשהו בסוף הסתדר גם אם הייתה תקופה לא קלה בלשון המעטה, של מיעוט עבודה, וחיפוש עבודה. ברגע שהיה נראה שמה נאכל ה' עזר והסתדר, ולרוב עם שיפור תנאים.
אבל מה כל פעם מחדש שנמצאים במצב הזה שוב תחושה לא נעימה של המצב עצמו של הפיטורין ומה יהיה... ולמרות ששכלית רואים איך שהכל מסתדר בסוף וישועת ה' כהרף עין עדיין מבחינה רגשית/נפשית זה לא תמיד שם...
אגב עכשיו אני שוב במצב הזה הארוך יותר מכל המצבים הקודמים שהיו... ואי אפשר להגיד שיותר קל, רק אבל אפשר להגיד שרואים ניסים שבכל יום והשגחת ה' שזן ומפרנס אותנו למרות המצב. (יש להקב"ה דרכים לפרנס גם לא באמצעות הליכה פיזית לעבודה!!)
אז שולחת הרבה חיזוק למשפחה היקרה, דבר ראשון להבין את הקושי הנפשי והפיזי שנמצאים ובעז"ה יהיו ישועות, למרות שעכשיו קשה לראות זאת... ואם האישה עבדה בתחום שיש מעט חופשים בבין הזמנים אז לפחות לשמוח שלא צריך לספור כל יום בחופש... ואולי בבין הזמנים בכלל לא לחפש עבודה אלא להנות מהחופש..

 

[ynf]

מנימה אישית. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
פוטרתי מספר פעמים מהעבודה. (התחום שלי זה תחום שנראה לי הרבה נותן מכתבי פיטורין...)
ולרוב אחרי שנות עמל והשקעה, והכנסה יחסית טובה.
כמעט תמיד הייתה את תחושת האין אונים וההשפלה, חוסר הוודאות, ותחושת חוסר היציבות.
תמיד היו ישועות! ואף פעם בסוף לא רעבנו ללחם. ואיכשהו בסוף הסתדר גם אם הייתה תקופה לא קלה בלשון המעטה, של מיעוט עבודה, וחיפוש עבודה. ברגע שהיה נראה שמה נאכל ה' עזר והסתדר, ולרוב עם שיפור תנאים.
אבל מה כל פעם מחדש שנמצאים במצב הזה שוב תחושה לא נעימה של המצב עצמו של הפיטורין ומה יהיה... ולמרות ששכלית רואים איך שהכל מסתדר בסוף וישועת ה' כהרף עין עדיין מבחינה רגשית/נפשית זה לא תמיד שם...
אגב עכשיו אני שוב במצב הזה הארוך יותר מכל המצבים הקודמים שהיו... ואי אפשר להגיד שיותר קל, רק אבל אפשר להגיד שרואים ניסים שבכל יום והשגחת ה' שזן ומפרנס אותנו למרות המצב. (יש להקב"ה דרכים לפרנס גם לא באמצעות הליכה פיזית לעבודה!!)
אז שולחת הרבה חיזוק למשפחה היקרה, דבר ראשון להבין את הקושי הנפשי והפיזי שנמצאים ובעז"ה יהיו ישועות, למרות שעכשיו קשה לראות זאת... ואם האישה עבדה בתחום שיש מעט חופשים בבין הזמנים אז לפחות לשמוח שלא צריך לספור כל יום בחופש... ואולי בבין הזמנים בכלל לא לחפש עבודה אלא להנות מהחופש..

לראות את עמ''י (יותר נכון לקרוא)
תומכים ומעודדים
מבלי להכיר לפנ''כ
מרגש מאד
אין מילים!!!

 

[מקצה הארץ-:)]

לראות את עמ''י (יותר נכון לקרוא)
תומכים ומעודדים
מבלי להכיר לפנ''כ
מרגש מאד
אין מילים!!!

כל מילה!!

שה' יכוון אתכם בעצה טובה ונכונה..
בטח כולם מכירים את הסיפור שמספרים חז"ל על אותו כהן שפרנסתו היתה בדוחק ממש, ולכך אמר לה לאשתו:
חוי, שם בדוי, כמובן.. עשיתי חושבים עם עצמי והחלטתי ללכת למדינת הים למשך שנה שם אעשה את הכסף של החיים.. ונחזור ונתאושש בעז"ה (במילים אחרות לעזור ולכוון את הקב"ה לפרנס אותנו).
אך טרם אלך, הריני ללמדך קיצור דיני טהרת המצורע.
וביני וביני אמר לה שלכל שערה יש גומא אחת שממנה יונקת ולא יתכן ששתי שערות יצאו מגומא אחת לפי שכל אחת יש לה מקור יניקה אחר וכו'
כששמעה אשתו כך, אמרה לו: "ישמעו אזניך מה שפיך מדבר" - אם לכל שערה יש גומא מיוחדת היונקת את חיותה ממנה, על אחת כו"כ אנו בני האדם יצירי כפיו של הקב"ה שדואג לכל אחד ואחד באופן אישי ולכל גויה וגווה די מחסורה.
שאו ברכה והצלחה ושפע של פרנסה טובה לכם, לכל ישראל וגם לנו..

 

[אמיליה]

כתבו כאן דברים יפים ומרגשים ממש
עוד נקודה שהייתי רוצה להוסיף-
בנוסף על הקושי האישי , יש את תחושת הבושה מהסביבה, בגלל הפיטורים
חשוב לשים לב בהזדמנויות שונות, למצוא על מה לשבח את האישה בנוכחות השוויגער/ ההורים/ אחיות/ גיסות.
כמובן בצורה מכבדת ולא מלאכותית שתשיג את המטרה ההפוכה
אם צריך תיווך למשפחה, לעשות את זה בצורה חזקה, שתגבה את האישה, לוודא שיתנו לה את ההרגשה הכי טובה ולא יציקו או ישפילו בשאלות מביכות.

ובנוסף, אפשר לחשוב על מערכות תמיכה נוספות חוץ מהבעל
לדרבן אותה לצאת עם חברות, עם אחיות , עם כל מי שיעשה לה וייתן לה אנרגיות חיוביות.

 

[מבקשים גאולה]

ובנוסף, אפשר לחשוב על מערכות תמיכה נוספות חוץ מהבעל
לדרבן אותה לצאת עם חברות, עם אחיות , עם כל מי שיעשה לה וייתן לה אנרגיות חיוביות.

אבל אחרי הכל מעכרת התמיכה הכי חזקה הנו הבעל !
ואת זה צריך לזכור גם כשנראה שמוצאים אוזן קשבת יותר חזקה אצל החברות.

 

[ynf]

@חיים למברגר
חזק ואמץ
המשך הלאה בדרך זו
ייש"כ שפתחת את האשכול החשוב הזה
מאמין שעוד רבים האנשים שזה מביא להם עידוד וכח להמשיך הלאה למרות ההפתעות של פיטורים מהעבודה
השי''ת ישלם לכם ולכל המעודדים והתומכים בכפל כפליים

 

[ציפורת הנפש]

@חיים למברגר
מדברים כאן הרבה על התמיכה של אשתך, וזה מאוד משמעותי!
לא יודעת מה רקע הפיטורין, אבל אם יש לך בעצמך גם איזו תחושה כלשהי לגביה, אולי שהיא לא מוצלחת מספיק, או שהיא לא התאמצה או שיש לה בעיות (לא בטוח בכלל, פיטורים זה רווח, אבל עם תחושות אין מה לעשות) תלך לדבר על זה בעצמך עם מישהו, שתהיה נקי בשבילה, מאמין ותומך בלי להרגיש שהיא אשמה.
זה תקופה, זה עובר, זה מגדל - אם עוברים אותה נכון, אבל זה יכול גם לחסל...
יש מחקרים גדולים ורציניים על אנשים שעברו פיטורים והרבה מאוד סוחבים איתם את העלבון הזה לכל החיים, גם אם העבודה הייתה דפוקה והם הצליחו אח"כ בגדול.
כמו שכבר כתבו - לא להייחס לזה כאילו זה רק העדר פרנסה, (אלא אם כן החברה נסגרה וכל 200 העובדים פוטרו ביחד...)

 

[ניאגרה]

לא ראיתי תגובות קודמות
כאישה שחוותה את זה יכולה לומר שזה מוריד את הדימוי העצמי לאשפתות, תחושה קשה מאד של דחיה

מה שאותי יכל לעודד:
לדבר פתוח על מה שקרה ומה הוביל לזה- מה היא מרגישה/איך היא תופסת את הדברים/איך היא חושבת שתפסו אותה
לתת תחושה של הערכה כנה שהיא מוצלחת והם הפסידו אותה
ולהיות מעשיים- לומר מה שהיה היה, עכשיו בואי נבין ביחד מה בא לך לעשות בחיים, אולי זו הזדמנות טובה לעשות איזו הסבה או להתרענן עם תחום אחר שמעניין אותה ופשוט לעשות!!

ועוד 2 דברים חשובים-
1. אחריות של הבעל לדאוג לפרנסת אישתו ולא ההיפך- תזכיר לה את זה, תודה לה על מה שעשתה בעבור המשפחה עד עכשיו ואלי גם בעתיד אבל תזכיר לה שהאחריות לא עליה ואין לה מה לדאוג
2. השתתפות יתר בכאב מאד מאד מעצבנת, היא צריכה אותך מבין את הקושי שלה אבל יודע להוציא אותה משם- לא נשאב יחד איתה

 

[ניאגרה]

נראה לי שהיא צריכה שתי דברים :
דבר ראשון השתתפות בכעס על המעסיק, ובתחושות הקשות שלה.

לא לא ולא!!
זה רק מעמיק יותר את הכעס והכאב, לא מוביל לשום מקום!!
להשתתף בכאב שלה להבין את הקושי שלה זה כן
אבל להמשיך ללעוס את המעסיק וללבות את הכעס רק יזיק

 

[מבט אובייקטיבי]

בכל מקרה תקווה שהיא לא קוראת פרוג