פוסט לא מלוטש/ אולי קצת מטושטש/ בעקבות דו שיח קשה

[park]

את זה כתב קקטוס אי פעם:

אני והאמת שלי
אני מוכן לשקר בשביל האמת שלי
מה לעשות? זאת האמת.
הייתי מסתיר את זה, אבל בשבילי
אין דבר גרוע יותר מלשקר את עצמי.
למען האמת, האמת שלי היא לא אמת.
ואתם יודעים מה? היא גם לא שלי.

חבל שאין אלף צילצולים!

 

[גלבוע]

השיר יפה ונוגע.
הפוסט?
לא ברור על מי באת להגן.
(נ.ב. אני נגד כתבות מציצניות.)

 

[לבן]

השיר יפה ונוגע.
הפוסט?
לא ברור על מי באת להגן.
(נ.ב. אני נגד כתבות מציצניות.)

להגן?
באתי להגיד שההתפרצות הוולקנית של סיפורים מטורפים לא בדיוק משקפת את המציאות האמיתית, כמו שהיא משקפת את הצורך של העיתונאים לעשות כותרות ולהתחזות לכלבי השמירה על המוסריות/אנושיות של הציבור החרדי.

 

[מריומה~]

להגן?
באתי להגיד שההתפרצות הוולקנית של סיפורים מטורפים לא בדיוק משקפת את המציאות האמיתית, כמו שהיא משקפת את הצורך של העיתונאים לעשות כותרות ולהתחזות לכלבי השמירה על המוסריות/אנושיות של הציבור החרדי.

אני חושבת שקורא משהו בציבור שהוא לדעתי מיטיב עם כולנו.
יש איזה מחשבה שמי שקרוי חרדי או נראה כך אין אצלו בעיות, והיצר הרע מזמן עבר אותו .

זה שמתפרצים הרבה סיפורים לאחרונה מראה כמה המציאות שונה,
ומראה את המציאות האמיתית שהיצר הרע עובד על כל אדם וכמה שאדם גדול מחברו כן יצרו גדול עליו.

עד עתה ניסו לטשטש ולא לספר דברים , החשיפות מסייעות לשני דברים- לדעת שכולנו צריכים לשמור את עצמינו מיצר הרע , ולהתחיל לשמור על עצמינו וילדינו .

אנשי מקצוע שמטפלים מדווחים על אחוז גבוה יחסית של פגיעות דווקא בציבור שלנו
ובתוך הבתים ומאנשים מוכרים ולא זרים!
וזה מגיע רק מהמקום המאמין והתמים ולא ממקום אמיתי של יראת שמים.

רק ההתיפיפות וההתנשאות של הציבור הכללי עלינו מקוממת ודוחה לגמרי.


ודעתי האישי ביחס לפוסט והשיר-
זה פספוס לקחת את השיר ולמקד אותו רק בנושא זה .
האמת היא על כל מציאותינו בעולם הזהוהקשר עם הקב"ה.

 

[יונתן1]

להגן?
באתי להגיד שההתפרצות הוולקנית של סיפורים מטורפים לא בדיוק משקפת את המציאות האמיתית, כמו שהיא משקפת את הצורך של העיתונאים לעשות כותרות ולהתחזות לכלבי השמירה על המוסריות/אנושיות של הציבור החרדי.

א. קל להאשים רק את אתרי החדשות ה'חרדיים', אבל בל נשכח שהם נותנים כותרות רק לנושאים שמגדילים את כמות הכניסות, ואפשר להסיק שהסיפורים החטטניים שהם עוסקים בהם מביאים להם המון כניסות, אז בוא נאשים את עצמנו, או חלק גדול מהציבור, שנכנס לאותן כתבות.

ב. ההתפרצות הוולקנית היא לא רק יוזמה עיתונאית. ברגע שמציפים נושא, עולה המודעות, ובאות תלונות חדשות. ועם כל הגועל מהאתרים האלה, על פניו נראה לי שבלעדיהם התמימות היתה ממשיכה לחגוג, כי העיתונות הכתובה לא עוסקת בכך (ובצדק).

 

[Ruty Kepler]

להגן?
באתי להגיד שההתפרצות הוולקנית של סיפורים מטורפים לא בדיוק משקפת את המציאות האמיתית, כמו שהיא משקפת את הצורך של העיתונאים לעשות כותרות ולהתחזות לכלבי השמירה על המוסריות/אנושיות של הציבור החרדי.

כשהייתי ילדה, האחים של חברותיי חזרו מהחיידר מוכים אנושות.
מכות אכזריות, אלימות באמת.
כולנו יודעים שאלפי ילדים חרדים הוכו כך. שמעתי מכלים ראשונים עדויות קשות מאד. (מלמדים נעלו ילדים בכיתות חשוכות, היכו באכזריות מטורפת עם סרגלי מתכת על קצות האצבעות, ועוד).

יבורך כל מי שמחטא את הכביסה הרעה הזו לאור השמש.
לו הייתה מכונת כביסה בבית פנימה, אולי לא היינו נזקקים לזאת.
אבל הילדים הוכו עד מוות, וכולם שתקו.

עכשו לבוא ולקונן על כך שהסיפורים מתפוצצים בתקשורת, זה מגוחך.
אם אני אכתוב קינה, היא תהיה על ילדים קטנים שהופעלה נגדם אלימות איומה בחיידרים. ועל ההורים והמנהיגים שידעו ושתקו.

שום דבר לא שווה יד קטנה, בת שמונה שנים, נקמצת בפחד, וסרגל מתכת מוטח עליה שוב ושוב. והילד צורח.
שום דבר לא שווה יבבות של ילד שנשאר עם סימנים כחולים.

את שירי התוכחה שלך אל תפני למכבסי הכביסה המצחינה הזו בנהר הפתוח.
הפני אותם לאלו שידעו ושתקו. ושתקו. ושתקו.

 

[מריומה~]

ולאילו שבמקום לטפל באמת עושים רייטינג ופותחים פתח לעוד מקרים.

פירסום אלימות, וכל מקרה שהוא נותן לגיטימציה ליכולת של דבר.

 

[dLive]

לפי הגדרה זו האשכול שנפתח גם היה פרסום.
במילים פשוטות זו קינה על פרסום, להבדיל מהגדלת מודעות בנושא בעייתי שהיא רצויה.
הגדלת מודעות היא כדי שאחרים לא יפגעו, בעוד שפרסום הוא רקידה על הדם כדי לספק צורך מציצני כמו שכתבו.

 

[dLive]

שום דבר לא שווה יד קטנה, בת שמונה שנים, נקמצת בפחד, וסרגל מתכת מוטח עליה שוב ושוב. והילד צורח.
שום דבר לא שווה יבבות של ילד שנשאר עם סימנים כחולים.

מה שמדהים בכתיבה זה היכולת של מישהו אחר לחבר אותי לחוויות שלי.
אין סיכוי שהייתי מוציא את זה כך.
לא שאני רוצה שהנושא הזה יפתח שוב, אבל זה תיאור עדין.
הערה: נדמה לי שהאשכול שדובר עליו היה בנושא אחר.

 

[מימי זו]

ולאילו שבמקום לטפל באמת עושים רייטינג ופותחים פתח לעוד מקרים.

פירסום אלימות, וכל מקרה שהוא נותן לגיטימציה ליכולת של דבר.

בניגוד למקרים אובדניים פרטיים של האדם עצמו,
בסיפורים המדוברים יש פוגע ונפגע.
הפרסום בראש ובראשונה נותן לגיטימציה לנפגע,
וגם אם תופעות הלוואי המהדהדות שלו הן הצפת המאורות של פוגעים נוספים ועלייתם של אלו מעל פני השטח,
האם ניתן לזלזל בכוח לקורבן? ביכולת להתלונן? להתגונן?

 

[ממד]

כשהייתי ילדה, האחים של חברותיי חזרו מהחיידר מוכים אנושות.
מכות אכזריות, אלימות באמת.
כולנו יודעים שאלפי ילדים חרדים הוכו כך. שמעתי מכלים ראשונים עדויות קשות מאד. (מלמדים נעלו ילדים בכיתות חשוכות, היכו באכזריות מטורפת עם סרגלי מתכת על קצות האצבעות, ועוד).

יבורך כל מי שמחטא את הכביסה הרעה הזו לאור השמש.
לו הייתה מכונת כביסה בבית פנימה, אולי לא היינו נזקקים לזאת.
אבל הילדים הוכו עד מוות, וכולם שתקו.

עכשו לבוא ולקונן על כך שהסיפורים מתפוצצים בתקשורת, זה מגוחך.
אם אני אכתוב קינה, היא תהיה על ילדים קטנים שהופעלה נגדם אלימות איומה בחיידרים. ועל ההורים והמנהיגים שידעו ושתקו.

שום דבר לא שווה יד קטנה, בת שמונה שנים, נקמצת בפחד, וסרגל מתכת מוטח עליה שוב ושוב. והילד צורח.
שום דבר לא שווה יבבות של ילד שנשאר עם סימנים כחולים.

את שירי התוכחה שלך אל תפני למכבסי הכביסה המצחינה הזו בנהר הפתוח.
הפני אותם לאלו שידעו ושתקו. ושתקו. ושתקו.

דעת תורה מלוטשת...

היות ופעם - לפני למעלה מעשור - היו סיפורים איומים (עד מוות?), לכן צריך היום - אחרי שהמקרים האלו טופלו והופסקו בכל החיידרים הרגילים - להשמיץ את כל הציבור החרדי...


חוצפה ועזות מצח היא לדבר על המנהיגים ששתקו, בזמן שלאט לאט הם שינו את כל המערכת, עכשיו אחרי שהענינים תוקנו אין בכיבוס הכביסה הזו שום דבר מעבר להשמצת הציבור החרדי.
מלבד מה שהסיפורים האלו הם הרבה פעמים עלילות וחיסולי חשבונות, רק לדוגמא, במקרה המדובר בימים האחרונים יש אכן פושע מטורף אחד שברגע שהחיידר עלה על עקבותיו הוא סולק משם כבר לפני כמה שנים ע"י המנהיגים שהשמצת, והסיפור גם דווח לרשויות המתאימות בהוראת אותם מנהיגים, אבל יש גם עוד חמשה אנשים מושמצים על לא עוול בכפם, הם אנשים טובים שהיו בסדר גמור, וכמה נושרים החליטו להעליל עליהם עלילות דם ולהרוס את חייהם משיקולים צדדיים לחלוטין.
לזה לא קוראים לכבס כביסה מלוכלכת כי אם לרצוח בדם קר.

 

[סבתא של נעה]

דעת תורה מלוטשת...

היות ופעם - לפני למעלה מעשור - היו סיפורים איומים (עד מוות?), לכן צריך היום - אחרי שהמקרים האלו טופלו והופסקו בכל החיידרים הרגילים - להשמיץ את כל הציבור החרדי...


חוצפה ועזות מצח היא לדבר על המנהיגים ששתקו, בזמן שלאט לאט הם שינו את כל המערכת (וגם אם לא, השפה הזו היא אפיקורסית לחלוטין), עכשיו אחרי שהענינים תוקנו אין בכיבוס הכביסה הזו שום דבר מעבר להשמצת הציבור החרדי.
מלבד מה שהסיפורים האלו הם הרבה פעמים עלילות וחיסולי חשבונות, רק לדוגמא, במקרה המדובר בימים האחרונים יש אכן פושע מטורף אחד שברגע שהחיידר עלה על עקבותיו הוא סולק משם כבר לפני כמה שנים ע"י המנהיגים שהשמצת, והסיפור גם דווח לרשויות המתאימות בהוראת אותם מנהיגים, אבל יש גם עוד חמשה אנשים מושמצים על לא עוול בכפם, הם אנשים טובים שהיו בסדר גמור, וכמה נושרים החליטו להעליל עליהם עלילות דם ולהרוס את חייהם משיקולים צדדיים לחלוטין.
לזה לא קוראים לכבס כביסה מלוכלכת כי אם לרצוח בדם קר.

עצוב מאד שצריך לבחור בין:
לא לספר ולא לפתוח כדי שהתקשורת לא תנפח, תוציא מפרופורציה ותפגע בחפים מפשע
לבין
לספר, ולטפל, וליצור מודעות, ולהציל עשוקים מיד עושקיהם ולפגוע בלא מעורבים/ חפים מפשע על הדרך.

מי יכול לקבוע איזה מחיר כבד יותר?
האם אין שביל ביניים?

 

[קליין]

דעת תורה מלוטשת...

היות ופעם - לפני למעלה מעשור - היו סיפורים איומים (עד מוות?), לכן צריך היום - אחרי שהמקרים האלו טופלו והופסקו בכל החיידרים הרגילים - להשמיץ את כל הציבור החרדי...


חוצפה ועזות מצח היא לדבר על המנהיגים ששתקו, בזמן שלאט לאט הם שינו את כל המערכת (וגם אם לא, השפה הזו היא אפיקורסית לחלוטין), עכשיו אחרי שהענינים תוקנו אין בכיבוס הכביסה הזו שום דבר מעבר להשמצת הציבור החרדי.
מלבד מה שהסיפורים האלו הם הרבה פעמים עלילות וחיסולי חשבונות, רק לדוגמא, במקרה המדובר בימים האחרונים יש אכן פושע מטורף אחד שברגע שהחיידר עלה על עקבותיו הוא סולק משם כבר לפני כמה שנים ע"י המנהיגים שהשמצת, והסיפור גם דווח לרשויות המתאימות בהוראת אותם מנהיגים, אבל יש גם עוד חמשה אנשים מושמצים על לא עוול בכפם, הם אנשים טובים שהיו בסדר גמור, וכמה נושרים החליטו להעליל עליהם עלילות דם ולהרוס את חייהם משיקולים צדדיים לחלוטין.
לזה לא קוראים לכבס כביסה מלוכלכת כי אם לרצוח בדם קר.

לא נכון. לא נכון. לא נכון!!!
עדיין קורים אצלנו סיפורים. אם לא שם אז במקום אחר. עדיין מטייחים. עדיין מסובבים את הראש לצד השני! הלוואי שפרסום מקרים כאלו יגרום לכמה מטייחים מקצועיים לחשוב שוב. הלוואי שלפנות למשטרה לא תהייה העבירה הכי גדולה בציבור שלנו.
והכי חשוב, הלוואי שכל פעם שיתפרסמו מקרים כאלו, יתפרסמו הדרכות: מה עושים כשאנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים מול דבר כזה? למי פונים? הרי המשטרה היא מחוץ לתחום.
אני כותבת בכאב. בצער. בייאוש. כאחת ששוקלת לעבור עיר מגורים בגלל מקרה דומה.
החלום שלי הוא, שיקום ארגון שיפעל ליצירת אמון בין הרבנים, הקהילות, המשטרה ושירותי הרווחה. ואז אנשים משלנו יוכלו לפנות לאנשי המקצוע בלי חשש.
ולכל המתייפיפים: יש מעשים שע"פ דין תורה עונשם מוות. כן, מוות. למרות האלמנה המסכנה והיתומים האומללים. למרות שהמשפחה תישאר בלי מפרנס. למרות הבושות. למרות הכול.
אולי נלמד מכך שאנשים צריכים לשאת בעונשם למרות המשפחה שלהם?
אם אנחנו רוצים לחיות בחברה מתוקנת, עלינו לדאוג שתהיה אצלנו מוראה של מלכות, כי אחרת יתגשם בנו 'איש את רעהו חיים בלעו'. ומוראה של מלכות לא תהיה אצלנו כל זמן שחילול ד' הכי גדול שקיים, הוא חרדי שיושב בכלא, ולכן העסקנים צריכים להתגייס ולהוציא אותו משם בכל מחיר.
וללבן, כל מקרה שיכול לקרות לעוד אנשים, וניתן ללמוד ממנו דרך התמודדות, צריך לפרסם, וחובה לפרסם!

 

[dLive]

היות ופעם - לפני למעלה מעשור - היו סיפורים איומים (עד מוות?), לכן צריך היום - אחרי שהמקרים האלו טופלו והופסקו בכל החיידרים הרגילים - להשמיץ את כל הציבור החרדי...

עדיין יש סיפורים כאלו.

עריכה:
בסופו של דבר החלטתי למחוק, אבל אני חושב שהמסר עבר.

העיקר שתדעו את האמת. זה לא היה פעם, זה בהחלט קורה היום.
המטורפים לא מתו, הם רק התחלפו.

 

[y&m]

יש לי כאן שני סיפורים בני ימינו איך אפשר לפגוע אנושות בלי להרים יד ובלי להרים קול...

אלימות מילולית ואלימות רגשית לא פחות גרועות מאלימות פיזית!
וזה קיים עדיין לרוב במערכת

 

[ממד]

לא נכון. לא נכון. לא נכון!!!
עדיין קורים אצלנו סיפורים. אם לא שם אז במקום אחר. עדיין מטייחים. עדיין מסובבים את הראש לצד השני! הלוואי שפרסום מקרים כאלו יגרום לכמה מטייחים מקצועיים לחשוב שוב. הלוואי שלפנות למשטרה לא תהייה העבירה הכי גדולה בציבור שלנו.
והכי חשוב, הלוואי שכל פעם שיתפרסמו מקרים כאלו, יתפרסמו הדרכות: מה עושים כשאנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים מול דבר כזה? למי פונים? הרי המשטרה היא מחוץ לתחום.
אני כותבת בכאב. בצער. בייאוש. כאחת ששוקלת לעבור עיר מגורים בגלל מקרה דומה.
החלום שלי הוא, שיקום ארגון שיפעל ליצירת אמון בין הרבנים, הקהילות, המשטרה ושירותי הרווחה. ואז אנשים משלנו יוכלו לפנות לאנשי המקצוע בלי חשש.
ולכל המתייפיפים: יש מעשים שע"פ דין תורה עונשם מוות. כן, מוות. למרות האלמנה המסכנה והיתומים האומללים. למרות שהמשפחה תישאר בלי מפרנס. למרות הבושות. למרות הכול.
אולי נלמד מכך שאנשים צריכים לשאת בעונשם למרות המשפחה שלהם?
אם אנחנו רוצים לחיות בחברה מתוקנת, עלינו לדאוג שתהיה אצלנו מוראה של מלכות, כי אחרת יתגשם בנו 'איש את רעהו חיים בלעו'. ומוראה של מלכות לא תהיה אצלנו כל זמן שחילול ד' הכי גדול שקיים, הוא חרדי שיושב בכלא, ולכן העסקנים צריכים להתגייס ולהוציא אותו משם בכל מחיר.
וללבן, כל מקרה שיכול לקרות לעוד אנשים, וניתן ללמוד ממנו דרך התמודדות, צריך לפרסם, וחובה לפרסם!

ראשית - אחוז הסיפורים של ההכאות היום הוא מזערי לחלוטין לעומת מה שהיה פעם ולא הפרסומת הזו היא שתמגר אותה, ובס"ד כשם שאת ההכאות מגרו במשך תקופה בלי רעשים מיותרים, כך בעז"ה גם שאר הבעיות ימוגרו - על ידי השליחים של גדולי הדור בליווי צמוד של דעת תורה - בעקביות ובנחישות, אין אף אחד מהעוסקים בתחום שהפרסומת המיותרת הזו היא שדרבנה אותם, אלה שמתעסקים בזה יודעים את הבעיות גם בלעדיה.

שנית - גם כשכואב מאוד אין היתר לעשות דברים כאלו ללא שאלת והוראת רב, ברוב המקומות ישנה הידברות בין הרבנים ושירותי הרווחה (ודווקא שירותי הרווחה - כמתאפשר בחוק באמצעות וועדת חריגים לפנות אליהם במקום למשטרה - היות והמשטרה אכזבה בדברים האלו פעם אחר פעם, המציאות מראה שברוב המקרים שהמשטרה טיפלה הנזק גדול מהתועלת, החקירות שלהם מזיקות יותר מהפגיעה המקורית ועוד ועוד, ומאידך שירותי הרווחה כשיש יחסי אימון מטפלים בבעיות ביעילות ובמינימום נזקים), מניסיון רב של טיפול בבעיות - לא חסרים כאלו שהרבנים שלחו אותם לכלא, ואף אחד לא מתגייס להוציא אותם משם.
הדברים הכי חמורים בשולחן ערוך נכתבו על מי שעושה דברים כאלו ללא היתר כדין, הצער והייאוש והכאב על המקרה הפרטי שלך לא מתיר שום איסור, וכל עוד ורב לא התיר לעשות כן אין המפרסם והמוסר עדיף במאום מהפוגע, כן, כך סבורה תורתינו הקדושה, וכשם שכשהתורה מענישה במוות זוהי מצווה (גם אז זה רק עפ"י בי"ד של ע"א סמוכים, ובי"ד שהרגה יותר מפעם אחת בשבעים שנה נקראת קטלנית) כך גם כשהיא אוסרת ענישה מסויימת זוהי עבירה.

 

[y&m]

..

 

[שריתיש]

אל תשימו את מבטחם במשטרה
לא מהם תבוא הישועה

וההוכחה: כמה מקרים קשים יש בציבור החילוני, שם הרבה פחות מהססים לפנות למשטרה.

 

[גלבוע]

דעת תורה מלוטשת...

היות ופעם - לפני למעלה מעשור - היו סיפורים איומים (עד מוות?), לכן צריך היום - אחרי שהמקרים האלו טופלו והופסקו בכל החיידרים הרגילים - להשמיץ את כל הציבור החרדי...


חוצפה ועזות מצח היא לדבר על המנהיגים ששתקו, בזמן שלאט לאט הם שינו את כל המערכת (וגם אם לא, השפה הזו היא אפיקורסית לחלוטין), עכשיו אחרי שהענינים תוקנו אין בכיבוס הכביסה הזו שום דבר מעבר להשמצת הציבור החרדי.
מלבד מה שהסיפורים האלו הם הרבה פעמים עלילות וחיסולי חשבונות, רק לדוגמא, במקרה המדובר בימים האחרונים יש אכן פושע מטורף אחד שברגע שהחיידר עלה על עקבותיו הוא סולק משם כבר לפני כמה שנים ע"י המנהיגים שהשמצת, והסיפור גם דווח לרשויות המתאימות בהוראת אותם מנהיגים, אבל יש גם עוד חמשה אנשים מושמצים על לא עוול בכפם, הם אנשים טובים שהיו בסדר גמור, וכמה נושרים החליטו להעליל עליהם עלילות דם ולהרוס את חייהם משיקולים צדדיים לחלוטין.
לזה לא קוראים לכבס כביסה מלוכלכת כי אם לרצוח בדם קר.

שמת לב שעל הביטוי 'עד מוות' ביחס לילדים ש'חטפו' שמת סימן שאלה,
וכדיברת על פגיעה בכבודם ו\או חרותם של הפוגעים טענת ש'רצחו אותם בדם קר'?

 

[dLive]

שמת לב שעל הביטוי 'עד מוות' ביחס לילדים ש'חטפו' שמת סימן שאלה,
וכדיברת על פגיעה בכבודם ו\או חרותם של הפוגעים טענת ש'רצחו אותם בדם קר'?

ברור, ילד סובל מפגיעות הרבה פחות מאשר מבוגר, לא הבנתם א"ז כבר?
אותם דברים שרב'ה יכול לעשות בחיידר, איך יתקבלו על ידכם אם הוא יעשה אותם לאדם מבוגר או בבית?

אבל די עם זה.
אם נפריד א"ז לשניים יש את הטיפול בבעיה, שהוא ע"י רבנים (נגיד, לא משנה מי אבל להבדיל מן החלק השני), ויש את הפרסום שהוא ע"י עיתונאים.
הטיפול הוא חובה, והפרסום הוא אסור!
אז הגברת מודעות שתביא לטיפול בבעיה היא דבר רצוי בהחלט, אבל הפרסום בעיתונים הוא רצח לכל דבר!
ואני מאמין שפוגע גם במשפחת הפוגע שרק סבלו, ויכול להיות מקרים שהפרסום מזיק גם לנפגע.
ועל זה נכתב הפוסט.
על הפרסום. לא על הטיפול.

אולי עוד כמה פוסטים טובים כאלה, והציבור ימאס בכתבות המציצניות.
אולי..

לא בעולמינו

ולא תאמיני שעיתונאים קוראים את הכתבות האלה ,מזילים דמעה או שנים וממשיכים הלאה..

ואני אכן סובר שעם טור אחד כזה בעיתון שהיה מופיע מדי יום לא היה לי צורך בשום כתבה אחרת בעיתון.