ביקורת ספרות פדהאל | ביקורת (עם ספויילרים)

מירי11111 · 16/10/22

נכתב ע"י נ. גל:
כולם בין 5 ל15.

אז אסתרק ומהללאל זכו ליחס מיוחד....

נ. גל · 16/10/22

נכתב ע"י מירי11111:
אז אסתרק ומהללאל זכו ליחס מיוחד....

בהחלט. אלו ספרים מעולים.
השתמשתי בהם בזמנו כדי ללמוד טכניקות כתיבה ויצירת עלילה. מצאתי בהם אוצר בלום של "איך עושים את זה נכון". כמישהי שבחרה להשתמש רק בספרות חרדית, המרחב שלי למצוא חומרים איכותיים היה ועודנו צר מאוד.
היה לי חשוב להדגיש שהעובדה שאני לא להוטה לקרוא את פדאהל - לא מורידה מערכה של הסופרת הדגולה, בעיניי.

מסוגל · 16/10/22

נכתב ע"י נ. גל:
מאז צאתו של יוזבד לאוויר העולם ועד ימינו, אירע מאורע משמעותי ביותר. עבורי, לפחות. @הגיבן (ת) ו @מרים יעל יצרו פודקאסט שמנתח את הפרקים הראשונים באיסתרק (לצערי כי רב, רק את הראשונים).
אחד הנושאים שהוזכרו שם, וגרמו לי להרהורי כפירה, הוא המסר המאוד חד וחותך: יש טובים, ושמם בית הביואר, ויש רעים ששמם בית דיאלידאן.
וכאן הבן שואל: מי אמר?
מי אמר שאיסתרק טוב יותר מיוסף?
מכיוון שאת איסתרק אנחנו פוגשים כבן שמתקשה לעמוד בציפיות, ומרחמים עליו? זה הופך אותו לראוי להערצה?
מכיוון שמיה כתבה שיוסף הוא אביר חסר לב, והיא מספר כל יודע?
גם לאיסתרק ישנה תאוות שלטון. גם הוא נכלולי וערמומי. וגם הוא מוכן להקריב את חייהם של עשרות אלפי כוזרים (!) בכדי להישאר בשלטון.
יבואו ויאמרו - איסתרק בכלל לא רוצה למלוך, הוא מעדיף לטייל ברחובות אתיל בתור מוכר מטאטאים. הסיבה היחידה שהוא מואיל בטובו לעמוד בראש הממלכה היא ערכיו הגבוהים והנעלים.
עד כאן נהדר, לו היינו מדברים על מלאכים.
לאורך הסדרה, מיה קינן מתזזת בין הטענה ש"אם אתה לא רואה אינטרס גלוי, חפש אינטרס נסתר", ובין הטענה שלבית הביואר אין כל אינטרסים, גם לא נסתרים.
נו, באמת.
עברנו את הגיל הזה.

הביקורת, כמובן, מנוסחת לשיטתו של הספר. אין סיבה להתייחס לביקורות ושאלות בתיאור העלילה.

בנוגע לטענה עצמה - את הבעיה שאין בסדרה שום מורכבות תמיד העדפתי לפטור בהתייחסות אליה כסדרה שמשלבת מאפייני כתיבה של פנטזיה ואלגוריה. זה עבד מצוין כשהספרים לא ניסו בעצמם להתייחס למורכבויות, מה שגרם להרגיש שיש לספר מודעות עצמית כמה הוא רחוק מדיוק בתיאור אנשים ומצבים אמתיים. מספר לספר נעשה יותר ויותר ניסיון להיכנס למורכבות, ובפועל זה רק הנכיח כמה הוא רחוק מלהיות אמין. בפדהאל יש כבר כל כך הרבה קטעים שפשוט משוועים לכותבים בסגנון שונה שיעשו מהם מטעמים ציניים על כוח משחית ומורכבות של מהו טוב וכמה אפשר לתחזק אותו, אבל זה לא המקרה, ושוב כולם מנער ועד זקן אוחזים בקדושה בציציותיו של איסתרק (וממשיכים לרצוח בשמו כאילו היה מנהיג כת).

על הרעיון ההפוך לחלוטין -

נכתב ע"י הגיבן (ת):
אני יכולה להנות ממה שקורה, כשאני מבינה שלכל דמות יש סיבות אגואיסטיות לפעולות שלה, ולהתייחס לצביעות שיש בדבריהן, כתכונה מולדת. אולי תנסי לא לחשוב על הסופרת כשאת קוראת. תדמייני שכל הדמויות משקרות תמיד. זה בהחלט משפר את החוויה.

לא חשבתי בכלל. מה שמדהים שלמרות העובדה הברורה כשמש שהסופרת לא חלמה על הכיוון הזה, הוא פשוט עובד. מה שמדהים עוד יותר, שהוא הופך את הסדרה מיצירה די פתטית וחסרת מודעות, ליצירה חתרנית וצינית על גבול האכזרית.

מכל מקום, בדומה לניטפוקים שממלאים עכשיו את האתר (ומוכיחים בראש ובראשונה את הגדולה של הסדרה), אפשר לעשות אינסוף כאלו, אבל אפשר לעשות גם על ספרים רבים נוספים, כולל שני הספרים הראשונים בסדרה. בסוף מה שמשנה זו השאלה האם ספר הוא טוב או לא. אם כן - הכול יימחל, ואם לא - זו הבעיה האחרונה שלו.

הגיבן (ת) · 16/10/22

נכתב ע"י מסוגל:
הוא פשוט עובד.

הסדרה היא תיעוד היסטורי נאמן - מאת הצד של המנצחים. וכעת שאנו יודעים מי המנצחים, אנחנו יכולים לבחון מחדש את הסיפור בעין מושכלת. זה מסביר הכל. תבדקו.

מסוגל · 16/10/22

מסוגל · 16/10/22

מסוגל · 17/10/22

תוספת:

אני כותב כאן בפירוט את מה שהעזתי רק לרמוז שוב ושוב ב'ביקורת הרשמית': הבעיה הגדולה של הספר היא שאין לו סיפור.

יש לו את כוזר, יש לו את הגיבורים הישנים, יש לו גיבורים חדשים. יש לו נקודות פתיחה מעניינות לדמויות שלו, יש לו קונפליקטים, יש לו דיוני עומק, ויש לו הרבה מסרים. יש בו אפילו התפתחויות ממשיות שחלק מהגיבורים שלו עוברים מבחינה פנימית. הוא כתוב בקפידה, הוא מנוסח במקצועיות, והוא מקפיד על כל הכללים לבניית ספר נכון.

אבל, כמו שאומר יוזבד, השאלה בסוף היא מה גודלו של גרגיר הפול שהוטמן מתחת המזרן. מה שחסר כדי לנפוח רוח חיים באפו של הגולם המושקע הזה זה, נו.. סיפור טוב.

וסיפור, לצורך העניין, הוא לא רגשות, תחושות, ואפילו לא שינויי אישיות שקורים בעקבות מחשבות, מונולוגים או רבי-שיח. הוא גם לא רצף של אירועים שהמאחד ביניהם קלוש. סיפור הוא פשוט הדבר הפשוט הזה, מאורע אחיד שמתפתח לאורך הספר, עם התחלה אמצע וסוף. משהו שאפשר לספר בקול שקט ליד מדורה, או לרתק באמצעותו ילד.

זה מעולה כשסיפור מלווה ושלוב במסר, אבל המסר לא יכול להוות תחליף לחוויה שהוא נותן. גם המסר עצמו פשוט עובד טוב יותר כשהוא משולב אינטגרלית בסיפור.

הסיפור הכי אחיד ורציף שמלווה את הספר פדהאל לאורכו, זו תכנית החטיפה של רעואל הצעיר. והסיפור הזה, במחילה, פשוט לא עשוי טוב. הוא משמיט כמעט עד העמודים האחרונים כל אלמנט שעשוי לעורר עניין בנרטיב העקרונית-מרתק של חטיפת יורש עצר ילד.

פדהאל נמצא בקונפליקט פנימי ארוך - זה נכון. הקונפליקט מושפע מהאירועים שקורים לו - גם נכון. אבל אין שום דרך לתאר את האירועים האלו כסיפור מגובש בלי להתייחס לרגשות שלו. כמו כן, אין במקרים הללו שום אירוע מכונן, כזה שניתן לתאר כרגע שמשפיע באופן נרחב על עצמו או סביבתו (מלבד הסוף, כמובן.)

וזה עוד לפני שמדברים על כך שפדהאל הוא הדמות היחידה שאפשר לומר עליה בביטחון שקורה לה ממש 'רצף אירועים'.

אז יש תשתית מגובשת, אבל העיקר - חסר מן הספר.

וחבל..

~שפרה~ · 17/10/22

נכתב ע"י נ. גל:
דם כל, הכתיבה נעשתה שונה מעט. אולי האופי הכללי דומה, והחדות העוקצנית נותרה כשהייתה, אבל סגנון התיאור השתנה, ומשהו בקסם שסחף (אותי אישית) בצורת התיאור של מישורי הפלאט - לא הצליח לרתק אותי כאן.
טענו לי שמ. קינן בחרה בכתיבה מובנת יותר, לי אישית היא פחות התאימה. אבל איך אומרים? הרוב קובע, והרוב אוהב.

צודקת לגמרי. אבל הספר שווה קריאה, בכל מצב.
(יש לציין שעל כל הסדרה חזרתי שוב, וכמה פעמים, אבל עליו אני בספק אם אעשה זאת.
היום קראתי כמה קטעים יפים שסיפרו על מהללאל, וזהו. לא מוצאת את עצמי נהנית מהתחכום שהיה קיים יותר בספרים הקודמים)

~שפרה~ · 17/10/22

נכתב ע"י נ. גל:
האם ועד כמה נכון לקחת את הביקורת של הקוראים ברצינות.

שום רצינות ושום נעליים. תקראי וזהו.

פירי · 18/10/22

נכתב ע"י מסוגל:
בנוגע לטענה עצמה - את הבעיה שאין בסדרה שום מורכבות תמיד העדפתי לפטור בהתייחסות אליה כסדרה שמשלבת מאפייני כתיבה של פנטזיה ואלגוריה. זה עבד מצוין כשהספרים לא ניסו בעצמם להתייחס למורכבויות, מה שגרם להרגיש שיש לספר מודעות עצמית כמה הוא רחוק מדיוק בתיאור אנשים ומצבים אמתיים. מספר לספר נעשה יותר ויותר ניסיון להיכנס למורכבות, ובפועל זה רק הנכיח כמה הוא רחוק מלהיות אמין. בפדהאל יש כבר כל כך הרבה קטעים שפשוט משוועים לכותבים בסגנון שונה שיעשו מהם מטעמים ציניים על כוח משחית ומורכבות של מהו טוב וכמה אפשר לתחזק אותו, אבל זה לא המקרה, ושוב כולם מנער ועד זקן אוחזים בקדושה בציציותיו של איסתרק (וממשיכים לרצוח בשמו כאילו היה מנהיג כת).

בהתייחסות לנושא הזה בסדרה, הציקה לי מאד הבריחה של גדעון ופדהאל. אמנם המורכבות אכן נכנסה יותר בספר פדהאל, אבל עד כדי כך שהדרך היחידה לעשיית הצדק היא עבירה על החוק ברמה כזאת?
גם בריחה ממעצר, וגם הצלחה אדירה אחר כך כשבצירוף מקרים נדיר מאד הם פגשו במלך בשעת חירום גדולה וכך הצליח פדהאל אפילו לקבל תואר אבירות.
מרגיש לי כמו סתירה פנימית גדולה.

(מה שממש מגרה לכתוב איזה המשך אחר לבריחה. על חייו של פדהאל כעצור נמלט ועד כמה שזה סיבך אותו. לדעתי ספר טוב אמור להיות מורכב מסצנות הגיוניות, ולא מישועות ומקרים נדירים).

מריומה~ · 18/10/22

נכתב ע"י פירי:
בהתייחסות לנושא הזה בסדרה, הציקה לי מאד הבריחה של גדעון ופדהאל. אמנם המורכבות אכן נכנסה יותר בספר פדהאל, אבל עד כדי כך שהדרך היחידה לעשיית הצדק היא עבירה על החוק ברמה כזאת?
גם בריחה ממעצר, וגם הצלחה אדירה אחר כך כשבצירוף מקרים נדיר מאד הם פגשו במלך בשעת חירום גדולה וכך הצליח פדהאל אפילו לקבל תואר אבירות.
מרגיש לי כמו סתירה פנימית גדולה.

(מה שממש מגרה לכתוב איזה המשך אחר לבריחה. על חייו של פדהאל כעצור נמלט ועד כמה שזה סיבך אותו. לדעתי ספר טוב אמור להיות מורכב מסצנות הגיוניות, ולא מישועות ומקרים נדירים).

העבירה על החוק לא הוצרכה בכדי לאפשר את הצדק אלא זה היתה עוד נקודת מבחן שגדעון ופדהאל עברו בתהליך שלהם.
היה להם שם נקודת בחירה מסוימת ואני חושבת שלמול הבחירה שלהם הסתעפה העלילה.(יכול להיות שזה בדיוק מסוג הסיטואציה והמתווה שאפשר לאמר עליהם שהדמות לקחה עצמאות והשמיעה קולה? ניתבה את ההמשך?)

פירי · 18/10/22

נכתב ע"י מריומה ♧:
העבירה על החוק לא הוצרכה בכדי לאפשר את הצדק אלא זה היתה עוד נקודת מבחן שגדעון ופדהאל עברו בתהליך שלהם.
היה להם שם נקודת בחירה מסוימת ואני חושבת שלמול הבחירה שלהם הסתעפה העלילה.( יכול להיות שזה בדיוק מסוג הסיטואציה והמתווה שאפשר לאמר עליהם שהדמות לקחה עצמאות והשמיעה קולה? ניתבה את ההמשך?)

אבל לכאורה, לפי סגנון הסדרה עד כה, הבחירה הזאת שגויה לחלוטין. אנשים צריכים לעשות את מה שנכון כמה שהם יכולים, על התוצאות לא הם אחראיים. נכון? ולברוח ממעצר - איכשהו, זה לא נשמע לי הדבר המדויק לעשות.
והסתירה היא שהיא הובילה לתוצאה מצויינת.

ובעניין הסוגריים, אני לא יכולה לקבל טיעון כזה... אולי זה נכון אבל זה לא קביל.

הגיבן (ת) · 18/10/22

נכתב ע"י פירי:
ובעניין הסוגריים, אני לא יכולה לקבל טיעון כזה... אולי זה נכון אבל זה לא קביל.

אבל הדמויות אמורות לבחור את מה שיקדם אותם. כמובן, חלק מהאופי של הדמות הוא המוסר האישי שלה: מה היא חושבת שנכון וצודק, ומה היא חושבת שפשע ובלתי מוסרי. לדוגמא, בסיפור אחד תהיה דמות שמוכנה להרוג כדי להציל חיים של אחרים שיותר יקרים בעיניה (דיזר), לעומת זאת דמות שלא מוכנה לפגוע בנפש של ציפור. זאת אמת המוסר האישית שלהם, לכאורה בלי קשר לזו של הסופר. ואפילו בלי קשר לתורה.

במקורותינו כבר נכתב רבות איך אנחנו מסלפים את הסרגל הזה כדי להתאים לתשוקות המתחלפות שלנו (למשל חטא שלוש פעמים נעשה לו היתר, וכן הלאה).

סיפורים מסוימים יעמידו את המוסר של הדמות במבחן. ייתכן שהיא תיכנע ותמציא סרגל חדש, וייתכן שנראה אותה עומדת על שלה למרות הניסיונות. למשל, דיזר לא היה מוכן להרוג כוזרי בשום פנים, אבל איסתרק וויתר על כל האידיאלים שלו למען בנו. דיאלידאן ספציפית, נותר עקבי לאורך הסדרה כולה - אופייני לנבלים.

אם יורשה לי לנחש, כאן (ואולי ביותר מידי מקומות אחרים) אנחנו בוחרים להקשיב לסופר יותר ממה שאנחנו מסתכלים על מה שהסיפור אומר בכוחות עצמו. למשל, המוות של יקוואל בספר הקודם - בעיני היה טרגדיה, אבל קוראים רבים תרצו את זה כ"שירות למסר שהסופרת לכאורה רצתה להגיד". מאיפה לכם לדעת? אולי זה בסה"כ תוצאה מצערת נפוצה לבריחה מהבית? אולי זו התרעה להורים שנוהגים כמו איסתרק.

בביקורת אני מעדיפה להתעלם מהרצונות של הסופר. בסוף כל קורא יפרש את התוצאה באופן אידווידואלי, וקשה לדעת מה הסופר התכוון גם אם הוא עושה רושם שקוף. בקיצור, הסופר והרצונות שלו לא רלוונטים. אם הדמויות משקרות, אז זה מה שהן עושות, נקודה. ואפשר להחליט אם זה גורם לנו להנאה או לא. אני בהחלט נהניתי.

פירי · 18/10/22

אני מבינה. (אבל עדיין, זה בעיני ההפך מהמסר המפורש בסדרה)

נכתב ע"י הגיבן (ת):
בביקורת אני מעדיפה להתעלם מהרצונות של הסופר כי בעיני זה לא רלוונטי. הדמויות תוכחנה את מה שהן תוכחנה, באופן טבעי. בספר הזה, הדמויות הגיבורות - מדברות גבוהה גבוהה. הדמויות האנטגוניסטיות, אנושיות. ואנחנו יכולים להחליט אם זה גורם לנו להנאה או לא.

זה
הזכיר לי את מה שכתבת על זה קודם

נכתב ע"י הגיבן (ת):
מצד שני, מאוד קל לי להתעלם מהמסרים שהדמויות מרצות עליהם. אני יכולה להנות ממה שקורה, כשאני מבינה שלכל דמות יש סיבות אגואיסטיות לפעולות שלה, ולהתייחס לצביעות שיש בדבריהן, כתכונה מולדת. אולי תנסי לא לחשוב על הסופרת כשאת קוראת. תדמייני שכל הדמויות משקרות תמיד. זה בהחלט משפר את החוויה.

התכוונת בפשטות? כשאת קוראת את זה כל הדמויות צבועות (וציניות)?

הגיבן (ת) · 18/10/22

נכתב ע"י פירי:
התכוונת בפשטות? כשאת קוראת את זה כל הדמויות צבועות (וציניות)?

את בטח כבר יודעת שמהתחלה צידדתי בדיאלידאן. קשת העלילה התפתחה בצורה טבעית מאוד משם.

לוטם · 19/10/22

נכתב ע"י פירי:
התכוונת בפשטות? כשאת קוראת את זה כל הדמויות צבועות (וציניות)?

קשה...

רוח פרצים · 20/10/22

הי יא גיבנת, אל תהרסי לנו את הגיבורים.
(למרות שזה כיפי ומתריס להפליא לעשות תמיד הפוך מכולם)
אז יפה. הוכחת שאת מיוחדת וחריפה ונערית נורא.
אויש. סליחה. זה לא אישי. פשוט העזת לדבר סרה באיסתרק שלנו. וזה מחרפן את כל מעריצי ממלכה במבחן.
אז בסדר. תמשיכי להגיד שאנחנו תמימים ומאמינים יותר מידי לסופרת אבל מי שלא תמים- ישים לב לזה לבד ואלו שכן- רוצים להמשיך לעריץ את את איסתרק ודומיו.
אגב. תמשיכו לדבר על המוסריות הנעדרת של איסתרק בהעדפה של בנו על עקרונותיו עד שפתאום זה יגיע אליכם ונראה מה אתם מעדיפים.
ואם תגידו שאיסתרק אמור לייצג דמות מוסרית שתעדף את עקרונותיה לפני בנה- אחרי הספר הקודם התלוננו למיה שאיסתרק אנמי ומושלם מידי.
רציתם לא מושלם? קיבלתם.

מירי11111 · 20/10/22

נכתב ע"י רוח פרצים:
הי יא גיבנת, אל תהרסי לנו את הגיבורים.
(למרות שזה כיפי ומתריס להפליא לעשות תמיד הפוך מכולם)
אז יפה. הוכחת שאת מיוחדת וחריפה ונערית נורא.
אויש. סליחה. זה לא אישי. פשוט העזת לדבר סרה באיסתרק שלנו. וזה מחרפן את כל מעריצי ממלכה במבחן.
אז בסדר. תמשיכי להגיד שאנחנו תמימים ומאמינים יותר מידי לסופרת אבל מי שלא תמים- ישים לב לזה לבד ואלו שכן- רוצים להמשיך לעריץ את את איסתרק ודומיו.
אגב. תמשיכו לדבר על המוסריות הנעדרת של איסתרק בהעדפה של בנו על עקרונותיו עד שפתאום זה יגיע אליכם ונראה מה אתם מעדיפים.
ואם תגידו שאיסתרק אמור לייצג דמות מוסרית שתעדף את עקרונותיה לפני בנה- אחרי הספר הקודם התלוננו למיה שאיסתרק אנמי ומושלם מידי.
רציתם לא מושלם? קיבלתם.

עוד ביוזבד היה לי מוזר שאיסתרק לא הועמד אף פעם בניסיון של שמיעת מוזיקה קווארית (זוכרות את הקבלה שלו, שם ליד המערה, כן?)

ילד בן 17 קיבל על עצמו להימנע לנצח ממוזיקה שכזו.
עברו 9 שנים והוא לא נתנסה בשום ניסיון, לא התקדם רוחנית בכלום
ועדיין אנחנו נותנים לו קרדיט כמו אי אז בשנות העשרה שלו

לעומת יוסף שעברו עליו הרבה ימי כיפור מאז והוא יכול היה לחזור בתשובה.
ואנחנו לא רואים שהוא באמת כל כך גרוע
ואפילו יש לו רב.
(לו רק הייתה מביאה איזה מכתב שלו לשאול שבו הסתה לכיוון הקראי.. זה היה יכול לתרום לאמינות...)

לא היה עימות רוחני נוסף. כאילו אנחנו עדיין 9 שנים קודם והאנשים נשארו טובים וצדיקים והשלטון לא השחית אף אחד.