אני אכתוב משהו שאולי קצת פחות מקובל להגיד בקול, אבל אם את לא מתכוונת לוותר על העבודה, זו לדעתי האופציה היחידה שלך.
אני מדברת על לחנך.
(אני כמובן יוצאת מתוך נקודת הנחה שהילד אינו תינוק בן מס' חודשים אלא בן שנה ומעלה שיכול להבין את פשר התנהגותכם).
נכון שבאופי רשמי אין זה תפקידך אלא תפקידם של ההורים, אבל אני חושבת שאם הדבר ייעשה בשיתוף פעולה מלא איתם - בתוך מס' ימים הילד יפסיק להתפנק והוא, את וההורים שלו תתחילו להנות...
איך עושים את זה?
מפסיקים להרים ויחד עם זאת אומרים לילד שהבכנ לא נעים לכם, שהוא יכול להצטרף למשחק בשקט וכדו', אבל בשום אופן לא להיכנע ולהרים - גם אם זה אומר שהילד בוכה כל היום.
זה נשמע אכזרי, הלב שלך יגיד לך להרים אותו ודי - אבל בשבילו, כדאי שתעמדי בזה - כך הוא יהפוך מילד מפונק שרגיל לקבל כל מה שהוא רוצה, לילד עם גבולות - וילדים אוהבים גבולות. הן רק צריכים אנשים מספיק סמכותיים (ואוהבים) סביבם כדי שהם יבינו שהגבול הוא חד משמעי.
כשהילד יבין שלא משנה כמה הוא בוכה, את לא מרימה אותו - הוא יפסיק בהדרגה.
מידי פעם הוא יבחן אם הגבולות עדיין שם ותצטרכי להראות לו שאכן כן.
דווקא כשהוא לא בוכה, תרימי אותו ותשחקי איתו משחקי אצבעות למשל, הוא יבין שלא שווה לו לבכות, כי כשהוא בוכה את בטוח לא מרימה וכשהוא לא, את נותנת לו "פרס" ומרימה לפעמים.
בכל מקרה, כפי שכתבתי לעיל, מהלך כזה מחייב הסכמה ושיתוף פעולה עם ההורים, גם כדי שהילד יראה את אותה דרך התנהגות גם בבית ויפנים את רעיון הגבול וגם כדי שההורים לא יתפלאו לשמוע מהשכנים שלך ש"המטפלת הזו משאירה את הילד שלכם לבכות יום שלם..."
בכל מקרה, המון בהצלחה!
הנושאים החמים
הנושאים החמים
