דיון על הקנקן, מה שיש בו, ואיך מגישים אותו לשולחן: צורות הגשה בטקסט

[מ. י. פרצמן]

לאחרונה נתקלתי בכמה סוגי טקסטים, הן פרוזות והן טקסטי הגות,
שרמת התוכן והכתיבה שלהם הייתה בינונית ומטה,
אבל צורת ההגשה הויזואלית שלהם הייתה יפה.

הכותב השקיע בשבירת שורות מקורית, בניקוד, או בצורת הגשה ויזואלית אחרת שגרמה לתת המודע שלי להסתכל על הטקסט בקצת יותר הערכה וכבוד משהייתי מייחסת אליו לולא צורת ההגשה האומנותית.
העובדה הזו גרמה לי לתהות: האם הכבוד שייחסתי לטקסט מוצדק?
האם יש מקום לשקול איכות של טקסט לפי רמת החשיבה שהושקעה מאחוריו, הגם שהחשיבה התייחסה למימד ההגשה של הטקסט, ולא לתוכן שלו,
או שלהפך: סונוורתי מהחיצוניות, שוחדתי, וכעת אני כבר לא חפה מספיק כדי לשפוט את הטקסט כראוי לו?

אחדד את השאלה:
האם אחד ממרכיבי אומנות הטקסט הוא גם צורת ההגשה שלו,
או שאין ערך לצורת הגשה ללא השקעה בבסיס?

אשמח לשמוע את דעתכם.

 

[חני גרשון]

אני חושבת שבהחלט יש לתת לצורת ההגשה שיקול בבואנו להעריך טקסט. ישנם מרכיבים רבים מאוד לכתיבה טובה, והגשה היא אחד מהם. ללא ספק.
אבל, וכאן מגיע אבל גדול - לדעתי, הכתיבה היא הקריטריון הראשון והמשמעותי. כתיבה טובה בהצגה שגרתית תעלה בהרבה על כתיבה דלוחה בהצגה מרשימה.
יש משהו מעודד בזה; כתיבה טובה אפשר לשפר עם הזמן, ועל ידי כתיבה מתמשכת. ולפעמים... הגשה אומנותית היא פרי יצירתיות שתלויה בכישרון. לא תמיד באמת אפשר להפוך יצירתיות שכזו לטבע ראשון.

אני חושבת שהדברים נוגעים גם לכל השאלות האחרות: האם עלילה טובה מחפה על כתיבה גרועה, וכדו'. אבל עם כל הריספקט - קוראים לתחום כתיבה ספרותית. לא עיצוב ספרותי. התחום הראשון המשמעותי ביותר - זו הכתיבה הטובה, האיכותית, הדיוק בכל מילה והאותנטיות.
עד כאן נאומי לאומה.

 

[רחל סרולוביץ]

לדעתי, בהגשת טקסט שני המרכיבים חיוניים, אך לא האחד על חשבון השני.
לדלג על איכות הטקסט והתוכן שלו ולהשקיע בוויזואליות כמובן חוטא למטרה,
אך גם לצורת ההגשה אני מייחסת חשיבות לא מעטה.
לא פעם ולא פעמיים נתקלתי בטקסטים או התבקשתי לקרוא כאלה
שהוגשו בצורה גולמית וקשה לקריאה מבחינה וויזואלית, והתקשיתי להתעמק בתוכן כיאות.
ובמקרה בו ההגשה הוויזואלית עולה על רמת התוכן, גם אז לא אצליח להתרשם.
אתן דוגמא מהעולם שלי כקופירייטרית-
מודעה יכולה להיות יפהפיה ומבורכת בפונטים חדשניים ובעיצוב של המילה האחרונה,
אך אם הניסוח שלה לא מדויק והכותרת לא מבטאת את המסר כראוי-
המודעה לא תעבוד נקודה.
ולהיפך- גם כאשר הקופי חד ומדויק כראוי, אך מוגש בתיבת טקסט פשוטה ובפונט אריאל-
הוא לא יתפוס את עינו של קהל היעד.

 

[R.E.Y]

נראה לי הגשת הטקסט היא לפחות 50%
אני מכירה הרבה ספרים עם בסיס טוב, רעיון יפה ונושא שממש מסקרן אותי,
אבל הקריאה משעממת ולעיתים גם ממש מעצבנת...

 

[מוריופ]

כתיבה יפה עושה מחצה, עלילה טובה עושה מחצה, לא??
האמת היא שהנושא הזה העלה בי פן אחר לחלוטין של 'צורת הגשה' - העימוד
היו כבר כמה ספרים שנראו יפה מאוד, מרווח, פונט קריא וחדשני, כותרות יפות, וזה חיפה על חלק מהתקלות בספר עצמו.
היו ספרים שהעימוד שלהם היה צפוף מאוד, או שגיאות כתיב (זה כל כך עצוב לפגוש אותן, והכי גרוע - שגיאות כתיב בתקציר. רחמיי על הסופרים שיש להם שגיאת כתיב בתקציר) וזה בהחלט הורס את חוויית הקריאה.

לגבי צורת הגשה מקורית, אחד הספרים המקוריים ומרעננים בתחום הוא לדעתי 'עדיין קיים' של אפרת מץ. בתור תולעת ספרים ותיקה (ושלא אוהבת ז'אנר טרגדיה בכלל) פשוט נהניתי!
הספר הצליח לחדש לי חוויית קריאה בצורה שהרבה זמן לא הצלחתי לפגוש. אם זה הפתקים בתחילת הפרקים, שייצרו סיפור משל עצמם, אם זה שבלונות הכתיבה המגוונות לכל אחד (*** חשבתי איך להגדיר, החלטתי לתת דוגמא )

 

[פניני ריין]

הגשה יפה שווה הרבה יותר ממה שאנשים חושבים.

להבדיל אלף הבדלות בין הקדוש לחול-
זוכרת לדוגמה שאי-פעם בימי הסמינר העליזים, כשלמדתי נביא, היה לי ספר שבו הפסוקים היו מעוצבים בכתב יפה, מעומדים בטורים, מרווחים ומושכים את העין.
לא יודעת מה בדיוק גרם לזה, אבל היה הרבה יותר קל להבין אותם.
משהו בסדר הכללי עשה סדר גם בראש.

וחזרה לעניינו- עיצוב הופך את הטקסט לקריא, ברור ונעים יותר, ויכול בהחלט לחפות על כתיבה בינונית. שזה לא כל כך גרוע, אגב.
האסון האמיתי קורה בכתיבה טובה ואיכותית שנפלה על מעמד עם אינטלגנציה מרחבית נמוכה או למטה מזה.
אף אחד לא אוהב לפתוח ספר ולראות המון שחור בעיניים.
[כמו שכל מנהלי החשבונות שונאים את תוכנת שע"מ רק בגלל המסך השחור והכתב שנותר עוד מימי מכונת הכתיבה]

נ.ב. תעשו חיפוש בקהילת כתיבה על כמות הביקורת שיש בנוגע לשורות מרווחות/ מצומצמות מדי, טקסטים שמועתקים מתוכנות לא מוצלחות, קטעים צפופים מדי וכו'-
תופתעו.

 

[אוראל סולטן]

מצטרף לדעה של הרוב כאן. עימוד ועיצוב טוב משפיעים אפילו יותר מידי על הטקסט.

ספוילר: קצת פירוט.

בוא ניקח דוגמא מה"פ:

בלי כל המילים שגדלות וקטנות בספר, כנראה שהוא לא היה תופס כ"כ הרבה, וכן צורות העיצוב המיוחדות שאנחנו פוגשים באמצע הספר.
כנ"ל 'עדיין קיים' שהוזכר כאן.
שלא נתחיל לדבר על כריכות...
(אני השתמשתי קצת בטריק הזה כאן, וראיתי ש @הלוחשת לתווים השתמשה במשהו דומה כאן.
אבל בסופו של דבר זאת רק גחמה חולפת, שלא עוזרת בחיפוי על כתיבה רדודה, ואם יש כתיבה טובה, זה נותן לה קצת שיפור.).

 

[הלוחשת לתווים]

לדעתי הצורה שבה מוגש הטקסט מאד חשובה לחווית הקריאה, כי המשך הקריאה תלוי בחוויה.
אתם מכירים את האפשרות של יישור ל2 הצדדים בוורד?
הריני לעדכן! היישור הזה לא נועד כדי שסופרים ישתמשו בו!! והמקש הזה, אנטר? הוא דווקא ממש נחוץ.
מותר לפעמים לעבור שורה בלי להשתמש במעבר שורה האוטומטי..
בתחנונים, כתבתם משהו, השקעתם- קחו עוד דקה כשאתם מעלים את הקטע לציבור,
תסדרו את הרווחים, צמצמו את השורות המיותרות (למה הם נוצרות??) אל תצמצמו יותר מדי אבל...
ועוד משהו, נכון שתפקיד של מגיה זה לפסק את הקטע, אבל כל עוד אתם לא מתכוונים להשתמש בשירותיו של מגיה כזה או אחר, סימני הפיסוק נמצאים גם על מקלדת רגילה...
עד כאן בקשות אישיות שלי לסופרים שביננו.

ולענייננו- אני חושבת שהניראות משפיעה על מה שנקרא- חווית משתמש.. וגם קצת על התוכן.

 

[מֶנַחֵם]

כתיבה טובה = מתכון מוצלח

הגשה נעימה = צִלחות

 

[הני ר.]

כתיבה טובה = מתכון מוצלח

הגשה נעימה = צִלחות

וס(ו)פר טוב חייב להכיל את שניהם.

 

[מ. י. פרצמן]

האמת, הפתעתם אותי.
כשהעליתי את השאלה חשבתי שיהיו לנו חילוקי דעות, שחלק יצדדו בחשיבות של צורת הגשה וחלק יטענו שהיא תפלה לחלוטין.
לרגע לא חשבתי שהרוב המכריע יטה לערך של צורת ההגשה בצורה מוחלטת כל כך.
וזה מעניין, מאוד. השארתם אותי עם נקודות למחשבה.

 

[תהילה בצלאל]

חשבתי בהתחלה שכשמצוין הגשה הכוונה לאופן הכתיבה עצמה. לא לעימוד, פונט וכו'.
אפשר לחלק לשלוש?
1. עלילה.
2. כתיבה.
3. עימוד (כותבת באופן כולל).

איך שאני רואה את זה - כתיבה מבחינתי היא מקום ראשון. בדיוק מאותה סיבה שאני אחפש סופרים מוכרים לי - אני יודעת שהכתיבה שלהם תצליח להחזיק אותי עד סוף הספר גם אם העלילה לא משהו.

עלילה - אני קוראת את הכריכה האחורית, מדפדפת בקטנה ומחליטה סופית אם לקחת. בקניית ספר זה שיקול משמעותי. בהשאלה מספריה - פחות.

לגבי עימוד - זה פרט חשוב שאף פעם לא שמתי לב אליו. אפשר לומר שאם הייתי יודעת שיש לי יהלום ביד - הייתי לוקחת אותו גם במצב גולמי - פונט מזעזע, שורות צפופות... אבל אם אין לי סיבה לחשוב שמדובר ביהלום - סופר לא מוכר לי. עלילה לא ברורה מהצצה ודפדוף - אני אשאיר אותו על המדף.
ועוד נקודה לגבי עימוד - כשיש יותר מדי רווחים בין אותיות ושורות, אני מתחילה לחשוד בזה שאמנם מספר הדפים בספר הוא ארבע מאות, אבל מספר המילים הממוצע לדף הוא מאתיים ולא מאתיים חמישים כפי הממוצע ההוגן. לא מונע ממני לקרוא, אבל משאיר אותי בטעם רע של ''עבדו עלי'

 

[ח.ד. וחלק]

אתם מכירים את האפשרות של יישור ל2 הצדדים בוורד?
הריני לעדכן! היישור הזה לא נועד כדי שסופרים ישתמשו בו!! והמקש הזה, אנטר? הוא דווקא ממש נחוץ.
מותר לפעמים לעבור שורה בלי להשתמש במעבר שורה האוטומטי..
בתחנונים, כתבתם משהו, השקעתם- קחו עוד דקה כשאתם מעלים את הקטע לציבור,
תסדרו את הרווחים, צמצמו את השורות המיותרות (למה הם נוצרות??) אל תצמצמו יותר מדי אבל...
ועוד משהו, נכון שתפקיד של מגיה זה לפסק את הקטע, אבל כל עוד אתם לא מתכוונים להשתמש בשירותיו של מגיה כזה או אחר, סימני הפיסוק נמצאים גם על מקלדת רגילה...
עד כאן בקשות אישיות שלי לסופרים שביננו.

מדויק!

ולעצם הדיון:
לדעתי, אין כל כך משמעות להגשה יפה אם הכתיבה ברמה נמוכה.
ההגשה איננה משפיעה על הטקסט כלל ועיקר.
טקסט שאינו טוב מספיק - הסלידה ממנו היא טבעית ולא משנה כיצד הוא מוגש.

כל זה לגבי הכתיבה, שהוא היסוד והבסיס ובלעדיו אי אפשר להתקדם לשומקום.

ולגבי ההגשה עצמה (אחרי שמול עינינו עומד הטקסט המשובח), הגשה טובה היא לא המלצה כי אם חובה גמורה!
אחד שלא מזלזל בקוראים - משקיע היטב היטב בצורת ההגשה, שאם לא כן - אין כל כך משמעות לכתיבה, היות והעין פחות מתחברת למה שהיא קוראת.

בקיצור: הכתיבה היא בסיס, וההגשה היא קריטית.

(ונראה לי שזה מה שאמרו פה חלק).

 

[RU1]

אין ספק שסופר שרוצה למשוך את לב הקורא ולמכור כמה שיותר, צריך להשקיע בנראות הויזואלית.
אבל אני חושבת, שכקוראים, נעשנו קצת מפונקים והתחלנו לקרוא רק את מה שנעים לנו בעין.
בספרים של פעם, עם כל הדפים הצהובים, האותיות הקטנות והצפופות, והכריכות הכי בנאליות שיש, היה הכי הרבה קסם, הקורא ידע שהאותיות הן רק מסך להעביר את החוכמה שמאחוריהן.
כמו השיר הידוע:
,The cover is not thw book
Open it up and take a lool
היום, אם הכריכה לא צועקת, צבעונית ויומרנית ואומרת בכל כולה "אני משהו אחר" ספק גדול אם מישהו יקנה אותו בלי המלצה קודמת.
אותו הדבר לגבי הפונט, העימוד והרווח.
אז האם זה דבר שלילי? ממש לא.
בתור כותב - תעשה הכול כדי שהקורא ימצא את הספר דלך מעניין.
בתור קורא - תסתכל תמיד על תוכן הקנקן ולא על חיצוניות שלו.

 

[הלוחשת לתווים]

בספרים של פעם, עם כל הדפים הצהובים, האותיות הקטנות והצפופות, והכריכות הכי בנאליות שיש, היה הכי הרבה קסם, הקורא ידע שהאותיות הן רק מסך להעביר את החוכמה שמאחוריהן.

את זוכרת שהדפים הצהובים כי זה ישן, כן?
זה היה פעם לבן בוהק ומאיר עיניים...

 

[RU1]

את זוכרת שהדפים הצהובים כי זה ישן, כן?
זה היה פעם לבן בוהק ומאיר עיניים...

לא, פעם השתמשו בדפים כאלו.
דפים שמתיישנים זה לא צהוב אחיד

 

[הלוחשת לתווים]

לא, פעם השתמשו בדפים כאלו.
דפים שמתיישנים זה לא צהוב אחיד

תלוי ביושן.
לא חייתי פעם כדי לומר אם זה נוח, אבל לדעתי נניח נייר בז' הוא יותר נוח לקריאה מאשר לבן..
בלי קשר למה שהיה פעם...

 

[RU1]

תלוי ביושן.
לא חייתי פעם כדי לומר אם זה נוח, אבל לדעתי נניח נייר בז' הוא יותר נוח לקריאה מאשר לבן..
בלי קשר למה שהיה פעם...

נכון, לי הוא עושה סיפוק, כמו הדפדפות הצהובות של חשבון.
בכל אופן זו הייתה רק דוגמא להעביר את הנקודה, אז כדאי שנסגור אותה פה כי זה לא קשור לדיון.

 

[צביה ר.]

לא קראתי בעיון ממש את כל התגובות, רק את רובן.
בגדול אני מסכימה עם הדעה הרווחת כאן, אבל מוסיפה הדגש שבעיני הוא חשוב (ומקווה שאני לא חוזרת על משהו שכבר נאמר):
רמת ההשפעה של אופן ההגשה תלויה מאד ברמת ואיכות הכתיבה!
כלומר:
אם הכתיבה היא די טובה, גם אם לא מושלמת - הגשה יפה ומעניינת תוכל לחפות על כך בהחלט.
אם הכתיבה היא בינונית ומטה - ההגשה הכי מושקעת בעולם לא תחפה על כך.
וכן להפך:
אם הכתיבה טובה ומשובחת - לא נורא אם העימוד וצורת ההגשה לא לגמרי במיטבם.
אם הכתיבה בינונית ומטה - כבר לא משנה איך היא מוגשת...