לא תמיד כל מריבה או מכות בין ילדים הם סיפור של התמודדות/חוסר באהבה וכדו'.
כל אחד שמגדל בנים בביתו, יודע שלבנים יש הרבה אנרגיות והרבה פעמים יש מריבות ומכות על משחק מסויים או על כמה גוגואים מטופשים..
אכן, ברור שילד שמכה באופן סדרתי, צריך לבדוק מאיפה זה מגיע, אך הרבה פעמים מדובר בסתם מריבות בין קבוצות מסוימות כיתה שיכולות להימשך גם הרבה זמן.
לא נראה לי שנדרש מהרבה' להכיל כל מריבה בשם חוסר אהבה וכדו'.
אלימות הדדית, של מריבה או כל פעילות אנרגטית אחרית בין כוחות שקולים היא לא נחשבת להפעלת אלימות - תוקפנות.
ולא על זה מדברים.
אלימות, היא הפעלת כח של חזק על חלש. בכל אופן שהוא. בין מילולי, בין פיזי, בין רגשי (לדוג' חרם).
ואם מוסד נקט במילים "אלימות שאין הדעת סובלת" כאמא של ילד הדבר הראשון שהיה חשוב לי לפני טיב העונש זה לברר מה היה ומה ההגדרה.
גם ילדים טובים יכולים לפעמים בסיטואציה חברתית להגיע להתנהגות נלוזה מאד, זה לא אומר שכל ילד שעשה פעם מעשה אלימות הוא אלים. ועונש טוב דווקא עוזר חזרה להיכנס לתלם תוך תחושה טובה של "תיקון" - פשעתי, נענשתי - שלמתי את חובי, חזל"ש. אבל אם זה חוזר על עצמו וסדרתי זה חייב טיפול.
נכון שהמצב היום הוא שהמוסדות נמצאים לא פעם בין הפטיש לסדן.
מצד אחד מחסור בכח מקצועי, ילדים מרקעים לא פשוטים, ילדים שהוריהם מסרבים מסיבות שונות לטיפול מקצועי. ועוד. ומצד שני ילדים תמימים שאסור לתת להם להיפגע.
אלו בהחלט סיטואציות מורכבות וקשות מאד להכרעה.
מקרה שהכרתי כל פעם שהילד התנהג באופן פוגעני כלפי אחרים, ההורים הוזמנו, שוב ושוב. עד שלהורים נמאס והם פנו עם הילד לטיפול מקצועי - לו היה זקוק. ההורים הם הראשונים שפקחו עיניים...