כמו שכתבו, זה מאוד אינבדואלי,
כשהייתי בחורה הייתה לי עבודה מהבית,
זה לא התאים לי, וכל הזמן חיפשתי איך לפצות את עצמי, ולמצוא חברות בזמנים אחרים
כשהייתי נשואה, ואפילו עם 2 ילדים, הבנתי שזה לא מתאים לי ועבדתי בחוץ. לא יכלתי לדמיין את עצמי "כלואה בבית" כל היום.
אחרי שהיו לי 3, קיבלתי עבודה מהבית ואני מרגישה שזה מתנה משמיים,
חיסכון הנסיעות- בכסף, בזמן ובאנרגיה, וככה לא מאחרת להוציא את הילדים כי האוטובוס/פקק וכו,
גמישות בשעות העבודה,
סביבת עבודה נעימה (במקום ללכת למשרד חילוני מאוד) בלי תיצפות
זמינות ליד הילדים למקרה וחלילה מישהו חולה/נפצע.
יכולה לקבוע תורים באמצע העבודה ולהשלים שעות בערב.
ועוד ועוד מעלות.
אני משלימה עצמי את החברה- קובעת עם חברות להיפגש בגינה עם הילדים (אפילו נוסעת בתוך העיר לשם כך, והילדים מרוויחים גינה מיוחדת וחברים "רחוקים=מיוחדים").
מארחת בשבתות
יוצאת מידי פעם להרצאות וכו.
נראה לי כל אחת צריכה למצוא לעצמה מה שמתאים לה.
קצת אני מרגישה שחסר לי החברה, לפעמים,
אבל כשאני נזכרת בנסיעות ועוד פוזות, אני מאושרת. רק זה חסר לי...