תבינו משהו,
מי שאוהב לקרוא ספרים, אבל ממש "מכור" לזה, בד"כ כבר מפתח חוש לספרים טובים, וחיבה יתירה לנדירים...
ולכן כשהוא פוגש ספר טוב,
כמו כל ספר של ליבי קליין, שכתוב בגאונות כזו המשלבת:
עלילה מפתיעה,
מקוריות,
הומור עם פלפל מיוחד,
כתיבה כנה כ"כ ורגישה,
שיקוף רגשות מדויק עד לנימים הקטנים של הנפש,
גיבורים ש'לא רואים בעיניים' ואומרים בקול מה שכל אחד מאיתנו חושב,
קשרים בינאישיים ייחודיים בין גיבורים,
כתיבה זורמת וקולחת בלשון רהוטה,
אז הוא לא יכול להתעלם ממנו, ולא להוריד ממנו את העיניים! לא, זה בלתי נשלט כמעט.
כי הוא מכור לכתיבה משובחת!
וזה היה נטו מבחינה ספרותית, בלי להתייחס למסרים החזקים השזורים בספרים...
ולכן, גם אם יש לדעת הקורא
אולי הגזמה בהיקף האירועים, זה נסלח, זה בטל ב600...
ובדיוק בשל כל הנ"ל, מכור כזה יקרא את ספרים משובחים שוב ושוב, למרות שאינם מחדשים לו.
סוג של- לפגוש חבר יקר ואהוב מהעבר
הבנתם?
מיותר לציין שהנני מכורה בעצמי, וקראתי את כל ספריה של ליבי עד כה, כמה פעמים...