הנושאים החמים
הנושאים החמים
האמת שלדעתי ההמשך יותר טוב.
מקווה שזה לא נשמע גאוותני. כי אני לא כותבת בנימה גאוותנית אלא כי לדעתי הספרותית רוב הפרקים הבאים עולים על הראשונים.
והבטחתי לספר עוד אנקדוטות למי שמעוניין...
אז כך. ישנו קטע בספר שבו תמר באה לקחת את בתה מן הגנון, ומגלה את הגננת וילדי הגנון עומדים בחצר וצועקים בקולי קולות. מה ארע? אל החצר נכנס כלבלב פודל קטן...
תמר לא מאבדת עשתונות, נחלצת לעזרתם, מרימה את הכלבלב בידיה, ומרחיקה אותו מן הסערה אליה נקלע שלא ברצונו, בינתיים הכלבלב ממס את לבה בכמה נביחות אבל היא מסבירה לו שהקשר ביניהם יסתיים בהעברתו אל הצד הנגדי של הכביש. ו...תוכלו לקרוא מה קורה בהמשך (לא רוצה להרוס לכם כבר עכשיו את כל ההנאה מהקריאה).
גם במציאות קרה משהו דומה. באתי לקחת את בתי מהגן. כמה דקות קודם לבואי נכנס כלבלב פנימה, והגן כולו סער וגעש. הגננות, הילדות, כאילו היה מדובר בכלב רוטווילר.
בלי לחשוב יותר מדי ניגשתי אל הכלבלב ו-הופ, הרמתי אותו בידי, בעוד עיניה של הגננת נקרעו לרווחה, יצאתי אתו החוצה, ואחרי שובל של כל ילדות הגן, שחוזות במעשיי התמוהים. 'הוא שלכם?' שאלו אותי. יצאתי אתו למעבר חציה, כמה נהגים צפרו, הרחוב כולו הפך למרקחה, לא כל בכל יום נראה מחזה יוצא דופן של אמא חרדית עם כלבלב בידיה.
ניסיתי להניח אותו - אבל הכלבלב כנראה הרגיש אתי מאוד בנוח, ובכל מקום שהנחתי אותו, רץ אחריי מקשקש בזנב...
מקווה שזה לא נשמע גאוותני. כי אני לא כותבת בנימה גאוותנית אלא כי לדעתי הספרותית רוב הפרקים הבאים עולים על הראשונים.
והבטחתי לספר עוד אנקדוטות למי שמעוניין...
אז כך. ישנו קטע בספר שבו תמר באה לקחת את בתה מן הגנון, ומגלה את הגננת וילדי הגנון עומדים בחצר וצועקים בקולי קולות. מה ארע? אל החצר נכנס כלבלב פודל קטן...
תמר לא מאבדת עשתונות, נחלצת לעזרתם, מרימה את הכלבלב בידיה, ומרחיקה אותו מן הסערה אליה נקלע שלא ברצונו, בינתיים הכלבלב ממס את לבה בכמה נביחות אבל היא מסבירה לו שהקשר ביניהם יסתיים בהעברתו אל הצד הנגדי של הכביש. ו...תוכלו לקרוא מה קורה בהמשך (לא רוצה להרוס לכם כבר עכשיו את כל ההנאה מהקריאה).
גם במציאות קרה משהו דומה. באתי לקחת את בתי מהגן. כמה דקות קודם לבואי נכנס כלבלב פנימה, והגן כולו סער וגעש. הגננות, הילדות, כאילו היה מדובר בכלב רוטווילר.
בלי לחשוב יותר מדי ניגשתי אל הכלבלב ו-הופ, הרמתי אותו בידי, בעוד עיניה של הגננת נקרעו לרווחה, יצאתי אתו החוצה, ואחרי שובל של כל ילדות הגן, שחוזות במעשיי התמוהים. 'הוא שלכם?' שאלו אותי. יצאתי אתו למעבר חציה, כמה נהגים צפרו, הרחוב כולו הפך למרקחה, לא כל בכל יום נראה מחזה יוצא דופן של אמא חרדית עם כלבלב בידיה.
ניסיתי להניח אותו - אבל הכלבלב כנראה הרגיש אתי מאוד בנוח, ובכל מקום שהנחתי אותו, רץ אחריי מקשקש בזנב...
