דרוש מידע ספרים חדשים פורים-פסח תשפ"ג

שרבוטים · 16/4/23

מה זה האתר הזה?

הדס bh · 16/4/23

נכתב ע"י שרבוטים:
יש שמץ למישו איך אפשר להשיג את הספר אש בוערת בחווה?

אם אין אותו בחנויות אז אולי בספריות

אפרת ;) · 16/4/23

נכתב ע"י S.g:
גם את ראויה יש לי
אמורים להחזיר לי
אבל את זה אני יכולה להלוות רק אחרי פסח

יש מצב שאת יוצרת איתי גם כן קשר לגבי הספר ראויה?
efrat.5.efrta @ וכו...
תודה רבה רבה!!

S.g · 16/4/23

נכתב ע"י אפרת ;):
יש מצב שאת יוצרת איתי גם כן קשר לגבי הספר ראויה?
efrat.5.efrta @ וכו...
תודה רבה רבה!!

משהו לא תקין במייל ששלחת לי
תשלחי לי מייל
y9744765@וכו

מיכל 39593 · 16/4/23

אמור לצאת בקרוב או בחופש הגדול ספרים נוספים?
(כמו להיי נאאר)

ינאי&רועי · 16/4/23

נכתב ע"י מיכל 39593:
אמור לצאת בקרוב או בחופש הגדול ספרים נוספים?
(כמו להיי נאאר)

בדרך כלל הוצאות ספרים לא מוציאות בחופש הגדול אלא יותר לקראת חגי תשרי - סוכות.

אבל אני לא יודעת לגבי ספרים ספציפיים.

אפרת ;) · 17/4/23

נכתב ע"י מיכל 39593:
(כמו להיי נאאר)

אפרופו להיי נאאר.
יש למשהי צל צילו של מושג מה קורה עם הספר הבא בסדרה, רזי ניאר?
היא קצת השאירה אותנו עם לשון בחוץ...

אני 2023 · 17/4/23

אפשר לשאול את @רוח פרצים

אפרת ;) · 17/4/23

נכתב ע"י אני 2023:
אפשר לשאול את @רוח פרצים

מותר לשאול איך היא קשורה?
או ש @רוח פרצים רוצה בעצמה להסביר?

אני 2023 · 17/4/23

נכתב ע"י אפרת ;):
מותר לשאול איך היא קשורה?
או ש @רוח פרצים רוצה בעצמה להסביר?

היא כתבה את זה בקהילת כתיבה מקצועית, לכן אני חושבת היא הסופרת של הספר הזה.

"אליוואן!" קמנהי שאג לו מרחוק. קולו מבועת. אלייוואן הפיל את הקברואי שמולו ותקע בו את חרבו. משתיק אותו לנצח.
הוא הפנה את מבטו אל עבר קמנהי, ונשימתו נעתקה.
קמנהי היה מוקף בחמישה קברואים ענקיים, כשאותם מנהיג דמות מטושטשת, לא אנושית. הוא נאבק בהם בסכין קטנה בלבד. חרבו מושלכת הרחק.
אלייוואן בלע את רוקו ושעט לכיוונם. מנסה לאזן חץ על קשת תוך כדי תנועה. "אני בא, קמנהי. תחזיק מעמד!" הוא הביט סביבו. צבאו עסוק עד עומק בלחימה. איש לא שם את ליבו למצוקתם. אין ברירה. זה רק שניהם, מול חמישה קברואים. וצל. אבל הם רחוקים. ודקה תמימה תעבור בטרם יצליח להגיע לחיכוך איתם. מה יהיה עד אז?
קמנהי נלחם יפה, דווקא. אולם הכוחות אינם שווים.
מכה מכוונת היטב בגבו הפילה אותו ארצה. שומטת את סכינו.
הצל המטושטש תופס את קמנהי המבועת ומחייך חיוך שטני כשרואה את שר הצבא השועט לעברם. "הוא חשוב לך?" הוא לא חיכה לתשובה. "אז קבל אותו."
והוא זרק את קמנהי מהצוק הגבוה מטה.
אלייוואן קפא על מקומו.
מביט כמו בחלום רע, בגופו החסון של חברו הטוב נופל מטה.
החרב בוערת בידו. כמו מכריחה אותו לפעול. הזעם מסמא את עיניו. משתק כל רגש אחר מלבד נקמה עוצמתית.
גוש עולה בגרונו. קמנהי.
שאגה יוצאת מפיו. הזעם מסתדר לכדי סדרת פעולות מוכתבת מראש.
הוא יוצא להלחם לבדו מול חמישה הרי אדם. אכזריים.
אבל הנקמה. הכעס. ההלם.
הכל מפעפע בו.
על החיים ועל המוות. הכל כבר לא משנה עכשיו. זה קמנהי.
הוא נלחם בהם. הראשון הוא הנמוך ביותר. אך האמיץ ביניהם. הזעם קורע את צווארו של הראשון.
השני נלחם יפה. השלישי מצטרף אליו.
הכעס הודף אותם. משאיר אותו מול המנהיג. הם נלחמים. המנהיג גבוה ממנו בראש. וכוחותיו אינם אנושיים. אבל אלייוואן עיוור מנקמה.
היא שורטת את קולו. מכתיבה לו תנועות מדוייקות.
המנהיג שולף צמד סכיני פרפר. בוערים באש. ירוקה, מכשפת.
אלייואן את חרבו הארוכה.
תנועותיהם מדוייקות. המנהיג פראי כמו חיה.
אלייוואן נואש.
אבל לא מספיקה תשוקה. לבסוף היה גם אלייוואן שרוע על הרצפה תחת רגלו החונקת של המנהיג העוצמתי.
"אתה פוחד. אה?
ברור. ראית את חברך." הוא הצמיד את סכיניו בהצלבה לצווארו. מחייך בזחיחות. מתרחק.
אבל כאילו יד נעלמה המשיכה מצמידה אותו אל הרצפה. חונקת את גרונו.
הצל צחק. רואה את נסיונותיו הנואשים של אלייוואן להשתחרר, וכמו צוחק על אזלת היד של בני האנוש.
"אבל לא.
אני לא אתן לך את העונג בלמות. אני אשאיר אותך בחיים כדי שתמשיך לסבול כל יום מחדש את יסורי המצפון. את הידיעה שבגללך מת חברך הטוב.
נראה מה יצא מיורש הממלכה כששגעון של ייסורי מצפון כוססים את נשמתו. זה יקל עליי את העבודה.
ברגע שתעלה על כס המלוכה, ממלכתך תתפורר לבד. ללא כל צורך להשקיע חיים רבים כל כך."
הוא הביט שוב באלייוואן וחיוכו גווע.
"אתן לך תזכורת לכך. שתזכיר לך כמה רופס אתה, וחסר אונים. אפילו את חיי חבריך הטובים אינך מצליח לשמור. אז איך אתה חושב שתצליח להנהיג עם שלם?"
הוא סימן בידו תנועה לא ברורה וידו של אלייוואן בערה.
הצל הותיר בו סימן אפל בכתבו המוזר.
דמו של אלייואן נזל סביב בטיפות ענקיות, והוא התרומם. "זכור"
אלייוואן התרומם והביט כמכושף באמת ידו. הכוויה עוד פועמת. טריה.
המילים מהדהדות בגזע מוחו.
בגללך. לא יכלת לשמור על חייו של חברך הטוב.
קמנהי.
הוא רץ מטה. במורד ההר. מחפש. נואש.
גופו של קמנהי היה זרוק בין הסלעים.
הוא בדק בנשימות קטועות את דופקו.
הוא חי. אבל בקושי.
אין הרבה סיכויים שזה יישאר ככה.
אלייוואן קרס על ידו. ידיו תומכות על מצחו.
סלח לי חבר.
מרחוק נשמע קולותיהם של חייליו המחפשים אותו. אולם הוא לא נע.
סליחה, חבר.
אני שונא את עצמי. הלוואי והיינו מחליפים.
זה מגיע לי. לא לך. אתה לא קשור.
הוא מביט בסימן על אמת ידו, ועצם את עיניו.
סליחה.

אפשר לקרוא את האשכול כאן

דיון - מי אמר פנטזיה ולא קיבל?

הארי פוטר מאד מחובר לעולם שלנו. הוא מתרחש באנגליה של היום, והדמויות בעלות רגשות ומחשבות ממש כמו של הקורא. ההבדל היחיד הוא שבאזורים מסוימים יש חוקים מסוימים, זה הכל. במקום לנסוע באוטובוס משתגרים דרך האח, וכמו שבאוטובוס אפשר בטעות לרדת בתחנה הלא נכונה, אפשר גם לצאת באח הלא נכון. כשבונים עולם עם...

www.prog.co.il

צריכה לחשוב... · 17/4/23

נכתב ע"י אני 2023:
היא כתבה את זה בקהילת כתיבה מקצועית, לכן אני חושבת היא הסופרת של הספר הזה.

"אליוואן!" קמנהי שאג לו מרחוק. קולו מבועת. אלייוואן הפיל את הקברואי שמולו ותקע בו את חרבו. משתיק אותו לנצח.
הוא הפנה את מבטו אל עבר קמנהי, ונשימתו נעתקה.
קמנהי היה מוקף בחמישה קברואים ענקיים, כשאותם מנהיג דמות מטושטשת, לא אנושית. הוא נאבק בהם בסכין קטנה בלבד. חרבו מושלכת הרחק.
אלייוואן בלע את רוקו ושעט לכיוונם. מנסה לאזן חץ על קשת תוך כדי תנועה. "אני בא, קמנהי. תחזיק מעמד!" הוא הביט סביבו. צבאו עסוק עד עומק בלחימה. איש לא שם את ליבו למצוקתם. אין ברירה. זה רק שניהם, מול חמישה קברואים. וצל. אבל הם רחוקים. ודקה תמימה תעבור בטרם יצליח להגיע לחיכוך איתם. מה יהיה עד אז?
קמנהי נלחם יפה, דווקא. אולם הכוחות אינם שווים.
מכה מכוונת היטב בגבו הפילה אותו ארצה. שומטת את סכינו.
הצל המטושטש תופס את קמנהי המבועת ומחייך חיוך שטני כשרואה את שר הצבא השועט לעברם. "הוא חשוב לך?" הוא לא חיכה לתשובה. "אז קבל אותו."
והוא זרק את קמנהי מהצוק הגבוה מטה.
אלייוואן קפא על מקומו.
מביט כמו בחלום רע, בגופו החסון של חברו הטוב נופל מטה.
החרב בוערת בידו. כמו מכריחה אותו לפעול. הזעם מסמא את עיניו. משתק כל רגש אחר מלבד נקמה עוצמתית.
גוש עולה בגרונו. קמנהי.
שאגה יוצאת מפיו. הזעם מסתדר לכדי סדרת פעולות מוכתבת מראש.
הוא יוצא להלחם לבדו מול חמישה הרי אדם. אכזריים.
אבל הנקמה. הכעס. ההלם.
הכל מפעפע בו.
על החיים ועל המוות. הכל כבר לא משנה עכשיו. זה קמנהי.
הוא נלחם בהם. הראשון הוא הנמוך ביותר. אך האמיץ ביניהם. הזעם קורע את צווארו של הראשון.
השני נלחם יפה. השלישי מצטרף אליו.
הכעס הודף אותם. משאיר אותו מול המנהיג. הם נלחמים. המנהיג גבוה ממנו בראש. וכוחותיו אינם אנושיים. אבל אלייוואן עיוור מנקמה.
היא שורטת את קולו. מכתיבה לו תנועות מדוייקות.
המנהיג שולף צמד סכיני פרפר. בוערים באש. ירוקה, מכשפת.
אלייואן את חרבו הארוכה.
תנועותיהם מדוייקות. המנהיג פראי כמו חיה.
אלייוואן נואש.
אבל לא מספיקה תשוקה. לבסוף היה גם אלייוואן שרוע על הרצפה תחת רגלו החונקת של המנהיג העוצמתי.
"אתה פוחד. אה?
ברור. ראית את חברך." הוא הצמיד את סכיניו בהצלבה לצווארו. מחייך בזחיחות. מתרחק.
אבל כאילו יד נעלמה המשיכה מצמידה אותו אל הרצפה. חונקת את גרונו.
הצל צחק. רואה את נסיונותיו הנואשים של אלייוואן להשתחרר, וכמו צוחק על אזלת היד של בני האנוש.
"אבל לא.
אני לא אתן לך את העונג בלמות. אני אשאיר אותך בחיים כדי שתמשיך לסבול כל יום מחדש את יסורי המצפון. את הידיעה שבגללך מת חברך הטוב.
נראה מה יצא מיורש הממלכה כששגעון של ייסורי מצפון כוססים את נשמתו. זה יקל עליי את העבודה.
ברגע שתעלה על כס המלוכה, ממלכתך תתפורר לבד. ללא כל צורך להשקיע חיים רבים כל כך."
הוא הביט שוב באלייוואן וחיוכו גווע.
"אתן לך תזכורת לכך. שתזכיר לך כמה רופס אתה, וחסר אונים. אפילו את חיי חבריך הטובים אינך מצליח לשמור. אז איך אתה חושב שתצליח להנהיג עם שלם?"
הוא סימן בידו תנועה לא ברורה וידו של אלייוואן בערה.
הצל הותיר בו סימן אפל בכתבו המוזר.
דמו של אלייואן נזל סביב בטיפות ענקיות, והוא התרומם. "זכור"
אלייוואן התרומם והביט כמכושף באמת ידו. הכוויה עוד פועמת. טריה.
המילים מהדהדות בגזע מוחו.
בגללך. לא יכלת לשמור על חייו של חברך הטוב.
קמנהי.
הוא רץ מטה. במורד ההר. מחפש. נואש.
גופו של קמנהי היה זרוק בין הסלעים.
הוא בדק בנשימות קטועות את דופקו.
הוא חי. אבל בקושי.
אין הרבה סיכויים שזה יישאר ככה.
אלייוואן קרס על ידו. ידיו תומכות על מצחו.
סלח לי חבר.
מרחוק נשמע קולותיהם של חייליו המחפשים אותו. אולם הוא לא נע.
סליחה, חבר.
אני שונא את עצמי. הלוואי והיינו מחליפים.
זה מגיע לי. לא לך. אתה לא קשור.
הוא מביט בסימן על אמת ידו, ועצם את עיניו.
סליחה.

איזה ספר זה?

אפרת ;) · 17/4/23

נכתב ע"י אני 2023:
היא כתבה את זה בקהילת כתיבה מקצועית, לכן אני חושבת היא הסופרת של הספר הזה.

undefined

טוב, הכתיבה פה מעלפת, אבל משום מה דווקא לא נשמע לי...
לא יודעת...

נכתב ע"י צריכה לחשוב...:
איזה ספר זה?

להיי נאאר

ינאי&רועי · 17/4/23

נכתב ע"י אפרת ;):
טוב, הכתיבה פה מעלפת, אבל משום מה דווקא לא נשמע לי...
לא יודעת...

להיי נאאר

גם לי לא נראה שזו היא, רק כותבת על הדמויות בקהילת כתיבה

קלסר · 17/4/23

זה לא קטע מלהיי נאאר

ר' יעקב ישראל · 17/4/23

נכתב ע"י קלסר:
זה לא קטע מלהיי נאאר

בהחלט!
זה קטע של סיפור פנטזיה שהועלה כדיון האם יש מקום לסוג סיפורים כאלה בציבור החרדי.
(להי נאאר הוא דווקא דוגמא לספר כזה שהצליח. אבל אין לו קשר לסיפור האמור.).