סיפור בהמשכים סיפור קצר בהמשכים/ מחזה

אפרת תהל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
לפי בקשתה של @מוצג אני מעלה את ההמשך, אל תדאגו, זה הולך להיות קצר, עוד פרק - שניים, אשמח לתגובתכם.
תודה ל @ליאורהA על האתגר המקסים שהוביל אותי לסיפור שלפניכם.
פרק א' הובא באתגר (יש קישור).

לפרק א'


פרק ב'

רקע: חדר אוכל מעוצב בעושר מאופק, סביב השולחן הענק מאוישים רק שני כסאות. הסועדים בנג'מין ואשתו לין.
ארוחת ערב מוגשת לשולחן, לין מתחילה לאוכל ובנג'מין לא נוגע באוכל.

לאחר חמש דקות של ארוחה:

לין (מנגבת את פיה במפית בד):
למה אתה לא אוכל? יצא מצוין. הכנתי את האוכל ביחד עם אווה.

בנג'מין: אם שתיכן הכנתן אני בטוח שהאוכל מעדן.

לין (לוגמת ממיץ אשכוליות שלידה): נו? תאכל.

בנג'מין: לא יודע, כואב לי הראש, סחרחורות ובחילות, את יודעת...

לין (בדאגה): לא, אני לא יודעת. אבל לך תנוח, בטח העבודה משפיעה עליך, אתה עובד קשה. אני אדאג שיעלו לך תה מתוק, זה תמיד עוזר.

בנג'מין קם בכבדות מהכיסא ומדדה לעבר היציאה, לין עוקבת אחריו במבט מודאג.

אווה נכנסת עם המנה העיקרית, לין עוצרת אותה:
אין צורך, אני אכלתי מספיק ובנג'מין לא מרגיש טוב, תעבירי את האוכל למי שאת חושבת.

אווה יוצאת מחדר האוכל.

לין יוצאת אחריה.

***

עשרים וחמש ימים בספירה לאחור:

לין נכנסת לחדר השנה, מסיטה את הווילון, החדר מתמלא אור והיא נעמדת ליד מיטתו של בנג'מין.

לין (בידיים שלובות):
בנג'מין, זה לא יכול להמשיך כך, המזכירה כמעט משתגעת, היא לא יודעת איך להשתלט על העומס. יש חתימות שרק אתה יכול לחתום, העסק יקרוס אם תמשיך לשכב במיטה.

בנג'מין (חיוור וצרוד): מה את רוצה שאני אעשה? אני נראה לך במצב שיכול לנהל עסק?

לין (מתיישבת לידו): אתה פשוט לא אתה, אני לא מאמינה, אני זוכרת אותך עם חום בעבודה.

בנג'מין מניח יד על מצחו ומוריד אתה: חם. מאד.

לין (ממלמלת בייאוש): לפחות תסכים לראות רופא, מה העניין להתחפר ממיטה?

בנג'מין: אולי כדאי עורך דין.

לין (מופתעת): מה הקשר?

בנג'מין (משתעל קלות): צוואה.

לין: אל תדבר ככה, אנחנו מחכים לילד.

בנג'מין: אני יכול להגיד לך תאריך מדויק ליום הפטירה, רוצה להתכונן?

לין (בצעקה): אלוקים! יש לך הזיות מרוב חום, אני רצה להזמין רופא.

לין יוצאת בבהלה מהחדר, שומעים אותה במעומם צועקת משהו לאווה.

בנג'מין מיטיב את הכרית מתחת לראשו.
 
נערך לאחרונה ב:

אפרת תהל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
פרק ג'

עשרים ימים בספירה לאחור:

רקע: בחדר השינה נתמך בכריות יושב בנג'מין, לצידו עומדים לין והרופא.

רופא (חובש את המשקפיים ומעיין בדפים):
הוא מקפיד לקחת את כל הכדורים שרשמתי לו בפעם האחרונה?

לין: כן דוקטור, אבל אין שום שנוי, רק התדרדרות.

רופא: אני שם לב. האמת שכתבתי לו ויטמינים, אבל אני חושב שזו לא רק חולשה ולכן אני אשלח אותו למספר בדיקות מקיפות.

הרופא ממלא דף בינוני בשורות של כתב לא ברור ומגיש ללין.

לין (בדאגה):
הוא הולך למות, דוקטור?

רופא (בעניים מכווצות): מה פתאום? לא מתים היום מכל חולשה, הרפואה היום מתפתחת ויש לה מה להציע.

לין: תודה רבה דוקטור, נהיה בקשר כשיגיעו תוצאות הבדיקות.

הרופא אוסף את חפציו ויוצא מהחדר.

מספר דקות של דומיה חולפות.

לין:
אתה רואה מה הרופא אמר? אין טעם להילחץ, אנחנו חיים במאה העשרים, הרפואה היא לא כמו פעם, היום לא מתים מכל אפצ'י.

בנג'מין (נאנח): אולי. מה שבטוח שצריך מישהו, או נכון יותר מישהי, שתטפל במפעל בהעדרי.

לין: אתה מתכוון אלי? אני לא יודעת איך מנהלים מפעל.

בנג'מין: אני אלמד אותך, תמיד הייתי מורה טוב.

לין (בחיוך): אם אתה יכול ללמד זה כבר סימן מעודד, השיעור הראשון יהיה עכשיו?

בנג'מין: אם את רוצה. תגידי לאווה שתעלה לכאן כוס תה בשבילי, בבקשה.

לין יוצאת וחוזרת לאחר דקה. היא מתיישבת על כיסא בסמוך לבנג'מין.

לין:
אפשר שאני אבחר את נושא השיעור?

בנג'מין (בתמיהה): אה?

לין: אני רוצה שתלמד אותי איך מחשבים את יום המוות.

בנג'מין נשכב על המיטה, מושך את אחת הכריות שתמכו בו ושם אותה מתחת לראשו.

בנג'מין:
אני לא יודע, הוא אמר לי והוא יודע מה הוא אומר.

לין (בהלם): מה? מי זה הוא?

בנג'מין (מסובב את ראשו לעבר הקיר וממלמל): הוא, הוא יודע.
 

אפרת תהל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
פרק ד'

חמשה עשר ימים בספירה לאחור:

רקע: המשרד של בנג'מין, המזכירה יושבת ועובדת, לין נכנסת למשרד.

לין:
בוקר טוב.

מזכירה (מעט מופתעת): בוקר אור, טוב לראות אותך. מה שלום בנג'מין?

לין (מתעסקת בצרור מפתחות שלה): לא כל כך טוב, אני מחליפה אותו פה עד שיבריא.

מזכירה (בקול שקט): או חלילה ימות.

לין (מביטה לעבר המזכירה): מה אמרת?

מזכירה (במבוכה): כלום.

לין (מתקרבת לשולחן המזכירה ונתמכת בו): אני מנסה להבין מאיפה הגיע לראש של בנג'י מחשבה על מוות, ואני רואה שלא רק הוא חושב כך. את יכולה להסביר לי בבקשה מה קרה ביום האחרון בו הוא הגיע לעבודה?

מזכירה (מסמיקה וזזה בחוסר נוחות על מקומה): לא.

לין (בכעס עצור): מה לא?

מזכירה: הבוס אמר לי שאם אני אגיד מילה אחת למישהו הוא יפטר אותי.

לין (שולפת מתיקה מכתב ומנפנפת בו): מצטערת, יקירה, אני עכשיו המנהלת של המקום, יש לי ייפוי כוח ואני יכולה לפטר אותך, אז בלי התחמקויות, מה קרה ביום שני לפני שלושה שבועות?

מזכירה: הגיע בחור שטען שהוא אח של בעלך, בנג'מין הכחיש ואיים עליו שהוא יקרא לאבטחה, הבחור אמר לו שעוד שלושים יום הוא ימות, בקש ממני להזמין אותו להלוויה והלך.

לין (בחוסר אמון): בנג'מין האמין לו?

מזכירה: גם אני שאלתי אותו, והוא אמר שאח שלו בחיים לא שיקר, והוא יודע על מה הוא מדבר.

לין (מהורהרת): אז באמת יש לו אח...

לין (מתנערת): רגע, הוא בקש ממך להזמין אותו להלוויה, לא? הוא השאיר לך פרטים איך אפשר להשיג אותו?

מזכירה (מחטטת במגירה): כן, הוא הביא לי כתובת של בית הארחה, אבל המקום כל כך מוזנח, אפילו טלפון לא נראה לי שיש שם.

לין (לוקחת את הפתק מהמזכירה): אם כן אסע לשם בעצמי, הזמן חולף במהירות, ואם הוא צודק לא נותר לבנג'י אלא שבועיים לחיות.

לין מכניסה את הדפים והמפתחות בחופזה לתיק וממהרת לכיוון היציאה.

לאחר חצי דקה היא מציצה מהפתח ושואלת את המזכירה:
איך אמרת שקוראים לו?
 

אפרת תהל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
אני אוהבת שהפעולות מתאימות בול למילים.
אני ממש יכולה לדמיין מה קורה שם...
מחכה להמשך.
בעז"ה

מסכימה עם הנ"ל, יש משהו מיוחד בסיפור הזה שלא מושך מילים. רק מדגיש עד כמה העלילה עצמה שונה, מדויקת ומסקרנת.

תודה רבה, אתן ממלאות לי את הדלק:)

האמת שכשאני מתיישבת לכתוב אני 'רואה' את המחזה עצמו, זו שיטה ממש טובה גם לכתיבת סיפורים, לנסות לכתוב את הסיפור כאילו ראית אותו, זה ממש עוזר ומשפר.

תודה מיוחדת ל @מוצג היקרה על העידוד והדרבון לאורך הסיפור.
האמת שכמעט חשבתי לפרוש מחוסר ענין לציבור אבל אז ראיתי את הסימן שאלה שלך ומיהרתי לסיים את הפרק שהיה בתהליכי כתיבה.

הסיפור אוטוטו הולך להיגמר, אני מתלבטת בין פרק לשניים:rolleyes::rolleyes:
 

מוצג

משתמש מקצוען
עריכה והפקת סרטים
תודה מיוחדת ל @מוצג היקרה על העידוד והדרבון לאורך הסיפור.
בכיף, אחרי הכל אני מרוויחה מכך :cool:
באמת שהסיפור מרתק אותי. הכתיבה פשוט טובה.
אהבתי את הקונספט... ועל זה קרדיט ל @ליאורהA
האמת שכמעט חשבתי לפרוש מחוסר ענין לציבור אבל אז ראיתי את הסימן שאלה שלך
האמת שאני לא אוהבת להטריד, אבל חששתי שזה מה שיקרה...
אבוי אם תפרשי:confused:
 

.כותבת.

משתמש מקצוען
אחד הדברים היותר יפים /קורים פה בפורום הזה, אני מרותקת! הכשרון שלך מדויק ויפהפה.
הסיפור אוטוטו הולך להיגמר
חבל :( סומכות עלייך שתביאי עוד כאלו!! (או שתאריכי ותעבי אותו)
אני מתלבטת בין פרק לשניים:rolleyes::rolleyes:
שניים!! :) (3..4..5.. למה לא? ;)אני מסכימה ;) )
 

אפרת תהל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
לאור ריבוי הפרצופונים העצובים והכועסים מיהרתי לכתוב את הפרק לפני שבת, לא כדאי להיכנס לשבת עצובים ;)
אז קבלו אותו... את הפרק האחרון שלנו.
טטטאדדדםםםםם!!!!!!!!!!

פרק ה'


שבעה ימים בספירה לאחור:

רקע: חדר השינה של בנג'מין, בנג'מין שוכב עם עיניים עצומות, לין עומדת לידו ואווה ליד הדלת.

לין (רוכנת לכיוון בנג'מין):
בנג'מין... בנג'י.... אתה שומע אותי? תפתח את העיניים ותסתכל עלי...בבקשה...

בנג'מין פוקח עיניים ומבטו בוהה בחלל.

לין (מתיישבת על ברכיה):
יופי... תסתכל עלי... אני פה....

בנג'מין מסובב את ראשו לעבר לין ומביט עליה בעיניים כמעט עצומות.

לין( בקול רם):
תקשיב בנג'י, דברתי עם אדם בשם יוסף, ושכנעתי אותו לבוא אליך, אך אני לא רוצה להכניס אותו בלי רשותך. אתה מסכים שאכניס אותו? הוא נמצא כאן, בלובי.

בנג'מין נחנק ומאדים, לין מתרוממת באחת, בנג'מין משתעל ונרגע.

לין (נאנחת):
הבנת מה שאמרתי?

בנג'מין: ככככן.

לין: זה בסדר שאכניס אותו לכאן?

בנג'מין מהנהן.

לין (לאווה):
תוכלי לקרוא לו, בבקשה?

אווה יוצאת מהחדר בדממה וחוזרת לאחר דקה עם יוסף.

יוסף נכנס ונעמד ליד מיטתו של בנג'מין, לין פוסעת פסיעה אחורה ומביטה בעיניים בוחנות על השניים.

בנג'מין (מחפש בידו את זו של יוסף ואומר בקול חלוש):
יוסף...

יוסף (נרתע לאחור ואומר בכמעט צעקה): אתה מזהה אותי?

בנג'מין: בטח, אתה...אתה אח שלי.

יוסף (המום): רגע רגע, אתה זוכר איך קוראים לי?

לין זעה בחוסר נוחות.

בנג'מין (מבטו מצטלל על אחיו ואומר בקול ברור):
כן, קוראים לך יוסף ואמא הייתה קוראת לך יוספי.

יוסף (מבולבל): ומי אני בשבילך?

בנג'מין (מסתכל על לין במבט מיואש ומחזיר את מבטו ליוסף): אתה אחי הקטן.

יוסף (נוחת על המיטה ואומר בשקט): אם כך, אז אתה לא תמות.

לין (צורחת): מה?

אווה רצה לתמוך בלין, בנג'מין מושך בחוזקה את ידו של יוסף ואומר: תסביר.

יוסף (נעמד ומסתובב בחדר): אתה יודע, בנימין, אחרי שאבא נפטר עזבת את הבית. אני נשארתי לבד, בחור בין חמש עשרה, שצריך לפרנס את אימו החולנית ואת עצמו. הלכתי לבית האבות הקרוב לבית ובקשתי להתקבל לעבוד אצלם, הם לא הסכימו בתחילה, אך כשהסברתי להם את מצבי האומלל הם הציעו לי שבתמורה לעבודתי הם יקבלו את אמא אליהם ויטפלו בה.

יוסף משתתק, אצבעות ידיו מונחות על רקותיו ומבטו מתחמק מזה של בנג'מין.

יוסף (שומט את ידיו)
: עם הזמן למדתי לטפל בזקנים והתחברתי לצוות העובדים, התיידדתי במיוחד עם רופא בית האבות שלימד אותי כלל חשוב אצל זקנים.

לין: מה זה קשור? איך הגעת למסקנה שבנג'י עומד למות?

אווה (שמה יד על הכתף של לין): תירגעי, תני לו להמשיך.

יוסף (מביט עמוק בעיניו של בנג'מין): הוא לימד אותי שכשאדם מפסיק לזהות את סביבתו לא נותרו לו אלא שלושים יום לחיות.

הקשתי מכך גם אליך, אחי היקר. אך עכשיו, כשאתה אומר שאתה מזהה אותי, אין לך מה לדאוג, עוד נכונו לך ימים טובים.


-סוף-
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  106  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה