לפרק א'
פרק ב'
רקע: חדר אוכל מעוצב בעושר מאופק, סביב השולחן הענק מאוישים רק שני כסאות. הסועדים בנג'מין ואשתו לין.
ארוחת ערב מוגשת לשולחן, לין מתחילה לאוכל ובנג'מין לא נוגע באוכל.
לאחר חמש דקות של ארוחה:
לין (מנגבת את פיה במפית בד): למה אתה לא אוכל? יצא מצוין. הכנתי את האוכל ביחד עם אווה.
בנג'מין: אם שתיכן הכנתן אני בטוח שהאוכל מעדן.
לין (לוגמת ממיץ אשכוליות שלידה): נו? תאכל.
בנג'מין: לא יודע, כואב לי הראש, סחרחורות ובחילות, את יודעת...
לין (בדאגה): לא, אני לא יודעת. אבל לך תנוח, בטח העבודה משפיעה עליך, אתה עובד קשה. אני אדאג שיעלו לך תה מתוק, זה תמיד עוזר.
בנג'מין קם בכבדות מהכיסא ומדדה לעבר היציאה, לין עוקבת אחריו במבט מודאג.
אווה נכנסת עם המנה העיקרית, לין עוצרת אותה: אין צורך, אני אכלתי מספיק ובנג'מין לא מרגיש טוב, תעבירי את האוכל למי שאת חושבת.
אווה יוצאת מחדר האוכל.
לין יוצאת אחריה.
***
עשרים וחמש ימים בספירה לאחור:
לין נכנסת לחדר השנה, מסיטה את הווילון, החדר מתמלא אור והיא נעמדת ליד מיטתו של בנג'מין.
לין (בידיים שלובות): בנג'מין, זה לא יכול להמשיך כך, המזכירה כמעט משתגעת, היא לא יודעת איך להשתלט על העומס. יש חתימות שרק אתה יכול לחתום, העסק יקרוס אם תמשיך לשכב במיטה.
בנג'מין (חיוור וצרוד): מה את רוצה שאני אעשה? אני נראה לך במצב שיכול לנהל עסק?
לין (מתיישבת לידו): אתה פשוט לא אתה, אני לא מאמינה, אני זוכרת אותך עם חום בעבודה.
בנג'מין מניח יד על מצחו ומוריד אתה: חם. מאד.
לין (ממלמלת בייאוש): לפחות תסכים לראות רופא, מה העניין להתחפר ממיטה?
בנג'מין: אולי כדאי עורך דין.
לין (מופתעת): מה הקשר?
בנג'מין (משתעל קלות): צוואה.
לין: אל תדבר ככה, אנחנו מחכים לילד.
בנג'מין: אני יכול להגיד לך תאריך מדויק ליום הפטירה, רוצה להתכונן?
לין (בצעקה): אלוקים! יש לך הזיות מרוב חום, אני רצה להזמין רופא.
לין יוצאת בבהלה מהחדר, שומעים אותה במעומם צועקת משהו לאווה.
בנג'מין מיטיב את הכרית מתחת לראשו.
נערך לאחרונה ב: