הנושאים החמים
הנושאים החמים
Harmonyapro
משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
סאונד והפקות אולפן
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
מלחמת יום הכיפורים התשל''ג- 6 באוקטובר 1973
שריקות כדורים, רעמי תותחים ומטוסי קרב שחגו מעל ראשנו ברעש מחריש אוזניים, ובתוך טנק בודד אחד מני עשרות שעד לפני כמה דק' עוד היו פה ישבנו שנינו אודי ואני, אני ואודי,
הבטנו זה על זה בלי לומר מילה, עיניו של אודי הביטו בי בפחד נורא, פניו החיוורות נראו לבנות כסיד בוהק למרות הבוץ הרב שדבק בהן,הבטתי בפני וידעתי שכן, גם אני נראה בדיוק כך, מחשבות אימה חלפו בראשי, 25 שנות חיי עברו להן מול עיניי כרגעים קטנים במהירות מסחררת, ידעתי שאלו הן המחשבות האחרונות רגע לפני ש....
רגע לפני שישרור פה שקט מוחלט.....שקט שאף פנים מלאות בבוץ, חיוורות כסיד לא יביטו אחד בשני בפחד ללא מילים.
חלום לעתיד גדול וזוהר עמד להתנפץ מול עיניי בדממה מחרישה אוזניים...
782531 עיניי התמגנטו אל המספרים וכאב חד פילח את ליבי.
בשביל מה?
בשביל מה הייתי צריך לשרוד שש שנות מלחמה קשות כ''כ? רק בשביל למות במדבר ישראלי לוהט?
בשביל מה?! ....רגע!...הרי הבטחתי, הבטחתי ושכחתי לקיים.
תפסתי בידיו של אודי וצעקתי'' אני מבטיח כן, אני מבטיח לא לשכוח! ובעז''ה אם נצא חיים מהתופת הזו לא יעבור עלי אף לא יום אחד בלי תפילין!''
''אולי עכשיו זו ההזדמנות האחרונה?'' מחשבה מבהילה הבזיקה במוחי.
אודי הביט בי במבט מבולבל מלא רחמים, ידעתי שהוא בטוח כי דעתי השתבשה עלי מרוב פחד.
בהחלטה של רגע קמתי והתחלתי לחטט בחפצי שלפתי משם זוג תפילין מאובק והנחתי אותן בפעם הראשונה על אדמת ארץ הקודש.
וכך בעיניים עצומות, פתחתי את תא הטנק ונעמדתי אל מול האויב.
רחש מוזר נשמע אזרתי אומץ והצצתי בנעשה מולי,
אל מול עיניי המשתאות, עשרות טנקי האויב סבו על עקבותיהם ונסו אחורה במהירות.
יד חוששת הונחה על כתפי, גילתי את אודי עומד לצדי,
עיניי שנינו מצועפות בדמעות הביטו בהלם מוחלט בנעשה.
התחבקנו ובכינו.
אודי האיץ בי לחזור למקומי ולברוח מהמקום במהירות.
נצלנו!
מאותו יום ליוו אותי התפילין בימי שמחה קושי וכאב לא פספסתי אף לא יום אחד...
יוסף הרים עיניים לחות מהדף המצהיב. פניו של הסב שהביטו בו בצפייה דרוכה פגשו בעיניו הדמעות ודמעו אף הן.
את המילים האחרונות הוא יכול לסיים בעצמו בעצימת עיניים גם באמצע הלילה.
מילים שליוו אותו בכל 13 שנות חייו:
''הקב''ה עוטף אותנו באין סוף אהבה וניסים בכל רגע. תמורה אחת הוא מבקש שנראה אף אנו אהבה כלפיו''
הוא אימץ בחום את התפילין אל ליבו,
בהחלטה נחושה הוא הוציא את התפילין מנרתיקן והכניס אותן למקומן המקורי בתוך שקית הבד עשויה תלאי צהוב אותה שמר סבא יוסף בדביקות למעלה מ70 שנה.
כי את ההבטחה של סבא הוא חייב להמשיך.
שריקות כדורים, רעמי תותחים ומטוסי קרב שחגו מעל ראשנו ברעש מחריש אוזניים, ובתוך טנק בודד אחד מני עשרות שעד לפני כמה דק' עוד היו פה ישבנו שנינו אודי ואני, אני ואודי,
הבטנו זה על זה בלי לומר מילה, עיניו של אודי הביטו בי בפחד נורא, פניו החיוורות נראו לבנות כסיד בוהק למרות הבוץ הרב שדבק בהן,הבטתי בפני וידעתי שכן, גם אני נראה בדיוק כך, מחשבות אימה חלפו בראשי, 25 שנות חיי עברו להן מול עיניי כרגעים קטנים במהירות מסחררת, ידעתי שאלו הן המחשבות האחרונות רגע לפני ש....
רגע לפני שישרור פה שקט מוחלט.....שקט שאף פנים מלאות בבוץ, חיוורות כסיד לא יביטו אחד בשני בפחד ללא מילים.
חלום לעתיד גדול וזוהר עמד להתנפץ מול עיניי בדממה מחרישה אוזניים...
782531 עיניי התמגנטו אל המספרים וכאב חד פילח את ליבי.
בשביל מה?
בשביל מה הייתי צריך לשרוד שש שנות מלחמה קשות כ''כ? רק בשביל למות במדבר ישראלי לוהט?
בשביל מה?! ....רגע!...הרי הבטחתי, הבטחתי ושכחתי לקיים.
תפסתי בידיו של אודי וצעקתי'' אני מבטיח כן, אני מבטיח לא לשכוח! ובעז''ה אם נצא חיים מהתופת הזו לא יעבור עלי אף לא יום אחד בלי תפילין!''
''אולי עכשיו זו ההזדמנות האחרונה?'' מחשבה מבהילה הבזיקה במוחי.
אודי הביט בי במבט מבולבל מלא רחמים, ידעתי שהוא בטוח כי דעתי השתבשה עלי מרוב פחד.
בהחלטה של רגע קמתי והתחלתי לחטט בחפצי שלפתי משם זוג תפילין מאובק והנחתי אותן בפעם הראשונה על אדמת ארץ הקודש.
וכך בעיניים עצומות, פתחתי את תא הטנק ונעמדתי אל מול האויב.
רחש מוזר נשמע אזרתי אומץ והצצתי בנעשה מולי,
אל מול עיניי המשתאות, עשרות טנקי האויב סבו על עקבותיהם ונסו אחורה במהירות.
יד חוששת הונחה על כתפי, גילתי את אודי עומד לצדי,
עיניי שנינו מצועפות בדמעות הביטו בהלם מוחלט בנעשה.
התחבקנו ובכינו.
אודי האיץ בי לחזור למקומי ולברוח מהמקום במהירות.
נצלנו!
מאותו יום ליוו אותי התפילין בימי שמחה קושי וכאב לא פספסתי אף לא יום אחד...
יוסף הרים עיניים לחות מהדף המצהיב. פניו של הסב שהביטו בו בצפייה דרוכה פגשו בעיניו הדמעות ודמעו אף הן.
את המילים האחרונות הוא יכול לסיים בעצמו בעצימת עיניים גם באמצע הלילה.
מילים שליוו אותו בכל 13 שנות חייו:
''הקב''ה עוטף אותנו באין סוף אהבה וניסים בכל רגע. תמורה אחת הוא מבקש שנראה אף אנו אהבה כלפיו''
הוא אימץ בחום את התפילין אל ליבו,
בהחלטה נחושה הוא הוציא את התפילין מנרתיקן והכניס אותן למקומן המקורי בתוך שקית הבד עשויה תלאי צהוב אותה שמר סבא יוסף בדביקות למעלה מ70 שנה.
כי את ההבטחה של סבא הוא חייב להמשיך.
נערך לאחרונה ב:
