דיון סיפור עם סוף לא מושלם

האם הייתם קונים / קוראים ספר עם סוף עצוב (בהתאם לדוגמא למטה)?

  • כן

  • לא

  • אחר (אם אפשר לפרט בתגובות למטה)


תוצאות הסקר יוצגו רק לאחר הצבעתכם.

סיפור8

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בעז"ה


מוות לגיבור יכול להיות המתנה הכי טובה שתתן לקוראים.

במקרה והגיבור בחר במוות למען ערך- גם הערך וגם הדמות יוצאים נשכרים: הערך מועבר בצורה חד משמעית ובלתי הפיכה, והגיבור הופך להיות דמות נצחית ומשמעותית הרבה יותר, כי מוות זה דבר מנציח.

אבל צריך להיות זהירים בנוגע לזה... הערך שעליו הגיבור נאבק במהלך הסיפור חייב להצדיק את המוות. המוות צריך להיות הפתרון האפשרי היחיד במאבק של הגיבור, ואז האובדן לא יגרום תחושה של תסכול אלא השראה.

בנוגע לגיבור ש"מגיע לו" למות- זה כבר נוטה לכיוון של גיבור טרגי או אפילו דמות ראשית רעה (פרוטגוניסט נבל), אבל גם במקרה הזה- ההרג שלו לא צריך להתרחש כי הקורא חושב שזה מוצדק, אלא כי זה עונה על הקונפליקט של הדמות הראשית. אם, למשל, הדמות בחרה בחירות לא טובות שהעמידו את טובת עצמו על פני טובת אחרים, הקורא יחוש סגירת מעגל מהמוות שלו רק אם המוות מפגין באופן ברור את התוצאה של הבחירה הרעה שעשה- שהמרדף אחר טובת עצמו היא זו שהובילה אותו לאובדן הטרגי. (ודרך אגב- ישנן תוצאות טרגיות שהן ברורות לא פחות ממוות. גם דמות שמסיימת בבדידות וחוסר ערך, למשל, יכולה לשדר את אותה עוצמה טרגית כמו דמות שמסיימת במוות).


והנקודה הזו- שהמוות צריך להיות תואם קונפליקט- הוא לדעתי הבעיה המרכזית במוות של יקוואל, אגב. לדעתי הקוראים לא היו מתוסכלים מהמוות שלו כי הרגו להם דמות אהובה- הקוראים מוכנים לספוג מוות של דמות אהובה אם המוות הזה משרת ערך, תואם לקונפליקט של הדמות ומשלים מעגל. המוות של יקוואל פשוט לא היווה מענה לקונפליקט האישי שלו.
אם, למשל, הקונפליקט של יקוואל היה מאבק בין הערך העצמי-לערך האומה, והסוף היה מוות עבור האומה, הרי שיש כאן נצחון מוחלט של אחד הערכים, שעונה על הקונפליקט האישי. או אם ההפך, המוות שלו היה נובע מהבחירות הרעות שהוא עשה, ובא לבטא את התוצאה של אובדן הערכים, גם כאן המוות נובע מהקונפליקט.
הבעיה שזה לא היה זה ולא זה. יקוואל היה דמות שעשתה בחירות לא טובות וזכתה למוות הירואי, והקונפליקט האישי והעמוק שלה נותר בלתי פתור. מוות שלא מהווה השלמה לקונפליקט אלא מנציח אותו, הוא מוות מתסכל.
 

יוסף יצחק פ.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
אני בהחלט הייתי קוראת סיפור כזה, נמאס מהפי אנד!
אבל, חוששתני שאני מייצגת חלק קטן מהאוכלוסיה...
ואם כמו שכבר נאמר- העיקר הוא המסע, והגיבור הוא בעצם הגיבור משנה- אז על אחת כמה וכמה.
בקיצור- בהצלחה!
תודה רבה.
ואשמח לקרוא את הסיפור, לכשייכתב.
בעתו ובזמנו.

*עריכה: כשהסיפור הזה יצא לאור, בעז"ה אי"ה, ועוד יש לו הרבה זמן (שהרי עכשיו הוא רק בשלב הרעיון הגולמי), אני מאמין שהרבה דברים יובנו... ומי יודע? אולי הוא יתפרסם כאן בהמשכים...
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
והנקודה הזו- שהמוות צריך להיות תואם קונפליקט- הוא לדעתי הבעיה המרכזית במוות של יקוואל, אגב. לדעתי הקוראים לא היו מתוסכלים מהמוות שלו כי הרגו להם דמות אהובה- הקוראים מוכנים לספוג מוות של דמות אהובה אם המוות הזה משרת ערך, תואם לקונפליקט של הדמות ומשלים מעגל. המוות של יקוואל פשוט לא היווה מענה לקונפליקט האישי שלו.
אם, למשל, הקונפליקט של יקוואל היה מאבק בין הערך העצמי-לערך האומה, והסוף היה מוות עבור האומה, הרי שיש כאן נצחון מוחלט של אחד הערכים, שעונה על הקונפליקט האישי. או אם ההפך, המוות שלו היה נובע מהבחירות הרעות שהוא עשה, ובא לבטא את התוצאה של אובדן הערכים, גם כאן המוות נובע מהקונפליקט.
הבעיה שזה לא היה זה ולא זה. יקוואל היה דמות שעשתה בחירות לא טובות וזכתה למוות הירואי, והקונפליקט האישי והעמוק שלה נותר בלתי פתור. מוות שלא מהווה השלמה לקונפליקט אלא מנציח אותו, הוא מוות מתסכל.
סיכום טוב מידי בשביל להופיע רק כאן...
מעניין לראות איך הבעיה 'הרגשית' הזאת מסתכמת בסופו של דבר בבעיה במבנה הסיפור.
אפילו דמות ראשית רעה (פרוטגוניסט נבל), אבל גם במקרה הזה- ההרג שלו לא צריך להתרחש כי הקורא חושב שזה מוצדק
אם הוא גיבור הסיפור, אנחנו בכל מקרה לא נחשוב אף פעם שזה מגיע לו באמת...
לא משנה מה הוא עושה - בסיפור האישי שלו הוא ה'גיבור' הראשי, וגם לו יש מערכת מניעים הגיונית להצדיק את הבחירות שלו. סופר טוב מספיק יכול לכאורה לגרום לנו להרגיש הזדהות גם עם היטלר...(לא להצדיק את הבחירות, רק להזדהות).
 
נערך לאחרונה ב:

נחמת שוטים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
למה אנחנו שונאים מוות?

בגלל הרבה סיבות.
בין היתר, בחיים עצמם מוות הוא (כמעט)תמיד טראגי, סופי וכאוב, ומעלה רגשות קשים.

אבל בסיפור, לסופר יש יכולת על:
לגרום לקורא להרגיש כל דבר, בכל סיטואציה.

כמו הסיפור המוכר על היטלר, כתינוק גוסס.
הסיפור מתאר את האמא הבוכייה, את התינוק המחרחר.
הקורא חומל ודואג, ובמתח היסטרי-
עד...החשיפה של שם התינוק.

כאן, הרגשות מתחלפים מיד באכזבה וכעס(!) על הרופא שהצליח להציל את היטלר.

אם תצליח לגרום לקורא לחוות רגש חיובי בסיטואציית מוות,
סוף הספר יהיה סוף שטוב לקרוא.

איך חיובי?
מוות בעקבות ערך עליון, עליון יותר מהחיים בעצמם.
סביבה שנגאלה מיצור כלשהו.
תיאור על העולם הבא, מלאכים שששים ושמחים בבואה של נשמה קדושה.


אם המוות הוא בשל סיבה רוחנית,
כמו מוות שמקדש את הקב"ה,
הקורא יוכל לחוות רגשות התעלות, קדושה ומשמעות.

הכל בהתאם לסיטואציה.

.
 

סיפור8

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אם הוא גיבור הסיפור, אנחנו בכל מקרה לא נחשוב אף פעם שזה מגיע לו באמת...
לא משנה מה הוא עושה - בסיפור האישי שלו הוא ה'גיבור' הראשי, וגם לו יש מערכת מניעים הגיונית להצדיק את הבחירות שלו.
יש אפשרות שהקוראים סוברים שהמוות (או הסוף הטרגי) של הגיבור מוצדק, וזה לא נוגד את תחושת ההזדהות שלהם איתו. יש סיפורים עם גיבור שאנחנו יודעים שהוא עושה בחירות לא טובות, מזדהים איתו (ברמה של- לא בטוח שאם אני הייתי במקום שלו לא הייתי נוהג אחרת), רואים את ההתדרדרות וכואבים את הסוף הטרגי והמוצדק. (מקי קורא לסוג הזה של עלילה "עלילה ההתפכחות"- השם הכי מערבי שיש להתדרדרות מוסרית...)
יש כמה דוגמאות לסיפורים מעולים כאלו- אבל באמת בעולם החרדי הם לא קיימים כמעט:)
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
יש אפשרות שהקוראים סוברים שהמוות (או הסוף הטרגי) של הגיבור מוצדק, וזה לא נוגד את תחושת ההזדהות שלהם איתו.
צודקת : ) הגדרה לא מוצלחת בפרט עם המילה אף פעם...
 

פנינה שחורה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
לא הבנתי
לא חייב שהגיבור ימות בגלל שהוא אדם רע
הוא יכול להיות גיבור הרואי אם זה בשדה קרב / התמודדות עם מחלה או כל דבר אחר
אז לעניות דעתי הוא עדיין יכול להיות גיבור ולא נבל ויש כאלה סיפורים
אז הוא לא צריך להצדיק את המוות של עצמו
(כשאני עושה חיפוש בגוגל בעברית זה לא מביא משהו כ"כ
אבל באנגלית יש הרבה תוצאות - שלא נפתחות כי ב"ה יש נטפרי...)
אבל זה רק אומר שזה נפוץ אבל לא אצלנו ואני כן בעד לכתוב על זה
 

וריטסרום

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
לא הבנתי
לא חייב שהגיבור ימות בגלל שהוא אדם רע
הוא יכול להיות גיבור הרואי אם זה בשדה קרב / התמודדות עם מחלה או כל דבר אחר
אז לעניות דעתי הוא עדיין יכול להיות גיבור ולא נבל ויש כאלה סיפורים
אז הוא לא צריך להצדיק את המוות של עצמו
(כשאני עושה חיפוש בגוגל בעברית זה לא מביא משהו כ"כ
אבל באנגלית יש הרבה תוצאות - שלא נפתחות כי ב"ה יש נטפרי...)
אבל זה רק אומר שזה נפוץ אבל לא אצלנו ואני כן בעד לכתוב על זה

מסכימה.
יותר מזה-
יש לי דוגמא מעולה לספר כזה.

"שחר"
של אסתר שטרייט-וורצל
ספר שנכתב במקור עבור נוער.

בכל מהלך הספר מתמקדים בדמות של הגיבור הראשי "שחר"
מגוללים את כל מהלך חייו: האכזבות, האהבות, החלומות.
לקראת סוף הספר שחר מתגייס לצבא- לחיל השריון.

ובפרק האחרון של הספר מועברת ההודעה למשפחה שלו שהוא נפל במלחמה.

זה דוגמא למוות של גיבור ראשי, שלא נועד לשרת שום מטרה בסיפור עצמו.
יש הזדהות מוחלטת עם הגיבור ובסוף הוא מת.
למה?
זו שאלה טובה.
קודם כל אפשר לטעון שבצורה הזאת הספר הרבה יותר עוצמתי. משאיר רושם הרבה יותר חזק על הקורא.

אבל אני חושבת שהסוף הזה משרת מטרה הרבה יותר נרחבת של הסופרת.
המטרה לשמה הסיפור נכתב. האג'נדה שהיא רוצה להעביר בעקבותיו:
להבהיר לנו שכל כותרת שאנחנו קוראים בעיתון, על החייל שנפל בעזה,
על הקצין שנהרג במפגש עם מחבלים חמושים.
כל כותרת כזאת היא כלכך הרבה יותר מכותרת.
היא מספרת חיים. משפחות שלמות השתנו לתמיד, לא יחזרו לעולם להיות כשהיו.

והספר הזה פשוט גורם לנו לחוויה מועצמת של ההבנה הזאת.

אז לסיכום: מוות של דמות ראשית לא חייב להיות הירואי. אבל הוא חייב לשרת מטרה כלשהי
בין אם המוות משרת את העלילה,
ובין אם משרת מטרה שגדולה יותר מסך הדמויות של הספר עצמו.
 
נערך לאחרונה ב:

וריטסרום

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
והנקודה הזו- שהמוות צריך להיות תואם קונפליקט- הוא לדעתי הבעיה המרכזית במוות של יקוואל, אגב. לדעתי הקוראים לא היו מתוסכלים מהמוות שלו כי הרגו להם דמות אהובה- הקוראים מוכנים לספוג מוות של דמות אהובה אם המוות הזה משרת ערך, תואם לקונפליקט של הדמות ומשלים מעגל. המוות של יקוואל פשוט לא היווה מענה לקונפליקט האישי שלו.
אם, למשל, הקונפליקט של יקוואל היה מאבק בין הערך העצמי-לערך האומה, והסוף היה מוות עבור האומה, הרי שיש כאן נצחון מוחלט של אחד הערכים, שעונה על הקונפליקט האישי. או אם ההפך, המוות שלו היה נובע מהבחירות הרעות שהוא עשה, ובא לבטא את התוצאה של אובדן הערכים, גם כאן המוות נובע מהקונפליקט.
הבעיה שזה לא היה זה ולא זה. יקוואל היה דמות שעשתה בחירות לא טובות וזכתה למוות הירואי, והקונפליקט האישי והעמוק שלה נותר בלתי פתור. מוות שלא מהווה השלמה לקונפליקט אלא מנציח אותו, הוא מוות מתסכל.
ואוו.
סוף סוף הבנתי למה כל כך כעסתי על המוות שלו.

אחד הניתוחים הכי משובחים שקראתי!
 

יוסף יצחק פ.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
מסכימה.
יותר מזה-
יש לי דוגמא מעולה לספר כזה.

"שחר"
של אסתר שטרייט-וורצל
ספר שנכתב במקור עבור נוער.

בכל מהלך הספר מתמקדים בדמות של הגיבור הראשי "שחר"
מגוללים את כל מהלך חייו: האכזבות, האהבות, החלומות.
לקראת סוף הספר שחר מתגייס לצבא- לחיל השריון.

ובפרק האחרון של הספר מועברת ההודעה למשפחה שלו שהוא נפל במלחמה.

זה דוגמא למוות של גיבור ראשי, שלא נועד לשרת שום מטרה בסיפור עצמו.
יש הזדהות מוחלטת עם הגיבור ובסוף הוא מת.
למה?
זו שאלה טובה.
קודם כל אפשר לטעון שבצורה הזאת הספר הרבה יותר עוצמתי. משאיר רושם הרבה יותר חזק על הקורא.

אבל אני חושבת שהסוף הזה משרת מטרה הרבה יותר נרחבת של הסופרת.
המטרה לשמה הסיפור נכתב. האג'נדה שהיא רוצה להעביר בעקבותיו:
להבהיר לנו שכל כותרת שאנחנו קוראים בעיתון, על החייל שנפל בעזה,
על הקצין שנהרג במפגש עם מחבלים חמושים.
כל כותרת כזאת היא כלכך הרבה יותר מכותרת.
היא מספרת חיים. משפחות שלמות השתנו לתמיד, לא יחזרו לעולם להיות כשהיו.

והספר הזה פשוט גורם לנו לחוויה מועצמת של ההבנה הזאת.

אז לסיכום: מוות של דמות ראשית לא חייב להיות הירואי. אבל הוא חייב לשרת מטרה כלשהי
בין אם המוות משרת את העלילה,
ובין אם משרת מטרה שגדולה יותר מסך הדמויות של הספר עצמו.
בדיוק. זה לא ז'אנר נפוץ, אבל הוא כן נועד להביא סיפור - גם אם זה נראה ש'הסיפור עצמו' הוא רק חלק מהסיפור.
בלת"ק
דווקא סוף עצוב, יכול לגרום לי להנות מספר.
יש משהו באפי אנד שהוא מאוד צפוי, ואפילו משעמם.
חלק מהרעיון הוא גם לשבור דברים נפוצים.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  108  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה