הנושאים החמים
הנושאים החמים
ידידיה חבר
מהמשתמשים המובילים!
הסיפור הבא נכתב במקור כמתנה ל... הנקודה בו היא אלמנט ההפתעה: קוראים את החלק הראשון, לא מבינים מה הקשר בכלל, עד שאח"כ מקבלים את החלק השני, ו... מתפרגנים. אצלי זה כבר עבד בשלושה מקומות נהדר.
הנה החלק הראשון, החלק השני בעוד כמה ימים בע"ה:
כל האימונים וביקורי הקדם שערכו, התבררו כבדיחה עלובה, והם עוד היו רק בשלב החזרה הגנרלית.
המשלחת האוסטרלית בראשותו של סטון גארדלר, הייתה תקוותם ואימתם של הירוקים בכל רחבי העולם.
סטון גארדלר, חוקר נודע במחלקה לגיאוגרפיה וגיאולוגיה של אוניברסיטת מלבורן, הוא גיאולוג מהמפורסמים בעולם. תחום ההתמחות הייחודי שלו, שמחקריו בו זכו לפרסים אקדמיים רבים, היה בתחום הגיאומורפולוגיה, כשבשנים האחרונות ערך מחקרים מקיפים על גובה פני הים, ובפרט על נושא הפשרת הקרחונים.
במשלחת אותה הוא ארגן, היו מומחים נודעים לגיאוגרפיה וגיאולוגיה מכל אוסטרליה, בייחוד כאלו שהתמחו בחקר האזור הארקטי ובאוקיינוגרפיה.
את מסעם הם החלו בטיסה מקופנהגן אל נואוק בירת גרינלנד, שם החלו באימונים ובנסיעות לביקורי קדם באזורים בהם מזג האוויר יותר ארקטי מנואוק הדרומית יחסית, כשבמקביל החלו לארגן את ספינת המחקר 'Ice exploration', בנמל נואוק.
לאחר תקופה בה שהו בנואוק, טסה המשלחת אל שדה התעופה שבבסיס חיל האוויר האמריקאי 'טול', הנמצא אף הוא בגרינלנד, דרומית לעיירה 'קאנאק', השוכנת בצפון גרינלנד.
בקאנאק הם שהו מספר שבועות, שם הם הכירו קבוצת אינואיטים מקומיים, אשר לימדו אותם את כל רזי ההישרדות הארקטית שלא רכשו עד כה. הם גם סיכמו עם קבוצת האינואיטים שכללה חמישה איש, שהם יצטרפו אליהם במסעם אל הקוטב, משום שהבינו שקבוצת אינואיטים מבטן ומלידה, הם הערובה היחידה להישרדותם בקוטב.
הבולט מבין קבוצת האינואיטים, היה ללא ספק נדרוק פוקונטון. נדרוק היה אדם העשוי ללא חת, זאת מלבד המרץ הבלתי נדלה, המסירות, היושרה, והנכונות והנחישות שלו אל מול כל מטרה, תהיה אשר תהיה.
נדרוק היה למעשה ראש הקבוצה הבלתי מוכתר של האינואיטים. חברי הקבוצה אחרים, על אף שלא היו קוטלי קנים כלל, ובאמתחתם מונח היה רקורד של ליווי קבוצות מחקר ותיירות רבות, עם כל זאת לא ערערו כלל על מקומו של נדרוק כמקבל ההחלטות ובעל המילה האחרונה.
נדרוק לכשלעצמו, לא ניצל את סמכויותיו לרעה כלל, אלא ההיפך. הוא נהג עם חבריו ועם חברי משלחת המחקר בענווה, דיבר עם כולם בגובה העיניים, ולעולם לא כפה את דעתו.
האינואיטים אימנו את חברי המשלחת בכל הנדרש להישרדות באזור הארקטי. הם לימדו אותם בניית איגלו, ציד דגים וחיות בר, הסעת מזחלות ממונעות או רתומות לאיילים בכל תנאי טופוגרפי, ואף תקשורת עם כלבים לצורך השימוש בהם לצייד, שמירה, ותנועה.
לאחר שהמשלחת בדקה שוב ושוב את הציוד ואת מוכנותם, הפליגה הספינה מקאנאק אל עבר מיצר נארס, בדרכה אל מדף הקרח 'וורד האנט' השוכן בצפון האי אלסמר, קנדה. חופיו של מדף וורד האנט הם נקודת יציאה פופולארית אל עבר הקוטב, וכאן עגנה הIce exploration, כשמכאן יצאו בסירות קלות יותר, כשהם משייטים בין קרחונים לא מוכרים שלא נחקרו היטב, בפרט לא לאור נתוני האקלים החדשים.
הסיבה לכך שהם השאירו את ספינתם שם ולא המשיכו את הפלגתם עמה, היא העובדה שבאזור הארקטי לא ניתן לצפות מראש היכן יהיה ניתן להפליג ואלו מקומות יהיו קפואים, ואף אם יימצאו קרחונים נוספים לא יהיה ניתן לעגון שם בבטחה, משום שהם עלולים להפשיר תוך ימים ספורים. רק מדפי הקרח הגדולים, אותם שקיימים אף בקיץ ומצבם נחקר כראוי, הם היחידים בהם ניתן לתת אמון.
הם קשרו שורת סירות מנוע חזקות זו לזו, כשעליהם העמיסו את כל הציוד, והפליגו אל עמק האזור הארקטי.
שבועות מספר הם שייטו בין קרחונים, כשמדי פעם הם עולים אל קרחון זה או אחר, בודקים ומודדים פרמטרים שונים, וממשיכים הלאה.
לאחר כשלושה שבועות עלתה המשלחת אל קרחון מאלו הנוצרים בכל חורף מחדש. ממדידה ראשונית התקבל הרושם שגדלו הוא 80,000 קמ"ר. הם נתנו לו את השם Ice exploration 2004, על שם ספינתם האהובה שהמתינה להם בוורד האנט והשנה הנוכחית.
עם עלייתם על הקרחון, החליטו חברי המשלחת כי Ice exploration 2004 יי את נקודת המרכז במחקרם, משום שהוא נמצא מתאים לנתונים אותם ביקשו לחקור.
התוכנית אותה הם גיבשו היא לשהות בIce exploration 2004 כשבועיים וחצי, ולאחר מכן לשוב אל ספינתם.
השהות בקרחון שכזה הצריכה הכנות מרובות. הדבר הראשון אותו היה עליהם לעשות הוא בניית איגלו, תפקיד אותו כמובן היה על קבוצת האינואיטים לבצע.
בניית האיגלו הייתה אמורה לערוך כיומיים, בהם היו חברי המשלחת אמורים להמתין בסירה. האיגלו היה צריך להיבנות כ20 - 30 ק"מ בעומק הקרחון, בכדי שיוכל לשמש כנקודת מוצא אל מרחבי הקרחון.
עם תום ההכנות הראשוניות, יצאו האינואיטים אל הנקודה בה תכננו את בניית האיגלו. הם נטלו עמם את כל הציוד הנצרך, ויצאו לדרכם, כשהתכנון היה שבהמשך ישובו לקחת את חברי המשלחת אל האיגלו.
בניית האיגלו פלוס הנסיעות הלו"ש, אמורות היו להימשך כשלושה עד ארבעה ימים, ולאחר מכן היו האינואיטים אמורים לשוב לקחת את חברי המשלחת.
התכנון לא אכזב, ואכן לאחר שלושה וחצי ימים שבו האינואיטים.
נדרוק לא היה איתם.
האינואיטים הרגיעו, והסבירו שנדרוק נאלץ להישאר עם החיות, בכדי להאכיל אותם ולשמור שלא יתפזרו.
האינואיטים האיצו בהם לעלות על המזחלות, והם יצאו לדרך.
ניווט, זה אחת החוזקות של גזע האינואיטים. אינואיט יכול לדעת היכן בדיוק חלף על פני הקרח לפני חמש עשרה שנה, והיכן בדיוק השאיר את גרזנו. כעת, לפי חישובם של האינואיטים, היה עליהם לגלוש 27 ק"מ על פני השלג עד האיגלו, נסיעה של שמונה ורבע שעות לפי חישובם של האינואיטים.
והם לא פספסו בגרם. אחרי שמונה ורבע שעות בדיוק הם הגיעו להיכן שהאינואיטים תכננו להגיע.
אבל איגלו לא היה שם.
אין מצב כזה. אינואיט לא יכול לפספס בס"מ. אבל האיגלו איננו.
האינואיטים הצביעו בדיוק על המקום שבו לטענתם עמד האיגלו, אבל אף זכר לאיגלו לא היה שם.
הם נתקפו אימה. האינואיטים טענו שבמקומות אלו יש לעיתים סופות שלג לא צפויות, כאלו שעלולות לקבור איגלו ענק בדקות. לטענתם, החיות יכולות לשרוד כך כיומיים, אולם אדם לא עשוי לשרוד כך מעבר לעשר שעות.
מכיון שהאינואיטים יצאו מכאן לפני כעשרים שעות, אם הסופה התחוללה לפני יותר מעשר שעות, קיים חשש רב לחייו של נדרוק.
לא היה ניתן להתמהמה. לרשותם עמד ציוד חפירה איכותי אותו הביאו איתם במזחלות, והם התחילו לחפור במרץ.
שלוש שעות חפרו חברי המשלחת בעזרת האינואיטים, עד שהגיעו לשרידי גג האיגלו.
שעה וחצי נוספות והם כבר היו בתוך שברי האיגלו, ופרוות הדוב של נדרוק בצבצה מתוך השלג.
הוא חי או לא?!
הנה החלק הראשון, החלק השני בעוד כמה ימים בע"ה:
כל האימונים וביקורי הקדם שערכו, התבררו כבדיחה עלובה, והם עוד היו רק בשלב החזרה הגנרלית.
המשלחת האוסטרלית בראשותו של סטון גארדלר, הייתה תקוותם ואימתם של הירוקים בכל רחבי העולם.
סטון גארדלר, חוקר נודע במחלקה לגיאוגרפיה וגיאולוגיה של אוניברסיטת מלבורן, הוא גיאולוג מהמפורסמים בעולם. תחום ההתמחות הייחודי שלו, שמחקריו בו זכו לפרסים אקדמיים רבים, היה בתחום הגיאומורפולוגיה, כשבשנים האחרונות ערך מחקרים מקיפים על גובה פני הים, ובפרט על נושא הפשרת הקרחונים.
במשלחת אותה הוא ארגן, היו מומחים נודעים לגיאוגרפיה וגיאולוגיה מכל אוסטרליה, בייחוד כאלו שהתמחו בחקר האזור הארקטי ובאוקיינוגרפיה.
את מסעם הם החלו בטיסה מקופנהגן אל נואוק בירת גרינלנד, שם החלו באימונים ובנסיעות לביקורי קדם באזורים בהם מזג האוויר יותר ארקטי מנואוק הדרומית יחסית, כשבמקביל החלו לארגן את ספינת המחקר 'Ice exploration', בנמל נואוק.
לאחר תקופה בה שהו בנואוק, טסה המשלחת אל שדה התעופה שבבסיס חיל האוויר האמריקאי 'טול', הנמצא אף הוא בגרינלנד, דרומית לעיירה 'קאנאק', השוכנת בצפון גרינלנד.
בקאנאק הם שהו מספר שבועות, שם הם הכירו קבוצת אינואיטים מקומיים, אשר לימדו אותם את כל רזי ההישרדות הארקטית שלא רכשו עד כה. הם גם סיכמו עם קבוצת האינואיטים שכללה חמישה איש, שהם יצטרפו אליהם במסעם אל הקוטב, משום שהבינו שקבוצת אינואיטים מבטן ומלידה, הם הערובה היחידה להישרדותם בקוטב.
הבולט מבין קבוצת האינואיטים, היה ללא ספק נדרוק פוקונטון. נדרוק היה אדם העשוי ללא חת, זאת מלבד המרץ הבלתי נדלה, המסירות, היושרה, והנכונות והנחישות שלו אל מול כל מטרה, תהיה אשר תהיה.
נדרוק היה למעשה ראש הקבוצה הבלתי מוכתר של האינואיטים. חברי הקבוצה אחרים, על אף שלא היו קוטלי קנים כלל, ובאמתחתם מונח היה רקורד של ליווי קבוצות מחקר ותיירות רבות, עם כל זאת לא ערערו כלל על מקומו של נדרוק כמקבל ההחלטות ובעל המילה האחרונה.
נדרוק לכשלעצמו, לא ניצל את סמכויותיו לרעה כלל, אלא ההיפך. הוא נהג עם חבריו ועם חברי משלחת המחקר בענווה, דיבר עם כולם בגובה העיניים, ולעולם לא כפה את דעתו.
האינואיטים אימנו את חברי המשלחת בכל הנדרש להישרדות באזור הארקטי. הם לימדו אותם בניית איגלו, ציד דגים וחיות בר, הסעת מזחלות ממונעות או רתומות לאיילים בכל תנאי טופוגרפי, ואף תקשורת עם כלבים לצורך השימוש בהם לצייד, שמירה, ותנועה.
לאחר שהמשלחת בדקה שוב ושוב את הציוד ואת מוכנותם, הפליגה הספינה מקאנאק אל עבר מיצר נארס, בדרכה אל מדף הקרח 'וורד האנט' השוכן בצפון האי אלסמר, קנדה. חופיו של מדף וורד האנט הם נקודת יציאה פופולארית אל עבר הקוטב, וכאן עגנה הIce exploration, כשמכאן יצאו בסירות קלות יותר, כשהם משייטים בין קרחונים לא מוכרים שלא נחקרו היטב, בפרט לא לאור נתוני האקלים החדשים.
הסיבה לכך שהם השאירו את ספינתם שם ולא המשיכו את הפלגתם עמה, היא העובדה שבאזור הארקטי לא ניתן לצפות מראש היכן יהיה ניתן להפליג ואלו מקומות יהיו קפואים, ואף אם יימצאו קרחונים נוספים לא יהיה ניתן לעגון שם בבטחה, משום שהם עלולים להפשיר תוך ימים ספורים. רק מדפי הקרח הגדולים, אותם שקיימים אף בקיץ ומצבם נחקר כראוי, הם היחידים בהם ניתן לתת אמון.
הם קשרו שורת סירות מנוע חזקות זו לזו, כשעליהם העמיסו את כל הציוד, והפליגו אל עמק האזור הארקטי.
שבועות מספר הם שייטו בין קרחונים, כשמדי פעם הם עולים אל קרחון זה או אחר, בודקים ומודדים פרמטרים שונים, וממשיכים הלאה.
לאחר כשלושה שבועות עלתה המשלחת אל קרחון מאלו הנוצרים בכל חורף מחדש. ממדידה ראשונית התקבל הרושם שגדלו הוא 80,000 קמ"ר. הם נתנו לו את השם Ice exploration 2004, על שם ספינתם האהובה שהמתינה להם בוורד האנט והשנה הנוכחית.
עם עלייתם על הקרחון, החליטו חברי המשלחת כי Ice exploration 2004 יי את נקודת המרכז במחקרם, משום שהוא נמצא מתאים לנתונים אותם ביקשו לחקור.
התוכנית אותה הם גיבשו היא לשהות בIce exploration 2004 כשבועיים וחצי, ולאחר מכן לשוב אל ספינתם.
השהות בקרחון שכזה הצריכה הכנות מרובות. הדבר הראשון אותו היה עליהם לעשות הוא בניית איגלו, תפקיד אותו כמובן היה על קבוצת האינואיטים לבצע.
בניית האיגלו הייתה אמורה לערוך כיומיים, בהם היו חברי המשלחת אמורים להמתין בסירה. האיגלו היה צריך להיבנות כ20 - 30 ק"מ בעומק הקרחון, בכדי שיוכל לשמש כנקודת מוצא אל מרחבי הקרחון.
עם תום ההכנות הראשוניות, יצאו האינואיטים אל הנקודה בה תכננו את בניית האיגלו. הם נטלו עמם את כל הציוד הנצרך, ויצאו לדרכם, כשהתכנון היה שבהמשך ישובו לקחת את חברי המשלחת אל האיגלו.
בניית האיגלו פלוס הנסיעות הלו"ש, אמורות היו להימשך כשלושה עד ארבעה ימים, ולאחר מכן היו האינואיטים אמורים לשוב לקחת את חברי המשלחת.
התכנון לא אכזב, ואכן לאחר שלושה וחצי ימים שבו האינואיטים.
נדרוק לא היה איתם.
האינואיטים הרגיעו, והסבירו שנדרוק נאלץ להישאר עם החיות, בכדי להאכיל אותם ולשמור שלא יתפזרו.
האינואיטים האיצו בהם לעלות על המזחלות, והם יצאו לדרך.
ניווט, זה אחת החוזקות של גזע האינואיטים. אינואיט יכול לדעת היכן בדיוק חלף על פני הקרח לפני חמש עשרה שנה, והיכן בדיוק השאיר את גרזנו. כעת, לפי חישובם של האינואיטים, היה עליהם לגלוש 27 ק"מ על פני השלג עד האיגלו, נסיעה של שמונה ורבע שעות לפי חישובם של האינואיטים.
והם לא פספסו בגרם. אחרי שמונה ורבע שעות בדיוק הם הגיעו להיכן שהאינואיטים תכננו להגיע.
אבל איגלו לא היה שם.
אין מצב כזה. אינואיט לא יכול לפספס בס"מ. אבל האיגלו איננו.
האינואיטים הצביעו בדיוק על המקום שבו לטענתם עמד האיגלו, אבל אף זכר לאיגלו לא היה שם.
הם נתקפו אימה. האינואיטים טענו שבמקומות אלו יש לעיתים סופות שלג לא צפויות, כאלו שעלולות לקבור איגלו ענק בדקות. לטענתם, החיות יכולות לשרוד כך כיומיים, אולם אדם לא עשוי לשרוד כך מעבר לעשר שעות.
מכיון שהאינואיטים יצאו מכאן לפני כעשרים שעות, אם הסופה התחוללה לפני יותר מעשר שעות, קיים חשש רב לחייו של נדרוק.
לא היה ניתן להתמהמה. לרשותם עמד ציוד חפירה איכותי אותו הביאו איתם במזחלות, והם התחילו לחפור במרץ.
שלוש שעות חפרו חברי המשלחת בעזרת האינואיטים, עד שהגיעו לשרידי גג האיגלו.
שעה וחצי נוספות והם כבר היו בתוך שברי האיגלו, ופרוות הדוב של נדרוק בצבצה מתוך השלג.
הוא חי או לא?!
)
