פרק י"ג
הקור חדר לעצמותיו, ידו כאבה ומצב רוחו הכללי לא היה מזהיר.
שעות חלפו מאז נזרק שימי לתא, לו יכול היה לשער כמה. דבר אחד ידע בוודאות. איתו בתא יש עוד שני אנשים לפחות. בחושך היה קשה לראות מי הם ומה הם, והדבר רק הוסיף לפחדיו. מי יודע עם אלו פושעים הוא יושב כרגע?
בעודו מתלבט אם לנסות לפתח שיחה צולעת באנגלית רצוצה, נשמע קרקוש מפתחות, והדלת נפתחה. האור היה מסנוור לרגע, רק דבר אחד הצליח שימי לראות. לתא נדחף בגסות עוד מישהו, נזרק על הרצפה, והדלת נסגרה.
"מה אתם רוצים ממני?!" צעק החדש, "בסך הכול בחור ישיבה! לא עשיתי כלום!"
כל יושבי התא קפצו ממקומותיהם, "מה?? אתה בחור ישיבה?" שאלו באחת, כאילו תיאמו ביניהם.
שקט של הלם השתרר. שימי הביט סביב, לא מבין. "גם אתם בחורי ישיבות??????? מאיפה? איך?"
הבחור ממרכז החדר התעשת ראשון, "אני שמואל מוועד שני בחברון, ואתם?"
"אני בעיקרון קיבוץ ב' בגרודנא" ענה העציר החדש, "עכשיו אני בחיזוק בישיבה בצפון, או אולי יותר נכון לומר, בחיזוק בכלא ההונגרי" גיחך בקול נכאים.
שיעול נשמע מפינת התא, "אני עפתי מזמן מהישיבה על ספרים אסורים, ועכשיו אני במעצר על דפים אסורים. אה, וקוראים לי קובי".
"מה? גם אתה נעצרת על ערימה של דפים?" ההבנה התחילה לחלחל במוחו של שימי, "כלומר, גם אתם קיבלתם מימון לנסיעה תמורת העברת דפים?"
"אפילו לא ראיתי מה יש בשקית הארורה ההיא" השיב הבחור החדש, "ברגע ש'ההם' ראו שקית של חנות ספרים הם לקחו אותנו לכאן".
"אותנו?" ניסו כולם להבין מי עוד בעצורים מלבדם.
"אותי ואת השקית" הסביר, "כבר חשבתי שאסור להכניס לכאן שקיות של חנויות ספרים יהודיות".
"כנראה כולנו לקחנו שקית של אותה חנות" הבין שמואל החברונאי, "ככה הם יכלו לדעת מיד שגם השקית שלך עם דפים בעייתיים".
"אבל", הקשה שימי "מה כבר יכול להיות בדפים האלה? בסך הכול דפים?"
קובי ננער ממקומו "אם תדעו לשמור סוד, אולי נוכל להבין מה כתוב בדפים האלו".
"סוד??"
"הצלחתי לקחת..." התחיל לומר קובי, והשתתק. צעדים נשמעו מכיוון המסדרון.
את המתח היה ניתן לחתוך אפילו בסכין לחיתוך ירקות. שמעו משהו מבחוץ? לא שמעו?
לאחר כמה דקות של דממה, מלמל קובי "כנראה סתם פטרול", הרגיע. "תכלס, הצלחתי להחביא בנעל שני דפים מהערמה בלי שאף שוטר שם לב" אם לא החושך, היה שימי רואה איך זיק שובב ניצת בעיניו של קובי.
"אם רק נצליח להשיג אור קטן, אולי נוכל לקרוא ולהבין משהו מהדפים" אמר קובי, בעודו משחרר דפים מקומטים מתוך הנעל.
"מה כבר תבין משני דפים?" זלזל החדש.
" לפחות תדע מי גרם לך להיעצר" טען שימי, "אם בדפים יש חומר מודיעיני של מדינה כלשהי, או איזה מאפיה" הצטמרר.
שוב נשמע קרקוש מפתחות מכיוון הדלת.
קובי זינק בניסיון להחזיר את הדפים למקומם.