סיפור בהמשכים סיפורת מעריצים בעקבות ממלכה במבחן - פרק אחרון

[רצתה]

פרק של אחרי הסוף - יחסום לנו את האופציה לדמיין את הסוף שהיינו רוצים.

את רוצה פרק על המוות של איסתרק ועל נפילת ממלכת כוזר?
תבוסתני מידי אני משערת.

את רוצה פרק על הסוף הטוב והדביק, ועל הממלכה שחיה באושר ובעושר עד עצם היום הזה?
(מה שלא הגיוני בהתחשב במה שאנחנו יודעים על ההיסטוריה,
אבל נניח שזו היתה ממלכה בדיונית- או כמו שמיה אומרת- "כל קשר בינה לבין ממלכת כוזר הידועה במקורות, הוא מקרי בהחלט")

עדיין רוצה פרק? בטוחה?

את צודקת, יש פה מלחמת רגש ושכל.
הרגש מבקש עוד והשכל מבין שעדיף לעצור כאן כי אחרת כל המוסיף גורע.
קשה לי להיפרד מכוזר, מאוד קשה.
ואם אחרי פדהאל היה לי את הפאנפיק המטורף הזה, עכשיו אין לי כלום.

אני מאמינה שמידי פעם אקפוץ לביקור לאשכול המדהים הזה, להיזכר בכוזר ובאנשיה.

 

[דולפין כחול]

וואו. אני עוקבת אחרי הסיפור המדהים הזה, ולא מאמינה שהוא הגיע אל הסוף.
אחד הפאנפיקים היפים, אלה שנותנים שוב את הדמויות ובכל הכח
@משולש ברמודה , תודה על זה.

 

[CN]

ב"ה

וואו, כמה חיכיתי לפרקים האלו.
משולש, אלו פרקים יפים כל כך. רכים, ונוגעים,
כל כך אמיתיים, וכואבים. פרקים של דמעות.
המון זמן לא בכיתי בקריאה, ואולי זה נשמע קלישאה, אבל הפעם כן.

הסוף הזה מאוד מתחבר לי לספר התניא ולמלחמתו של הבינוני, בה הוא נלחם כל חייו, ואיך בעל התניא מניח לנו רטיה על הלב הכואב, שזה מה שה' רוצה מאיתנו. את המלחמה הזו. את המאבק היומיומי הזה.
יש משהו הרבה יותר קל בלהיות צדיקים, "שאין לו יצר הרע כי הרגו בתענית".
ולא להיות במלחמה המתישה הזו, יום אחר יום, רגע אחר רגע, לבחור בטוב.
אבל בדיוק לשם כך הוא נברא, הבינוני, זה התפקיד שקיבל, וככה - בדיוק ככה - הוא עובד את הבורא.
ולכן האדמו"ר הזקן כתב ספר שלם, ספר של בינונים, לתת לנו כלים וכח למלחמה הזו.

הפרקים מדהימים.יש פה כל כך הרבה מעגלים שנסגרים, המאבק ההוא, שהיה לב-ליבו של הספר איסתרק -
והיה בעצם התמה של כל הסדרה הזו -
בא בפרקים האלו לשיא.
תודה עלייך.
תודה על כל הסיפור המופלא שכתבת, ובמיוחד על איך שסיימת אותו.
שנזכה לבחור.

 

[מגבת]

@משולש ברמודה ,

מפעים.

לא פר לכתוב תגובה כזו אחרי 3 פרקים עמוסים כל טוב,
אבל כנראה שצריכה זמן לעכל.

כן אכתוב שבפרקים האלו עשיתי חידוד רציני לדמויות, ממש סיפרת לנו את המאפיינים שלהם,
וזה ממש עושה חשק לקרוא את כל הפרקים מההתחלה,
לגלות את כל הרמזים הנסתרים ששתלת עד עכשיו.
ו...
אהבתי מאד את הסיום - מתכתב יופי עם התנוחה של אביו בפרולוג של איסתרק.

מפעים נו, אמרתי כבר.

 

[שמואל י]

טוב, קודם כל וואו.

האפיון של איסתרק מדויק, על חסרונותיו ומעלותיו. אהבתי את נקודות המבט השונות על הבחירה שלו (שמסכמת ברמה מסוימת את כל הבחירות שלו במהלך הסדרה). יש הרבה דיונים פה באתר על הדמות של איסתרק, ולמרות שהייתה כאן התייחסות לכל התלונות על הדמות הזאת, הובהר גם למה היא זוכה למעמד האייקוני שלה.

בשולי העניין: הפרק מדגיש מאוד את הדמיון בין איסתרק ליקוואל. שניהם מונעים בסופו של דבר מההרגשה שהם לא טובים מספיק ושניהם מפרשים את תגובת הסובבים אותם בצורה שלילית. מעניין אם זה מכוון.

אהבתי מאוד שהסוף הפתוח נשזר עם התמה של הסיפור, זה נעשה מושלם.

אישית הייתי מעדיף עוד כמה מילים פה ושם בחלק מהעלילות, כדי לסגור אותם בצורה יותר מהודקת (שלוואן או פנרס, למשל) ואולי לתת עוד טיפה ריח אופטימי. אבל זה עניין של טעם...

נקודה מאוד בולטת ומבחינתי היא השיא של הסיפור כולו, זה החלק בפרק עם קהת.

חוץ מזה שהוא כתוב מעולה. הוא יוצר את הדרך היחידה שהסדרה הזאת באמת יכולה להסתיים: על ידי שינוי פנימי רחב של עם שלם. השימוש בבחירות של שלוואן ואיסתרק שהופכים לסמל שמניע את השינוי גאוני, במיוחד כשבמקביל אנחנו יודעים את הספקות ואת הלבטים שהיו בנקודות המבט שלהם.

ושוב וואו. רוצים כבר עוד סיפור.

 

[שמואל י]

אשמח לדעת מה היו החלקים המוצלחים יותר, אילו מסעות של דמויות אהבתם במיוחד, וגם את מה שפוספס...

בע"ה אחרי קריאה שנייה.

אגב שאלה, מההכירות של המלך יוסף עם פאר, הוא לא חשב שצפוי שהוא יכנע לאיסתרק כשהוא עצמו יהרג?
תמיד פאר היה ישר ומעולם הוא לא היה מהנלחמים...

 

[משולש ברמודה]

ושוב, כמו אז, קנז עוזר לו לבחור באפשרות הכואבת והקלה

את האמת שזה לא בדיוק מה שרציתי שיחשבו, אבל אולי לא יצא מספיק ברור.
התגובה של קנז על נאמנות המונדרים נותנת לאיסתרק אמנם אבל גם לוקחת ממנו משהו.
בסופו של דבר הוא לא מבטיח לו כלום, וגם בזה יש קצת שבר… אפילו עליו אי אפשר באמת לסמוך.
אבל מצד שני, דווקא התובנה הזאת גורמת לו להגיע להשלמה אמיתית עם חוסר המושלמות שלו.
וכן, אני באמת מאמינה במה שאמר לו קנז: לאיסתרק יש סיכוי לא רע בכלל לסיים כמו יוסף... מה לעשות. אגב, זה למה אני אוהבת את הדמות הזאת : )
אפשר לומר, שמבט לאחור ההבנה הזאת היא התמה שהובילה את הפאנפיק כאן. כי בפדהאל ציפיתי מאד לראות התייחסות לנקודה הזאת, אבל במקום זה - קיבלתי את הערצתו העיוורת של נאיתן...

אין איזה פרק של אחרי הסוף

לא : )
זה הסוף. פתוח.
אולי הם שרדו, וכוזר התאחדה.
אולי איסתרק מלך מדהים, שלוואן עושה חיל באתיל, לאולה ואונמר נולד בן (כן, קוראים לו בסטיאן ) ורנה, אממ, מתחתנת עם מנשה קפחבר…
רומנטי ככל שזה נשמע, אני לא מתלהבת מהשידוך המוזר ההוא שסידרו לה בסוף פדהאל רק כדי לומר שהנה היא מאושרת… אם כבר מחפשים לה מישהו, יותר מתאים לה בעיני אדם עם נתוני חיים קצת יותר דומים לשלה, כמו מנשה. (גם נפל בשבי הקווארי בעצמו, גם נבגד על ידי הקרובים לו, וגם איבד את המשפחה שלו… אגב, מישהו בכלל זוכר שלרנה היו עוד שלושה בנים שמתו בצעירותם?)

ויכול להיות גם שלא. הם לא שרדו. והמלחמה הזאת הרסה אותם בדיוק כמו בנבואה של הרופא הזקן.
ותכלס זאת גם ההיסטוריה האמיתית…

אבל אני לא אכתוב אף אחד מהסופים האלו. גם כי אין סיכוי שאכתוב כזה הפי אנד : ) או מצד שני כזה סיום רע... אבל בעיקר כי מבחינתי זאת לא הנקודה של הסיפור.
מה שמעניין באמת זה איך הם הגיעו לסוף הזה.
מה קרה שם בכוזר עד שירד עליהם המסך והם נעלמו מבמת ההיסטוריה… ותכלס, על התוצאות אף אחד מעולם לא היה אחראי. השאלה היא רק מה היו הבחירות שלהם, לאורך כל הדרך לשם.
ומבחינתי סיום טוב צריך להשאיר לקוראים מקום פשוט לדמיין את זה.

אהבתי מאד את הסיום

תודה : )
מעניין אותי אם הבינו את כל המשמעויות שהעמסתי עליו (בייחוד על המשפט האחרון) כי יש כאן גם משמעות צינית קצת...

 

[משולש ברמודה]

נקודה מאוד בולטת ומבחינתי היא השיא של הסיפור כולו, זה החלק בפרק עם קהת.

חוץ מזה שהוא כתוב מעולה. הוא יוצר את הדרך היחידה שהסדרה הזאת באמת יכולה להסתיים: על ידי שינוי פנימי רחב של עם שלם. השימוש בבחירות של שלוואן ואיסתרק שהופכים לסמל שמניע את השינוי גאוני, במיוחד כשבמקביל אנחנו יודעים את הספקות ואת הלבטים שהיו בנקודות המבט שלהם.

תודה! כיף לשמוע, במיוחד על הקטע הזה.
זה חלק שהיה בהתחלה משעמם מאד. לא אהבתי אותו אבל לא הצלחתי להחליט איך להעביר את השינוי טוב יותר, שלחתי למישהי לקרוא וקיבלתי עליו ביקורת מצוינת שנתנה לי בלי לשים לב מספיק השראה לשכתב אותו לחלוטין...
את האמת אולי כדאי להעלות את החלק הקודם רק בשביל להראות כמה הכתיבה הראשונית בוסרית מאד, וכמה חשוב לדעת למחוק... זה הבדלים של שמיים וארץ.

בשולי העניין: הפרק מדגיש מאוד את הדמיון בין איסתרק ליקוואל. שניהם מונעים בסופו של דבר מההרגשה שהם לא טובים מספיק ושניהם מפרשים את תגובת הסובבים אותם בצורה שלילית. מעניין אם זה מכוון.

נכון. זה מכוון.
אני מאד מאמינה בדמיון ביניהם.
יש פה אינספור דיונים בפורום על המוות של יקוואל. טוב לא טוב. מגיע לא מגיע. איסתרק אנוכי או צדיק מושלם...
וזה תמיד הצחיק אותי, מודה.
זה קצת מזכיר לי את האנשים שמיד אחרי שקורה אסון רצים לכתוב סיפורי ישועות ולקטלג את העולם לטובים שניצלו בזכות מעשיהם, ורעים שמתו באשמת הבעיות שלהם...
נו נו.
אני אחזור למה שאמרתי כאן איפשהו, גם איסתרק יכול היה למות בשבי.
טכנית, קאה יכול היה להרוג אותו אינספור פעמים. וכמו שאנשים טענו כאן כל כך בנחרצות: הוא היה צריך ללמוד שיש מחיר לבחירות...

ולכן, אני לא ראיתי במוות של יקוואל תשלום על בחירות טובות או בחירות רעות.
אני לא בטוחה שהסופרת התכוונה למשמעות הזאת, אבל מבחינתי זאת פשוט הייתה אמת כואבת על החיים.
כולנו עושים טעויות, כל הזמן. גם איסתרק עשה טעויות דומות מאד.
אבל חלקנו מקבלים הזדמנות חוזרת לתקן, ויש מצב שכולנו גם נמחא להם כפיים על זה, ונחשוב כמה הם מושלמים. וחלקנו, מה לעשות, לא...
ולא תמיד אפשר להבין למה כן, ולמה לא. הקב"ה לא מנהיג את העולם באיזה מסלול ליניארי שהכול ברור בו ומובן. זאת אולי בסך הכול, תזכורת כואבת לזה שהחיים פשוט קצרים...

הוא לא חשב שצפוי שהוא יכנע לאיסתרק כשהוא עצמו יהרג?
תמיד פאר היה ישר ומעולם הוא לא היה מהנלחמים...

אולי זה לא הועבר מספיק ברור.
יוסף כרת ברית עם הביזנטיים כדי להבטיח שכוזר האחת תיפול בין שתי חזיתות. הביזנטיים בגדו בו ושיתפו פעולה עם הוורנגים מהצפון כדי לכבוש את כוזר כולה...
עוד דבר שמשפיע ויוסף לא לקח בחשבון, זה הגילוי על המחלה שלו ומה שקרה באיינה. (בתכנון שלו אף אחד לא היה אמור לדעת את הסוד שידע אוהד).

 

[מגבת]

מעניין אותי אם הבינו את כל המשמעויות שהעמסתי עליו (בייחוד על המשפט האחרון) כי יש כאן גם משמעות צינית קצת...

לא שמתי לב,
אולי כי לא רציתי ):
הדהד לי יותר העובדה שזו יונת שלום, מול עצמו, מול הארץ, ומענה לציפור הטרף שריחפה אצל אבא שלו.

הסיפור שלך הוא מסוג הפרקים שקוראים 3-4 פעמים,
ואז הכל צף..

 

[משולש ברמודה]

הדהד לי יותר העובדה שזו יונת שלום, מול עצמו, מול הארץ, ומענה לציפור הטרף שריחפה אצל אבא שלו.

נכון.
ואפשר גם להסתכל על זה במבט קצת אחר... זאת חזרה לאותו המקום בדיוק בה התחילה המלחמה אצל אבא שלו.
מרפסת גבוהה, בוקר ערפילי, ויונה לבנה. מי אמר שאין שם עיט שיגיע ממש עוד מעט מבין העננים ויהרוג אותה...?
ועוד משהו, אפשר גם להסתכל על זה במבט שמזלזל בסמלים ולומר: זה רק אולי, לא?... אז אולי היא בכלל לא הייתה לבנה : )

חבל שאין אפשרות לתייג אשכול של סיפור בהמשכים כ'הושלם'.
@ניהול קהילת כתיבה אולי אפשר להוסיף בכותרת: '(פרק אחרון)' כדי לסמן שהסיפור הסתיים.

 

[וריטסרום]

מעניין אותי אם הבינו את כל המשמעויות שהעמסתי עליו (בייחוד על המשפט האחרון) כי יש כאן גם משמעות צינית קצת...

אהמ,
מענין הציניות. אני ראיתי במשפט הזה הבעת תקווה.
איסתרק רואה יונה אולי לבנה שמעופפת בשמים, ועיט לא רודף אחריה, ולא מבתר את גופה במופע של דם ועצמות.
ככה שלמרות היונה הלבנה שרעואל ראה שלא תשרוד, איסתרק רואה יונה שאולי כן תשרוד.

עריכה: כבר הגבת על המשמעויות הציניות. כך שיצאתי לא רלוונטית.
עריכה מספר 2: חייבת להוסיף שקראתי את החלק הסופי (השיחה של קנז ואיסתרק) כבר 4 פעמים.
ואני נהנית כל פעם מחדש.
בעיני משתווה ואולי אפילו עולה- על החלקים הכי טובים באיסתרק- השיחה בשבי עם קנז, הדיאלוג הפנימי שלו על הערסל.
פשוט סיום מופלא.

 

[משולש ברמודה]

עריכה: כבר הגבת על המשמעויות הציניות. כך שיצאתי לא רלבנטית.

רלוונטי : ) צריך לראות איך הקוראים ראו את מה שכתבתי...

אבל את האמת שזאת משמעות צינית בשביל עצמי בעיקר, אני לא מסוגלת לכתוב משפט סיום שהוא לגמרי הפי אנד...

 

[שמואל י]

וכן, אני באמת מאמינה במה שאמר לו קנז: לאיסתרק יש סיכוי לא רע בכלל לסיים כמו יוסף... מה לעשות. אגב, זה למה אני אוהבת את הדמות הזאת : )

קצת מוזר לי לחשוב עליו מגיע לכזה מצב (קל לי לראות אותו מסיים כמו יקוואל, אני לא יסנוור מהערצה) אפשר לפרט?

 

[משולש ברמודה]

קצת מוזר לי לחשוב עליו מגיע לכזה מצב (קל לי לראות אותו מסיים כמו יקוואל, אני לא יסנוור מהערצה) אפשר לפרט?

לא דמיון באופי. כי באמת יש להם אופי שונה.
נאמר את זה ככה, יוסף הרבה יותר מוצלח כנבל. זאת אחת הדמויות הגאוניות של מיה.
מבחינה טבעית, לו הייתי רוצה לכתוב סיפור עם סיום רע - יוסף מנצח את איסתרק מבלי למצמץ. (וזה במאמר מוסגר, למה הייתי חייבת לתת לו במובן מסוים לשלוט במוות שלו. הוא מת נכון, אבל בכל מקרה הוא היה הורג את עצמו אם לא... זה קצת מוציא את העוקץ מהניצחון באיינה - הם לא ניצחו כי הם גאונים, הם ניצחו כי יוסף בכל מקרה לא תכנן לחזור...)
למה אני חושבת שאיסתרק יכול להפוך 'דומה' לו במובן של מעשים ותוצאות - כלומר לגרור את כוזר למלחמה, לגרום לה לקרוס במאבק, ואפילו ליצור סביבו פולחן אישיות?

אפשר כמובן לכתוב לא מעט סיבות: כי הוא מוכשר מאד. כי הוא יודע את זה מצוין. כי הוא מעריך את עצמו מאד. כי העם מעריץ אותו, ומאד קל לו לשכנע את האנשים להילחם בשמו... וכו'.

אבל בכנות, השורה התחתונה היא לא כל המלל הזה. השורה התחתונה תהיה: כי הוא בן אדם.
ובני אדם טועים. ובני אדם טועים בגדול לפעמים. וככל שיש להם יותר כוח, וכישרון, וגם זמן הם יכולים לטעות אפילו יותר בגדול...
ואף אחד בעולם לא יכול להבטיח לו שלא יסיים בדיוק כמו האדם שהוא שונא: נבל, שלקח את כוזר כולה לאבדון בשל תאוות השלטון שלו. תאווה שאין מה לעשות, גם לו יש. אפילו שהוא משוכנע שהיא מונעת אידיאלים טהורים בלבד.

יקוואל נכנס לפאנפיק הזה כי הוא משמש כמראה טובה לנגיעות האישיות שלו.
נכון שהוא עשה את הבחירות שלו. נכון שאיסתרק הוא לא אבא שלו. נכון שהוא עשה למענו המון (הוא באמת עשה).
זה עדיין לא משנה את העובדה - שאולי הוא יכול היה לעשות דברים גם אחרת... שאולי הדמיון שלו ליקוואל, או העלבון שלו - השפיעו לפעמים על ההחלטות שלו.
הבעיה העיקרית בעיני היא לא במה שהוא עשה, אלא שהספרים מעבירים מסר שאיסתרק צדק תמיד בהתנהגות שלו איתו. (ראו ערך נאומיו של איסתרק למהללאל).

ותכלס זה לא כזה פשוט, זאת באמת מורכבות כואבת. אבל אני התקשיתי למשל להבין איך הוא לא מזועזע מהמוות של אחיו? (כשאולה סיפר לו).
הוא היה באחריותו. הוא מת בסופו של דבר. איך שלא נסתכל על זה - יש כאן מקום להביט קצת עמוק בפנים ולשאול מה לא עשיתי טוב... איפה פספסתי.
הייתי בטוחה לחלוטין שזה יהיה קו עלילה רציני בפדהאל - זה לא קרה. במקום זה, הדמות שלו הפכה למלאך.
הוא מושלם. חף מטעויות. אדם שכל באי הארמון מעריצים עד כלות הנשימה כי בגיל 17 הוא החליט לא לשמוע מוזיקה קווארית...

דוגמאות להערצה המוגזמת הזאת:
יוזבד: בדיון על בריחתו של יקוואל, איסתרק חושב לעצמו בעצב שהוא לא רוצה למלוך, אבל מה לעשות שאין אף אחד שיכול באמת להחליף את מקומו ולמלא את התפקיד באהבה ובמסירות גדולה כמוהו...
פדהאל: הדיון בבית המשפט בתחילת הספר, שעוד לא הצלחתי להבין את מטרתו חוץ מלהראות את חוכמתו של איסתרק והערצתו הבלתי נגמרת של ראש הפמליה שלו (המטרה היא לשכנע אותנו בזה?) או למשל ההערצה של נאיתן כשאיסתרק מרשה לעצמו להירגע בחממה. (איסתרק כמובן מופתע מאד מהמחמאות שלו, כי הוא הרי מעולם לא חושב על התענוגות הללו שבהישג ידו, וכמובן לא רוצה כלום לעצמו אף פעם...)

בעיני, בצורה הזאת, יש לו סיכוי לא קטן להפוך לאדם שעושה כל מה שהוא רוצה, בחסות אותה ההערצה חיצונית וההערכה העצמית הגבוהה... או לפחות יש כאן מדרון חלקלק מספיק כדי להתקרב לכיוון אליו לקח יוסף את כוזר.

אפשר לחלוק עלי כמובן : ) (עם הסברים אם אפשר) בסופו של דבר אלו התובנות שלי...

 

[brachy 100]

וואו.
זה מה שיש לי לומר.
סיפור מופלא,
ששימח אותי במשך שנה וחצי.

 

[-חיה-]

אין מילים, את גורמת לי לחלישות הדעת.
מהרמה הגבוהה וההבנה העמוקה באופי הדמויות ועד לעצם העובדה שהצלחת במה שמעטים הצליחו- לכתוב את הפרק האחרון.
אני חושבת שכתבו את זה אבל אציין גם- הדרך שבה סיימת את הפרק האחרון טובה ונכונה, החזרת אותנו לאיסתרק של פעם והזכרת לנו שלפני הכל הסדרה היא קודם כל שלו.

וואו אני פשוט נהנית מהעבודה שלך, נגעת בכל כך הרבה נקודות והבאת להן גוונים מעניינים.
יוסף-שלוואן- שלוואן כל כך פחד מיוסף עד שברח ממנו ובסוף דווקא הוא אזר אומץ מול אבא שלו, וכמובן העובדה ששלוואן הוליך רבים בדרכו של אבא שלו אך בסוף חשף את הרוע של אביו מול כולם.

הקשר של בסטיאן- אולה שעסק בעד כמה לתת אמון אחד בשני וכמובן אהבת אב-בן, ובסוף בסטיאן הקריב את עצמו בשביל אולה.

וכמובן גם איסתרק מול מיכאל ומול קנז.


פשוט תענוג לקרוא את הפנאפיק.

 

[sh.t.down]

@משולש ברמודה
תודה.
תודה לקחת אותנו למסע הזה,
שגרמת לנו להכנס שוב לעולם המופלא הזה של כוזר.
הרגשתי כאילו היה פה עוד ספר בסדרה של מיה קינן,
הכתיבה שלך עוצמתית וכובשת.
בקיצור- כשתוציאי ספר, תכתבי פה את השם שלו, אני הראשונה לקנות

 

[פניני ריין]

הרבה זמן רציתי להגיב
אבל זה היה באמת גדול עלי
לכתוב בשתי דקות תגובה לדבר המטורף הזה
עד שהבנתי שאם אני אחכה לזמן וראש זה לא יקרה לעולם

משולש, עשית כאן דבר מדהים.
קסם.
הקמת את איסתרק הישן לתחייה, הזכרת לו במה הוא מאמין, מה הוא רוצה, וכמה מהאמיתות החשובות שהוא שכח במהלך תהליך ההתאללות שלו ביוזבד ופדהאל.
גרמת לנו להזדהות בטירוף עם שלוואן (אנשים שהכי אהבו את שלוואן בסיפור... איפה אתם? זה הרי לא הגיוני שאני היחידה?! רק אני התאכזבתי שמשולש לא נכנסה עמוק לתהליך שלו?)
שלא לדבר על אולה. סוף סוף. כמה שהוא היה צבאי ומאופק, ואת הרי אוהבת אנשים מאופקים (כר פורה לסאבטקסט), ואולי דווקא בגלל שהוא שמר תמיד על עצמו והקפיד שלא לחשוף רגשות.
ואונמר שקיבלה סוף סוף את הבמה שהיא הייתה ראויה לה מימי הספר הראשון, בגירסה קצת יותר בוגרת מאז.
רק מהללאל היה קצת חסר אבל לא נורא אי אפשר את כולם.

וכל זה תוך כדי מבנה ספרותי בנוי היטב, ואפיון ברור, ורקע מדהים ותיאורים (אולי לפעמים קצת מדי), ועומק והכל, והעיקר: סיפור שמעניין לקרוא. שרק מתחילים את הפרק ופתאום הוא נגמר, לא ברור איך, ונשארים עם לשון בחוץ

זהו.
עוצמת עיניים ושולחת.

 

[פניני ריין]

נ.ב.
עד כאן ההתחנפות
ועכשיו הגיע זמן הבקשות (אפילו שלא עברו 24 שעות)
עריכה: יקוואל והצעיף הזרחני

יש מצב שאת מעלה כאן את הסיפור המושלם כקובץ או משהו כזה?

 

[סיפור8]

בעז"ה

@פניני ריין ועוד חברות,
מזדהה עם כל מילה...
@משולש ברמודה עשית כאן משהו מדהים. לא יאומן.
סיפור יפיפיה, שבו בכל פרק מחדש גם נתת לנו עוד חוויה עמוקה עם הדמויות האהובות עלינו, וגם גרמת לנו לאמץ ללב עוד תובנה יפה או רגש.
תודה לך על ההשקעה שהיא כל כך לא מובנת מאליה. התמדה מדהימה פרק אחרי פרק במשך כל כך הרבה זמן...
רוצים לקרוא אותך גם במדף הספרים שלנו, בעזרת השם
הרבה הרבה הצלחה בהמשך!