סיפורים מפורים

[אפכא מסתברא]

לצורך תכנית קירוב נחוצים לי סיפורים (לא חייבים להיות ארוכים בכלל, אפשר אנקדוטות קצרות גם כן) על אפיזודות משעשעות שמתרחשות בפורים במחוזותינו, כדי שהקהל יקבל תמונה כלשהי על ההווי והאווירה. דוגמא לסיפור נחמד ששמעתי:
לבית אחד הגיע אורח מבוסם כדבעי ובידו שופר. הוא הצביע על אחד האורחים שהיו שם ואמר: הו, הנה אתה בדיוק מתאים להיות חמורו של משיח! רבוץ על ארבע ומיד יבוא משיח וירכב עליך!
האורח המדובר סירב, ובעל השופר מירר בבכי: אוי ואבוי, בגללך משיח לא יכול לבוא!

 

[ari]

הגיע אלינו הביתה אורח מבוסם לקח את אחי (אז בן 13) והרים אותו באויר כמו ספר תורה רקד איתו ואמר: זה ספר תורה, זה ה-ספר תורה ה-א-מ-י-ת-י של עם ישראל..

 

[אפכא מסתברא]

יישר כוחך! תודה. הבו עוד, בבקשה!

 

[ariels]

פורים שחל בערב שבת
בקבלת שבת כל יושבי בית הכנסת מבוסמים כדבעי
שרים בדבקות שעה ארוכה (ארוכה ארוכה) את הפסוק הראשון של לכה דודי
פתאום אחד קופץ על השולחן וצועק "רגע, רגע, שקט!!!! כולם להיות בשקט!!!"
כולם משתתקים ואז הוא צועק -
"מחליפים ניגון!!!!"
והם מתחילים לשיר מהתחלה.... בניגון אחר....

 

[לאה ורחל]

סיפור ששמעתי
ששושן פורים שחל ביום שישי
שלושה אמריקאים שיכורים עלו על עץ וצעקו "יין, יין"
ואז היתה צפירה של שבת
הם אמרו אחד לשני "שבעס" וירדו מהעץ.

 

[שולה]

ספור מוכר:
קבוצת בחורים הגיע לשנורר אצל איזה יהודי. הגביר שכנראה רצה ללמד אותם לקח כל שהוא, הבטיח להם שאם הם נשארים אצלו לסעודת פורים בסוף הסעודה הם מקבלים 'כמה אלפים'. עיני הבחורים נדלקו, 'כמה אלפים?!' כן. אלפים... 'ירוקים?!' כן. אלפי ירוקים.
באחת החליטה חבורת המתרימים ששוה להם לבזבז את כל הזמן על אותה סעודה כי כמה אלפי דולרים הם לא יקבלו בשום מקום אחר.
בסוף הסעודה, נגשים הבחורים אל בעל הבית, הלה קרץ לבנו ואמר לו שיביא את השקית מהמקפיא. בעוד הבחורים מדמיינים לעצמם על שיטות השמירה המוזרות בהם נוהגים העשירים להגן על כספם, נתחבה לידיהם שקית,
עם אלפים אלפים של גרעיני אפונה ירוקים.

 

[אפכא מסתברא]

הסיפור עם האפונים מעשה שהיה או "מעשה שהיה"? זה משאיר טעם לא כל כך נעים בפה...
אודה לכל מי שיוסיף סיפורים ואנקדוטות. תזכו למצוות!

 

[אפרת 10]

"ביקר" אצלנו בחור כשהוא מבוסם כולו נעצר ליד תמונה של הבבא סאלי והתקשר לאבא שלו הסטרי: "אבא!!! אני ליד בבא סאלי!" זעק בחדווה
"בבא סאלי" המשיך כשהוא פורץ בבכי "תברך אותי תברך בבא סאלי!!!"

 

[אפכא מסתברא]

חחח, חזק! זה טוב! הבו עוד! תבורכו...

 

[אות ומופת]

אישה צעירה, שהשאירה את בעלה ה...אההמ... כמדומני ש"מבוסם" זו הגדרה עדינה - בכל אופן לקחה את שני פעוטותיה הביתה לישון, והשאירה את בעלה השמח בבית החברים המארחים. לאחר זמן מה, היא קיבלה שיחת טלפון מהאברכית המארחת: בעלך מקיא על הספה... מפחדים שהוא ייחנק או משהו...

הרעיה הנבוכה מסרה את הקטנים לשכנה, ורצה לבית המארחים, משם בעל רכב נדיב כלשהו שינע את בעלה ולא שכח לשים לו ביד קערה גדולה.
לאחר מכן הרעיה עוד היתה צריכה איכשהו לדאוג שבעלה היקר יגיע בשלום למיטתו. זה היה פורים בלתי נשכח - בפורים שאחריו הבעל לא היה מסוגל לשתות כלל...

עד כאן לא מעניין במיוחד.
הקאץ' מגיע רק כעבור שנה - כשהאברך המארח מהשנה הקודמת, הסתובב שיכור ברחובות היישוב, עד שהגיע לבית השיכור-לשעבר, ולשם נכנס והחזיר את מה שקיבלו על הספה שלהם בשנה שעברה, בריבית דריבית!


אגב, מכיוון שאת מדברת על תוכנית קירוב, אז מעניין לציין שכשהתארחה אצלנו בחורה בעלת תשובה טריה יחסית, והשיחה נסובה על פורים ושכרות, היה לה קשה לתפוס את העניין. מאחר ובצד התועה של המתרס השכרות מביאה להוללות כה מזעזעת, עד שפיכות דמים ה' ישמרנו, שזה ממש לא נקלט אצלם שיש אנשים שה"סוד" שיוצא מהם בשעה כזו הוא סוד של קדושה וטהרה.

 

[mig]

קרוב משפחתי יהודי חסידי עסיסי שר כל שבת "אדידי שאבע'ס" בשמחה והתלהבות.
פורים אחד עולה שכן ליטאי מבוסם מהבניין ממול שלא היה עימו קשר (מלבד שלום, שלום)
תפס את אותו יהודי והתחיל לרקוד איתו שעה ארוכה "אדידי שאבע'ס""אדידי שאבע'ס"...

 

[תקוה]

שנה אחת שדודי היה באבל על אביו כל הבית היה באבל.
דודי לקח את פטירת אביו מאוד קשה.
אחד הגיסים (של דודי) שראה שעברה כמעט שנה ואבי לא משתקם. ולא מוצא לעצמו מקום...
הגיע לביתו בפורים 'שתוי' כאחד שמילא כרסו ביין טוב. הוא התחיל עם 'ווארטים' ו'מילי דבדיחותא' והאווירה התחילה להתחמם. ואז הגיס החל לרקוד וצירף את בניו הבוגרים למעגל. אחרי כמה סיבובים גם דודי הצטרף. זה היה השיא בשביל הגיס והוא סחב אותו לרחובה של עיר הלביש לו את השטריימל של פורים ומעליו תרבוש תורכי השכנים מהבנין הסמוך שמעו המולה בחוץ ובאו לראות והצטרפו למעגל אחרייהם הצטרפו עוד עוברים ושבים השירים הפכו ללוהטים כמו בשמחת תורה השירה והשמחה וה'צחוקים' שהיה שם הוציאו את דודי מאווירת האבל. אחרי אותו פורים דודי הפך למישהו אחר. בהדרגה אמנם אבל היה תהליך מרפא.

 

[אפכא מסתברא]

יישר כוחם! אכן רצוני להביא בפני הקהל את אווירת פורים כפי שהיא אצלנו ולתאר באופן אותנטי ככל האפשר, לסבר את האזניים מה זו שמחה של מצוה ומאי משמע שיכור יהודי המשתכר לשם מצוה.

 

[תמי אחת]

אצלינו תמיד בסוף הסעודה מגיעים איכשהו לניגונים של יוה"כ. יש את החזן (וכמובן- יש את השיכורים שצועקים שהוא מזייף). וטלית, ותפילות ובבא וכו'...

 

[יעל]

מי שמכיר את הדיסק של יוסלה אייזנבך (מי לא מכיר)..
שנה אחת ב"מנחה" של פורים נכנס בעלי לבית הכנסת
הוא נכנס וצעק בגרון ניחר "כלי המקדש אינם הפקר"
וכל הקהל עונה אחריו
"גיוולד!!!"

 

[אסתי-בראון]

בני דודים שלי משתכרים כדבעי.
ואז, ברכת המזון יכולה לארוך שעה!!!

רואים בדיוק מה הפנימיות של הבנאדם כשהוא שתוי, שהרי כידוע, נכנס ין יצא סוד.

 

[מלפפון]

אפכא.
הייתי ליד מישהי שאינה נמנית על הציבור שלנו כשהמקרה הבא ארע:
נכנס שיכור לתוך הבית, ופצח בדברי תורה. אחד הילדים של בעל הבית (שיכור גם הוא) עטה עליו וביקש כסף לישיבה שלו.
השיכור ענה לאותו בחור בדברי תורה.
הבחור לא התרצה ועמד וביקש ונדנד והתחנן, והשיכור המשיך וענה לו בדברי תורה.

עמדתי שם והתרגשתי. זה היה כזה יהודי. כל שיכור נהג בצורה שהכי צפיתי לו.
כשהשיכור יצא והבחור בעקבותיו אמרה לי זו שלידי: שיתבייש לו. בחור בא לבקש ממנו כסף וככה הוא מתעלם ממנו ולא נותן לו. איזו התנהגות!

לא היה לי מה לענות לה ובחרתי בסייג לחכמה שתיקה.
איפכא, לתשומת ליבך. (מקווה שזה היה מקרה חריג של אחת מאד רחוקה, אך מכיון שזו היתה התמונה שנחרטה לי, ראיתי צורך לשתף אותך בהסתכלות שונה).

 

[אפכא מסתברא]

תודה, מלפפון. דרכי החשיבה הפתלתלות של הרחוקים (עדיין, יש לקוות לשינוי...) אינן זרות לי. בחירת הסיפורים המתאימים נעשית בזהירות רבה ובתפילה שלא ניכשל ח"ו.

 

[אבי100]

משפט על שיכרות מצ'רצ'יל
באסי בראדוק: "סר וינסטון, זוהי בושה, אתה שיכור לגמרי. "צ'רצ'יל: "אני אומנם שיכור..אבל מחר בבוקר אני אהיה פיכח, ואילו את תישארי מכוערת." (צ'רצ'יל בתשובה לחברת פרלמנט אשר גינתה את שיכרותו)

 

[ariels]

נזכרתי בסיפור מיוחד, ששמעתי מכלי ראשון מבעלת המעשה, היום כבר סבתא לנכדים רבים

אביה ז"ל היה רב מכובד ות"ח גדול - בת"א של לפני 50-60 שנה
פעם, כשהייתה ילדה - אולי בת 10, היא ליוותה אותו הביתה במוצאי הפורים, כמובן אחרי שהיטיב ליבו ב"משקה"
בכל צעד הוא נעצר, הרים עיניים וידיים לשמים וצעק בקול גדול שכל הרחוב שמע -
"ה' הוא האלוקים!!!!!"
כך בכל צעד וצעד.
הדרך הביתה ארכה שעה ארוכה של קידוש שם שמים
וכל זה במרכז תל אביב...