נכתב ע"י גלבוע;2266965:וואי, אני בהלם.
טוב,
מזל שאותי חינכו להאמין התורה ולא לקשר את האמונה בבדותות לאמונה בתורה.
דווקא החיבור ההזוי הזה הוא שיכול לגרום ל'משפחה שלמה לחזור בשאלה'.
אם מאמינים בהבלים שניתנים להפרכה כהרף עין, כמו שמאמינים למתן תורה, מפריכים לך את ההבל ונשארת עם כלום.
(אגב, הציטוט האמור לעיל בשם הבריסקער רב לבטח לא נאמר על ידו.
בבריסק לא גרסו אמונה בסיפורים מסוג זה בכלל. להיפך)
לא כדאי כזה מהר לקבל את הדברים שנאמרו בספר, כתורה מסיני,
צריך לדעת שכל מחקרי ההיסטוריה על סיפורים שהיו או לא היו, בדר"כ בנויים על הרבה השערות והסתברויות,
ובהרבה פעמים אפי' שהוכחה ברורה נגד הסיפור, אז יתכן שפרט מתוכו לא נכון, ולא מחייב שכל הסיפור לא נכון,
אלא הגרעין של הסיפור נכון ויש חוסר דיוק בכל הפרטים מסביב,
ובכלל בטווח של שנים אין לנו את הפרספקטיבה הנכונה של המציאות,
והגישה המחקרית 'הנאורה' מתחילה בהנחה שאנו יותר 'נאורים' מהדורות הקודמים,
ולכן חובת ההוכחה מוטלת על הדורות הקודמים, וכל חוסר התאמה מוכיח ממילא שהסיפור לא היה, עד שיוכח להיפך,
אבל אנחנו לא זו נחלתנו,
(כמובן שיש גם סיפורים שלא צריך הרבה מחקרים לדעת שהם לא היו)
למי שמכיר את בית בריסק, יודע שבבריסק 'גרסו' וספרו, ומספרים, הרבה סיפורים מופלאים על צדיקים מדורות עברו אבל הקפידו מאוד שהסיפורים יהיו מדויקים עד תכלית הדיוק בכל הפרטים,
נכתב ע"י סבתא של נעה;2267606:תרומתי הצנועה לנושא:
מספרים שר' שלום שבדרון זצ"ל סיפר פעם ששאל את החזון איש זצ"ל האם מותר לו לספר בדרשותיו (שכידוע, היה אחד מהדרשנים היחידים בדור ההוא) גם מעשים שלא היו בכדי לחזק את הקהל הקדוש.
ענה לו החזון איש: אם המטרה היא חיזוק אז ודאי מותר.
והוסיף ר' שלום
וזה הסיפור הראשון...
משהו יכול להביא מקור לסיפור הזה, שמעתי מת"ח גדול שמאוד פיקפק בסיפור הזה, עוד לפני הדיון הרעיוני האם זה ראוי או לא,
משום שלא חסר סיפורים אמיתיים, בשביל שיצטרכו להמציא,