סיפורים וגלגוליהם - מעשים שלא היו בפולקלור היהודי

מצב
הנושא נעול.

אפשרי

מהמשתמשים המובילים!
הנושא של סיפורי אגדה פולקלוריים ביהדות והאמינות המפוקפקת של חלק מהם, הוא נושא שכבר דשו בו רבות

בכל אופן מישהו שלח לי סדרה מופלאה על סיפורי חסידים (ולא רק) וגלגוליהם
מאת החוקר הרב יהושוע מונדשיין ע"ה

מרתק!!!

ומלמד אותנו כמה אי אפשר לסמוך על מה שמתפרסם וכמה צריך לברר לפני שמגלגלים הלאה את הבדיה - כסופרים וכאנשים

(למעשה זו סדרה שהופיעה באתר 'שטורעם' והוציאו ממנה מעין חוברת)

לא לוותר, למשל, על פרק שישי בעניין 'שלא נכשל' בברכת המזון! (אני חושב שכבר פורסם היכנשהו)
להורדה:
http://www.jumbomail.co.il/Downloads.aspx?sid=5136774E524E4C6467374D3D
 

יועץ_סתרים

משתמש רשום
נכתב ע"י אפשרי;1810841:
לא לוותר, למשל, על פרק שישי בעניין 'שלא נכשל' בברכת המזון! (אני חושב שכבר פורסם היכנשהו)
להורדה:
sid=5136774E524E4C6467374D3D

הסוף האמיתי, לא מובא שם ואפשר ללמוד מזה הרבה.
כמה לעג יש שם ל"ממציאי" הסיפור, כמו למשל על רבי שלום שבדרון שאמר "את הסיפור סיפר לי ת"ח חשוב, ששמע זאת מבעל העובדה עצמו" שמואשם כמספר "סיפור דמיוני".

כל זה כי לש"י עגנון יש סיפור כזה ומן הסתם כולם העתיקו ממנו, ובעוד מקומות עסקו בגניבה הספרותית שהפכה לסיפור אמיתי כביכול.

אבל למען האמת, התברר שהסיפור היה גם היה, ושמה של גיבורת הסיפור ידוע לרבים, והיא סיפרה אותו רבות (כך שעגנון אכן ביסס סיפור שלו על מעשה שהיה). ואם אני זוכר נכון, אז גם הכותב על גלגול הסיפור הבין שטעה.

רואים שלפעמים גם כל אלו שמתקנים ומביאים מחקרים שצוחקים על ממציאי הסיפורים, הם אלו שהמציאו סיפור...
 

עט הדר

משתמש מקצוען
זהירות!!!
העיסוק בנושא עלול לפגום באמונת חכמים תמימה וטהורה שכולנו חונכנו על ברכיה
 

ערך רב

משתמש פעיל
עריכה תורנית
נכתב ע"י עט הדר;2259910:
זהירות!!!
העיסוק בנושא עלול לפגום באמונת חכמים תמימה וטהורה שכולנו חונכנו על ברכיה

האם חונכנו להאמין להזיות ולסיפורי בדים???
 

Some1

משתמש מקצוען
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
האם אפשר בבקשה להעלות שוב את הקובץ?
 

אפשרי

מהמשתמשים המובילים!
נכתב ע"י יועץ_סתרים;2234818:
הסוף האמיתי, לא מובא שם ואפשר ללמוד מזה הרבה.
כמה לעג יש שם ל"ממציאי" הסיפור, כמו למשל על רבי שלום שבדרון שאמר "את הסיפור סיפר לי ת"ח חשוב, ששמע זאת מבעל העובדה עצמו" שמואשם כמספר "סיפור דמיוני".

כל זה כי לש"י עגנון יש סיפור כזה ומן הסתם כולם העתיקו ממנו, ובעוד מקומות עסקו בגניבה הספרותית שהפכה לסיפור אמיתי כביכול.

אבל למען האמת, התברר שהסיפור היה גם היה, ושמה של גיבורת הסיפור ידוע לרבים, והיא סיפרה אותו רבות (כך שעגנון אכן ביסס סיפור שלו על מעשה שהיה). ואם אני זוכר נכון, אז גם הכותב על גלגול הסיפור הבין שטעה.

רואים שלפעמים גם כל אלו שמתקנים ומביאים מחקרים שצוחקים על ממציאי הסיפורים, הם אלו שהמציאו סיפור...
אתה יותר ממוזמן להכניס אותנו לתוך ה"רבים" שיודעים, ולשתף אותנו בשמה של גיבורת הסיפור, מתי והיכן סיפרה זאת (ותיעוד לכך) והאם אכן היא סיפרה זאת לפני שעגנון סיפר את הסיפור...
 

ברייני

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
בעניין דומה אני רוצה לשתף בסיפור שהיה כתוב בדף פרשת שבוע של ביתי: [מילה במילה]
הח"ח היה יושב ולומד מתוך עוני ודחקות. בכל בוקר הייתה הרבנית קונה בהקפה אצל האופה את הלחם הפשוט ביותר במחיר זול, ומביאה את הלחם לבעלה אשר היה שורה אותו בכוס תה ואוכלו...
בוקר אחד כאשר הגיעה האישה לבית האופה, סרב הלה למכור לה לחם בטענה כי היא חייבת כבר סכום גדול.
שבה הרבנית לביתה ביידים ריקות והגישה לבעלה כוס תה ללא לחם...
בהגישה את כוס התה פרצה הרבנית בבכי מר.
ישב הח"ח ושתק זמן מה, ולאחר מכן דפק על השולחן ואמר: "שטן! שטן! יודע אני מה אתה רוצה שאניח הגמרא! דע לך שלא אשמע בקולך!"

היה לי קשה מאוד להשלים עם הספור הזה, דמותו של הח"ח הצטיירה כה עדינה בעייני איך זה הגיוני שהוא מדבר כך הייתי צריכה הרבה זמן להסביר [ולשכנע בעיקר את עצמי] שכשאמר שטן התכוון ליצר הרע ולא לאשתו.......
ואולי גם זה מעשה שלא היה.............
 

ברוך אתה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב ואדריכלות פנים
ברור שזה סיפור לאנכון כי הח"ח הקפיד לא להישאר חייב לשום אדם.
אומרים שיש עניין במוצש"ק לספר סיפורי צדיקים ואם אין סיפור אז אופים לבד......
בכל מקרה אנחנו צריכים להאמין בסיפורי צדיקים כמה שאפשר כי זה מחזיק אותנו ובטח את ילדינו.
(וידוע על משפחה שחזרו בשאלה בכלל חוסר אמונה בסיפורים אלו [קול חי.......])
כשיקומו הצדיקים לתחיה הם יאמרו: לפי כל הסיפורים היינו צריכים לחיות עוד עשרות שנים.
שנה טובה.
 

שמואל גרינשטיין

יותר מעצב מגרפיקאי
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי DIP
צילום מקצועי
D I G I T A L
הסיפור על הח"ח לא נשמע אמין, כיון שידוע שרעיתו היתה מנהלת חנות מכולת.

בשם הרב מבריסק (אף פעם לא ראיתי כתו, אבל שמעתי הרבה פעמים...):
סיפורי צדיקים/חסידים - מי שמאמין להם הוא פתי. מי שאינו מאמין להם - הוא כופר. מה כן? צריך להאמין שזה יכול היה להיות.
וידוע מאד הסיפור על הח"ח שבא להעיד לטובת תלמידו בבית המשפט, כדי להעלות את רמת העדות, קם הפרקליט וסיפר לשופט מיהו העד - הח"ח. וסיפר שפעם אחת בא גנב לביתו וגנב את פמוטות השבת, והח"ח רץ אחריו וצעק לו - אני מוחל לך, אני מוחל לך. כדי שהגנב לא יעבור עברה.
השופט שאל בלגלוג - אתה מאמין לסיפור הזה? ענה הפרקליט - לא, אבל עלי ועליך לא מספרים סיפורים כאלו.

חני
 

אפשרי

מהמשתמשים המובילים!
כמדומני שהסיפור סופר על ידי בנו בחוברת שכתב לזכרו.
 

נתין

משתמש פעיל
שמעתי בשם רבי נחמן מברסלב - עדיף לחיות בתמימות ולהאמין בעודף אמונות, מאשר להיות "חכם" ולהפוך חלילה לאפיקורוס.
 

גלבוע

משתמש סופר מקצוען
וואי, אני בהלם.
טוב,
מזל שאותי חינכו להאמין התורה ולא לקשר את האמונה בבדותות לאמונה בתורה.
דווקא החיבור ההזוי הזה הוא שיכול לגרום ל'משפחה שלמה לחזור בשאלה'.
אם מאמינים בהבלים שניתנים להפרכה כהרף עין, כמו שמאמינים למתן תורה, מפריכים לך את ההבל ונשארת עם כלום.
(אגב, הציטוט האמור לעיל בשם הבריסקער רב לבטח לא נאמר על ידו.
בבריסק לא גרסו אמונה בסיפורים מסוג זה בכלל. להיפך)
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיד

א בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז:ב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו:ג הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר:ד הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:ה מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר:ו הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:ז מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב:ח הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם:
נקרא  3  פעמים

לוח מודעות

למעלה