'שעת סיפור' קוראים לזה : )יש לה זמן קבוע שהיא מעלה סיפור
בעז"ה מקווה שזה יהיה בקרוב.
'שעת סיפור' קוראים לזה : )יש לה זמן קבוע שהיא מעלה סיפור
ומצד שני היא עדיין מרגישה ריחוק מסוים לאפרת..האיש הביט בי המום, אישוניו הכהים השתהו מבעד זגוגיות משקפי המנטה. אמא הסתובבה חצי סיבוב נדהם. ראיתי על תווי פניה שהייתה מעדיפה להכחיש כל קשר ביולוגי אל הבחורה התמוהה שעמדה במרכז החדר, אגרופיה קמוצים. כל איבריה דורשים מלחמה.
אוחחאמא מדדה את מילותיה ואז אמרה: "נעלנו את הדלת רק לזמן קצר. רציתי שתרגישי קצת מהתחושה הזאת. קיוויתי שרק כך תביני איך מרגישה אמא כשהבת שלה נעלמת ליום שלם והיא לא יודעת איפה היא. איך את חושבת שהיא מרגישה כשהיא מנסה להתקשר אליה פעם אחת. ועוד פעם. ועוד עשרים פעמים. ואף אחד לא עונה?"
מסכימה איתך. זאת בעצם הפעם הראשונה שהייתה לי הזדמנות להביא את הצד שלה בצורה ישירה. האמת ששמחתי בהזדמנות הזאת כי קצת הפריעה לי העובדה שבגלל שהסיפור נכתב בגוף ראשון דרך העיניים של אפרת, אוטומטית ההורים שלה מקבלים פחות מקום.@הודיה לוי.
קראתי את הסיפור,
קודם כל חייבת לומר שכל הכתיבה שלך היא עונג צרוף,
דבר שני זה מרגיש באיזשהוא מקום שהאמא פה היא לא האמא שהייתה לפני..
יותר רכה, פחות נוקשה, מסבירה את הצד שלה
מראה יותר רגישות לאפרת..שזה וואו
ומצד שני היא עדיין מרגישה ריחוק מסוים לאפרת..
סיפור מעניין שמעלה לי הרבה תובנות,
ממש יפה!
תודה רבה!!
מחכה שוב בקוצר רוח לפרק הבא..
מסכימה איתך. לא מצדיקה את ההתנהגות הזאת. אבל לדעתי זה מקבל משמעות אחרת ממה שחלק מהקוראים הבינואוחח
למה אני לא מצליחה להבין את ההורים האלה?
אמורים לעבור את זה מקסימום כשהילד הגדול בן שנתיים.
היו עוד כמה שהבינו שההורים העיפו אותה מהבית לצמיתות. אבל מקווה שבשני פרקים האחרונים הנושא התבהר יותר.ובכלל- באיזו זכות בדיוק?
הוא זה שנעל את הדלת על הבת שלו. שיחשוב מראש על ההשלכות של המעשים שלו.
אני אשמח לשמוע עד כמה הקטע הזה סביר בהקשר של אפרת. הייתה לי התלבטות קטנה לגבי זה, ובאמת ערכתי את הקטע הנ"ל. אבל עדיין חשבתי אולי יהיה מי שיעיר על כך."מה זאת אומרת?", התרוממתי. "מי אתה שתחרוץ את הגורל של אבא שלי. מי אתה שתחליט על החיים שלו!! אתה רופא בסך הכל. רק רופא".
כןאני אשמח לשמוע עד כמה הקטע הזה סביר בהקשר של אפרת. הייתה לי התלבטות קטנה לגבי זה, ובאמת ערכתי את הקטע הנ"ל. אבל עדיין חשבתי אולי יהיה מי שיעיר על כך.
אבל מאחר ולא קיבלתי שום ביקורת הייתי רוצה לדעת האם הקטע הזה גרם לכם לתמיהה מסוימת.
אני קראתי את הקטע הזה והוא לא לגמרי היה מובן לי. לא היה איזה מקרה ספציפי שגרם לאפרת להגיב ככה. היא יכלה להגיב גם אחרת לגמרי. שיערתי שעבר לה בראש משהו שאבין בפרק הבא.אני אשמח לשמוע עד כמה הקטע הזה סביר בהקשר של אפרת. הייתה לי התלבטות קטנה לגבי זה, ובאמת ערכתי את הקטע הנ"ל. אבל עדיין חשבתי אולי יהיה מי שיעיר על כך.
אבל מאחר ולא קיבלתי שום ביקורת הייתי רוצה לדעת האם הקטע הזה גרם לכם לתמיהה מסוימת.
אין ספק שזאת תגובה אימפולסיבית. שאלתי עד כמה היא הגיונית בהקשר של אפרת כי היו לה לא מעט כאלו במהלך הסיפור ויהיו גם בהמשך.אני קראתי את הקטע הזה והוא לא לגמרי היה מובן לי. לא היה איזה מקרה ספציפי שגרם לאפרת להגיב ככה. היא יכלה להגיב גם אחרת לגמרי. שיערתי שעבר לה בראש משהו שאבין בפרק הבא.
לא היתה סיבה מספקת למשפט הזההשאלה אם זה משהו שהיה נראה חריג לעומת האפיון של אפרת בפרקים הקודמים והתגובות הקודמות שלה.
היתה לה איזו התחבטות/הבנה בנושא הזה?מי אתה שתחליט על החיים שלו!! אתה רופא בסך הכל. רק רופא"
צודקת. הייתה לי התלבטות לגבי הקטע הזה ולכן שאלתי. מאמינה שהקטע הזה יעבור עריכה נוספת.לא היתה סיבה מספקת למשפט הזה
היתה לה איזו התחבטות/הבנה בנושא הזה?
היא תמיד שנאה שאנשים מתנשאים ומרגישים כל יכולים?
לא זכור לי כ"כ.
אולי היה מתאים לה לצעוק משהו כמו 'זה לא בגללי' (אשמה), או 'אבא שלי חזק יותר ממה שנראה לכם' (תמיד היה נראה מושלם)
אולי זה נכון לעכשיו מאחר ויש פרקים שטרם פורסמו. אבל המטרה שלי שבסוף הסיפור נכיר אותה אותו הדבר. רק ככה אדע שהצלחתי להעביר את הכל כמו שרציתי.לא יודעת ממש. את מכירה אותה טוב ממני
אהמ... חמישי בעיקרון זה במקרה הטוב.עכשיו לחכות שוב?
עד יום חמישי?
עד עכשיו זה היה פחות בולט,אפרת יש חוסר ויסות רגשי - קשה לה לנהל ולשלוט ברגשותיה. החוסר הזה מוביל לתגובות אימפולסיביות ואינטנסיביות.
השאלה אם זה משהו שהיה נראה חריג לעומת האפיון של אפרת בפרקים הקודמים והתגובות הקודמות שלה.
צודקת. אבל הסיפור לא התחיל כשהייתה צעירה יותר. הוא התחיל כשהייתה בוגרת - סוף י"ב.עד עכשיו זה היה פחות בולט,
איך היא חנקה אותו ושתקה כשהייתה צעירה יותר (בפרקים הראשונים)
כשהייתה צריכה לוותר על חברה וכו'?
חוסר ויסות זה לא דבר נשלט בייחוד לא כשקטנים יותר.
מסכימה איתך,למה?
לי התגובה של אפרת הייתה נראה הגיונית גם בלי ויסות חושי וכל זה.
הבנאדם במשך תקופה ארוכה מאד כולא רגשות, ומדחיק, ומוצף, ומסתיר סודות,
וביממה האחרונה היא חטפה הלם רגשי ממש, אפילו כמה פעמים,
היה ברור שזה יתפרץ מתישהו. אפילו לא היה צריך טריגר גדול כמו רופא אנטיפת.
מבחינתי- הייתי מקבלת גם אם היא הייתה מתפרצת כך אחרי שנתקעה עם הבוהן בשפיץ של מיטה.
ואופרק ט"ז/ דרושות תשובות
העיניים הגדולות של איילה היו הדבר הראשון שראיתי כשפתחתי את דלת העץ. הן הבהבו לעברי, מופתעות. גם שנשכרתי לכיוון החדר ורוקנתי את השקיות על המיטה, העיניים החומות המשיכו ללוות אותי. סרקו אותי מבוהן ועד קודקוד.
אמא נכנסה מיד אחרי. בעקבותיה פסע איש שהתקשיתי לזהות. אבא היה חיוור מדי. צעדיו זקנים ומחושבים.
אחרי הצנתור הוא נשאר להשגחה של מספר שעות. אמא העדיפה לקרוא תהילים בזמן הזה. אני יצאתי אל הרחוב, ניסיתי לחפש תשובות בכל מה שזימן לי הזמן. בעלים שהתקבצו תחת עץ, בשמים שטפטפו דמעות.
חיפשתי סיבות ולא מצאתי דבר. עלים יבשים התנתקו מהענפים שגידלו אותם, הרוח העיפה אותם רחוק. השמים המשיכו לבכות. הלוואי ויכולתי לשאול מדוע.
שעתיים הסתובבתי ברחוב, תרה אחר סימנים נעלמים. כשחזרתי, אמא בישרה לי בעיניים דומעות שהצנתור עבר בהצלחה.
"אז את באה איתנו?" היא שאלה, עיניה רכות מדמעות וקולה מלא משקל. אפילו החבדניק שעמד סמוך לפתח בית החולים וגלגל רצועות עור על זרועותיהם של עוברי אורח, יכול היה לזהות את המתח בקולה. כל אות הייתה כבדה כעופרת, סבוכה בשרשראות ברזל.
מבט מתריס הסתובב לעברה. רצה לומר לה שלא צריך טובות, הילדה תסתדר. אך רגע לפני ששחררתי את מערבולת המילים שהצטברה בתוכי, הבחנתי באבא.
האיש הכי חזק שהכרתי, עמד מולי, מובס. עינו נפולות, שפתיו חיוורות. ליבו כבד ועייף. לא היו בי מילים שיכלו להחזיר אותו לאיש שהכרתי. אולי בגלל הזמן ואולי בגלל הילדה שגדלה איתו, מורדת.
זוכרת את אבא של פעם. האיש שהיה מרים אותי גבוה על הכתפיים, סופר איתי כוכבים בשמים. זוכרת את הקול שלו, חזק ויציב. זוכרת גם את המילים שהיה מנגן לי לפני השינה: "אילו היה לי כוח".
אבא היה קורא איתי את ה"מלאך הגואל אותי", ומיד אחר כך מתחיל לשיר: "אילו היה לי כוח, הייתי יוצא לשוק מכריז ואומר שבת היום לה'. בשלושת המילים האחרונות עיני היו נעצמות. רק ככה הסכמתי לפסוע אל ממלכת החלומות: "שבת היום. לה' ".
הסתכלתי על אבא, הוא היה נראה הסבא של האיש שהוליד אותי.
שם, מחוץ לבית החולים, רציתי לצעק לו: 'אבא, אילו היה לך כוח. מה היית אומר לי עכשיו? מה היית מכריז? מה היית צועק?'
עמדתי מולו, ולא שאלתי דבר. התנועות שלו היו עייפות מדי בשביל לעכל את הצעקה שלי. הדבר היחיד שיכולתי לעשות למענו זה להתעלם מפיסות הכבוד שהושלכו בפינות הרחוב, לומר: "אני אבוא אתכם".
* * *
עמדתי מול כיור הנירוסטה האפור ושפכתי כפית שוקולית לתוך כוס זכוכית מרובעת. ארבע אצבעותיי היו דבוקות זו לזו, כלואות בתוך תחבושת שהגבילה את תנועותיי.
קול תינוקי הגיח מאחורי, שאל: "אז עכשיו את חוזרת לתמיד?"
"לא יודעת", הוספתי עוד כפית שוקולית גדושה. בזמנים טובים יותר, יכולתי להסתפק בכפית אחת שטוחה ודי.
"אפרת את יודעת משהו חשוב?", ניסתה איילה למגנט אליה את תשומות הלב שלי.
"מה את רוצה לספר לי?", התיישבתי מול שולחן מבריק ואפשרתי לאדים לטפס עד נחירי.
"את יודעת ש... ש... הגננת אמרה שאנחנו תינוקות של בית רמב"ם, והתפילות והחנונים שלנו מאוד מתחשבות בשמים. וה' למעלה... הוא שומע והוא אוהב את התפילות האלו הכי הרבה מכווולם", היא מתחה את המילה כולם, סימנה לי בידיים קטנות כמה זה הרבה.
"באמת?", שאלתי בקול מתעניין, מצועצע.
"כן, באמת באמת. ואת יודעת עוד משהו? אני מתפללת עלייך הרבה הרבה. אני מתפללת שתחזרי בתשובה שלימה מלפני השמיים ותעזבי את כל החטאים ואת כל הדברים הרעים ואת היצר הרע ותהיי צנועה וצדיקה. אמן סלה!".
צחוק בלתי נשלט טיפס על לשוני. אך לא יכולתי להתעלם מהעצב שנמהל בו: בגלל חוזרת בתשובה. בגלל חטאים ויצר הרע.
"לחזור בתשובה?", שאלתי. "ולמה את רוצה שזה יקרה?".
"כי אז... אז... כבר לא יהיו צעקות בבית. ולא יהיו מריבות... וכבר אמא תפסיק לבכות ולהיות עצובה".
"אמא תפסיק לבכות?", הנחתי כך יד חבושה על שערה הקופצני, החבאתי תלתל אחד מאחורי האוזן.
היא הנהנה לעברי. כל כולה אומרת כן. "מחר אפילו, ראיתי את אמא עומדת ליד הסיר כאן במטבח, ובוכה. שאלתי אותה למה היא עצובה, והיא אמרה שהיא בכלל לא עצובה. היא רק נזכרה במשהו מרגש. אבל את יודעת", קולה עבר למצב לחישה. "היא בכתה כי היא עצובה. אני יודעת לזהות".
"את יודעת לזהות?", נמתחתי לאחור, מופתעת.
"כן, כן, אני ממש אלופה בזה. יש לי חברה בגן שכל הזמן צוחקת ככה: חי חי חי ואני יודעת שהיא לא צוחקת באמת. כי צחוק אמיתי זה חה חה חה נכון, אפרת?"
צחוק אמיתי הבליח משפתיי. כפות ידי התנתקו מכוס השוקו, חיבקו אותה. לרגע אחד, רציתי לחזור בזמן. להיות הילדה ההיא שיודעת הכל. יודעת לזהות מהו צחוק, מהו כאב. יודעת מה הסיבה ומי המסובב.
"אז את לא הולכת יותר, נכון?", היא שאלה שוב, קולה טבול בגעגוע.
יישרתי מבט אל החלון המרכזי במטבח. שמש שקעה מתחת לאופק, ניתזה את השמים בסימפוניה של גוונים לוהטים, נפרדת מרה מחיבוק הדמדומים. להקת ציפורים שטה בשמים הזוהרים אל הלא נודע. הלוואי ויכולתי לפענח את חידת העתיד שלי בכדי לספק לה את התשובה.
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
התחלות חדשות
פותחים שנת לימודים בפרוג!
פותחים את שנת הלימודים בפרוג עם מקצועות מתקדמים וחדשנים שיפתחו לכם דלתות בעולם התעסוקה!
ההרשמה בעיצומה!
23.09
כ' אלול
פתיחת מסלול
פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
23.09
כ' אלול
פתיחת מסלול
מאסטר בשיווק דיגיטלי
מלגות גבוהות!
24.09
כ"א אלול
השקה חגיגית!
עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
29.09
כ"ו אלול
פתיחה מסלול:
עימוד ספרי קודש
מסלול תורני
29.09
כ"ו אלול
פתיחת מסלול:
עיצוב ואדריכלות פנים
מלגות גבוהות!
29.09
כ"ו אלול
פתיחת מסלול
חדשנות AI ובינה מלאכותית
קורס מקוצר
26.11
כ"ה חשוון
פתיחת מסלול
פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
תהילים פרק צח
א מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיי שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ:ב הוֹדִיעַ יי יְשׁוּעָתוֹ לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ:ג זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ:ד הָרִיעוּ לַיי כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ:ה זַמְּרוּ לַיי בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה:ו בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יי:ז יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:ח נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ:ט לִפְנֵי יי כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים: