סיפור בהמשכים סודות מן החדר

שולמית רוז

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
פרק מעולה, נהניתי מאוד!
יפה לראות את העניין, שדווקא בגלל שהם לא הרשו מוזיקה באופן גורף,
היא הגיעה לרמה של שמיעת שירים פחות טובים.
מסר מאוד יפה, שחוזר פה באופן כללי בסיפור, על החוכמה שנדרשת מהורים בחינוך.

והפרק לא מידי ארוך, אורך מצוין. כנראה גם בגלל שהפרק מאוד מעניין.


לגבי היום הולדת- צריך להגיד היה לי יום הולדת- כי ההתייחסות היא למילה יום.
אלא אם כן, אומרים חגיגת יום הולדת, ואז נכון להגיד הייתה, כי חגיגה היא נקבה.
 

מלכי פריד

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
הפרק בכלל לא היה ארוך לקריאה, הוא אולי היה יותר ארוך מהקודמים אבל באורך טוב.
אהבתי את הקטע עם הכוכבות (כוכבים)...


@הודיה לוי , כמו ששולמית רוז אמרה אני התכוונתי שצריך לומר היה לי יומולדת ולא היתה לי יומולדת כמו שכתבת פה:
הייתה לי יומולדת. קיבלתי מתנה.
כי יומולדת זה זכר (יומולדת שמח) ולדוגמא, גם כמו שאמרה שולמית רוז, מסיבת יומולדת- נקבה.
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה רבה לכולם על ההארות וההערות. תמיד כיף לקרוא ונותן כוח להמשיך : )

מצד אחד מקדם את הסיפור, ומצד שני משאיר את התגובות של המשפחה באותו סגנון, קצת חוזר על עצמו. הייתי מצפה ליותר דרמה.
לצערי, התגובה של ההורים שלה לא הולכת להשתנות בשלב הזה. כרגע הם עדיין בתוך המסגרת שלהם ולא מצליחים לראות מעבר. זה לגמרי מכוון הקטע הזה.
הייתי מצפה ליותר דרמה.
מבחינת התגובה של ההורים, או מבחינת אפרת? לא ממש הבנתי. אשמח להסבר.

אם ביקשת לזקק את התהליך שהיא עוברת בו היא תוהה על בניין אישיותה, אני מרגישה שזה לא מספיק מתכתב עם המילים.
המילים גדולות מידי, והבחינה שלה היא בדיוק כמו בפרקים הקודמים, לא רואה שום גרף שיפור תלול.
האמת שלא ממש הבנתי את הכוונה. את מתכוונת שאין שינוי מבחינת אפרת? ז"א מבחינת התגובה שלה לאירועים?

לפי איך שהפרק הסתיים זה לא נראה ככה...
מעניין אותי איזה משפט או פסקה גרם להבין שזה לא הולך לכיוון הזה.



כמה הבהרות לגבי הסיפור.

יש כמה דברים שאמורים להתרחש בסיפור הזה, כל פרק אמור להוביל את הסיפור לקראת הדברים הללו. כשכתבתי את הסיפור, היה לי מאוד חשוב ההדרגתיות. בגלל שגם בחיים עצמם, דברים קורים בהדרגה.

אין לי את הפריווילגיה למרוח את הסיפור (כי כפי שכבר כתבתי מעדיפה שהוא לא יעבור את ה-30-20 פרקים) ולכן העדפתי להוביל את אפרת בצעדים הדרגתיים לקראת אותם אירועים. הצעדים לא יכולים להיות גדולים מדי. חייב להיות כאן היגיון.

אם אני מנסה להשוות בין הסיטואציה הקודמת, שבה אפרת הביאה הביתה שקית עם בגדים צבעוניים יותר, לבין הסיטואציה הזו שאפרת שומעת שירים בלועזית, אני חושבת שיש כאן התקדמות מנקודה א' לנקודה ב'.

הבגדים לא נגדו את ההלכה, פשוט היו צבעוניים יותר. משפחות איכותיות רבות היו מאשרות להכניס אותם הביתה. שירים בלועזית, לעומת זאת, מאמינה שהרבה משפחות חרדיות סטנדרטיות לא היו מכניסות אותם הביתה. כל שכן, במשפחה קיצונית כמו של אפרת.

לסיכום: אם אני משווה בין הסיטואציות אני רואה כאן איזושהי החמרה. (החמרה מתונה נקרא לזה. נסו לדמיין שבמקום הנגן, אמונה קונה לה גלקסי ואפרת גולשת בו. אישית, המעבר נשמע לי חד מדי. חסר לי כאן משהו באמצע)

גם מבחינת התגובה של אפרת, שימו לב לשינוי:

בסיטואציה הראשונה עם הבגדים:
"אפרת, מה זה הבגדים האלו?", היא הצביעה על השקית שהייתה בידיים של איילה.

איילה חייכה אלי חיוך קונדסי. אחות קטנה ומעצבנת.

ליבי נמעך בין צלעותיי, גזל לי אוויר. "זה.. אהמ.. כלומר... חברה הביאה לי".

אמא התיקה באיטיות את מבטה מהשקית אלי.

"התכוונתי שאני צריכה להעביר את זה לחברה", חילצתי את עצמי ברגע האחרון.

בסיטואציה השניה עם הנגן:
למה את מזועזעת?", משהו התפוצץ בתוכי. הר שחיכה לגעוש. "זה רק נגן. כל החברות שלי מחזיקות אחד כזה בכיס או בתיק. נמאס לי כבר, אני חנוקה. אפילו שירים אני לא יכולה לשמוע!".

"אפרת!!".

"כן, אמא!! די כבר אני לא יכולה!", לא התכוונתי לצעוק. לקול שלי היו תוכניות אחרות.

"אם את לא מבינה מה הבעיה במכשיר הזה – את פורצת גבולות!! מעולם לא חשבתי שאצטרך להתווכח עם הבת שלי על דבר כזה".

"גם אני לא חשבתי שאצטרך להתווכח עם אמא שלי על דבר בסיסי כזה", נזעמת הסתובבתי אל החדר. הבטחתי לעצמי לא להישבר בדרך. לא לדמוע. כמעט הצלחתי.

אגב, אני יודעת שלא כולם מתחברים למושג "נשירה סמויה" וכו', ואולי באמת זה לא השם המתאים לתהליך שאפרת עוברת. אבל לא יודעת אם שמתם לב לכל המסקנות הפנימיות שמתגבשות בתוכה בסוף כל סיטואציה כזו. אם אני אקח את הסיטואציה האחרונה, במילים הללו לדוגמא
ואם יום אחד באמת אהיה זאב, ארצה לטרוף את הכל. אלוקים, רוצה שתזכור. עמוק בתוכי, תמיד האמנתי שאני רק ציפור.

ניתן להבין שהיא לוקחת את האופציה שאי פעם היא תהיה משהו אחר. כל המסקנות שלה, המחשבות הפנימיות, השיחות עם אלוקים – הכל בסופו של דבר משפיע על ההווה והעתיד שלה.

כל מה שכתבתי לעיל זה מהמבט שלי, ככותבת. אבל בהחלט יכול להיות שלקוראים לא עבר אפילו חצי מהכוונות הללו.

מקווה שלפחות חלק עבר. אם לא, תמיד פתוחה לשמוע. תמיד טוב לקרוא את הדעות שלכם : )
 
נערך לאחרונה ב:

~שפרה~

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
מבחינת התגובה של ההורים, או מבחינת אפרת? לא ממש הבנתי. אשמח להסבר.
מכולם שם. אפרת כבר יותר מרדנית, כשהיא קיבלה את הנגן כבר נהייתה לה תחושת שחרור.
וההורים קולטים כבר שהבת שלהם חומקת מהאצבעות, שיר לועזי זה כבר לחצות את הגדר שלהם... תחשבי על עצם זה שיש לה נגן (!) והלאה
 

~שפרה~

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
אם ביקשת לזקק את התהליך שהיא עוברת בו היא תוהה על בניין אישיותה, אני מרגישה שזה לא מספיק מתכתב עם המילים.
המילים גדולות מידי, והבחינה שלה היא בדיוק כמו בפרקים הקודמים, לא רואה שום גרף שיפור תלול.
מצטרפת. זה חלק ממה שהתכוונתי למעלה.
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
כל מה שכתבתי לעיל זה מהמבט שלי, ככותבת. אבל בהחלט יכול להיות שלקוראים לא עבר אפילו חצי מהכוונות הללו.
לדעתי, דווקא, עבר לגמרי.
בהחלט רואים את השינוי ההדרגתי. מהחשש אל ההתרסה, מהנגיעות הקטנות עד הגדולות יותר...
אחד הדברים היפים בסיפור הזה הוא שהוא מתאר תהליך פנימי בצורה לא שיפוטית, שגורמת מצד אחד להזדהות ומצד שני לכאב בגלל המקום אליו הולכת אפרת.

תשמרי עליה, הספקתי לאהוב אותה, שתמצא את הדרך שלה בעבודת ה'.
ושלא תסבול מדי הרבה בדרך.
 

~שפרה~

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
לדעתי, דווקא, עבר לגמרי.
בהחלט רואים את השינוי ההדרגתי. מהחשש אל ההתרסה, מהנגיעות הקטנות עד הגדולות יותר...
אחד הדברים היפים בסיפור הזה הוא שהוא מתאר תהליך פנימי בצורה לא שיפוטית, שגורמת מצד אחד להזדהות ומצד שני לכאב בגלל המקום אליו הולכת אפרת.

תשמרי עליה, הספקתי לאהוב אותה, שתמצא את הדרך שלה בעבודת ה'.
ושלא תסבול מדי הרבה בדרך.
רואים את השינוי ההדרגתי, אבל הוא קצת נתקע על קו קליט מידי ופשוט, חסר הפתעות.
עם כל הכבוד לאוטנטיות, מותר לתת בכתיבה יותר נופח
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית

~שפרה~

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
איך למשל הורים קיצונים יכולים להגיב לדבר כזה?
ז"א את מתכוונת שהם היו אמורים לנקוט בתגובה חריפה יותר?
כן. הכעס צריך להתחיל לבעבע להם, זה כבר לא רק אכזבה של 'נו מה אנחנו יכולים לעשות'.
אפשרויות: לקחת את הנערה לרבנית צדיקה באותו הרגע. לשבת ולגמור ספר תהילים\ כעס בוער של צעקה 'צאי מהבית עכשיו ותעשי חשבון נפש' וכו'
 

שולמית רוז

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
כן. הכעס צריך להתחיל לבעבע להם, זה כבר לא רק אכזבה של 'נו מה אנחנו יכולים לעשות'.
אפשרויות: לקחת את הנערה לרבנית צדיקה באותו הרגע. לשבת ולגמור ספר תהילים\ כעס בוער של צעקה 'צאי מהבית עכשיו ותעשי חשבון נפש' וכו'
כל אחד מגיב בצורה ובעוצמה שונה.
כנראה שהם לא מהטיפוסים שקמים ועושים מעשים דרמטיים.
הם יותר מדברים בצורה נורא חמורה.
 

שולמית רוז

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
לדעתי, דווקא, עבר לגמרי.
בהחלט רואים את השינוי ההדרגתי. מהחשש אל ההתרסה, מהנגיעות הקטנות עד הגדולות יותר...
אחד הדברים היפים בסיפור הזה הוא שהוא מתאר תהליך פנימי בצורה לא שיפוטית, שגורמת מצד אחד להזדהות ומצד שני לכאב בגלל המקום אליו הולכת אפרת.

תשמרי עליה, הספקתי לאהוב אותה, שתמצא את הדרך שלה בעבודת ה'.
ושלא תסבול מדי הרבה בדרך.
אהבתי את התגובה הזו.
גם אני הספקתי להיקשר לאפרת. אכפת לי ממנה, ודואגת לה.
 

~שפרה~

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
כל אחד מגיב בצורה ובעוצמה שונה.
כנראה שהם לא מהטיפוסים שקמים ועושים מעשים דרמטיים.
הם יותר מדברים בצורה נורא חמורה.
תחשבי רגע:
הורים קיצוניים, כל גבול שנפרץ הוא 'ה' ישמור, נורא ואיום'.
אז כשהבת שלהם עושה את זה?!, ואחרי שכבר הערנו לה, אמרנו לה, ונתנו לה הכל!, זה כבר פריצת גדר לא הגיונית!.

זה מעלה להם כבר חום, והכל יחסי עם הקיצוניות.

והדיבור ה'נורא חמור' שלהם כבר לא כזה חמור ביחס להתפתחות, הוא כבר די מונוטוני, זה מה שאמרתי, שחייב התפתחות.
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אפשרויות: לקחת את הנערה לרבנית צדיקה באותו הרגע. לשבת ולגמור ספר תהילים\ כעס בוער של צעקה 'צאי מהבית עכשיו ותעשי חשבון נפש' וכו'
ממש אהבתי את הרעיונות שלך. מעניינים ומקוריים. אבל במקרה הזה דווקא בגלל שההורים קיצוניים, כל דרך של הידברות לא תעבוד.
מבחינתי ללכת לרבנית וכו' זה דרך מדהימה של הידברות שלא ממש מדברת להורים שלה.
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
והדיבור ה'נורא חמור' שלהם כבר לא כזה חמור ביחס להתפתחות, הוא כבר די מונוטוני, זה מה שאמרתי, שחייב התפתחות.
אין ספק שככל שאפרת תחצה עוד גדרות, ההורים שלה יגיבו בצורה חריפה יותר. אבל לא רוצה להקדים את המאוחר. מאמינה שבהמשך הסיפור דברים התבהרו עוד יותר.
 

R.E.Y

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
תחשבי רגע:
הורים קיצוניים, כל גבול שנפרץ הוא 'ה' ישמור, נורא ואיום'.
אז כשהבת שלהם עושה את זה?!, ואחרי שכבר הערנו לה, אמרנו לה, ונתנו לה הכל!, זה כבר פריצת גדר לא הגיונית!.

זה מעלה להם כבר חום, והכל יחסי עם הקיצוניות.

והדיבור ה'נורא חמור' שלהם כבר לא כזה חמור ביחס להתפתחות, הוא כבר די מונוטוני, זה מה שאמרתי, שחייב התפתחות.
אני לא ממש מסכימה איתך,
לפי איך שהכרנו אותם עד עכשיו יש להם נטייה להגיד 'הכל בסדר כולם צדיקים', הם לא חושבים לרגע שאולי לבנות שלהם יש מחשבות מרדנות בראש, מה פתאום. ככה היה ואין סיבה שישתנה בבת אחת.
הם קצת לא חיים עם המציאות.
זאת לא הקיצוניות כמו הריחוף הלא מקובע עם העולם הנורמלי...

ד"ש ; )
 

~שפרה~

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
אני לא ממש מסכימה איתך,
לפי איך שהכרנו אותם עד עכשיו יש להם נטייה להגיד 'הכל בסדר כולם צדיקים', הם לא חושבים לרגע שאולי לבנות שלהם יש מחשבות מרדנות בראש, מה פתאום. ככה היה ואין סיבה שישתנה בבת אחת.
הם קצת לא חיים עם המציאות.
זאת לא הקיצוניות כמו הריחוף הלא מקובע עם העולם הנורמלי...

ד"ש ; )
במצב הזה: בטח שהם חושבים שיש לבת שלהם מחשבות. הם נבהלים כשה קורה, אבל הם ניגשים לזה רק ברגע האמת ולא יודעים איך להתמודד.
אני לא מכירה את הסיפור האותנטי כדי לומר, אבל מסיפורים אותנטיים אחרים שאני מכירה, באיזשהו שלב בא דבר שהוא בל יעבור אצל ההורים, וכבר מתערערים להם עוד דברים.
עד עכשיו הם גערו, הראו עצמם מאוכזבים, אבל קחי בחשבון שהם עדיין לא יודעים על העבודה שלה. אז תראי מה קורה משיר לועזי בנגן, ובנגן בכלל.

ודווקא בגלל שהם לא חיים עם המציאות מבחינתך, אז דבר כזה ממש מערער להם את המציאות שהם בנו לעצמם, ויכול להכעיס פי כמה.



ד"ש חוזר , מנתן ואלעד (?) חח
 
נערך לאחרונה ב:

שולמית רוז

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
במצב הזה: בטח שהם חושבים שיש לבת שלהם מחשבות. הם נבהלים כשה קורה, אבל הם ניגשים לזה רק ברגע האמת ולא יודעים איך להתמודד.
אני לא מכירה את הסיפור האותנטי כדי לומר, אבל מסיפורים אותנטיים אחרים שאני מכירה, באיזשהו שלב בא דבר שהוא בל יעבור אצל ההורים, וכבר מתערערים להם עוד דברים.
עד עכשיו הם גערו, הראו עצמם מאוכזבים, אבל קחי בחשבון שהם עדיין לא יודעים על העבודה שלה. אז תראי מה קורה משיר לועזי בנגן, ובנגן בכלל.

ודווקא בגלל שהם לא חיים עם המציאות מבחינתך, אז דבר כזה ממש מערער להם את המציאות שהם בנו לעצמם, ויכול להכעיס פי כמה.



ד"ש חוזר , מנתן ואלעד (?) חח
אולי דווקא בגלל שאת מכירה סיפורים אותנטיים, ברור לך איך ההורים של אפרת אמורים להתנהג.
יש כל כך הרבה סגנונות אופי של אנשים. (אפילו כל הקיצוניים לא זהים...)
ודווקא נהניתי שהתגובה שלהם בסיפור קצת מפתיעה, אבל כן מסתדרת עם סגנון האופי שלהם- המרחף, המנותק והשונה, כמו שכתבה @R.E.Y .
 

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
לא מכירה הורים מהסוג הזה אבל אם כמו שמתואר בסיפור ובהמשך הדיון כאן הם סוג צדקני ששיר לועזי (שיר לועזי! כאילו, סתם נגן חדש שהיה שם משהו, לא שהיא הלכה ומילאה אותו) שובר אותם, וכבר היו התקלויות קודמות, אני הייתי מצפה שהם ישבו כל ערב וידאגו לילדה ומה עושים איתה ואיך תופסים אותה בזמן מהר.
כלומר, אין כל כך יחס - בעיני - בין התגובות הקשות והמזועזעות שלהם לבין ההפתעה שלהם כל פעם מחדש. ולזה שבין לבין הם לא עושים כלום.
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
באיזשהו שלב בא דבר שהוא בל יעבור אצל ההורים, וכבר מתערערים להם עוד דברים.
כמובן. אבל כרגע לא הגענו לשלב הזה. אני חושבת שצריך לבחון כל סיטואציה לחוד. לחשוב מה תהיה התגובה הכי קיצונית לאותו המקרה. במקרה הזה לדעתי התגובה של ההורים הייתה מאוד קיצונית לאותה סיטואציה. הרי אפשר למחוק את אותם שירים ולשים במקומם שירים חדשים, כשרים. במקרה הזה הם פשוט החרימו לה אותו

עד עכשיו הם גערו, הראו עצמם מאוכזבים, אבל קחי בחשבון שהם עדיין לא יודעים על העבודה שלה. אז תראי מה קורה משיר לועזי בנגן, ובנגן בכלל.
מעדיפה לתת לכם להמשיך לקרוא ולענות את התשובות לבד .

כלומר, אין כל כך יחס - בעיני - בין התגובות הקשות והמזועזעות שלהם לבין ההפתעה שלהם כל פעם מחדש. ולזה שבין לבין הם לא עושים כלום.
על איזה הפתעות את מתכוונת? אלו מעברים בין סיטואציות היו כאן?

הרי על העבודה הם לא יודעים. הבגדים - אפרת טענה שהם לא שייכים לה. אז לכאורה זה הצעד הראשון המשמעותי מבחינתם.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  61  פעמים

לוח מודעות

למעלה