ביקורת ספרות סדרת מרגל להשכרה: אזכרה מלווה בדברי הספד ושבח. מעורב ירושלמי עם מציאות וביקורת

יאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מה שכן - אני מוחה בתוקף על זה:
הגיעה אליי תגובה מאישה בת שמונים פלוס... נכון שהיא לא מייצגת את הרוב, אבל זה ממש לא נכון שזהו קהל היעד.
ויש לא מעט - תתפלאו כמה אחוזים! - באזור הארבעים-חמישים.
וואי וואי לא נעים. אין לי אימוג'י מספיק סמוק.

כתבתי לפי מה שהתרשמתי מהתגובות, אבל לא קראתי את הספר.
בלי נדר אם יבוא לידי אקרא אותו ואני בטוח שאהנה.
 

הוריקן

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
לגבי ההתמכרות אני חושבת שמה שסוחף את הקוראים להמשיך ולקרוא זו הרגשת השייכות , זאת אומרת היכולת להיות שותף למהלכי חשיבה של דמות על (אגב לדעתי זו הסיבה לכתיבה המעט מסורבלת ,נותן הרגשה שהקורא חושב בעצמו), להבין בדיחות שאפילו הקרובים ביותר לדמות הראשית אינם מבינים, להרגיש ולחוות חוויות של אדם שנראה מבחוץ כמעט מושלם אבל מבפנים מורכב כמו כולנו ממצפון נטייה לטוב ולרע ועוד
סוג של לגעת בכוכבים
 

Angular

משתמש סופר מקצוען
אבל כפי שאמרה הכותבת בעצמה, עניין של טעם. ואם בכל אופן רוב הקהל קורא ואוהד (בצניעות אוסיף: אוהד מאוד) כנראה שהסגנון הזה לא כל כך גרוע.
על כך שהסדרה הצליחה - אין חולק. ושאפו על זה. לא רואים כזאת הצלחה כל יום.
המדובר כאן הוא על ביקורת ספרות. וככזאת - מבקרים בה כתיבה. לא חולקים על עובדות.
אני לא חושבת שהגזמה בתארי פועל היא עניין של טעם. כמובן שעל כל כלל אפשר לחלוק, כי מי בכלל קבע את הכללים האלו, זאת לא מתמטיקה. ובכל זאת, כותבים גדולים הסכימו על הכללים האלו, ואפשר לומר שלרוב הם צודקים.

וכנראה שרוב הקוראים מבינים רק מסרים שכתובים מפורשות.
וזה מאיפה?
 
נערך לאחרונה ב:

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
איך יתקבל בציבור ספר מתח, שאין לו שום זיקה לחרדיות? (מלבד העובדה שהוא טהור ונקי ואין בו פסול ושמץ מספרי המתח המקבילים משדותיהם של חילונים וגויים)
הוא יתקבל רע.
אני אישית אהבתי את הקטעים המשפחתיים שמעבירים את ההווי היהודי בין השורות.
(נגיד שהם הלכו לגיסו לשבת.)
חושבת שזה די עושה את העבודה.

יש לי ביקורת על הספרים,
ובכל זאת קראתי אותם מכריכה לכריכה בשלוק אחד שנמשך כמה ימים...
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
ובענין הציונות הרבה שבספר והסגידה למדינה ולכוחותיה. אז דבר ראשון, גילוי המאה.
הציונות פסה מן העולם. הלכה, עפה, מתה.
וכל מי שהסתובב אי פעם ברחובות מנהטן, קווינס או לוס אנג'לס, מודע לעובדה הזו. ההילה של מדינת ישראל כבר מזמן איננה. היא נשארה בישראל בזמן שהישראלים בחו"ל.
קצת שאריות נשאר ממנו אצל סיון רהב מאיר שמטיילת ברחבי העולם לספר לכולם שהגיע הזמן לעלות לארץ. ומדליקה משואות. או אצל החבדניקים של איתמר בן גביר. אבל הם, אפילו משואות לא מדליקים.

נכון שכשכיפת ברזל מיירטת טילים, לכולנו קופץ בפנים הציוני הקטן שיושב לנו בלב ומתחיל לקפץ ולרקד, או כשמטוס מטעם מדינת ישראל בא לאסוף אותך ישירות מנפאל, ספיישל, ואתה שר כל העולם כולו בנחיתה.
גם בבחירות מנסים להעיר אותו, את הקטנצ'יק הזה שבלב, לפעמים באמצעות מספר הערבים שהרגו הישראלים, או בחיסול ממוקד מעורר מורל.
אבל לאחריהם, הוא מת. מיתה טוטאלית. והמסמר האחרון בארון הקבורה שלו, זה המס שביבי לא משלם, או ברכבים והאבטחה של גנץ. עד לבחירות הבאות כמובן.

הוא קם בגלגול הבא שלו בחו"ל. אצל הציונים הגדולים שנואמים לנו משם. גם מתי ששתי ישראלים נפגשים בחו"ל. בטח. בחו"ל.
אה, ונשאר גם אצל סופרות חרדיות שקראו פתאום את מדינת ישראל תעשה הכל, ולמדו על טוהר הנשק של הצבא. וואלה.

או במילים אחרות, אם זו סדרה כל כך טובה, למה היה צריך להכניס אליה את כל הפסוקים שתקועים בה כמו שרוול שנטבל בטחינה? למה לא לכתוב ספר אוניברסלי, שיכול להתפרסם לכולם?
כי רק לחרדים אפשר להגיע עם ציונות שבורה והילת סוכני מוסד עתיקה ולהלהיב אותם קצת. כי מה הם יודעים על ציונות.
אם מדברים על 'הילת סוכני מוסד עתיקה', כדאי להזכיר שבדיוק בימים אלו מתפרסמת סדרה שמסעירה את המדינה, על סוכנת מוסד שמסתננת לטהרן.

בכל אופן, סדרת מתח הרבה יותר מוצלחת היא סדרת הפיצוצים המסתורית שמתרחשת בשבועות האחרונים באיראן.
 

shira bira

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
בכל אופן, סדרת מתח הרבה יותר מוצלחת היא סדרת הפיצוצים המסתורית שמתרחשת בשבועות האחרונים באיראן.
שנוכל ודאי לקרוא עליה רק עוד שנים רבות וגם אז לאחר קיצוץ אכזרי של הצנזורה.
בהחלט מרתק.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
וכנראה שרוב הקוראים מבינים רק מסרים שכתובים מפורשות.
במילים אחרות, בואו נכתוב בשפה של טיפשים. כי רוב העולם טיפש?
כשמדובר על המגזר הכללי, שבו מותר לכתוב על כל אספקט של החיים ועל כל סוג רגש שהוא, לא רק על חברות אפלטונית בין בני אותו מגדר, ניתן לצפות מהקורא המצוי שכאשר יקרא שפלוני יסתכל ממושכות על פלוני, הוא יבין למה הייתה כוונת המשורר.
אך כשמדובר על הציבור שלנו, שמסנן כל מילה באלף מסננות, ודוגל בשיטה של דחיפת כל מה שלא נעים ונחמד ומקובל אל מתחת השטיח, וגם על דברים שהם בגדר 'טול קורה מבין עיניך' מומלץ שלא לחשוב וכ"ש שלא לרמוז, אי אפשר לצפות מהקורא שיבין את מה שלא מסבירים לו באלף רבתי.
 

הפצחן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
"אה, המצפון שלי נשאר בבית".
דבר ראשון, אחלה ביקורת. אפילו בתור כותב ביקורות אין לי מה לבקר או להוסיף על הביקורת.
הסתבכתם? יופי.
דבר שני, הנה הקטע ה... דומה .
" ' אז למה אתה לא, פשוט יותר, יורה בי מטווח אפס?'
'שכחתי את האקדח בבית', חייך אליו במתיקות. "
מתוך אויב באדמת ידיד.
כנראה שביתו של אייל גלבוע מאוד גדול אם הוא מצליח להשאיר בו כל כך הרבה דברים.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  60  פעמים

לוח מודעות

למעלה