באנו חושך לגרש
אז מה מכל מה שמספרים לנו נכון?
למעשה
כלום. מדובר באוסף צ'יזבטים.
לגבי מקורם של הנרות, אין סימוכין לכל אותן טענות. יש אף הטוענים שמקורם ביבשת
אטלנטיס, מקום שהיה קיים ככל הנראה רק באגדות.
הטענה הרווחת ביותר היא שמקורם בתרבות
בני ההופי שבאמריקה הצפונית, מה שהעניק לנרות את שמם. גם זו המצאה בלבד. כתבת שהתקשרה למועצת שבט ההופי באריזונה קיבלה מהם
את התשובה הבאה: "
תקיעת נרות באוזניים אינה ומעולם לא היתה טיפול שנערך ע"י בני שבט ההופי".
האם הנרות שואבים משהו? לא. אין בכוחם של הנרות לשאוב אפילו נוצה, קל וחומר לא את שעוות האוזניים הסמיכה והדביקה.
ניסויים פשוטים הראו זאת. (כח השאיבה שנדרש כדי להוציא את שעוות האוזניים הוא כה רב, עד כי היה קורע מזמן את עור התוף).
אז מה הן ההפרשות הצהובות המגעילות שרואים בתחתית הנר בסוף הטיפול? מקורן כמובן בנר עצמו. שילוב של דונג שנמס עם חלקיקי פיח. גם כאן, לא נדרש ניסוי מתוחכם כדי להוכיח זאת. כל מה שנדרש הוא להדליק נר הופי שאינו תקוע באוזן, ולהשוות את התוצאות:
הנה עוד מישהו
שניסה את הנרות ביריד הבלים מקומי. אחרי שקיבל טיפול עם נר אחד, הדליק את השני
מבלי שהיה תקוע באוזנו. הנר לא הצליח להרים אפילו נייר טישיו קליל. בסוף התהליך, כשפתח את הנר מצא שם את אותם שיירים בדיוק, עובדה שלא ריגשה כלל את שאר האנשים שעמדו בתור לקבל את הטיפול המופלא.
מה לגבי הטענה כי ניתן לשאוב החוצה משהו מהמוח, תעלות הסינוס וכו' דרך תעלת האוזן?
שטויות. עור התוף יוצר חציצה מוחלטת. הוא אינו עביר לזיהומים ונוזלים, כל עוד אינו קרוע כמובן. מה שמעביר אותנו באלגנטיות לנקודה הבאה.
הסכנות
לא רק שהנרות
אינם מוציאים דבר מהאוזן או מכל מקום אחר בגוף, הסכנה היא שהם
יכניסו דברים לאוזן. ומדובר בלא פחות מאשר טיפות שעווה רותחות.
טיפת שעווה מנר-הופי על עור התוף של מטופלת (מקור –
מאמר איראני שמתריע על התופעה)
סקר בקרב רופאי אא"ג חשף
עשרות מקרים של פגיעות בדרגות חומרה שונות, שכללו
סתימות של תעלת האוזן בשעוות נר,
כוויות בתעלת האוזן ואף
חדירה וקריעה של עור התוף. ארועים אלה גרמו
לדלקות אוזניים ופגיעות זמניות בשמיעה.
בנוסף דווחו גם שני מקרים של
מוות, אבל זו כבר היתה תוצאה של השריפה שהתלקחה בבית… (כמה מקרים
מפורטים כאן).
למה זה חוקי בכלל? ובכן, מסתבר
שבארצות רבות זה לא חוקי. ב-1998 הכריז ה-FDA כי שיווק נרות-אוזניים אינו חוקי, בהיותם התקנים רפואיים מסוכנים שיעילותם לא הוכחה. התראות חוזרות נשלחו ב-2010 ל-15 חברות שהמשיכו לשווק את הנרות.
גם בקנדה אסור למכור את הנרות. בנסיונות לעקוף את האיסורים חברות משווקות את הנרות "למטרת שעשוע בלבד", אולם משרד הבריאות הקנדי לא קנה את התרגיל, "היות ואין כל שימוש סביר אחר שאפשר לעשות איתם".
ד"ר Michael Hawke, מומחה אא"ג, אוניברסיטת טורונטו:
טיפול בנרות אוזניים הוא תרמית מסוכנת. התהליך אינו מסיר שום שעווה מהאוזן ועלול להותיר דברים בלתי רצויים: אם אתה בר מזל, זה ציפוי דק של עשן או פיח בתעלת האוזן ועל עור התוף. אם אתה חסר מזל, חתיכת שעווה רותחת תנחת על עור התוף, משם קשה מאוד להסירה. אם אתה באמת ביש מזל,
השעווה תצרוב חור בעור התוף, ותשאיר אותו מנוקב. לדעתי
יש להוציא את התהליך מחוץ לחוק. למטפלים אין שום ידע רפואי ורובם לא מסוגלים אפילו לקבוע אם קיימת שעווה באוזני המטופלים, שלא לדבר על איזושהי בעיה. איך זה יכול לנקות את הסינוסים? לסינוסים אין שום חיבור עם תעלת האוזן.
ד"ר Rick Fox, מומחה אא"ג, טורונטו:
ביצעתי פעם ניתוח תיקון למישהו שעבר טיפול כזה.
השעווה חדרה דרך עור התוף שלו והוא סבל מכאבי תופת. למזלו הצלחתי לחפור ולהוציא את השעווה בלי בעיות לטווח ארוך. מבחינת הטענות לגבי ריפוי בעיות טינטון וסינוסים, זה הכל קישקוש.
אין שום דבר שאפשר לרפא ע"י הדלקת אש באוזן שלך. אולי החמימות תהיה נעימה, אבל זה לא הולך לשנות את המערכת החיסונית שלך.
ד"ר אופיר הנדזל, מומחה ברפואת אא"ג/ניתוחי ראש צוואר, מ"ר תל אביב סוראסקי-איכילוב:
מומלץ מאד להמנע משימוש בנרות לאוזניים (הופי ואחרים). ב
מחקרים לא נמצא כל תועלת ב"טיפול" זה למטרות בגינם נעשה בהם שימוש (הוצאת שעוה, נוזלים מהאוזניים ועוד). לעומת זאת יש בהם
סכנה גדולה במקרה של חדירת שעוה רותחת לאוזן.
כמנתח אוזניים כבר נתקלתי במקרה של נזק לעור תעלת השמע מחדירת השעוה, וכן מקרים רבים של נזילת השעווה הטבעית המיוצרת באוזן על גבי עור התוף בצורה שהקשתה את ניקויו. יש לשים לב שמנהל המזון והתרופות האמריקאית פרסם
אזהרה ברוח זו.
את מגיפת ההבלים הזו, אי אפשר להפסיק
כפי שכבר נוכחנו לא פעם, את חובבי האשליות שום עובדה לא תבלבל.
הם מיד ימציאו סיפור חדש שעוקף את טענותיהם שהופרכו. המשימה כמובן קלה ביותר משום שמדובר תמיד
ב"מימדים אחרים" וב"אנרגיות" בלתי ניתנות להגדרה ולמדידה בשום דרך מוכרת. שמעו
מה יש לבחור הזה (ד"ר?!) לומר. אני מתנצל מראש על אי הבהירות (לקט בתרגום חופשי):
"הנרות אכן
אינם שואבים החוצה שעוות אוזניים, נוזל לימפה או כל דבר אחר.
למעשה משהו נכנס אל הנר! מה שאנו רואים בתוך הנר הוא ביטוי, תוצאה פיזית של הוספת חום
להילה של האדם, או לאוויר החדר לצורך העניין.
איורוודה (Ayurveda) מלמדת אותנו שהכל זה אנרגיה ושהחומר הוא ביטוי גס של האנרגיה העדינה. כל הריפוי האמיתי מתרחש ברמת אנרגיה. הגוף שלנו הוא רק הביטוי של ישות אנרגית, ולא להיפך!
הנרות מדגימים לנו דרך פשוטה בה דברים נוצרים יש מאין!
אנו מבחינים בשלושה אלמנטים שהם תוצאה ישירה של שריפת הנר: אבקה לבנה, שעווה ועשן שחור. העשן השחור מיתמר ומסתלסל מראש הנר בגלל שהוא
אור. בתחתית הנר אנו מוצאים אבקה לבנה יבשה, ושעווה שהיא למעשה
שומן פשוט.
- כשאנו מוסיפים חום לכבדות, אנחנו מיצרים קלות. הוספת חום לגוף האנרגטי מייצרת קלות – העשן השחור.
- כשאנו מוסיפים חום לשמנוניות אנחנו מיצרים יובש. הוספת חום לגוף האנרגטי מתממשת ביובש – האבקה הלבנה.
- כשאנו מוסיפים חום לקור, אנחנו מייצרים חום. הוספת חום לגוף האנרגטי מייצרת אנרגיה בגוף, שמאוכסנת בצורת שומן – השעווה.
האויר שמוכל בתוך הנר ותקוע באוזנו של מישהו
שייך למעשה לאותו אדם. הוא חלק מההילה שלו, השדה האנרגטי שלו. האויר, כמו כל דבר אחר בחיים, מורכב
משלושת היסודות שאיכויותיהם מיוצגות ע"י אויר, אש ומים. איכויות שבמקרה זה שייכות גם למטופל.
הצטברות-יתר של איכויות המים תוביל לעייפות, כבדות, צמרמורות, שיעול, קשיי נשימה בשינה, אכילה מופרזת ועלייה במשקל. במקרה זה שדה-האנרגיה (ה"אויר") שבתוך הנר טעון בחומר הזה.
הוספת חום לאויר תסלק את עודף הכבדות והרטיבות, תפריד את החומר היבש מה"אויר" הלח, וכן תטהר ותמריץ את שאר איכויות המים שנשארו בשדה-האנרגיה.
דבר דומה יקרה במקרה של הצטברות יתר של איכויות אוויר, דבר המתבטא בתחושת קור, נפיחות ועצירות, נדודי שינה, שמיעה גרועה…"
טוב מספיק!
פרס נובל לרפואה בדרך.
ניפרד בברכת חג חנוכה שמח