נכון שזה לא האשכול הנכון, ונכון שלא באמת מעניין אתכם למה כבר יותר מחודש וחצי לא העליתי אפילו זנב של טור.
אבל אתם פתחתם.
אז עכשיו אני אחפור לכם עד שכבר לא תרצו עוד טורים שלי.
אז ככה. זמן חורף עכשיו, ואני התחייבתי לארבעה בחורים שונים שצריכים קידום בלימוד הגמרא שאני יהיה זה שאשב איתם במשך שעות ואטחן לי ולהם את הראש, ואקרע לכולנו את הצורה החשיבתית, ואנקר בקליפת גזע מוחנו כמו נקר על סטרואידים עד שנבין, ונבין באמת, את הסוגיות הישיבתיות הכי מתוקות של "שניים אוחזין בטלית".
אני כבר הספקתי להתחרט על זה כל כך הרבה פעמים, קצת פחות מכמות הפעמים שהם הוכיחו לי שאני לא זז לאף מקום לפני שהכל ברור, מובן, ובעיקר... מתוק.
אז אתם מבינים ששעות המסך שלי הפכו לדקות.
אבל כאן זה לא נגמר.
בנוסף לזה התחייבתי לעריכת קליפ סיכום שבוע בכל סוף שבוע.
ובנוסף לזה התחייבתי להפקת תכנית לילית מטורפת פעם בשבועיים.
ובינתיים אני מצליח לעמוד בכל ההתחייבויות.
ועד כאן עשיתי פרסומת לעצמי.
כעת אשאל אתכם שאלה:
האם אתם חושבים שלא ניסיתי בחודש וחצי הללו לכתוב טור, קטע ספרותי, חמשיר, מזמור, שורה, זנב של משהו, אפע'ס? אז זהו שכן. ניסיתי וניסיתי. אבל מה אעשה ובמקום קטע ספרותי קפץ לי רעיון חדש לתכנית, פיפס קטן שצריך לקחת בחשבון, עוד משהו שחייב להיעשות ללא שום דיחוי.
אז לצערי עדיין לא הצלחתי להעלות על הכתב מאז תחילת זמן חורף, ולו שורה ספרותית אחת.
חוץ מהקליפע'ס כמובן, שבזה יש את שותפי שרולצ'ה שלא מוותר לי ומושיב אותי מול המחשב באיומים אפוקליפטיים נוראיים.
אבל עכשיו זה קרה.
ויש לי לילה שלם שבו אמרתי - ימות העולם ואף אחד לא יזיז אותי מהמשרד. אז אני נעול כאן עכשיו ומנסה לכתוב משהו.
בכלל לא מבטיח שתהייה תוצאה.
אבל במחילה מכבודכם, שלא תחשבו שלא ניסיתי.
אז הנה אני מנסה.
תתפללו.
(ואני לא לוקח שום אחריות אם יצא משהו מטורלל שרק יגרום לכם לקוות שאני אמשיך לא למצוא את הרגע הנכון וההשראה המתאימה לשבת ולכתוב, ראו הזהרתי!)