אתגר נספח מקצועי לאתגר החודשי #1: קומיקס

[אבימי]

בשמחה, רק שימו לב לדבר חשוב:
שמרו על טרמינולוגיה מכבדת. שוק המאיירים, כמה שהוא חלק מהעולם של כל ילד חרדי כיום, הוא עדיין ׳צעיר׳.
ֿאין בו ותק או קהילה חזקה ומגובשת כמו שווקים אחרים. אשר על כן ישנם רבים שפונים בהצעות מעליבות ומקוממות למאיירים, בסגנון ׳צייר לי כי יש לי תפוצה רחבה וזה יפרסם אותך׳ או׳דרוש מאייר מתחיל ב10 שח לאיור׳.
ֿהמקרים הללו הפכו את המאיירים לרגישים במיוחד להצעות כאלו, לכן נסו למצוא ניסוח שיבהיר במדויק שהדבר ניסויי וחווייתי ולא לצורך מסחרי או כלכלי כלל.

 

[מרים יעל]

הרי אחד ההבדלים בין כתיבת ילדים למבוגרים, זה היכולת לרדת לתיאור רגשות, שילד בעל אינטלגנציה רגשית בשלבי התפתחות לא יכול לקלוט.
את זה אין בקומיקס.

המשפט האחרון קומם אותי, אם כי אני רוצה לחשוב שאמרתם את זה מפני שעדיין לא יצא לכם לקרוא קומיקס איכותי.

לדעתי זה די ברור שתמונה מאתגרת את האינטליגנציה הרגשית של הקורא יותר ממילה כתובה, יש בה מקום לאלף מילים, מקום לניגודים, מקום לטווח רגשות רחב ולא רק לרגש אחד, מקום לאפור במקום שחור ולבן, דברים שדווקא ילדים יתקשו לקלוט אבל מבוגרים יהנו ממנו יותר. האם זה קל לעשות את זה? בהחלט לא, אבל לומר שאי אפשר לעשות את זה - זו טעות.

לדעתי הבסיס של הטעות נובע מכך שבסיפורת כתובה הדרך לגרום לקורא להזדהות עם הרגש של הדמות עובר בתיאור. בקומיקס אכן אין מקום לתיאורים, לכן המסקנה שהתבקשה היא שקומיקס לא יכול לגרום להזדהות עם רגשות. זו טעות מפני שרק מפני שהפורמט הזה משתמש במילים לא אומר שזו הדרך היחידה! מוזיקה יכולה לרגש עד דמעות. שיר עם מילים ספורות יכול לצמרר. תמונה של מאורע מרגש יכולה להפנט אנשים. לכל פורמט יש את הדרך שלו להגיע לרגש של הקהל, ולהשוות ביניהם זה לא נכון ולא ראוי. אז כן, גם בקומיקס אפשר להגיע לרגש של הקורא. נכון, לא באמצעות תיאורים מפורטים של רגשות- אלא דווקא באמצעות הויזואל, הצבעים, המילים הספורות והקסם של הפורמט עצמו.

בהצלחה!

 

[אנטיפטרוסה]

...

 

[אנטיפטרוסה]

המשפט האחרון קומם אותי, אם כי אני רוצה לחשוב שאמרתם את זה מפני שעדיין לא יצא לכם לקרוא קומיקס איכותי.

לדעתי זה די ברור שתמונה מאתגרת את האינטליגנציה הרגשית של הקורא יותר ממילה כתובה, יש בה מקום לאלף מילים, מקום לניגודים, מקום לטווח רגשות רחב ולא רק לרגש אחד, מקום לאפור במקום שחור ולבן, דברים שדווקא ילדים יתקשו לקלוט אבל מבוגרים יהנו ממנו יותר. האם זה קל לעשות את זה? בהחלט לא, אבל לומר שאי אפשר לעשות את זה - זו טעות.

לדעתי הבסיס של הטעות נובע מכך שבסיפורת כתובה הדרך לגרום לקורא להזדהות עם הרגש של הדמות עובר בתיאור. בקומיקס אכן אין מקום לתיאורים, לכן המסקנה שהתבקשה היא שקומיקס לא יכול לגרום להזדהות עם רגשות. זו טעות מפני שרק מפני שהפורמט הזה משתמש במילים לא אומר שזו הדרך היחידה! מוזיקה יכולה לרגש עד דמעות. שיר עם מילים ספורות יכול לצמרר. תמונה של מאורע מרגש יכולה להפנט אנשים. לכל פורמט יש את הדרך שלו להגיע לרגש של הקהל, ולהשוות ביניהם זה לא נכון ולא ראוי. אז כן, גם בקומיקס אפשר להגיע לרגש של הקורא. נכון, לא באמצעות תיאורים מפורטים של רגשות- אלא דווקא באמצעות הויזואל, הצבעים, המילים הספורות והקסם של הפורמט עצמו.

אבל הדרך לעשות את זה (להביע רגשות עמוקים) נמצאת בעיקר בידיים של המאייר - שהאיור שלו יכול להביע רגשות מגוונים ומורכבים... איפה זה קשור לסופר?

 

[מרים קרייטמן]

הדרך לעשות את זה (להביע רגשות עמוקים) נמצאת בעיקר בידיים של המאייר - שהאיור שלו יכול להביע רגשות מגוונים ומורכבים... איפה זה קשור לסופר?

בקומיקס צריך שיתוף פעולה מיוחד עם המאייר. תנו הוראות ברורות, תסבירו מה האווירה המתבקשת, חשבו על סצנות מורכבות שיביעו את מכלול הרגשות, וכוונו את המאייר לעשות זאת. ובעיקר, היו פתוחים לרעיונות מצד המאייר, ותראו נכונות לשנות לפי צורך המאייר. אנחנו לא נפרדים מהטקסט עם שילוחו למאייר. קשר רציף במהלך העבודה חשוב מאד.
אני מקבלת סקיצה ראשונית, מביעה חוות דעת, מקבלת אינקינג, שוב בודקת משווה חושבת, ורק בסוף מגיעים לצבע ושוב בדיקה ואישור.
קומיקס הוא עבודת צוות במלוא המובן. הכותב מתחיל, המאייר משלים. וכשיש צורך תמיד אפשר לחזור אחורה ולדייק כדי שהתוצר המשולב יהיה הכי טוב שאפשר.
וזה היופי המיוחד בקומיקס מושקע- כששני האומנים זורמים עם אותו ראש ומטרה, יהיה שם שילוב מיוחד משני התחומים.

 

[מרים יעל]

אבל הדרך לעשות את זה (להביע רגשות עמוקים) נמצאת בעיקר בידיים של המאייר - שהאיור שלו יכול להביע רגשות מגוונים ומורכבים... איפה זה קשור לסופר?

גם זה שוב נוגע לתיאוריה שלי בנוגע לתיאור רגש. נכון שחלק גדול בקומיקס הוא הויזואל והתיאור (ילדה בוכה. הורה מאושר) אבל חלק משמעותי מאד הוא גם תכנון נכון של העלילה כך שהרגש יהיה בעל משמעות עבור הקורא. אם הם ייראו קודם כמה קשורה הייתה הילדה לאחיה הקטן ואת רגשות האחריות שלה כלפיו, בעזרת סצנות קודמות, הם יזדהו עם הבכי שלה כשהוא נמסר לאימוץ בנפרד ממנה. אחרי שהם חוו את הצרות והקשיים שההורה עבר עם בנו המתבגר, האושר שלו כשהוא זוכה לחבוק את נכדו ולראות שבנו הקים משפחה מאושרת יהיה אושר מדבק ומספק, כי אנחנו היינו חלק מהמסע שלו אליו. אחרת גם הבכי הכי כואב והחיוך הכי רחב יהיה מציק בעין ולא משכנע.

לדעתי העלילה יותר חשובה מהצגת רגש ספציפי מדהים ככל שיהיה. אם העלילה משמעתית והבנייה נכונה וסוחפת, גם רגש שמתואר בקווים פשוטים יהיה סוחף

 

[נודד]

שמתי לב, @אבימי @בת שבע אינגבר-הבלין @מרים יעל, שאתם מתייחסים לכותב כאל היוצר ואל המאיירים כשכירים שלו.
למה זה כך?
בעצם תפקיד הכותב הוא שולי ביחס ליצירה כולה.
אמנם הסברתם שנצרכת ראייה של התמונה הרחבה, ויכולת להמחיש את הווריאציות הדקות ותתי הזרמים שמתרחשים בעלילה. אבל זה כשרון בימוי הרבה יותר מכישרון כתיבה.
בקיצור - האתגר ביצירת קומיקס פונה אל כל אדם בעל כישורי במאות. אם במקרה הוא יודע לכתוב זה יחסוך לו פנייה לכותב, ואם ממש במקרה הוא גם יודע לצייר יחסוך הנ"ל שיחה עם מאייר.

 

[אבימי]

שמתי לב, @אבימי @בת שבע אינגבר-הבלין @מרים יעל, שאתם מתייחסים לכותב כאל היוצר ואל המאיירים כשכירים שלו.
למה זה כך?
בעצם תפקיד הכותב הוא שולי ביחס ליצירה כולה.
אמנם הסברתם שנצרכת ראייה של התמונה הרחבה, ויכולת להמחיש את הווריאציות הדקות ותתי הזרמים שמתרחשים בעלילה. אבל זה כשרון בימוי הרבה יותר מכישרון כתיבה.
בקיצור - האתגר ביצירת קומיקס פונה אל כל אדם בעל כישורי במאות. אם במקרה הוא יודע לכתוב זה יחסוך לו פנייה לכותב, ואם ממש במקרה הוא גם יודע לצייר יחסוך הנ"ל שיחה עם מאייר.

אדייק יותר:
היוצר יכול להיות הצייר הכותב המפיק והגרפיקאי. הכל יכול לעשות אותו אדם. או יותר. או הרבה יותר.

הדבר החשוב שיישמר כאן הוא ההפרדה בהגדרה
בין - בעל מקצוע - לבין יוצר.


לעתים היוצר יכול לשכור במאי שיידע להעביר את היצירה אל השטח. להנחות את הציירים והגרפיקה, למשל.
בקומיקס זה יותר "ארט דירקטור", פחות "במאי". לפעמים קוראים לזה visual leader או משהו כזה.
לפעמים היוצר יכול לשכור *כותב*. כך זה בהפקות רבות, שבהן המלאכה גדולה על כותב יחיד.

אבל זה ממש לא חייב להיות כך.

אה מה מה

פעמים רבות בעל המקצוע נוטה ליצור. אקבל את ההנחה שזה מפאת הקירבה הרבה שלו את הטכניקות והשהיה בקרבתן, שנותנות לו את הרגישות להשתמש בכוחן.
אם כן - רלוונטית מאוד הפניה אליכם הכותבים - אתם אלו שקרובים אל הטכניקות של כתיבה חזקה. בואו והרחיבו את הכשרון והנסיון שלכם, על ידי קפיצה תודעתית קדימה אל הויזאל, וכתבו עלילות שבהן התיאור יכול להיות יותר רחב ומהדהד מכל מה שתוכלו לכתוב.

מחכים, ממש.

 

[מ. י. פרצמן]

@קהילת המאיירים - (ממ... איך מתייגים אותם? אויש. טוב מתייגת מהזיכרון, שהשאר יתעוררו מהרעש: @רחל זרביב @מענדי בריל @יחיאל ב. @מ. אברהמוב @Sari FF @אילוסטרייטורית אחת @ג'קי ירחי @ronitg @כולם)
יש לי שאלה:
בתור הצד השני של הצוות, זה שהופך את היצירה למציאות,
שתפו אותי מנסיונכם:
מה הופך את כותב הקומיקס לפרטנר החלומי שלכם, ומה גורם לו להיות כותב מסייט שלעולם לא תעבדו איתו עוד?
במילים אחרות,
והיה ונגיד אני מצליחה לעבור את המחסום הזה ולכתוב סוף סוף קומיקס,
איך הייתם רוצים שאשלח אותו אליכם? איך לכתוב אותו? מה יגרום לכם לקפוץ מאושר ולהגיד "עם כזאת יצירה אני רוצה לעבוד" ומה יכניס אתכם לדיכאון עמוק רק למקרא הסקריפט?

תנו לי רשימת 'טו דו' ורשימת 'נבר דיר דו'.

 

[אבימי]

במחשבה שניה, ולאחר קריאת ביניים בתוצאות, אתן תרגיל חימום קטן לפני כתיבה לאתגר.
לא צריך הרבה דברים, רק הראש שלכם ואולי כוס תה עם לימון.

1: נסו לחשוב על סצנה פשוטה. ממש פשוטה.

2: חשבו על דרך בה אפשר להציג אותה בקומיקס. ממש דמיינו את העמוד.

3: כעת, וזוהי קפיצה מחשבתית גדולה: תנו פרשנות לסצנה. קונטקסט. חיבור אל.
ואת זה הטילו על הצייר.

\\

בואו נעשה דוגמה.
סצנה: ילדה נכנסת לחדר העבודה של אביה. עם בובה ביד. היא זורקת את הבובה על הרצפה, ויוצאת.

קל, נכון?

בוא נחשוב על לא פחות מ3 קונטקסטים לסצנה הזאת

- קומדיה סליפסטיקית (קומדיה מבוססת הומור פיזי גמלוני ומשעשע)
- דרמה
- עלילה הרפתקנית.

קומדיה: העמוד אמור לשעשע ולהצחיק. דמות האב מנומנמת, הילדה קפיצית ומפתיעה. העיצוב הוא סביבת בית קלאסית והקווים משדרים הומור וזרימה.

דרמה: זוויות וצללים, הבעות פנים והתמקדות בפרטים מסקרנים מחזקים את הסצנה ואת המשמעות שלה (מה עם עיצוב הילדה הוא כשל נערה לפני נשירה ממסגרת, הבובה מעוצבת כבובה ילדותית ומלמלתית, והמעשה מסמל זריקה וייאוש מהילדות כולה)

עלילה: תפאורה ועיצוב תלבושות ודמויות יעצימו את העניין. אך גם אלמנטים מעולם הדרמה שייכים פה. אולי הבובה שייכת לבוגדת שמסתתרת בחצר המלוכה? אולי ישנו קרע בין המלך ונסיכתו?

אחרי אימון כזה, אתם יכולים לגשת אל אתגר הכתיבה.
התוצאה לא צריכה להיות ארוכה או מורכבת יותר מהדוגמה הספציפית שהראנו כאן. להפך. פשטות תחדד את הרעיון.
בהצ!

 

[palm]

מה הופך את כותב הקומיקס לפרטנר החלומי שלכם, ומה גורם לו להיות כותב מסייט שלעולם לא תעבדו איתו עוד?
במילים אחרות,
והיה ונגיד אני מצליחה לעבור את המחסום הזה ולכתוב סוף סוף קומיקס,
איך הייתם רוצים שאשלח אותו אליכם? איך לכתוב אותו? מה יגרום לכם לקפוץ מאושר ולהגיד "עם כזאת יצירה אני רוצה לעבוד" ומה יכניס אתכם לדיכאון עמוק רק למקרא הסקריפט?

אם העלילה משמעתית והבנייה נכונה וסוחפת, גם רגש שמתואר בקווים פשוטים יהיה סוחף

כמו שהסבירה @מרים יעל עלילה משמעותית ובניה נכונה
הכותב צריך לקבוע את החלוקה הברורה לפרקים-על פיהם יתכננו את סדר האיורים, מהן הסצנות המשמעותיות של הסיפור- לפיהם ישימו דגש על סגנון הגיבורים או הבקגראונד והופעתם בפריימים, השפיץ של הסיפור או קו המתח- יוכלו לקבל ביטוי בתנועות/הבעות/צבעים יותר עזים או קיצוניים.
בגדול, אופי החלוקה היא תפקיד של הכותב בדיוק עפי כללי הכתיבה והספרות, אבל בדיוק. כמו"כ הסופר יקבע היכן 'להריץ או לעצור את השעון' ע"י תוספת או חיסכון בפריימים. כל מה שחשוב לו שיהיה בסיפור- יקבל ביטוי בפריימים!
אז אולי תשאלו, אם כך למה נמצא על המדפים ספרי טקסט עבי כרס ולעומתם ספרי קומיק שדופים ודפופים?
להערכתי, הסיבה נטועה בעיקר; *כי טקסט איכותי נכתב וגם נדפס הרבה יותר מהר מאיור איכותי, *עלותם הגבוהה יחסית של הוצאת קומיקס, *וגם כי הטרנד עוד לא התפתח ברמת מקצועיות כזו שתספק את הקורא הבוגר.

 

[מ. אברהמוב]

מה הופך את כותב הקומיקס לפרטנר החלומי שלכם, ומה גורם לו להיות כותב מסייט שלעולם לא תעבדו איתו עוד?

כיוון שטרם יצא לי לאייר לספר עלילתי שלם,
אלא קומיקסים קצרים וכתובים בפשטות המוכרת (והמשעממת מה.. חח)
אז ברמה היבשה הזו, יהיה נוח לקבל:
1. תקציר כללי של הסיפור (כולל תקופה ועלילה בקצרה מתחילה ועד סוף)
2. עבור כל פריים בעמוד - תיאור הפריים + טקסט לפריים.

זה לדוגמה עבור קומיקסים בהמשכים שממלאים עלוני ילדים למיניהם (או בתעשיית הקומיקס שמריצים דפים רק כדי למכור כבר את ספר ההמשך). כיוון שחשוב שתהיה זרימת עבודה מהירה יחסית ויעילה, אז הסדר הזה הוא נוח.
לפעמים אני בתור מאיירת ארשה לעצמי להוסיף פריים או לשנות סביבה מעט ממה שנכתב, והכל זורם.

עד כאן שיעמום.

עכשיו אם מדברים על עבודה עם פרטנר חלומי, לספר חלומי,
אז לדעתי העבודה היא יותר משותפת בין הכותב למאייר, (וחשוב כאן הזיווג משמים שתהיה כימיה טובה)
תהיה יותר עבודה משותפת על התסריט
כאשר הכותב מייצר את העלילה הסוחפת, והסצנות הקולעות
והמאייר מעביר את הרגש הזה לקורא ע"י הבימוי של הקומיקס.
ואז במקרה הזה אם תגיעו עם טקסטים סגורים וחלוקה לפריימים וכו' אז פספסתם את הראש היצירתי של המאייר.

וחייבת לשים פה את הדוגמה (החלומית) של, איך לא, @מרים יעל
(אין עליך)
שלדעתי משקפת זיווג טוב בין כותב לקומיקסאי.

טה דה דהההה---- קומיקס למבוגרים פרסום מלא

באיחור קלאסי, אני מעלה לכאן את כל העמודים של הקומיקס! מאחר ואני לא רואה את זה מתפרסם שוב באן-שהוא... אשמח לקרוא את התגובות שלכם! תגובה = דרבון להעלות עוד חומרים. הייתי מעלה גם בקהילת הכותבים- כדי לקבל עוד צעקות, (צוחקת, צוחקת! אוח, קשוח פה לאחרונה) אבל הכתיבה לא שלי, אז כאילו--- מה אכפת לי :p...

www.prog.co.il

בהצלחה לכולם!

 

[מרים יעל]

@קהילת המאיירים - (ממ... איך מתייגים אותם? אויש. טוב מתייגת מהזיכרון, שהשאר יתעוררו מהרעש: @רחל זרביב @מענדי בריל @יחיאל ב. @מ. אברהמוב @Sari FF @אילוסטרייטורית אחת @ג'קי ירחי @ronitg @כולם)
תנו לי רשימת 'טו דו' ורשימת 'נבר דיר דו'.

טו דו:
-סיפור עם דמויות מעניינות ומקוריות- לא שכפולים אחת של השניה ושל עוד אלף ממדפי הקומיקס.
-משפטי דיאלוג קצרים!!! בבקשה. זה מאד קשה לא להכביד על העמוד כשיש דיאלוג שמן.
-תנו לנו את החופש לקצר או לשנות קצת ממהלך הסצנה כדי שתתאים יותר למה שמסתדר לנו בעין. תסמכו עלינו קצת ותראו כמה זה משתלם!

וההפך, מובן מאליו
אישית אני בקושי עובדת עם כותבי קומיקס אחרים. ממש קשה לי ואני מקווה שעם הזמן ואולי בזכות אתגרים כמו זה, השוק ישתפר וישתדרג! אמן

 

[ג'קי ירחי]

@קהילת המאיירים - (ממ... איך מתייגים אותם? אויש. טוב מתייגת מהזיכרון, שהשאר יתעוררו מהרעש: @רחל זרביב @מענדי בריל @יחיאל ב. @מ. אברהמוב @Sari FF @אילוסטרייטורית אחת @ג'קי ירחי @ronitg @כולם)
יש לי שאלה:
בתור הצד השני של הצוות, זה שהופך את היצירה למציאות,
שתפו אותי מנסיונכם:
מה הופך את כותב הקומיקס לפרטנר החלומי שלכם, ומה גורם לו להיות כותב מסייט שלעולם לא תעבדו איתו עוד?
במילים אחרות,
והיה ונגיד אני מצליחה לעבור את המחסום הזה ולכתוב סוף סוף קומיקס,
איך הייתם רוצים שאשלח אותו אליכם? איך לכתוב אותו? מה יגרום לכם לקפוץ מאושר ולהגיד "עם כזאת יצירה אני רוצה לעבוד" ומה יכניס אתכם לדיכאון עמוק רק למקרא הסקריפט?

תנו לי רשימת 'טו דו' ורשימת 'נבר דיר דו'.

קודם כל, לחיות את הסיפור. לבנות ריקע, לבנות דמויות עם אופי. לחלק ולצייר בראש את החלוקה. אחרי שאתה שולח לצייר, אל תחשוב שנגמר לך את החלקך. תדברו, תקבל את ההשקפה שלו. רק אחרי "שטיפת מוח" שלכם, תוכלו לעבוד. לעבוד כצוות.

 

[מרים קרייטמן]

יש לי שאלה:
בתור הצד השני של הצוות, זה שהופך את היצירה למציאות,
שתפו אותי מנסיונכם:
מה הופך את כותב הקומיקס לפרטנר החלומי שלכם, ומה גורם לו להיות כותב מסייט שלעולם לא תעבדו איתו עוד?
במילים אחרות,
והיה ונגיד אני מצליחה לעבור את המחסום הזה ולכתוב סוף סוף קומיקס,
איך הייתם רוצים שאשלח אותו אליכם? איך לכתוב אותו? מה יגרום לכם לקפוץ מאושר ולהגיד "עם כזאת יצירה אני רוצה לעבוד" ומה יכניס אתכם לדיכאון עמוק רק למקרא הסקריפט?

זו באמת שאלה טובה שחשובה לכל כותב קומיקס, ופניתי לאסתר ברנד, ציירת אלופה שאני עובדת איתה במסגרת כמה פרויקטים, וביקשתי לשמוע את תשובתה.
וכך היא אמרה:

שאלה מצוינת!
אז ככה בשתי מילים- כמו מרים..
עוד קצת פירוט?
הנה רשימה חלקית (בטח יש עוד, זה מה שעלה לי מיד) של נקודות שכדאי לשים לב בכתיבת קומיקס:
*לתאר את הסצנה בפירוט של שיח, תחושות ואוירה, ולא להעמיד אותה במקומי. (לא לכתוב: הילד עומד בימין, מרים את ידו בתנועת שלילה, מאחוריו בקטן עומד השודד ומעיף את השק לחברו שעומד בשמאל)
*לפשט את התיאור. לכתוב בפשטות ובישירות, בערך כמו שכותבים לילדים... לא לנסח משפטי תיאור מורכבים ומסובכים. במהלך העבודה אין לי כח להתרכז בטקסט עמוק, ומנגד, אין לי סבלנות לקרוא תיאור ארוך של סצנה אחת שנמשכת על שתי פסקאות ומוסבר שם כל פיפס.
*תוכן כל משבצת יכיל פריים אחד ולא רצף פעולות. ( ולא: יוסי פוסע חרישית ואז מתנפל ותופס את המחברת מידו של האיש הזר והאיש מתמוטט על מקומו...)
*מינימום טקסט. אבל לא לחסוך בטקסט על חשבון ויזואל שאי אפשר ליצור. (כשצריך לתאר רכב שלא נוסע, איך נספר לעולם שהרכב לא נוסע במשבצת קומיקס אחת? חייבים להוסיף גם מלל.)
*לכתוב בצורה ברורה את הדו שיח, מי אומר מה.
כאשר הקומיקס כתוב עם דו שיחים לא ברורים, בחלקם הכותב עצמו לא החליט מי צריך לומר מה, ובשאר זה ברור לו כל כך, שפשוט מיותר לכתוב, העבודה על הקומיקס הופכת להיות מעצבנת ומתישה. הכותב לא מבין שלי אין זמן לנסות לפענח את הרצף, רוצה לגשת ישירות לציור.

 

[ronitg]

@קהילת המאיירים - (ממ... איך מתייגים אותם? אויש. טוב מתייגת מהזיכרון, שהשאר יתעוררו מהרעש: @רחל זרביב @מענדי בריל @יחיאל ב. @מ. אברהמוב @Sari FF @אילוסטרייטורית אחת @ג'קי ירחי @ronitg @כולם)
יש לי שאלה:
בתור הצד השני של הצוות, זה שהופך את היצירה למציאות,
שתפו אותי מנסיונכם:
מה הופך את כותב הקומיקס לפרטנר החלומי שלכם, ומה גורם לו להיות כותב מסייט שלעולם לא תעבדו איתו עוד?
במילים אחרות,
והיה ונגיד אני מצליחה לעבור את המחסום הזה ולכתוב סוף סוף קומיקס,
איך הייתם רוצים שאשלח אותו אליכם? איך לכתוב אותו? מה יגרום לכם לקפוץ מאושר ולהגיד "עם כזאת יצירה אני רוצה לעבוד" ומה יכניס אתכם לדיכאון עמוק רק למקרא הסקריפט?

תנו לי רשימת 'טו דו' ורשימת 'נבר דיר דו'.

יתכן שאני חוזרת על דברים שכבר נאמרו:

1. לא להעמיס מלל.
מובן מאוד שסופר רוצה לכתוב, ולתאר, ולתת דיאלוגים והמחשות ודוגמאות.
אבל קומיקס הוא במה משותפת של טקסט וויזואל. וחשוב לזכור את זה.
זכור לי פרוייקט מעייף (באופן חריג, חייבת לציין) של ספר באורך מלא (לא לציבור שלנו), כשרוב מה שעשיתי בחצי שנה שציירתי אותו היה לחתוך טקסט ולחתוך טקסט, ולהתחנן על נפשי כדי להוריד עוד שורה, ולהסביר בדמעות שאין מקום אפילו לאיור מלווה מרוב עומס של טקסט.

2. פריים של קומיקס הוא ציור, לא הנפשה חיה-
לפעמים מקבלים הוראות לציור של קוביית קומיקס אחת בודדת, שבה צריך לקרות, למשל: הילד רץ במורד הרחוב, מסתובב ורואה חתולה מאחוריו שבדיוק מזנקת לתוך אחד הפחים. הפח מתגלגל במקביל לילד שממשיך לרוץ ופסולת עפה לכל עבר.
חבר'ה, זה חומר לעמוד קומיקס שלם, אם יש תקציב.
ואם אין תקציב, כן אני יודעת שאין, אז התאור הזה צריך להתחלק לפחות ל-3 פריימים.
אני אפילו לא מדברת על פריימים "מבוזבזים" של להראות הבעה של מישהו או תקריב של פרט מסוים... רק על המינימום של ציור הגיוני שלא זז.

3. גמישות ומרחב לצייר - כמו שכתבו לפני. לדעתי זה הההמפתח ליצירה טובה.
תנו לצייר לחשוב ויזואלית, תבקשו את דעתו, תנו מקום ליצירתיות שלו.
וזה אגב נכון גם לשאר תחומי הציור, לא רק לקומיקס.

מצדיעה לכם על השאיפה להתמקצע ולהתקדם.
לכתוב קומיקס נכון נראה לי הרבה יותר קשה מאשר לצייר אותו. וגם לצייר אותו קשה.
אני אגב כבר כמה שנים כמעט לא נוגעת בקומיקס, מחישובים כלכליים. אז גם זאת נקודה שכדאי לבדוק.

ועוד אגב,
באמת החוויה הכי טובה שהיתה לי מציור קומיקס, היתה של סטריפ קומיקס שהייתי כותבת ומציירת בעצמי.
אבל משוכנעת שעם כותב טוב, החוויה גם יכולה להיות מצויינת.

 

[dvoradi]

רכשו או השיגו את הספר"להבין קומיקס " של סקוט מקלאוד. הוא מסביר באופן פילוסופי ומרהיב אלו עומקים יכולים להיות בקומיקס מבחינה סיפורית וחזותית.
כל אחד שישקול את ערכיו - הספר גויי אך כמעט נקי לחלוטין.

הספר באמת פילוסופי ומרהיב, ומוסיף המון, אבל קשה לומר שהוא כמעט נקי...

 

[ביזנסטורי - אילה]

צריכה חידוד קטן-
אני נולדתי בימאית.
אז גם התסריטים שלי נוטים ליפול מהר מאד למאורת ה"תאור של כל פיפס בויזואל, ובתנועות של הנציבים ברקע"
תנו לי תימצות של מה כן.
מה לכתוב לכם בתור קומיקס ועל מה לא להתעכב.
הבעות פנים, כן?
או לכתוב רק: רואים את יוסי מאוכזב.
מראה כללי של החדר כן? (הבנתי שבלי ימין שמאל, אבל האם לכתוב: "חדר מפואר מלא נברשות ופסלוני אריות" או מספיק לכתוב: חדר מפואר שמשדר עוצמה?)
בקיצור,
אם תוכלו לחדד לי את הנקודה הזאת,
אשמח לקפוץ למים ולהתחיל ואף לשת"פ עם מישהו.

 

[מרים יעל]

או לכתוב רק: רואים את יוסי מאוכזב.

בדיוק!

מראה כללי של החדר כן? (הבנתי שבלי ימין שמאל, אבל האם לכתוב: "חדר מפואר מלא נברשות ופסלוני אריות" או מספיק לכתוב: חדר מפואר שמשדר עוצמה?)

כמו בכתיבת תסריט לסרט, זה תלוי אם אכפת לך באיזה סגנון החדר (לדוגמא אם זה חדר של משפחה עשירה מדורי דורות אז חשוב לך להדגיש שהריהוט בסגנון עתיק ומפואר, או שזו משפחה שהתעשרה בדור האחרון והכל אצלם מפואר אבל מודרני, מבינה?) אם לא אכפת לך אז בהחלט מספיקה האופציה השנייה.

אגב, גם כשאני כותבת את התסריט לעצמי, אני אף פעם לא כותבת 'יוסי מעקם את הפה באכזבה'. מפני שבתהליך האיור לפעמים יש לי רעיונות מקוריים יותר, איך להביע את הרגש הזה, אז למה שאחסום את היצירתיות שלי מההתחלה? אותו דבר, ועוד יותר מזה, אצל חלוקה בין כותב למאייר. הכותב כותב, המאייר הוא כמו השחקן, הוא יכול להחליט לבד איך להביע את מה שרשמת.
בהצלחה!

 

[ביזנסטורי - אילה]

בדיוק!

כמו בכתיבת תסריט לסרט, זה תלוי אם אכפת לך באיזה סגנון החדר (לדוגמא אם זה חדר של משפחה עשירה מדורי דורות אז חשוב לך להדגיש שהריהוט בסגנון עתיק ומפואר, או שזו משפחה שהתעשרה בדור האחרון והכל אצלם מפואר אבל מודרני, מבינה?) אם לא אכפת לך אז בהחלט מספיקה האופציה השנייה.

אגב, גם כשאני כותבת את התסריט לעצמי, אני אף פעם לא כותבת 'יוסי מעקם את הפה באכזבה'. מפני שבתהליך האיור לפעמים יש לי רעיונות מקוריים יותר, איך להביע את הרגש הזה, אז למה שאחסום את היצירתיות שלי מההתחלה? אותו דבר, ועוד יותר מזה, אצל חלוקה בין כותב למאייר. הכותב כותב, המאייר הוא כמו השחקן, הוא יכול להחליט לבד איך להביע את מה שרשמת.
בהצלחה!

אז בעצם,
החלק העלילתי הוא של הסופר,
היצירתי - של הצייר.
הבנתי נכון?