נספח לאתגר שלב שני - תמונה בדיונית

[פרוגיוזרית]

@פרוגיוזרית הסיפור כתמיד יפהפה.
אפשר הסבר מהו החפץ?

זכוכית קמורה/קעורה, שהפכה למשקף, מונוקול, בגלגול לפני המצאת המשקפיים.
חשבתי שזה ברור

 

[Natan Galant]

זכוכית מגדלת, שהפכה למשקף, מונוקול, בגלגול לפני המצאת המשקפיים.
חשבתי שזה ברור

זה די ברור, חיכיתי לפאנץ' מהדהד יותר.. (הציפיות שלי היו גבוהות)

 

[פרוגיוזרית]

זה די ברור, חיכיתי לפאנץ' מהדהד יותר.. (הציפיות שלי היו גבוהות)

יש בזה משהו.
להעלות לאתגר של @משויטט קטע חסר פאנץ', זו סוג של התאבדות.

אולי אם יבוא לי רעיון, אבקש למחוק את הקטע הנוכחי ואעלה קטע אחר

 

[Natan Galant]

יש בזה משהו.
להעלות לאתגר של @משויטט קטע חסר פאנץ', זו סוג של התאבדות.

אולי אם יבוא לי רעיון, אבקש למחוק את הקטע הנוכחי ואעלה קטע אחר

אני סתם מביע את דעתי כתור עוד ניק, לא יותר.
חוסר הפאנץ' בלט לעיניי לא בגלל זהות פותח האשכול, אלא בגלל היסטוריה עמוסה בפאנצ'ים...

 

[אשר שרבר]

לטעמי הכתב והמכתב הציב רף גבוה,
וכך גם השאר בעקבותיו

אבל ניסיתי את כוחי הדל בכל זאת...

 

[עדיאל]

@פרוגיוזרית הסיפור כתמיד יפהפה.
אפשר הסבר מהו החפץ?

לא ברור שזו עניבה?

 

[קייקס]

הלל מוצלח מאד
אבל לא הבנתי מדוע נקרא שמו דינמיט?

כי זה בדיוק השם שקרא לו ממציאו אלפרד נובל.

 

[Tweenset]

האתגר הזה דיבר אלי!
סופסוף בלי הפרס המאיים של כתיבת האתגר הבא
יישר כח על ההברקה - היא נהדרת (לפחות בשבילי )
כמעט חשבתי שלא אשתתף מסיבות טכניות, אבל משהו השתנה והיו לי פתאום כמה דקות לכתוב, להעלות ואפילו ללחוץ על כפתור פרסם תגובה.

בהצלחה לכל הכותבים! סיפוריכם מעניינים מאד. האתגר הבא יהיה לערוך את ויקיפדיה מחדש

 

[ש. צ. וינמן]

@שריונה
מתוק מאוד!!
אהבתי במיוחד:
"כשעליתי שם על המשקל המחוגה נעצרה על הספרה חמישים. אחרי ארבעה סיבובים".

 

[שרלוט]

רציתי לכתוב על נושא אחר לגמרי.
ואז הבת שלי שואלת אותי : אולי נכין כדורי שוקולד?
והאמת, הדבר שהכי דוחה מבחינתי אלו הכדורים הללו.
אבל הרעיון נולד, ניקר וזהו.

 

[ש. צ. וינמן]

@סופי12
מקסים.
אבל חושש לצאת נקניק

 

[Rachel Greenstein]

@שריונה - מקסים! מתוק ושוקולדי
את מוכנה לקבל שדרוג למשפט אחד?
"אני חיה על כדורים..."

 

[מרשמלו]

@פרוגיוזרית,
כאזרח מן השורה יצאתי מבולבלת....
נראה לי שצריך לבוא עדכון.
מקסים!!!!

 

[מרשמלו]

@סופי12,
וואו, קצר וקולע!!
חמוווד!!

 

[שרלוט]

@שריונה - מקסים! מתוק ושוקולדי
את מוכנה לקבל שדרוג למשפט אחד?
"אני חיה על כדורים..."

לא רק מוכנה. שמחה אפילו
אבל עבר זמן העריכה אז לפחות יש לנו את זה בנספח.

 

[אשר שרבר]

@סופי12 @מוצרלה
ידעתי שהפריץ הפולני אשם
כל בצרות מתחילים מהם.

 

[סופי12]

@סופי12 @מוצרלה
ידעתי שהפריץ הפולני אשם
כל בצרות מתחילים מהם.

אני רק דוורית
זהירות. לא חוקי היום מה שכתבתם...

 

[תמר21]

אמאל'ה. איזה נס. ברגע האחרון נזכרתי שלא כותבים באתגר עצמו

אני מעלה בשם @מוצרלה :
העונש היה נורא מכל נורא.
ילדי האצילים נאלצו ללבוש מדי אסירים וחופש התנועה שלהם הוגבל לחצי יום. בשעות הבוקר הם נכלאו בין ארבע קירות, נאלצים להקשיב
לסטפנוס חמור הסבר.
סטפנוס לימד אותנו לטינית- קרוא וכתוב ומתמטיקה. היה לו סרגל שמיישר כל פוחח.
הוא היה כותב את ציונינו בקסת ומגיש לנו את הגליון כפסק דין.

אהבתי! איזה מקורי!!
אחרי שגמרתי לקרוא - קראתי את זה שוב, והתחלתי לצחוק בלי הפסקה...ה'מדי אסירים' והחופש ש'הוגבל בחצי יום' פשוט קיבל משמעות כל כך אחרת... חחח...
והתעודה...
יפה מאד!!

 

[תמר21]

אז ככה. הקדמה נרגשת לפעם הראשונה להשתתפות באתגר מסוג מכובד זה, לצד כותבות נעלות כל כך...
ניסיתי לצמצם, אבל מאז ימי הרצת העט על הדפים הענקי'ים של מחברת הבעה ועד היום - הרי שהצמצום הוא אחד הצדדים החלשים בהבעה שלי. סורי.
כי אני חושבת שאין תחליף לקישוטים האלו. אז קבלו באהבה את הענווה בה נכתבה המגילה שלי.

אשמח לתגובות! מסוקרנת עד העצם! וגם מהערות לא אירתע (רק לנקות קודם את הקוצים, בבקשה...)


ערב שבת קודש, בוקר.

"בטח!! אלא מה? מכיר עוד מומחה כמוני?"
המבט שלו השתנה. ממש התהפך לטובה.
אני ממשיך 'להכות על הברזל בעודו חם' ככה, מול העיני'ים שלו המשכתי לנקוש על העץ החצי מבוקע. שיעריך אותי. ככה לימד אותי אבא שלי שלמד מסבי שלמד מאביו שלמד מהנגר הכי מומחה בקורדובה. "אין יותר מרשים מזה ל"גרושים" (במלעיל) - החדשים שבאים אליך, שיראו שאתה לא מבזבז את הזמן בדיבורים. ורק אל תיפצע!" אבא נעץ בי את העין שלו שרואה, ונפנף באצבע האחת מבין הארבע שלו. הנהנתי מהר. בטח, אסור להיפצע! זה שורש עץ! - סליחה, סליחה - חוק ברזל!!
" אין עוד אחד בכל ספרד, שיש לו דברים מדהימים כמוני!" אני ממשיך, מסתכל עליו טוב טוב מבין החלקים של העץ שנעמדים לי בין העיני'ים, מחכים להמשך היצירה בהם, "ברוך ה' - אני היחיד שעובד בזה אחרי דורות של "עצ"בני'ים(צירה שווא קמץ)! מה אתה חושב?"
הוא השתכנע לחלוטין. אני רואה את אחרון ההיסוסים שלו בעין נמס כמו עץ קטן קטן בתוך נהר שוצף, ונרגעתי.
זהו, אחר כך רק הראיתי לו איפה להשאיר את השבר עץ שלו, והבטחתי לו שעוד שבוע זה י'הי'ה מוכן. בטח! אלא מה?
יופי. סוף סוף הוא הסתלק. מה הוא חושב לו, בא ביום שישי? אין לו שבת היום? מה הוא, גוי?
אני חיב להזדרז. רק משי'יף קצת ומיד מורח שכבת שרף. משעין בעדינות את השבר החדש קצת באלכסון מעל הדיקט הקבוע, ורץ להתארגן לשבת. גם על זה תודה לך. ה'!

***

יום שלישי בשבת, כעבור שבוע, אחה"צ.

אני שקוע בעבודה, ופתאום שומע את זה.
ממצמץ חזק חזק, מה זה. לא יכול להיות! למה היום, למה?
אני יודע שזה הוא, אני זוכר את הפרסות של הסוס שלו. בטח זה אדוארדו, הוותיק, שהכין אותן. בפרסות שאדוארדו מכין אי אפשר לטעות. את הנקישות שומעים גם ממרחק של שני יערות!
והוא בא! עכשיו! למה לא בעוד יומי'ים?
אני מסתכל מסביב, מחפש מהר מהר את השבר שלו. הדברים של אבא קופצים לי כמו עכשיו - "הגרושים - החדשים חי'יבים לחזור אליך, שומע? אל תיתן להם סיבות להתעכב!"
אני זוכר את זה כמו היום, באמת, ולא עובר על הדברים של אבא. הוא ידע איך לעבוד, וגם ה"זהביונים" - ככה אבא קרא לקונים החוזרים שלו, שכבר שילמו לו במטבעות של זהב מראש על כל העבודות שיעשה להם, מפסח ועד אדר של שנה הבאה (להבדיל מהגרושים, אלו החדשים שבהתחלה משלמים ב'גרושים' על העבודות כי הם לא מכירים עוד מספיק) - לא עזבו אותו, כמו שאף עץ לא יעזוב את היער שלו. אז אני מקשיב לו תמיד, וב"ה - גם לי יש "זהביונים". לא עוזבים אותי אף פעם, בן פורת יוסף, לא עוזבים אותי בשביל אף אחד, הכי זול שיקח! למה - אצלי הם יודעים, אני לא מפסיק לדאוג לעץ - - - אבל מה זה? למה אני לא מוצא לו את הקרש שהשאיר לי? איפה הוא יכול להיות?
נס שהפרסות שלו הולכות לפניו, למה אם לא - הוא הי'ה בא לפה ועוד היתי מחפש. חלילה וחס. תודה לך ה'!
הנה זה כאן. הקרש שהוא רצה להפוך למושב נוח, כמו שהוא ביקש.
אבל עוד לא גמרתי אותו. רק שיפתי ומרחתי אותו בחומר שהפקתי פה מהשרף כדי לחזק לו את הקרש. אפילו לא נגעתי בו מיום שישי עדי'ין.
מעני'ין - למה זה גבוה, אבל? האדמה ---
אוי לא. אני לא מאמין!
על מה שמתי את זה, על החתיכות האלו! עכשיו זה בטח נדבק בגלל השרף, מה עשיתי! שמתי את זה ולא שמתי לב שהאלכסון מונח על הקרשים שהסתובבו כאן. אני מתקרב עוד, ורואה שלא תמו צרותי כנראה - השרף הי'ה מרוח גם בצד של הקרש האלכסוני, ועכשיו הוא נדבק... ולא יוצא! לא רציתי שידבק לו מהאדמה, ועכשיו נדבק לו הדיקט הזה! לא יודע מה לעשות. פעם הבאה - אין להעיף עם הרגל! אני חיב קודם לפנות מקום, ורק אז למרוח מהשרף.
אני מנסה לפחות להזיז קצת את הקרש מהצד, מה שהצלחתי - עכשיו הקרש צמוד לו באלכסון, רק עם רווח קטן. דווקא זה יכול להיות נוח...
אבל מה אני עושה עכשיו עם הקרשים הקטנים בצדדים?
אני עובד מהר, כמו רוח שעפה מעל צמרת ולוקחת את כל הפירות העסיסי'ים ביחד איתה, ומדביק לו כמה קרשים מהצד השני, שיעמוד גבוה לפחות. אח"כ נראה מה לעשות עם הקרשים שדבוקים בצד.
אני הופך אותו. ועכשיו נראה לי שנוח לשבת על זה...
אני מנסה להזיז את הקרשים הדבוקים, ומצליח רק לדחוק אותם לצדדים, לא רוצה בכוח כדי שלא יהרס גם השיוף.
הנה הוא מגיע, עומד לי בפתח ומחכה שאביא לו את היצירה שלי.
אני מראה לו אותו,
ומסתכל עליו קצת בחשש.
הוא מסתכל על מה שיצא מהעץ שלו, גם כן בחשש. ואז הוא מסתכל עלי, ומלא הערכה עומדת לו בעיני'ים. ובא לי לצעוק - תודה, ה'!.
אני מציע לו לנסות לשבת, למה אני יודע שהשרף כבר התיבש ולא ידבק לכלום.
הוא יושב בנוח, אני רואה אותו משעין את הגב מעל הקרש שדבוק לו באלכסון ומניח את הידי'ים מעל הקרשים הקטנים שב"ה הספקתי להזיז לצדדים לפני שבא.
איזה נס שהוא הגיע היום ולא מחר...
אחרת, במקום כסא נוח עם מקום לידי'ים, הי'ה לו קרש בלי תקנה... תודה לך, ה'!
הוא מתלהב מהרעיון, ואני נושם לרווחה.
הוא מעביר לי כמה מטבעות זהב, ומבקש שאעשה לו עוד כמה כאלו, אחרי שיביא לי עוד מהקרשים שלו המיוחדים עם העומק שבאמצע.
אני מכניס את הזהב לכיס, ומרגיש שהכסא המיוחד שיצא לי בטעות מהלחץ של לפני שבת, הוא תחילה של רעיון חדש.
אין מה לומר, הטעויות הן, לפעמים, ההרצאות המשתלמות ביותר...
אז עוד לא ידעתי שזה יהפך לפופולרי וכולם יקנו ממני את הרעיון והבנים שלי יקראו לו כיסא נוח, אבל העיקר שיצא מזה רק טוב.

אני משכנע אותו שישאיר את הכסא עוד קצת, למה אני חיב גם לסדר את הדיקט, כי ממש לא התכוונתי שיהפך לכיסא פתאום... אבל אין מה לומר - ממש תודה לך ה'!

 

[תמר21]

אחחח... שריונה, א --- אוץ'!! את אומנית! התגלגלתי.
י'מצחיקה אחת.

הרעיון עם הלביאה מיוחד! רק אני זוכרת ששמעתי פעם, שחלב של בהמה לא טהורה לא מסוגל להפוך לגבינה. אשמח לשמוע על כך עוד כי אני לא בטוחה לגבי המקור של זה.
ותודה רבה על ההשראה!