אתגר נספח לאתגר - עוד נשוב לשם

Sara led

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
אתמול בלילה היה לי רעיון לאתגר, פשוט ישבתי וכתבתי מה שיצא
רק שחסר לי פאנצ’ עסיסי ותיקונים של קריאה שניה.
הבעיה שאין לי זמן ופניות לזה
מי שמעוניין מניחה כאן את המוצר הגולמי:



כרם שוכבת על רצפת הבטון בחיוך הזוהר שלה מבקשת סיפור לפני השינה.
אין לי כח לספר ולא לסרב, בקריצה אני מרמזת לסבתא וורה שתיקח את המושכות.
"את רוצה סיפור על הקיבוץ?" היא שואלת ומחייכת חיוך של מישהו ששאל שאלה מיותרת.
כרם עוצמת עיניים, נותנת לסבתא לקחת אותה חמישים שנה אחורה.
"הייתי ילדה בת שמונה..."
הסיפור הזה מוכר לי ואני יודעת כל מילה וכל שינוי טון.
מנסה לשקוע בעיתון שזורקים לנו כאן פעם בשנה, נחמד דווקא לשמוע מה קרה לפני שנה ולהתעדכן איך נראים השמים שמעולם לא ראיתי, מה הכוונה ציפורים וסתם לדעת שחוץ מהמקום בו נולדתי, גדלתי, התחתנתי וילדתי בת מהממת יש עוד סוגים של חיים.
"עוז" שמעתי את עצמי צווחת בהסטריה.
חמותי עצרה את הסיפור באמצע מילה, דבר שלא קרה לה בכל חמישים ושניים אלף הפעמים שספרה אותו, כרם הביטה בי במבט ערני, שונה לחלוטין מהעיניים העצומות של הדקה האחרונה, עוז הגיע מקצה החדר.
"תזהרי, את כמעט מעירה כאן את השומר"
הבטנו ביחד על חסאן שנחר בפינת החדר, סבא שלו לקח את סבתא וורה שהיתה בת 8 מקיבוץ בארי ואת סבתא שלי הי"ד מכרם שלום, את אבא שלו אני עוד זוכרת מעורפל לפני שנהרג בהפצצות, אנחנו לא אוהבים את הזמנים שהוא עצבני כשמעירים אותו מהשינה, בשאר הזמן הוא דווקא בסדר, לא ברור לנו מה הסיבה שהוא נמצא איתנו כאן, נראה לי שגם לו.
"עוז" הפעם אני לוחשת.
"כתוב כאן משהו על אמא שלך" הוא מעיף עלי מבט, את יודעת שזה עיתון מלפני שנה? כן?"
"ברור, אבל תקרא" דוחפת לו את העיתון.
"לאחר 49 שנה נמצאו שרידי עצמות של 2 נעדרים נוספים, עד כה התגלו זהותם של מרבית הנעדרים, התעלומה שטרם נפתרה לאחר כחמישים שנה, וורה גולדשטיין בת השמונה מבארי ואימה רחל גולדשטיין וניר יעקובי בן ה10 ואחותו מירב יעקובי בת ה14
לאחר חילוץ כל השבויים, הפצצת עזה תחתית וזיהוי כל הגופות נותרו 4 אנשים שלא נודע מה עלה בגורלם..."
הוא מביט בי המום, חלקי פאזל מתחילים להתחבר לנו במח.
"אמא" אני אומרת לוורה כשכרם נרדמת סוף סוף.
"ניסית פעם לצאת מפה‽"
"חלילה!" היא מזועזעת. " שלא תחלמי על זה בכלל"
"למה?" אני באמת רוצה לדעת, התיאורים שלה על השמש בחוץ, על האוויר שאני לא מצליחה לדמיין את משמעותו, על ציוץ ציפורים ואנשים עם כל מיני סוגי פרצופים ודעות, על מים בטעם אחר, בצבע שקוף שאפשר להשתמש בהם לעוד דברים חוץ מלשתות... כל הסיפורים שהיא מספרת תמיד בקול מלא ערגה.
"הוא יהרוג אותנו!" היא אומרת, פניה חרדות. מעיפה מבט מבועת לחסאן שהתעורר בנתיים.
"תשאירי לי לטפל בזה"
פתאום אני מרגישה הרגשה אחרת, משהו שמעולם לא היה בי, מזדחל בתוכי, מרגש אותי.
חירות שלא ידעתי אז לקרוא לה בשם.
"מתארגנים ליציאה" אני מכריזה, כרם, עוז, סבתא וורה וחסאן מביטים בי, מנסים להבין את הכוונות שלי.
איפה הייתי עד היום? האמת שהיה לי פה טוב, לא הכרתי עולם אחר, מה ששמעתי היה שייך לקטגוריית הדמינות, החלומות הלא אמיתיים.
"להתראות" נופפתי לחסאן שהביט עלינו מכושף. לא חושבת שמישהו הכין אותו למצב הזה, מאז שנולד הוא כאן, לצידנו.
הוא נופף לנו בחזרה, פניו מבולבלות.
ניגשתי לחריץ ממנו נזרק לנו פרוסות לחם ועיתונים ישנים בקביעות, חיפשתי משהו להרחיב להיתפס בו.
סולם חבלים מוזר נמשך אלי כשגיששתי.
כולם הביטו כשטיפסתי למעלה מושכת קורה מעץ ואור ענק מסנוור הפציע וגרם לכולנו תחושה של עיוורון.
כשהיינו בחוץ, נושמים לקירבנו את הטוב הזה שסבתא וורה קוראת לו אוויר, רואים מולינו מבנה שנכתב עליו: "בית כנסת אור חדש" ועשרות דמויות נכנסות ויוצאות בו
מביטה כמו בחלום לא אמיתי שהתגשם ובוכה דמעות של גאולה
 

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
כשהיינו בחוץ, נושמים לקירבנו את הטוב הזה שסבתא וורה קוראת לו אוויר, רואים מולינו מבנה שנכתב עליו: "בית כנסת אור חדש" ועשרות דמויות נכנסות ויוצאות בו
אז מי בעצם זורק את הלחם והעיתונים?
 

Sara led

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
היתה לי הרגשה בתחילת הקטע שהוא יגמר כמו "תשע לפנות בוקר" (מכירה? @Sara led )
לא מכירה
אז מי בעצם זורק את הלחם והעיתונים?
שאלה מעולה
כשכתבתי את זה היו לי כמה רעיונות שצריך לעבד אותם;)
1. נכד של החוטף שמשרת אצל אחת המשפחות היהודיות בעזה שעושה את מה שאבא שלו ציווה עליו בלי לחשוב יותר מידי (כמו חסאן, השומר)
2. התפרסמה בקרב יהודי עזה סגולה לפרנסה לא לזרוק לחם יבש אלא להניח אותו במקום מסויים ש'במקרה' זה הבור הנ"ל שהוא משמש גם לגניזה העירונית


סתם, לא באמת מצאתי לזה פיתרון, יש עוד המון שאלות...
 

מימיי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
אתמול בלילה היה לי רעיון לאתגר, פשוט ישבתי וכתבתי מה שיצא
רק שחסר לי פאנצ’ עסיסי ותיקונים של קריאה שניה.
הבעיה שאין לי זמן ופניות לזה
מי שמעוניין מניחה כאן את המוצר הגולמי:



כרם שוכבת על רצפת הבטון בחיוך הזוהר שלה מבקשת סיפור לפני השינה.
אין לי כח לספר ולא לסרב, בקריצה אני מרמזת לסבתא וורה שתיקח את המושכות.
"את רוצה סיפור על הקיבוץ?" היא שואלת ומחייכת חיוך של מישהו ששאל שאלה מיותרת.
כרם עוצמת עיניים, נותנת לסבתא לקחת אותה חמישים שנה אחורה.
"הייתי ילדה בת שמונה..."
הסיפור הזה מוכר לי ואני יודעת כל מילה וכל שינוי טון.
מנסה לשקוע בעיתון שזורקים לנו כאן פעם בשנה, נחמד דווקא לשמוע מה קרה לפני שנה ולהתעדכן איך נראים השמים שמעולם לא ראיתי, מה הכוונה ציפורים וסתם לדעת שחוץ מהמקום בו נולדתי, גדלתי, התחתנתי וילדתי בת מהממת יש עוד סוגים של חיים.
"עוז" שמעתי את עצמי צווחת בהסטריה.
חמותי עצרה את הסיפור באמצע מילה, דבר שלא קרה לה בכל חמישים ושניים אלף הפעמים שספרה אותו, כרם הביטה בי במבט ערני, שונה לחלוטין מהעיניים העצומות של הדקה האחרונה, עוז הגיע מקצה החדר.
"תזהרי, את כמעט מעירה כאן את השומר"
הבטנו ביחד על חסאן שנחר בפינת החדר, סבא שלו לקח את סבתא וורה שהיתה בת 8 מקיבוץ בארי ואת סבתא שלי הי"ד מכרם שלום, את אבא שלו אני עוד זוכרת מעורפל לפני שנהרג בהפצצות, אנחנו לא אוהבים את הזמנים שהוא עצבני כשמעירים אותו מהשינה, בשאר הזמן הוא דווקא בסדר, לא ברור לנו מה הסיבה שהוא נמצא איתנו כאן, נראה לי שגם לו.
"עוז" הפעם אני לוחשת.
"כתוב כאן משהו על אמא שלך" הוא מעיף עלי מבט, את יודעת שזה עיתון מלפני שנה? כן?"
"ברור, אבל תקרא" דוחפת לו את העיתון.
"לאחר 49 שנה נמצאו שרידי עצמות של 2 נעדרים נוספים, עד כה התגלו זהותם של מרבית הנעדרים, התעלומה שטרם נפתרה לאחר כחמישים שנה, וורה גולדשטיין בת השמונה מבארי ואימה רחל גולדשטיין וניר יעקובי בן ה10 ואחותו מירב יעקובי בת ה14
לאחר חילוץ כל השבויים, הפצצת עזה תחתית וזיהוי כל הגופות נותרו 4 אנשים שלא נודע מה עלה בגורלם..."
הוא מביט בי המום, חלקי פאזל מתחילים להתחבר לנו במח.
"אמא" אני אומרת לוורה כשכרם נרדמת סוף סוף.
"ניסית פעם לצאת מפה‽"
"חלילה!" היא מזועזעת. " שלא תחלמי על זה בכלל"
"למה?" אני באמת רוצה לדעת, התיאורים שלה על השמש בחוץ, על האוויר שאני לא מצליחה לדמיין את משמעותו, על ציוץ ציפורים ואנשים עם כל מיני סוגי פרצופים ודעות, על מים בטעם אחר, בצבע שקוף שאפשר להשתמש בהם לעוד דברים חוץ מלשתות... כל הסיפורים שהיא מספרת תמיד בקול מלא ערגה.
"הוא יהרוג אותנו!" היא אומרת, פניה חרדות. מעיפה מבט מבועת לחסאן שהתעורר בנתיים.
"תשאירי לי לטפל בזה"
פתאום אני מרגישה הרגשה אחרת, משהו שמעולם לא היה בי, מזדחל בתוכי, מרגש אותי.
חירות שלא ידעתי אז לקרוא לה בשם.
"מתארגנים ליציאה" אני מכריזה, כרם, עוז, סבתא וורה וחסאן מביטים בי, מנסים להבין את הכוונות שלי.
איפה הייתי עד היום? האמת שהיה לי פה טוב, לא הכרתי עולם אחר, מה ששמעתי היה שייך לקטגוריית הדמינות, החלומות הלא אמיתיים.
"להתראות" נופפתי לחסאן שהביט עלינו מכושף. לא חושבת שמישהו הכין אותו למצב הזה, מאז שנולד הוא כאן, לצידנו.
הוא נופף לנו בחזרה, פניו מבולבלות.
ניגשתי לחריץ ממנו נזרק לנו פרוסות לחם ועיתונים ישנים בקביעות, חיפשתי משהו להרחיב להיתפס בו.
סולם חבלים מוזר נמשך אלי כשגיששתי.
כולם הביטו כשטיפסתי למעלה מושכת קורה מעץ ואור ענק מסנוור הפציע וגרם לכולנו תחושה של עיוורון.
כשהיינו בחוץ, נושמים לקירבנו את הטוב הזה שסבתא וורה קוראת לו אוויר, רואים מולינו מבנה שנכתב עליו: "בית כנסת אור חדש" ועשרות דמויות נכנסות ויוצאות בו
מביטה כמו בחלום לא אמיתי שהתגשם ובוכה דמעות של גאולה
מהמם!!
למה שלא תעלי לאתגר?
(אני רק מקווה שלא תהיה כזאת מציאות, ושאין מצב בעולם שזה יקרה).


זה מבוסס על המשל הידוע - משפחה שנמצאת שנים בבור ולא יודעת שיש עולם בחוץ?
 

Sara led

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית

אין פאנץ'

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
ביידן (עומד מול עולם)
מכריז (לצד חיילינו)
"רצועת עזה בידינו"
סליחה, אבל עם כל הכבוד לביידן, מאד לא אהבתי.
רצועת עזה בידה של ישראל, לא בידיו של הגוי מאמריקה.
 

הודיה בן חיים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ביידן עומד מול עולם
למה לצרף אותו לרגע המרגש שלנו? הוא רק יהרוס...


אוקטובר 2025
לא נורא אם המטיילים לא ידעו איך נראה ערבי.
באוקטובר 25 אנשים עוד יזכרו איך נראה ערבי... [זה סך הכל עוד קצת יותר משנה].
מה גם שלא כל ערביי הארץ גרים בעזה...
 

-חיה-

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הסכם בין מדינת יהודה למדינת פלסטין. ----------------------------------------------------------------------------------------------- עמ' 1


הסכם הפסקת אש בין מדינת יהודה למדינת פלסטין, קביעת גבולות זמניים למדינת יהודה.


להלן פרטי ההסכם אשר נחתם בתאריך כ"ג ניסן תשפ"ו 10/4/2026 בז'נבה בהשתתפות נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ, נשיא פלסטין יחיא סינוואר, נשיא איראן מועמר חתאמי, ונשיא מדינת יהודה איתמר בן גביר.

להלן התחייבויות מדינת יהודה למדינת פלסטין:

1. מדינת יהודה תפסיק מיידית את התקפותיה על מדינת פלסטין,

2. על מדינת יהודה להכיר בהפסדה במלחמה, להצהיר שירושלים היא בירת המדינה הפלסטינית, ועזה בירת התרבות הפלסטינית.

3. מדינת יהודה תתמקד בשיקום עריה וכפריה, ותפסיק לבכות לעולם על החורבן שהיה.

4. אזרחי מדינת ישראל לשעבר המתגוררים כעת ביהודה לא יהיו זכאים לזכות השיבה לפלסטין.

5. מדינת יהודה תפצה את העם הפלסטיני על 75 שנות כיבוש ע"י העברת 10 מיליארד דולר מידי שנה לידי מדינת פלסטין.

6. בנוסף מחויבת מדינת יהודה לבניית הערים עזה ג'נין ורמאללה מחדש, ולהשיבם לידי הפלסטינים כשהם ראויות למגורים.

7. גבולות מדינת יהודה ייקבעו ע"י ועדה בינלאומית של האו"ם, שטח המדינה לא יעלה על 50 אחוז מהשטחים שהיו בידי ישראל בשנת 1948.

8. היישובים בית שמש ומודיעין עילית יישארו בכל מקרה ברשות מדינת יהודה.

9. צפון תל אביב תועבר למדינת פלסטין, דרום תל אביב תשמש כבירת מדינת יהודה.

10. הערים ביתר אלעד וחריש יועברו למדינת פלסטין.

11. צפון בני ברק תועבר למדינת פלסטין, דרום בני ברק תישאר בידי מדינת יהודה, גן וורשה יהיה אזור מפורז.

להלן התחייבויות מדינת פלסטין ליהודה:

1. מדינת פלסטין מתחייבת להפסיק להמשיך בכיבוש שטחים ממדינת יהודה (ישראל לשעבר) ותיתן ליהודים המתגוררים ביהודה לחיות בשלווה.

2. פלסטין מתחייבת בזאת לספק את כל צרכיה ההומניטריים של מדינת יהודה, ע"י הכנסת 400 משאיות של מזון תרופות דלק וציוד אלמנטרי מידי יום.

3. תאפשר גישה ליהודים לנמל תל אביב מידי ראש חודש, לצורך הכנסת סחורות וציוד למדינת יהודה.

4 . תכבד את כלל בתי העלמין היהודיים, ותשמור על כל קברי הצדיקם הנמצאים בשטחה.

5. כל הפליטים היהודיים המתגוררים בשטחה יקבלו יחס הולם, ויהיו זכאים לכלל ההטבות שאליהם זכאים תושבי פלסטין.

6. בחגי ישראל הנקראים שלושת הרגלים (פסח שבועות סוכות) תאפשר מדינת פלסטין לקיים עלייה לרגל לכותל המערבי ל2000 יהודים.

7. פלסטין תשחרר את 20 אלף חיילי צה"ל המוחזקים בעזה, ותעבירם לידי שלטונות ארה"ב כדי להעבירם לידי משפחותיהם המתגוררות כיום במחנות הפליטים בארה"ב.

8. פלסטין תשחרר מהכלא את בנימין נתניהו ובנימין גנץ, ותעביר אותם למדינת יהודה.

10. מרכזי השטיבלאך בירושלים וביתר יישארו בשליטת יהודה, מדינת פלסטין תאפשר ליהודים להיכנס מידי יום לשטיבלאך 'זכרון משה' בירושלים ו'דרכי איש' בביתר לתפילות במקום.


כל סכסוך בין הצדדים יובא לטיפול ועדה מיוחדת שתוקם באו"ם.


על החתום:
@רוצה טוב בוא נרצה ונייחל לטוב.
סורי ששמתי כועס, אני לא אוהבת לעשות את זה, אבל בשביל מה לכתוב כזה דבר נוראי??
 

-חיה-

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
ובלי קשר, האתגר מוגבל לקטע אחד שישפט, כמובן שמותר להוסיף לשם קטע ולבקש שישפטו אותו ולא את הקודם.
קטעים נוספים תמיד יכולים לעלות לנספח.
 

הודיה בן חיים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
@רוצה טוב בוא נרצה ונייחל לטוב.
סורי ששמתי כועס, אני לא אוהבת לעשות את זה, אבל בשביל מה לכתוב כזה דבר נוראי??
מצטרפת...
אוי ואבוי לנו אם זה יהיה סופה של המלחמה הזו.

[שימי לב שדונלד טראמפ כבר לא נשיא ארה"ב...]
 

רוצה טוב

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
@רוצה טוב בוא נרצה ונייחל לטוב.
סורי ששמתי כועס, אני לא אוהבת לעשות את זה, אבל בשביל מה לכתוב כזה דבר נוראי??
גם אני מאחל שזה לא יקרה, רוצה רק בטוב , רק אני מסתובב כל הזמן עם אנשים שבטוחים שרק צה"ל החזק ייכנס לעזה והכל יהיה טוב, ותנו לצה"ל לנצח, צריך לזכור שיש אלוקים ורק הוא נותן את הכח, וכפי שראינו ב7 לאוקטובר שהכל יכול לקרות גם זה יכול לקרות, ושום צבא לא ינצח אם אלוקים ירצה אחרת, ולכן עלינו להתפלל לאלוקים שיצילנו ולא לסמוך על כוחנו ועוצם ידינו.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  108  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה