נספח לאתגר סוף מרחשוון - סיפורי צדיקים בלי סופרלטיבים.

[מריומה~]

@יואל ארלנגר סיפורי צדיקים. או משהו יותר אותנטי?
הרי מה הבעיה לצטט ספורי חסידים בלי סוף?
איפה האתגר?

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

@יואל ארלנגר סיפורי צדיקים. או משהו יותר אותנטי?
הרי מה הבעיה לצטט ספורי חסידים בלי סוף?
איפה האתגר?

האתגר הוא לכתוב את זה טוב.

 

[אלישקף]

הקישור דלעיל תוקן. עמכם הסליחה

כן, ראיתי, עברתי עליו עכשיו.
אני חשבתי שהתכוונת לאשכול הזה.

 

[Natan Galant]

אתגר מעולה יואל.
אגב סופרלטיבים.
נזכרתי כמה נהניתי לקרוא את הספר "סודו של הרבי".
דווקא הספר ההוא חיזק אצלי מאוד את ההערצה לרבי זצ"ל. ודווקא בגלל העדר סופרלטיבים / תארי כבוד והדגשת האישיות הענקית שלו, כאישיות. בלי סופרלטיבים ושמאלצים נמלצים.

 

[צדיק סופית]

אח... (למה אין רגשון נאנח?)
האמת, כמו תמיד, נמצאת אי שם באמצע.
אמנם אין להגזים בתיאורים, אך מצד שני - אי אפשר להעלימם לגמרי.

הרי לא יעלה על הדעת שהאכילה של הבעל שם טוב, למשל, משתווה לאכילה של יהודי פשוט.
ולכן, כדי שלא ייווצר רושם מטעה, שומה עלינו להוסיף מעט סופרלטיבים, גם אם אין לנו מושג מה באמת היו כוונותיו של הצדיק בעת אכילת החמין.
אמור מעתה: "הרבי הושיט לפיו את הכף מעלת ההבל, ודומה היה בעיני החסידים כביכול נשרף המאכל בגרונו כאחד מן השרפים".

 

[מריומה~]

אח... (למה אין רגשון נאנח?)
האמת, כמו תמיד, נמצאת אי שם באמצע.
אמנם אין להגזים בתיאורים, אך מצד שני - אי אפשר להעלימם לגמרי.

הרי לא יעלה על הדעת שהאכילה של הבעל שם טוב, למשל, משתווה לאכילה של יהודי פשוט.
ולכן, כדי שלא ייווצר רושם מטעה, שומה עלינו להוסיף מעט סופרלטיבים, גם אם אין לנו מושג מה באמת היו כוונותיו של הצדיק בעת אכילת החמין.
אמור מעתה: "הרבי הושיט לפיו את הכף מעלת ההבל, ודומה היה בעיני החסידים כביכול נשרף המאכל בגרונו כאחד מן השרפים".

זה טוב. כי התיאור כאן על החסידים ולא על הצדיק

 

[פנינה ריימונד]

• • "שמש העמים" הינו סופרלטיב שבו נהגו להשתמש לתיאור דמותו של יוסיף סטלין.

ת'אמת, צרמה לי ההשוואה

 

[שרלוט]

עדיין לא הספקתי לקרוא את כל הסיפורים.
מרפרוף קל ראיתי שהרוב לא כתבו ממש על צדיקים ידועים
אלא סיפרו על עצמם.
נו, ועמך כולם צדיקים.

 

[עדיאל]

אח... (למה אין רגשון נאנח?)
האמת, כמו תמיד, נמצאת אי שם באמצע.
אמנם אין להגזים בתיאורים, אך מצד שני - אי אפשר להעלימם לגמרי.

הרי לא יעלה על הדעת שהאכילה של הבעל שם טוב, למשל, משתווה לאכילה של יהודי פשוט.
ולכן, כדי שלא ייווצר רושם מטעה, שומה עלינו להוסיף מעט סופרלטיבים, גם אם אין לנו מושג מה באמת היו כוונותיו של הצדיק בעת אכילת החמין.
אמור מעתה: "הרבי הושיט לפיו את הכף מעלת ההבל, ודומה היה בעיני החסידים כביכול נשרף המאכל בגרונו כאחד מן השרפים".

@צדיק סופית : בואך לשלום. דאגנו כבר.

 

[תפנית בעלילה]

עדיין לא הספקתי לקרוא את כל הסיפורים.
מרפרוף קל ראיתי שהרוב לא כתבו ממש על צדיקים ידועים
אלא סיפרו על עצמם.
נו, ועמך כולם צדיקים.

תקראי טוב. רובם כן כתבו על צדיקים ידועים.

 

[מטאלי]

עדיין לא הספקתי לקרוא את כל הסיפורים.
מרפרוף קל ראיתי שהרוב לא כתבו ממש על צדיקים ידועים
אלא סיפרו על עצמם.
נו, ועמך כולם צדיקים.

האולם היה אפוף עשן.
מוזיקה קולנית אימה לקרוע את עור התוף של הנוכחים, זו בדיוק הסיבה שהם שם.

אפקט הקורנס של טיטוס!

ההבדל היחיד שאצלו היה זה יתוש בראש, אצלם זוהי מפלצת בנשמה!

הצעירים היו בגילופין שוכחים מן היקום ונפתוליו, רגע של דממה סוערת בחיי סערת הדממה.

הוא עמד שם בצד.
הכי לא טבעי במקום הלא טבעי הזה, מוקף בנערים קוצניים כשושנה בין החוחים, ההסתברות אמרה שאם הוא נכנס לשם במאונך הרי שהוא יצא במאוזן, במקרה הטוב כמובן. במיוחד לאור הגיגיו היוצאים מן הלב היהודי הבוער שלו שקצת מזכיר לאותם ברנשים צעירים את המקום אותו ניסו לשכוח - את מיקומה של הנפש האלוקית.

להפתעת הכל, לא די שלא עוררה הופעתו תרעומת או אי אילו ידים להתנופף לעברו בצורה מאימת, אלא שטבעת הקוצניים סביבו גדלה בהערצה בלתי מוסתרת...

זה התחיל בגיחוך, נסיון לקרקס, המשיך בתדהמה, מעט רחמים, ומשם בתפנית חדה ומסחררת לרחמים על עצמם.
הם התמגנטו אליו בצורה כובשת, והוא השיב להם מנה אחת אפיים של טל תחייה!

הרב של הדיסקוטקים קראו לו תלמידיו, שאכן בתחילה הפכו לתלמידים דבר שלא עשו מאז נשלחו מבית הספר היסודי, ובהמשך לתלמידי חכמים היושבים ועוסקים בתורה ומגדלים דורות ישרים מבורכים!

כך הפך לו העמק המתועב והשפל -למגדל של תורה ועמקה של הלכה.

ויהי היום, ומן אנשי המקום ניגשים אל הרב הצעיר ובפיהם מידע נוראי.
לאחרונה התפתחה בעיר תופעה מדאיגה של בנות ישראל עניות וקשות יום הקושרות גורלם בבני עם הדומה לחמור ככל הנראה למען בצע כסף - פחות של אותן אומללות, הרבה יותר של השדכן!

הרב מברר את שם השדכן, ברנש בשם פנחס.
כל מכריו של האיש מתרים ברב הצעיר שכדאי הוא פנחס, להשמר ממנו אף בשעת הדחק, אולם הרב בשלו!

מאז הבין הרב שהבחור הינו דמות מפתח בפתרון הבעיה גמר אומר לסור אליו להוכיחו ולהכריחו לסור מזו הדרך.

ביום לא בהיר טיפס הרב במדרגות שיכונו של פנחס, מתפלל לבוראו שיצליח דרכו, השכן מלמטה באקט של יאוש מפטיר לעברו "הרב מוביל עצמו למוות" הוא לא מתרשם, ממשיך לטפס באותה החלטיות.

דפיקות בדלת, פנחס בכבודו ובעצמו בדלת נובח לעבר הרב - כן?

הרב- "שלום עליך, באתי לשתות איתך לחיים"...

פנחס- "מה"?

הרב- "למה אתה עושה את זה פנחס"?

עיניים מזרות אימה.

פנחס- "אני צריך כסףףף".

עיניים טובות.

הרב- "אין בעיה אני מסדר לך עבודה במפעל כאן בעיר".

צחוק אדיר.

פנחס - "הרב, לא הבנת... אף אחד לא נותן לי הוראות, אין מצב שאני קם בשבע בבוקר לעבודה"!

הרב- "פנחס מה אתה אוהב לעשות"?

נשיפת הקיטור האדירה שפנחס פולט לעבר הרב מבהירה את הקריטיות של המעמד.
שעון החול הולך ואוזל כמו גם חיי הרב הנדים כמטוטלת.

פנחס מתעלה מעל עצמו- "משאית"
הוא מפטיר- "אם תהיה לי משאית שלי שאוכל לעבוד בה כרצוני, אהיה מאושר!"

הרב מסתובב בפתאומיות, פנחס בוהה בו יורד במדרגות הצרות נעלם באפלולית.

הרב מגיע לביתו בירושלים, מוכר את הבית וכמה מטלטלין יקרים, וסר אל סוכנות המשאיות הקרובה.

אחרי שבועיים דפיקות בביתו של פנחס, פנחס בכבודו ובעצמו בפתח.

"אה שוב אתה הרב"?
"מה עכשיו"?

הרב מושיט את ידו, פנחס תוהה.

הרב אומר- "קח את המפתחות" פנחס מתבלבל.

"של המשאית" - מוסיף הרב בחיוך, פנחס עומד להתעלף...

הרב מסדר לו עבודה מכובדת בשינוע סחורות לשדה התעופה.
פנחס הנדהם עובר שינוי יסודי, נלחם בפשיעה בעיר, ועוזב את תפקידו כשדכן לא לפני שהוא דואג ליידע את לקוחותיו הפוטנציאלים לבלתי יהינו להתקרב אל אזור המגדלור - "מגדל העמק" שוב.

ומאז ועד היום פוחדים בני הדודים להתקרב אל המקום ונאלצים להתפשר ולישא מן הדומות לאתון.

לשאלת רבים, ולאור קביעתה של שריונה:

הסיפור שלי הוא על הרב גרוסמן שליט"א ממגדל העמק כפי ששמעתיו במו אזני מספר זאת, רוצים לשמוע זאת גם כן? הנה סרטון שלו מתוך אתר הידברות.
חשוב לי להדגיש שבסרטון נראות נשים (צנועות) היושבות בהרצאתו של הרב גרוסמן!
הייתי ממיר זאת ל - MP3 אם היה זה בעברית.

 

[אלישקף]

אמור מעתה: "הרבי הושיט לפיו את הכף מעלת ההבל, ודומה היה בעיני החסידים כביכול נשרף המאכל בגרונו כאחד מן השרפים".

זה שוב עניין של טעם.
אני כנראה הייתי סוגרת את העלון במשפט הזה.

 

[y&m]

אמור מעתה: "הרבי הושיט לפיו את הכף מעלת ההבל, ודומה היה בעיני החסידים כביכול נשרף המאכל בגרונו כאחד מן השרפים".

אני הייתי מדלגת על המשפט הזה אוטומטית.

אבל, כשקראתי פעם לא על המלאכים והשרפים, אלא תיאור ענייני על רבי ישראל מרוז'ין, גינוני המלכות שלו ותיאור אופן אכילתו (שלא היה רכון כלל לכיוון האוכל ועוד) זה הרשים אותי עשרת מונים.

 

[דוכסוסטוס]

יש לי רעיון נועז שיעצים את האנטי סופרלטיבים,
לכתוב את הסיפור בגוף ראשון ממבטו של הצדיק נשוא הסיפור.

אבל אולי יש כאן מימד של חוצפה, לכתוב כך.

 

[קדיתא]

@צדיק סופית, כתיבה יפה! אני רק תוהה מה יקרה כשיבקשו לכתוב עם סופרלטיבים

@עדיאל, למה בעצם אנחנו נרעשים מסיפור כזה עד כדי כך שהמלמד מחליף צבעים כשהוא שומע על הסיפור? וכי מה היה מתבקש? שהרבי שליט"א יראה ילד שרוצה לחצות את הכביש ובאוטם לבבו יחלוף מעל פניו ולא יעביר אותו? הציפייה שלנו מאדמורי"ם כל כך נמוכה?

 

[נריה מגן]

@צדיק סופית , מבחינתי אתה המנצח, ולא משנים הסופרלטיבים שכן היו או שלא. ע-נ-ק.

 

[תפנית בעלילה]

@מטאלי, כתיבה מאוד מיוחדת!

 

[צדיק סופית]

@צדיק סופית : בואך לשלום. דאגנו כבר.

חטפתי שטייגן בכוילל של הצדיקים (הסופיים) הנסתרים. בבין הסדרים אני קופץ לכאן...

@צדיק סופית, כתיבה יפה! אני רק תוהה מה יקרה כשיבקשו לכתוב עם סופרלטיבים

רוב תודות.
שוב אשוב לשוב על אותו העיקרון: לא תהא כהנת כפונדקית.
לא ייתכן לתאר צדיק יסוד עולם (סופרלטיב?) כאחד העם (לאו דווקא הציוני ההוא).

 

[תפנית בעלילה]

[QUOTE="קדיתא, post: 5180081, member: 3209
@עדיאל, למה בעצם אנחנו נרעשים מסיפור כזה עד כדי כך שהמלמד מחליף צבעים כשהוא שומע על הסיפור? וכי מה היה מתבקש? שהרבי שליט"א יראה ילד שרוצה לחצות את הכביש ובאוטם לבבו יחלוף מעל פניו ולא יעביר אותו? הציפייה שלנו מאדמורי"ם כל כך נמוכה?[/QUOTE]
זה מזכיר לי סיפור על איזה ילד שניסה לצלצל בפעמון של דלת כלשהי ולא הצליח. היה שם איזה רב (לא זוכרת על מי זה מסופר ) שעזר לו וצלצל בשבילו ואז הילד אמר לו- "איש בא נברח..."
ועכשיו ברצינות.. יש יופי בסיפורים על מעשים יומיומיים ולאו דווקא על "מופתים".

 

[מה הענינים]

@
[USER=7120]@עדיאל, למה בעצם אנחנו נרעשים מסיפור כזה עד כדי כך שהמלמד מחליף צבעים כשהוא שומע על הסיפור? וכי מה היה מתבקש? שהרבי שליט"א יראה ילד שרוצה לחצות את הכביש ובאוטם לבבו יחלוף מעל פניו ולא יעביר אותו? הציפייה שלנו מאדמורי"ם כל כך נמוכה?[/USER]

מסתבר שלא סתם הוזכר שמו של המשמש בסיפור...