~~~ נספח לאתגר חודש כסליו ~~~

[יוסף צבי]

נסיון

תמיד היא תכננה שסגנון חייה עוד ישתנה.

כשהיא הייתה בכיתה ז' היא חלמה שזה יקרה לקראת הסמינר. לאחר שהתחילה ללמוד בסמינר, אמרה לעצמה -בכיתה י"ג- "לקראת המסלולים היא תקח את עצמה לידיים".

בסוף היא החליטה שלקראת שידוכים היא סופית משתנה 'צריך שידוך טוב, לא?'. היא התארסה ללא שינוי. לקראת החתונה הרהרה עם עצמה שבטח עם בעלה המיועד היא בטוח תשתנה.

כשגם "תוכנית" זו לא יצאה לפועל, היא פשוט לא הבינה למה, אבל היא החליטה שזהו, לאחר נישואי ילדיה סופית היא משתנה.

רק מה, כמו תמיד היא חכתה שהחיים ישנו אותה, ולא שהיא תשנה את החיים.

כשהיא כבר שכבה על ערש דווי במחלקת הגריאטריה, ראתה יום אחד שמעל גבה עומד מלאך המוות וחרבו שלופה בידו, "רגע, רגע" פרצה זעקה מתחננת מליבה "חכה, עדיין לא מימשתי את התוכנית"
נשמתה פרחה, והפעם החיים באמת השתנו...

מה הנקודה כאן? להגיד שלעולם לא מאוחר? או הפוך?

 

[יוסף צבי]

אפשר לעמוד באשכול האחר, לצטט, ואז להעתיק את כל הציטוט (כולל התגים),
לפתוח תגובה באשכול הנוכחי ולהדביק.

תודה עכשיו הצלחתי

 

[lambrski]

מה הנקודה כאן? להגיד שלעולם לא מאוחר? או הפוך?

הנקודה כאן, היא שהחיים לא "משתנים באחת". את החיים "משנים באחת"... אם אנחנו לא נשנה את החיים - הם לא ישתנו...

 

[lambrski]

אגב,
חושבני שעיקר ההצבעות הינם על פי עוצמת הריגוש והנגיעה בנקודות רגישות, ולאו דווקא ע"פ איכות היצירה...
ואולי אני טועה.

האם זה לא מחטיא את המטרה?

 

[lambrski]

איזה רעיון...
אהבתי...

גמני אהבתי את המקוריות!!!

 

[עדיאל]

האם זה לא מחטיא את המטרה?

לא.
לגעת בלב - היא אחת ממטרותיה היותר חשובות של הסיפורת.

 

[lambrski]

לא.
לגעת בלב - היא אחת ממטרותיה היותר חשובות של הסיפורת.

ספר שעוסק בחוויה קשה של משפחה בת זמננו רח"ל, ויורד לרוזולוציות של רגש, בודאי יגע ללב יותר מאשר ספר שמתאר את חייו של הומלס מאוגנדה. האם זה אומר שהספר הראשון הינו בעל ערך ספרותי יותר מאשר השני?

אני לא מתייחס אל האתגר, אלא מנסה למצוא תשובה לשאלה תיאורטית... באתגר, מרבית הכותבים דוקא נוגעים בנושאים שמדברים אל הרגש...

 

[אשכולית]

ספר שעוסק בחוויה קשה של משפחה בת זמננו רח"ל, ויורד לרוזולוציות של רגש, בודאי יגע ללב יותר מאשר ספר שמתאר את חייו של הומלס מאוגנדה. האם זה אומר שהספר הראשון הינו בעל ערך ספרותי יותר מאשר השני?

אני לא מתייחס אל האתגר, אלא מנסה למצוא תשובה לשאלה תיאורטית... באתגר, מרבית הכותבים דוקא נוגעים בנושאים שמדברים אל הרגש...

לא בהכרח, לדעתי לפחות
יכול להיות שהספר הראשון ישתמש במניפולציות מלאכותיות כדי לעורר רגש, והתוצאה תהיה ספר מציצני/ רדוד/ קיטשי/ טעון רגשית עד מחנק.
ויתכן שההומלס מאוגנדה יהדהד בתוכנו רגשות ותובנות,והוא ישמש כתפאורת רקע לדרמה האמיתית שמתרחשת בלב, ויעורר המון עניין.

ייתכן שספר שייגע בלב יהיה רחוק מהגדרות סיפורת ''לפי הספר'', ומבחינה ספרותית יבשה הוא לא ייחשב ליצירת מופת. ועדיין אם הוא מביא עמו בשורה, לוקח את הקורא למסע ומעניק לקורא משהו , יש לו ערך.

ייתכנו גם ספרים שכתובים בשפה תקינה ומשובחת, מלוטשים לשונית וערוכים תחבירית בקפידה, משרטטים דמויות עגולות, כל הפרטים המוזכרים בהם ''נאמנים למקור'', ומבחינה ספרותית הם שופרא דשופרא, ועדיין לא ייגעו בלבבות.

למה?

כי הם שיעמום צרוף/ כי הם רוויי הטפה/ כי הם מציגים דמות בלתי מושגת/
כי הם כותבים על דברים שהנפש היפה סולדת מהם, וכו'.

אל תזרקו אבנים, זו רק דעתי...

 

[חישוקים]

אם יורשה לי, כקוראת, מרגיז אותי לקרוא ספר שעושה שימוש זול בסצנות טרגדיות מעוררות חלחלה כדי לשחק ברגשות הרחמים שלי.
ברור שאחרי ספר כזה, שמטלטל את הרגשות שלי בעוצמה (כל סופר ורמת הפנטזיה שנחה עליו בזמן הכתיבה )- אצא מטולטלת וסוערת, אולי אפילו דומעת.
זה אומר שהספר טוב?
לדעתי, ממש לא.
אין לי עכשיו דוגמא זמינה, אבל יש ספרים כאלו- יפים, נוגעים, מעבירי מסר, ומעוררים רגש באומנות אמיתית, לא בתמרוני רגשות זולים.

 

[חישוקים]

אשכולית,
הקדמת אותי עם תגובה מושלמת וברורה, כמו תמיד
אבל אני חושבת על זה:

ייתכן שספר שייגע בלב יהיה רחוק מהגדרות סיפורת ''לפי הספר'', ומבחינה ספרותית יבשה הוא לא ייחשב ליצירת מופת. ועדיין אם הוא מביא עמו בשורה, לוקח את הקורא למסע ומעניק לקורא משהו , יש לו ערך.
.

מכירה ספרים כאלו?
רוב הספרים ש'נוגעים בלב' כמו שכינו אותם כאן, והם רחוקים מלענות על כללי הכתיבה והסיפורת- יהיו בהכרח זולים וקיטשיים, לא?
אם אין כתיבה יפה ונכונה, בא טלטול הרגשות ומטשטש

 

[נוי]

אשכולית,
הקדמת אותי עם תגובה מושלמת וברורה, כמו תמיד
אבל אני חושבת על זה:



מכירה ספרים כאלו?
רוב הספרים ש'נוגעים בלב' כמו שכינו אותם כאן, והם רחוקים מלענות על כללי הכתיבה והסיפורת- יהיו בהכרח זולים וקיטשיים, לא?
אם אין כתיבה יפה ונכונה, בא טלטול הרגשות ומטשטש

אכן, ונראה לי שזה לא רק תלוי בכשרון כתיבה והתמקצעות, אלא גם עד כמה עשיר, חכם ורגיש עולמו הפנימי של הכותב.

 

[חישוקים]

אכן, ונראה לי שזה לא רק תלוי בכשרון כתיבה והתמקצעות, אלא גם עד כמה עשיר, חכם ורגיש עולמו הפנימי של הכותב.

אני חושבת שבזה זה תלוי בעיקר.
כשרון המשחק במילים ניתן לפעמים גם ליוצר רדוד ושטחי, והוא מהווה רק רכיב אחד במכלול הפרמטרים שמרכיבים יצירה משובחת. יש עוד רבים רבים אחרים.

 

[אשכולית]

מכירה ספרים כאלו?
רוב הספרים ש'נוגעים בלב' כמו שכינו אותם כאן, והם רחוקים מלענות על כללי הכתיבה והסיפורת- יהיו בהכרח זולים וקיטשיים, לא?
אם אין כתיבה יפה ונכונה, בא טלטול הרגשות ומטשטש

בוודאי שאת צודקת, חישוקים.

יצאתי מתוך נקודת הנחה שמדובר קודם כל בספר, ואחר כך התייחסתי למה שכתוב בו.
ספר- מספר סיפור.
והסיפור מוגש לקורא בצלחת של טקסט כתוב היטב, ועם סכו''ם של שפה תקינה והולמת.
זו דרישת הבייסיק, שאם לא כן, הוא לא ספר, בלעדי זה אי אפשר להגיש סיפור.

ואז ההתייחסות היא למה שמוגש- לאוכל ולתבלינים.
אם האוכל, קרי הסיפור, ערב לחיך (נוגע בלב) ומשביע הבטן (ממלא את הנפש),
אזי נסלח אם הוא לו יוגש בטמפרטורה המושלמת ובתיבול ההולם.
(קרי- עריכה לשונית וספרותית היתה מעניקה טאצ' מושלם, אך האוכל טוב, ערב ומועיל גם כך)

אבל אם הוגש לי צ'יטוס צלוי עם רצועות בשר ודובדבנים מעל, קרי-קיטשיות, רדידות ומניפולציות רגשיות, אזי לא תשנה לי כלום צורת ההגשה, העיצוב הדקורטיבי של המזון, קונסטרוקציית העריכה וכאילו תחושת הגורמה.

ודאי שעדיף אוכל טוב בתיבול ובהגשה מושלמים,
אבל עדיין הגשה מפוארת לא תועדף בעיניי על קציצות בשר משביעות וטעימות, שהוגשו בצלחת טיפה פשוטה.

 

[חישוקים]

הרעבת אותי לגמרי
איזה תיאור עסיסי...

 

[lambrski]

אם אנסה לסכם את מה שהבנתי, כולנו מסכימים שספר שאינו נוגע בלב - הינו בעל ערך מוגבל גם אם הוא כתוב ברמה ספרותית משובחת. השאלה שעדיין לא קיבלה מענה, הינה: האם יצירה שרמתה הספרותית נמוכה אולם היא נוגעת ללב - נחשבת ליצירה ספרותית בעלת ערך רק משום שהיא הצליחה לגעת ברגש!

זו שאלה שנוגעת לאתגר:

אם יהיה מי שיעלה לכאן את סיפורה של הכלה שהיתה אמורה להתחתן השבוע, אולם יום אחד חייה השתנו באחת כאשר חיות אדם רצחו את אביה בדם קר - סביר להניח שהסיפור יגע ברגש. ובכן, האם העובדה הזו כשלעצמה מספיקה בכדי לצלצל או לבחור בו - או שאולי הבחירה צריכה להיות על פי ערכה הספרותית של היצירה, ולא על פי מידת הענין הרגשי שמעורר הנושא שעליו הוא כתב?

אבל האתגר - הוא לא הנושא... כל אחד יצלצל כאוות נפשו... השאלה המשמעותית יותר, הינה כיצד אנו תופסים את המקצוע שלנו: האם המטרה שלנו הינה לגעת לאנשים ברגש - או ליצור יצירות בעלות ערך ספרותי?

מבחינה מסויימת, יש כאן שאלה של פרקטיקה - מול אמנות... את מה נעדיף?

 

[נוי]

אני חושבת שבזה זה תלוי בעיקר.
כשרון המשחק במילים ניתן לפעמים גם ליוצר רדוד ושטחי, והוא מהווה רק רכיב אחד במכלול הפרמטרים שמרכיבים יצירה משובחת. יש עוד רבים רבים אחרים.

תחכומי לשון ומשחקי מילים כשהם מגיעים במידה -כתבלין זהו בונוס נפלא ומעלה כתיבה משובחת עוד יותר. (שוב, לטעמי)
אתן דוגמה: חשבו על כתיבתה המדהימה של יעל רועי. בלי התחכומים? החוויה הייתה אחרת, סתמית הרבה יותר.

 

[חישוקים]

התכוונתי למשחק ברגשות דרך המילים .
(ברור שהתחכומים הם בונוס מקסים, ושוב- זו רק תוספת. זה וגם זה הם לא מה שיהפכו את הספר לטוב)

 

[בת חורין]

כל ספר שמצליח לנגוע בנו, גם משחק ברגשות שלנו.
השאלה היא בכמה כישרון מנוהל המשחק הזה,
ולאן בסוף הוא מוביל אותנו.

 

[שוירץ]

למה לא הבנתי על מה הילדה האומללה לחצה
והעולם התהפך?
משהו מוכן להסביר לי?

 

[סטודיו פלאש]

אנשים פה מסתוריים מאוד
אין זמן לשבור את הראש על חידונים..
קראתי במרוצה את החיבורים ואת חלקם לא הצלחתי להבין
וגם יש הרבה חיבורים מדכאים, זה עושה לנו קווט'צים בלב, תרחמו עלינו..
מפעל הפיס ואריאלה, נהניתי..