הנושאים החמים
הנושאים החמים
תרשה לי לחלוק עליך לכל אורך הדרך!
לסיכומו של עניין:
נראה לי מתוך עניות דעתי העשירה, שכל האשכול הזה לא מדוייק, ואף מיותר ומזיק על ידי רוח היאוש שהוא עלול להנחיל לחברים כאן, לדעתי פשוט המשיכו לכתוב, התמקצעו, והכי חשוב תהנו מכתיבתכם ונצלו את העובדה שאינכם צריכים להגיש הערב סיפור בן שלושת אלפי מילה לעורך העיתון הנודניק ששם עליכם עין לאחרונה...
בהצלחה!
- קודם לכל אין באמת הגדרה ברורה למה שנקרא ז'אנר, אי אפשר להגדיר את הדבר הזה, אין כללים חד משמעיים לז'אנר, ולא כל יצירה מאופיינת כסוגה ספציפית באופן חד משמעי, גם אם ישנה קבוצה של חוקרים מטורללים למדעי הרוח שחוקרים זאת והפכו את זה לנשוא מחקרם, אין בכך כלום!
- יש לעשות הבדלה בין סוגה [ז'אנר בלע"ז] לסגנון. סוגה היא צורת כתיבה בעלת כללים וחוקים ברורים [שיתכן שאינם מחייבים באופן טוטאלי אך הם קיימים], סגנון לעומת זאת הוא צורת ביטוי,סגנון כתיבה, מבנה עלילה, ושאר פרטים טכניים שמהווים למעשה את ה ד.נ.א. של הסופר, לכל סופר ד.נ.א. משלו, יש שמזכירים האחד את השני, ויש שונים בתכלית, ממש כמו פרצופיהם של אנשים.
- ישנם המון סופרים בעלי עט מוכשרים ביותר שנידונו לכישלון לא משום שהם לא הצליחו לייצר ז'אנר חדש אלא מסיבה פשוטה: אתה מוכרח להיות יחודי מאד! אם אכתוב כמו מוישה גוטמן שהזכירו אף אחד לא יקרא אותי אלא ימשיך לקרוא את גוטמן נכון? אם אהבתי את הסגנון של משה גוטמן עלי להשתמש בסגנונו אבל עם ה ד.נ.א. שלי, אחרת אנשים יעדיפו את המקור, קרי - מוישה גוטמן!
- הדרך לעשות זאת היא להתעלם מכל הקשקושים אודות ז'אנרים כאלה ואחרים ומכל מה שיפי הנפש מהאקדמיה מבלבלים במוח במחילה מכבודם, וכי מה אכפת לנו כיצד החוקר ההוזה מהאקדמיה יקרא ליצירה שלנו? פשוט יש להתחבר לסגנון שלך וליחד אותו משאר בעלי סגנון זהה!
לסיכומו של עניין:
נראה לי מתוך עניות דעתי העשירה, שכל האשכול הזה לא מדוייק, ואף מיותר ומזיק על ידי רוח היאוש שהוא עלול להנחיל לחברים כאן, לדעתי פשוט המשיכו לכתוב, התמקצעו, והכי חשוב תהנו מכתיבתכם ונצלו את העובדה שאינכם צריכים להגיש הערב סיפור בן שלושת אלפי מילה לעורך העיתון הנודניק ששם עליכם עין לאחרונה...
בהצלחה!
