אתגר נספח לאתגר - הרוב קובע

-חיה- · 18/7/22

נכתב ע"י מיהי:
מה שנכון....
פעם הבאה תזהירי מראש

היתה אזהרה ופספסתי אותה:

נכתב ע"י רחל רבין:
"ידי נשים רחמניּות בשלו ילדיהן"

Chaya Lea · 18/7/22

נכתב ע"י רחל רבין:
אל תתנו לי לייק, פשוט שבו רגע ותצפו לגאולה, והלוואי שהיא תבוא. עכשיו.

אאוצ'
אי אפשר לתת לייק רגיל לכזה קטע...
אין לייק של אימוג'י מזיל דמעה או נחרד אז מה אפשר לעשות?

אתיס · 19/7/22

סליחה.
כתיבה נחמדת.
אבל אני כמעט לחצתי 'דיווח על תוכן שלילי'
לא לעיניין בעיני בכלל.
וגם לא מרגיש לי נכון, שזו הדרך להרגיש את אווירת הימים.
אולי אני טועה?

ifatrosh · 19/7/22

נכתב ע"י רחל רבין:
חיכיתי עד אחרי י"ז בתמוז, כדי שבין המצרים כבר יסגור על הקטע שלי.
אני יודעת שהוא מזעזע, כתבתי אותו כשהייתי צעירה ופונדמליסטית יותר בכתיבה שלי ובכל אופן לא מסוגלת למחוק אותו.
הוא נכתב על בסיס פסוק באיכה, ואני חושבת שאנחנו כן צריכים לנסות להכנס לאווירת החורבן כדי לזכות לשמחת הגאולה.

"ידי נשים רחמניּות בשלו ילדיהן". (איכה. ד' י'.)

הריח המוכר, הישן והטוב הציף את חדר המדרגות בגלים עליזים. מלכיאל בלע את רוקו בקושי והמשיך לשרך את רגליו במעלה. בכיס החליפה היה אוצר יקר, תפוח קטן שהצליח להשיג לאחר וויכוח ארוך ומיגע, התפוח היה אמור להיות מחולק לשנים עשר ילדיו, ולאשתו. אשתו הצדקת והמסכנה. כמה זמן עבר מהימים ההם, שבהם היתה רעייתו אישה טובת מראה, הימים שבהם נסתה דיאטה אחר דיאטה וניסיונות נפל לשמור על גזרתה, והיום, היום מקדמת את פניו אישה צנומה עד להחריד, רעבה בדיוק כמוהו, ומשתדלת שלא לרטון. וילדיו.. אהה, שנים עשר ילדים לו, למלכיאל, כמספר שבטי קה. והגדול, בכורו, מלכישוע, שוכב על מיטתו, מחרחר, פניו, היפות והעגולות, שתמיד קרנו בחכמת ילדי ירושלים, כחושות עכשיו. אבל משפחתו היא אחת הבודדות שנותרה שלמה. אב, אם, ושנים עשר ילדים. כמספר שבטי קה. אבל הריח הזה... כמה זמן חלף מאז שרר בחדר המדרגות הזה ריח בשר, שנה? שנה וחצי? בשבילו היו אלה יובלות. כל יום נצח. למי מהשכנים יש בשר, ואיך? בשר יקר יותר מזהב, אפילו התמיד כבר לא עולה על המזבח. הוא נאנח. אנחות היו המנגינה הכי מוכרת לירושלים העיר בתקופה האחרונה. לאנשים כבר אין כוח לבכות. וגם דמעות אין. אפילו הילדים היו בוכים בלא דמעות. הריח כבש אותו. ממלא כל תא בגופו ומציף את מוחו במעגלים, בשר. בשר טרי. ריח של בשר ממלא את המדרגות. איך זה? פלא שלא מהעולם הזה. למי מהשכנים יש בשר, ואיך? ברכיו פקו. ריר עלה בפיו. בשר. הוא פתח את הדלת, והריח הציף אותו כמו צונאמי. נכנס הביתה. "שלום" הוא אמר, בקושי מצליח לנסח את שאלתו במילים. "איך יש לך בשר?" היא לא ענתה. "רינה"? הוא שואל. חרד. "רינה." הוא כמעט צועק. "ר-י-נ-ה." היא לא מסתובבת מהכיריים. מניחה את הכף על השיש. מנגבת את ידיה בסינר המשובץ. "ילדים," היא קוראת להם, "בואו לאכול". והם לא באים. הוא עובר בין החדרים, זה שוכב כאן, וההוא מחרחר שם. הילדים שלו, הוא סופר אותם. לא יודע ממה הוא חרד. יודע שיש מה לפחד. ולא מבין איך זה אפשרי לחרוד מכזה דבר, זו רינה, אשתו, רינה, שכבר בבירורים אמרו עליה שהיא רחמנית. "רחמנית מידי," הגדירה את עצמה בפגישות ביניהם, "לא נראה לי שאני אהיה מסוגלת, נניח, לנעוץ מחט בילד כדי לחסנו," "אז טוב שאת לא אחות." הוא ענה לה אז, מבודח, אבל עכשיו היא בוחשת בסיר ושותקת, והוא סופר את הילדים, ודניאל חסר. ואשתו לא הסתובבה אליו מן הכיריים. אמרה לו שלום ולא הביטה בעיניו. אלוקים. איך אמר לו שוורץ, בכולל, "כנראה לכן נאמר "כרחמי אב על בנים." אשתי אפילו לא ישבה שבעה, ואין לי דרך לשמור על הילדים שנותרו לי. איפה אני אשים אותם?! אצל השכנה?!" אז הוא הנהן בראשו, משתתף בצער, אבל יש הבדל כביר בין להשתתף לבין לחוות. כנראה. "רינה, איפה דניאל?" הוא שואל. עדיין, עדיין מקווה לשמוע – "אה, הוא הלך לנסות להשיג קליפות תמרים לארוחת צהריים," "הלך ללמוד משהו," עדיין מקווה. אבל אשתו, רעייתו שלו, רק מנידה ראשה בשתיקה לכוון הסיר הגדול שניצב על הלהבות, ובעיניה הוא לא רואה נצוץ של אי – שפיות כפי שחשב, אלא בערה של רעב. רעב אינסופי. והיא נעמדת ליד הסיר, שולה חתיכות בשר ואוכלת. בלי להגיש לשולחן, בלי צלחת, מזלג או סכין, בלי להגיש לו קודם כפי שהיתה עושה בימים הטובים ההם. רק אוכלת. אוכלת את – דניאל - שלהם. הוא יודע שהוא צריך להתאבל על דניאל אבל הוא רק מרגיש איך רחמיו הומים על אשתו. רינה המסכנה שנפלה חלל בפני הרעב. הרעב הנורא. היא הסתובבה מהסיר. לועסת עדיין. תוך כדי אכילה היא הגישה לו צלחת, ונתח בשר. בחלחלה הוא זיהה זרוע. ואצבעות. הוא משך לה כיסא, שבי. אמר. היא התיישבה. שוכחת את הילדים שלא הגיעו לאכול. אהה, עברו הימים שבהם היתה דורשת מכולם לבוא למטבח לאכול. עברו הימים שבהם היתה כועסת על מי שהשאיר בצלחת. עברו. הילדים לא מגיעים לאכול?! שלא יגיעו. "את לא באמת חושבת, רינה, שאני אנעץ מזלג, ואוכל, את.. את הילד שלי, נכון?" הוא שאל אותה. מנסה להכניס לתודעתה את משמעות המעשה. כנראה שהוא לא הצליח כי היא רק נגשה אל הסיר ואכלה בבולמוס חתיכה נוספת. הוא זרק את המזלג לארץ בתסכול. נותן לצליל המתכתי להביע את כל רגשותיו. הוא נעמד. ניגש אליה. "הסתכלי אלי." הוא אמר. "את יודעת שאני יכול להיות עכשיו גואל הדם של הבן הקטן שלי..." הוא לא גמר את המשפט, והוא, בבת אחת, הבין שלא יעזור להוציא ממנה הבטחה שלא תעשה זאת בשנית, כי היא, פשוט לא שולטת בעצמה. ודניאל שלו... בבת אחת הוא הבין שיותר לא ישמע את בנו קורא אליו –"אבי," יותר לא יעיר אותו בבוקר לקום לעבודת הבורא או יזרזו לרוץ להביא לכהן את המעשרות. דניאל. החיוך הפקחי, הקונדסי משהו. עכשיו הוא צריך לשבת שבעה, וגם היא, בעצם. סעודת אבלים הם כבר אכלו. הוא התיישב על הארץ, קרע את בגדיו, והיא בלי מילים התיישבה על ידו. אם שכולה, ורוצחת, גם כן. ירושלים כולה הפכה לעיר מקלט אחת גדולה, אבל מקלט לא היה בה. לא.

אל תתנו לי לייק, פשוט שבו רגע ותצפו לגאולה, והלוואי שהיא תבוא. עכשיו.

מזעזע.

כדאי לחלק לפסקאות.

ועוד, סיפור על מקרה שקרה בזמן החורבן, צריך להתאים לתקופה מבחינת אופי החיים, או שזה בתקופת השואה?
רצוי לבדוק במקורות איך קרה ומה היה אז.
אני מבינה שזהו ניסיון לקרב את הפסוק ללב, ובכל זאת.

פרוגמטי · 19/7/22

נכתב ע"י מירער:
הערות לסקר האימוג'ים:

אחינו המרוקאים, הכל נכתב בהומור, אין מה להיפגע. אם בכל אופן, נעלבתם, תוכלו לשגר לי פנים כועסות, זה משרת גם את הסקר.

אלה שקראו ונהנו, ורצים כעת להודות ב'שכוייח' או 'חחח', אך נמנעים מפני החשד, והחשש שמא אישיות, כמנהל הת"ת האזורי, מסתובבת כאן. תוכלו להגיב בניק השני שלכם, לא יזהו.

ושוב למצביעי ש"ס, שרוצים להשתתף, אך חוששים להיות כאילו עובדי ע"ז. תוכלו להצביע ל'אגודגל' לכתחילה. יש הסכם עודפים.

אני מתחייב להגיע הכי קרוב לתוצאות האמת. ולא להקים אתגר פריטטי עם לפיד ועבאס. אני מתחייב גם להפר את ההבטחה. ולכן אין לכם סיבה להצביע באמת, העיקר שתצביעו.

אשמח לביקורת.

אהבתי את הקטע באתגר!

מירער · 20/7/22

נכתב ע"י פרוגמטי:
אהבתי את הקטע באתגר!

שכוייח.

@הנף מקלדת , אם מלייקים למלייקים, יש שיעבודא דר"נ?
למה שלא תממש בעצמך את זכותך הדמוקרטית?

שועל ספרות. · 20/7/22

נכתב ע"י מירער:
שכוייח.

אתה......

נכתב ע"י מירער:
שכוייח.
העיגול הירוק, כעצי היער. אם אתם שייכים ל'עץ' ולא תטלו חלק עם אחיכם במערכה, שיערב לכם. יישר כח, ששיברתם.

Talya kadosh · 20/7/22

אוי, הייתי צריכה אזהרה לפני.
זה, קשוח מדי.
לא נכנסת לוויכוח אם זה נכון או לא.
אבל לא יודעת איך הצלחתי לסיים לקרוא, אולי קיוותי שבכל זאת יהיה לזה סיום קצת אחר.

איש חדש · 21/7/22

נכתב ע"י ניהול קהילת כתיבה:
מחילה, לא ברור לי העניין.

אם היה כאן אתגר כלשהו ורק צורת השיפוט שלו הייתה נקבעת בהכרעת הרוב - מילא.
אבל מה האתגר כאן בעצם? גורנישט.

אמת, דרישות האתגר מעלה קצת תהיות.

אבל מצפייה במספר אתגרים, (בזמן המועט שאני כאן) נראה שבהרבה מהאתגרים, חופש הכתיבה מוגבל, ע"י מעלה האתגר, בכללים מנחים מאוד ובדרישה לתוצאה ספציפית.
כך שיש באתגר הפראי הזה "תשובת המשקל" מסוימת.

בובה בובה · 21/7/22

לא הגיע הזמן כבר לסגירת האתגר ושיפוט?
אני סקרנית לגבי הפרמטרים

שועל ספרות. · 21/7/22

נכתב ע"י בובה בובה:
לא הגיע הזמן כבר לסגירת האתגר ושיפוט?
אני סקרנית לגבי הפרמטרים

נכתב ע"י מם:
גם האתגר, כשמו כן הוא. לשבועיים בלבד. 336 שעות, ומקסימום עד לסיום אותו יום, 23:59.

שועל ספרות. · 25/7/22

מתי הנעילה?

מירער · 25/7/22

נכתב ע"י רודיום:
מתי הנעילה?

שעות ספורות לסגירת הקלפיות. אחוזי ההצבעה וכו'
געוואלד

שועל ספרות. · 25/7/22

נכתב ע"י מירער:
שעות ספורות לסגירת הקלפיות. אחוזי ההצבעה וכו'
געוואלד

אימא שלי כוססת ציפורניים

מירער · 25/7/22

תראה מה זה כל קול קובע.
מתוך 61 שהשתתפו במדגם. 2 ענו שכוייח. בעוד שאחוז החסימה ע"פ החוק עומד על 3.25 אחוזים, וזה שווה ל1.9825 מתוך 61, כלומר עברו את אחוז החסימה.
העניין הוא, שהיה פה ניק אחד שחזר בו מהצבעתו, ויחד איתו היה יכול להיות היום 62 הצבעות, כלו' אחוז החסימה יכל לעמוד על 2.015 אימוג'ים. וזה אומר שמפלגת 'שכוייח' היתה נשארת בחוץ....