[ואילו ידענו מה נעשה בדינו, ואילו הגיעו לידינו פרטים על שאר קורות חייו, כמה טוב היה לרשום על כך טור באתגר האור והחושך.]
הסוף היה עצוב לכל הצדדים. הניתוח הסתבך ואחרי שבוע שבו לחם משה בנדר על חייו בגבורה, השיב את נשמתו למגינת לב. במהלך אותו שבוע התבזבז כל הסכום שבמעטפה של הנהגים על מוניות לבית החולים, כמובן שלא נשארו טיפים לקברנים.
היה לדוד איצ'ה שבוע שלם להכין הספד וההלוויה נגמרה בשתיים וחצי בלילה, מותירה אחריה אבלים עייפים, מצוננים ורעבים. בתשע בבוקר התעוררו כולם מדפיקותיהם התובעניות של חלוצי המנחמים.
סיפור לא נעים בהחלט קרה עם שיפמן מהגמ"ח של זק"א. 'אבא שלכם שיהיה בריא לפני כל כביש שהיה עובר, היה מבקש שאשמור לכם כיסאות. סופו של דבר לקחו מאיזה גמ"ח לא חוקי במאה שערים ללא צ'ק פיקדון.
אבל הכי נורא היה מה שהתרחש שנה לאחר מכן עם האולם של השטיבלאך. כפי שכולכם יודעים אין שם תאריכים פנויים לחצי שנה קדימה. התאריך שנתפס הפך ללא רלוונטי עקב התמשכות תהליך הפטירה. אלא שהפרט הזה התברר רק בצהרי סיום הש"ס המיועד.
למעשה, פיני האח המודרני עלה אצל מנחם טוקר ותוך שעה נמצא אולם בחינם, סידורי פרחים ומגש פירות, שיירת זמרים אורחים, תספורת לכל המשפחה מתנת שמשון הספר ומכשיר ווייז של הדרן.
היה זה דוד איצ'ה שגדע את הקמפיין המצליח ומיאן להשתתף באירוע שישודר ברדיו.