נספח לאתגר דו שבועי - קצת תיבול לא יזיק!

הוריקן · 21/7/20

הנה הנספח
בהצלחה רבה לכולם!!!

בחזרה לאתגר

stars · 21/7/20

רעיון מקורי לאתגר!

רוחי בלבוחי · 21/7/20

אתגר מאתגר, ממלא באנדרנלין מיוחד שלוקח אחורה לשנים של הצמות והסרטים הוורודים....
תודה!!

המלמד מבני ברק · 21/7/20

רעיון מדהים...

7שבע7 · 21/7/20

רעיון מקסים! וגם הניסוח של האתגר נהדר...
פעם עשיתי אתגר כזה, דומה אבל שונה: לקחתי סיפור ילדים ידוע, וכתבתי על בסיס המוטיבים שבו סיפור חדש. (לא כל-כך עסיסי... יותר נוגה...)
האם דבר כזה יתאים גם לכאן?

הנף מקלדת · 21/7/20

רעיון נהדר, מעולה למצטרפים חדשים.

האם הכוונה להרוס את הטשולנ'ט עם הרבה פלפל או להשאיר את הטעם המקורי?

דהיינו האם זה צריך להיות מותאם לילדים, או להתפרע? לשבש את הסיפור המקורי, להפר את תמימותו, באופן שהילדים יירדמו והמבוגרים יישארו ערים עד השעות הקטנות עם הסיפור הזה ביד?

stars · 21/7/20

נכתב ע"י הנף מקלדת:
רעיון נהדר, מעולה למצטרפים חדשים.

האם הכוונה להרוס את הטשולנ'ט עם הרבה פלפל או להשאיר את הטעם המקורי?

דהיינו האם זה צריך להיות מותאם לילדים, או להתפרע? לשבש את הסיפור המקורי, להפר את תמימותו, באופן שהילדים יירדמו והמבוגרים יישארו ערים עד השעות הקטנות עם הסיפור הזה ביד?

מצטרף לשאלה ומוסיף:

נכתב ע"י הוריקן:
כדי שגם אנחנו נהנה כשנקרא לילדים סיפורים.

האם זה אומר שהסיפור צריך להיות מותאם לילדים?
(תכל'ס מאתגר יותר אם צריך)

stars · 21/7/20

שאלה נוספת:
מכיון שמדובר בסיפורי ילדים קיימים, יתכן שיהיו שניים (או אף יותר) שיכתבו את אותו סיפור, אם-כי מן הסתם בתיבול שונה.
מה הדין?

הנף מקלדת · 21/7/20

נכתב ע"י ב.א.:
שאלה נוספת:
מכיון שמדובר בסיפורי ילדים קיימים, יתכן שיהיו שניים (או אף יותר) שיכתבו את אותו סיפור, אם-כי מן הסתם בתיבול שונה.
מה הדין?

כמו טשולנ'ט טוב, כל עקרת בית ששלה הכי מיוחד וכל עדה בטוחה ששלה הוא האמיתי.
וכולם צודקים. כי הכל תלוי בתיבול.

הוריקן · 21/7/20

נכתב ע"י 7שבע7:
רעיון מקסים! וגם הניסוח של האתגר נהדר...
פעם עשיתי אתגר כזה, דומה אבל שונה: לקחתי סיפור ילדים ידוע, וכתבתי על בסיס המוטיבים שבו סיפור חדש. (לא כל-כך עסיסי... יותר נוגה...)
האם דבר כזה יתאים גם לכאן?

אני רוצה שכל אחד יקח אותו לכיוון שלו.
פחות כללים יותר חיבור אישי לקטע.
אם זה מה שמתאים לך אז את זה.

הוריקן · 21/7/20

נכתב ע"י הנף מקלדת:
רעיון נהדר, מעולה למצטרפים חדשים.

האם הכוונה להרוס את הטשולנ'ט עם הרבה פלפל או להשאיר את הטעם המקורי?

דהיינו האם זה צריך להיות מותאם לילדים, או להתפרע? לשבש את הסיפור המקורי, להפר את תמימותו, באופן שהילדים יירדמו והמבוגרים יישארו ערים עד השעות הקטנות עם הסיפור הזה ביד?

תודה.
כמו שכתבתי קודם, כל אחד והתיבול שלו.
בהצלחה!

הוריקן · 21/7/20

נכתב ע"י ב.א.:
שאלה נוספת:
מכיון שמדובר בסיפורי ילדים קיימים, יתכן שיהיו שניים (או אף יותר) שיכתבו את אותו סיפור, אם-כי מן הסתם בתיבול שונה.
מה הדין?

אני אטעם, מה שיהיה הכי טעים מסתבר שיקבל מקום יותר גבוה.

הוריקן · 21/7/20

נכתב ע"י המלמד מבני ברק:
רעיון מדהים...

תודה רבה לכולם!

עטרה ד · 21/7/20

רעיון מעולה, תודה רבה!
הערה קטנה- לעניות דעתי הכותרת אמורה להיות: אתגר דו חודשי, ולא דו שבועי (דו שבועי משתמע כמו פעמיים בשבוע, צודקת?)

stars · 21/7/20

נכתב ע"י עטרה ד:
הערה קטנה- לעניות דעתי הכותרת אמורה להיות: אתגר דו חודשי, ולא דו שבועי (דו שבועי משתמע כמו פעמיים בשבוע, צודקת?)

השפה העברית - דו-שבועי

www.safa-ivrit.org

מה זה דו שבועי - מילון עברי עברי - מילוג

מילוג, מילון עברי עברי. תוצאות חיפוש לערך דו שבועי

milog.co.il

שיילה · 21/7/20

משהו כזה?

הוריקן · 21/7/20

נכתב ע"י שיילה:
משהו כזה?

משהו כזה, אבל עכשיו חדש כן???

שיילה · 21/7/20

נכתב ע"י הוריקן:
משהו כזה, אבל עכשיו חדש כן???

ברור. רק רציתי לברר אילו מוטיבים צריך לשמר מהאגדה המקורית.

הדוויג · 21/7/20

מעשה בחמישה בלונים / גרסת אמיר מויאל

...אלון נפנף בידיו וקרא: "שלום, שלום בלון אדום!!"
עמדו הילדים, נפנפו בידים – וקראו בקול אל השמים: שלום! שלום! בלון אדום!"
--
אחרי רבע שעה של נפנופים הילדים הרגישו כבר קצת מטופשים והפסיקו. הסתבר גם שבמשך כל הזמן הזה אלון בכה וסתם נפנף עם כולם כי לא היה לו נעים לצאת בכיין שלוקח קשה מדי בלון שעף.

הם המשיכו להסתובב בקיבוץ, אלון עם ידיים בכיסים, עדיין מסתכל לשמים מחפש את הבלון שלו. לא מבין איך הוא עף כל כך גבוה אם זה בכלל לא בלון הליום.
רון בעט באבן וסינן: "אמא שלך סתם קמצנית, רותי. מה זה הבלונים הפושטים האלה?"
רותי נעצרה והניחה ידיה על מותניה, הביטה על רון בבוז ורשפה: "לא, כי אבא שלך. מה הוא ממשיך לנפח, מה הוא בן שלוש? לא יודע שזה יתפוצץ"?
אורי הסתכל על הרצפה ואמר: "כן, רון, גם הבקשה שלך הייתה מוזרה. לנפח אותו שיהיה גדול כמו הראש שלו, ואז גדול כמו השמש. אם התכוונת בגודל של השמש כמו שהיא נראית מכדור הארץ, אז זה יותר קטן מהראש של אבא שלך. ואם התכוונת לגודל האמיתי של השמש, היא גדולה פי 100 מכדור הארץ. אז בכל מקרה יצאת סתום".
רון התעצבן, קפץ אגרופיו והתקדם אל עבר אורי במבט מאיים. סיגלית תפסה אותו ואמרה: "די רון, אורי סתם מנסה לעצבן אותך כי כשהבלון שלו התפוצץ אז אמרו לו 'אנא אורי- אל תצטער- נביא לך בלון אחר' ואין לו מושג מי אמר את זה ולמי מאיתנו יש בכלל את היכולת הכלכלית לקנות בלונים כשאנחנו בני 6 בערך"
הם התיישבו על הקרקע, ממוללים זרדים יבשים בידיים.

לפתע, נשמע קול צעדים מהירים ועצבניים.
"הו! הנה אתם!" נשמע קולה הרועם של חדווה, אמא של רותי, שנכנסה בצעדים מהירים אל מרכז המעגל בו ישבו. "שעתיים אני מחפשת אחריכם. לא יכולתם להתקשר?!"
"עדיין לא המציאו מכשירים סלולאריים, אנחנו ב1975", התגוננה רותי.
"טוב טוב" אמרה חדווה "מה זה, איפה כל הבלונים?"
הילדים הסתכלו האחד על השני.
"התפוצצו" לחשה סיגלית.
אמא של רותי הסתכלה על כולם בהלם. "התפוצצו?! איפה האחריות שלכם??" הילדים שתקו "אי אפשר לקנות לכם כלום! כמה זמן הם אצלכם שכבר הספקתם לפוצץ אותם?!"
"שלי לא התפוצץ" אמר אלון, עיניו עדיין תלויות מעלה "הוא בשמים".
"מה זה השטויות האלה בשמים?" נבחה חדווה "תשכח מהסיפורים שסיפרו לכם בגן, כשמישהו מתפוצץ הוא לא 'בשמים'. הוא מת. תתבגר כבר למען ה'".
"אבל אני בן 6" אמר אלון להגנתו.
"בגיל שלך בתימן כבר הייתי נשואה פלוס שניים. אל תתנשא עליי. 'אני בן 6' הוא אומר לי. קדימה רותי, הביתה".
רותי קמה והלכה בעקבות אמא שלה.
היא נזכרה איך חיבקה את הבלון כמו שמחבקים אימא והוא התפוצץ וניצוץ של תקווה נדלק בעיניה.
הסוף.
--