נספח לאתגר דו שבועי - קצת תיבול לא יזיק!

[דיונון]

בעקבות ליוק מהאוב, זה.

 

[שינדלה]

"שוב בוכה התכשיט שלך", אריה אומר בכבדות ללביאה.
"אולי אתה תגש אליו?" היא עונה לו בעקיצה.
"לפני שקיעת השמש הוא בנך" הוא חורץ בשיניו במקל ומסובב את גבו בתנועה עצלה.
לביאה נאנחת ופונה לכפיר המטפטף.
"תשמע חמוד, אין תות. ביער שלנו אין תות יש.."
"אנחנו לא חיים ביער
קטע אותה המתבגר הנרגן
הפטל מרוסס עד מוות
השזיפים מהונדסים כבר מזמן
הסיגליות הן פרח מוגן
והמרק לא יאה לאריה מהוגן.
אורז לבן? פחמימה ריקה לא תיתכן
צ'יפס מטוגן זה רעיל ומסרטן
ארטיק ופטל לא באים בחשבון
הסוכר מזיק לעור, לרעמה ולפאסון.
כל רצוני במזון טבעוני ,בר קיימא
בתות אורגני משובח הישר מן האדמה".

"בסדר" אמא לביאה התעייפה מן המונולוג הקבוע ותוקעת בכפו שטר.
"לך לעדן טבע מרקט. יש מבצע. קילו ב-10".
"שטרות מאוסים של בורגנות מזוקקת. אין לי צורך בהם" יורק בן התשחורת שלה בבוז.
"אני הולך לשוק האיכרים".
לקראת ערב חזר המוז'יניק מדוכדך. לחייו עטו גוון חכלילי משונה.
" שוב הגזמת באכילה"? מלטפת לביאה את רעמתו.
"לא" הוא עונה בשפל.
"נדמה לי שאני אלרגי לתות. יש לך פניסטיל אימוש?".

לא מצליחה לזהות מקור,
כנראה לא מכירה.
הייתי שמחה ש:

בקשה לכל אלה שעוד לא העלו נו, נו, מהר, רוצים לטעום ממעשה ידיכם
להוסיף בספוילר או בגלוי, נתון לבחירתכם, מה המקור/ הההשראה שבהם השתמשתם.

 

[shira bira]

לא מצליחה לזהות מקור,
כנראה לא מכירה.
הייתי שמחה ש:

האריה שאהב תות
מאת תרצה אתר.

 

[המלמד מבני ברק]

והשורות הראשונות הם ממלך האריות כמדומני, אבל שם האבא אומר לפני זריחת השמש הוא בנך
ומה זה?

ותקעה בכפו אלתרמן כחלחל.

 

[shira bira]

והשורות הראשונות הם ממלך האריות כמדומני, אבל שם האבא אומר לפני זריחת השמש הוא בנך
ומה זה?

שטר של 200 ש"ח.
ההערה לגבי הרפרנס נכונה והשינוי בין זריחה לשקיעה מכוון.

 

[אנטיפטרוסה]

והשינוי בין זריחה לשקיעה מכוון.

יעני, הוא הבן שלך לאורך כל היום... ותסתדרי לבד

 

[הפצחן]

גלנט, שיחקת אותה.
ה- דובונים.

 

[anotherית]

.

 

[רינתיה]

@אפרת תהל- אהבתי.

 

[שיילה]

אך סיפורם של כל אותם מבודדים עדין לא נשלם

טוב מאד!
מבצע מנחם הוא קלאסיקה.
(הילדים שלי מצטטים בעיקר את: ק-ד-י-מ-ה א-ו-כ-ל --- ק-ד-י-מ-ה א-ו-כ-ל ואני מגיף את החלונות בבושה תוך שאני מעיר להם במבטא פרסי, 'מנ-חם, ד-ב-ר(ל) בשקט'---)

 

[הכלבויניק]

נתן, הצחקת אותי, אדיר!

כבר בהתחלה שמה של הגנבת, הזכיר לי אחת, בעלת משרד גדול בירושלים,
האמת, שהיה מתאים לה לגנוב איזו רכבת/אוטובוס או אפילו גשר מזהב...
אבל זה לא נכתב מפורש, עד שהגעתי לסוף...

ובחוץ בין השיחים היא מחבקת את מירי רגב

זה בכוונה?

 

[קופי 100]

ליל תשעה באב. רחבת הכותל מלאת מחיצות ומתפללים מעטים המקוננים על חורבן בית המקדש.
את תשומת ליבי משך בכיו של הילד העומד לידי,הוא נשען על הבד הלבן וכל גופו רועד מבכי. מי זה? למי שייך הילד הזה? ו---על מה הוא יכול לבכות, בכי כזה, קורע לבבות ממש. מה קרה לו?
התבוננתי בו, הוא היה מוזר, שונה מכל הילדים שהכרתי. לראשו כיפה גדולה מסכה תכולה מוטה על סנטרו ובידו החזיק היטב חבילה קטנה.
"ילד, ילד, קרה לך משהו? אתה זקוק לעזרה?" ראיתי שהוא שוקל אם לענות או לא.
"כן, אני באמת זקוק לעזרה, אני אפילו איני יודע, היכן אישן הלילה"
"מה? אינך יודע היכן תישן? למה אתה מתכון?
אני מתכון ש-איני יודע היכן אישן הלילה, ומה אעשה מחר בבוקר וביום שאחרי מחר, ובכלל...
"אינני מבין דבר.מי אתה? מאין באת? ו - - -"
בסדר. אני אספר לך, אני מקוה שלא תתחרט באמצע שהסכמת לשמוע אותי.
אתה יודע מה ילד, בא נתרחק מעט מציבור המתפלים, כך נוכל לשוחח באין מפריע.
"הכל התחיל לפני שבוע בדיוק, חזרתי מתלמוד התורה---
נסעתי בקו 18 כהרגלי והתישבתי ליד אדם מבוגר שגר ברחוב לידי.ונסענו במשך כ 20 דקות זה לצד זה.
בדרך לפה נודע לי שהאדם ההוא התגלה כחולה מאומת. סטיתי מהדרך כדי לקנות בדיקה ביתית בכל כספי" ,
הילד הרים את החבילה הקטנה המוחזקת בידיו, "ועכשיו, אינני יודע היכן אישן הלילה, בחדר הילדים או בחדר בידוד, ומה יהיה אם אצא חיובי?"
"אל תדאג כל כך, בא נבצע את הבדיקה ולוואי תתבשר בבשורות טובות במהרה"

ביצענו את הבדיקה, ולרווחתו של הילד התשובה היתה שלילית
"אינני מאמין!" קרא הילד "אך, האם עודני מחויב בבידוד?"

וכך, כששאלתו של הילד מהדהדת בחלל. ידעתי, כי הגל ראשון אמנם תם, אך סיפורם של כל אותם מבודדים עדין לא נשלם.

עצוםםםם!

 

[+shira]

עֵת לְאַבֵּד

כָּל גַּרְעִינֵי חִטָּה שֶׁל שִׁגָּעוֹן
אֲשֶׁר צָמְחוּ עַל שִׁבֳּלֵי זָהָב
כְּבָר נִקְצְרוּ, גַּם נִטְחֲנוּ עַד קֶמַח דַּק.
רֻדַּד בָּצֵק, גַּם נֶאֱפָה הַלֶּחֶם
כָּל הַקָּהָל שֶׁמִּסָּבִיב אָכַל, וּבְגָאוֹן...
וְלֹא יָדַע מַה בָּא לוֹ אֶל קְרָבָיו.
רַק שְׁנַיִם אֲנָשִׁים, קְרוֹבִים עַד לְמַחֲנָק
אֵינָם אוֹכְלִים: עוֹד לֹא אָבוּ לָלֶכֶת.

בִּגְבֹר רַעֲבוֹנָם, בְּטֶרֶם יִפָּרְדוּ לָנֶצַח
וְיִפְרְמוּ חוּטִים, כְּדָת וָדִין
בִּקְּשׁוּ לָהֶם סִימָן, שֶׁיְּבַשֵּׂר כִּי הֵם
עוֹד כִּידִידִים,
לֹא-סְתָם נָהוּ אַחַר טֵרוּף-נַחְתּוֹם.
וְשָׂמוּ הַסִּימָן הַזֶּה לָהֶם עַל מֵצַח,
כָּל עֵת וְכָל שָׁעָה, שֶׁיַּזְכִּירֵם - שֶׁיַּזְכִּירֵם!
וּבִכְנָפָיו אוּלַי יָבִיא תְּרוּפָתוֹ.

זְמַן-מָה הָיָה, וְטוֹב אֲשֶׁר חָלַף.
הַמֶּלֶךְ, כָּל סִימָן הֵסִיר
מִמֵּצַח מְתֻלָּם.
נוֹתַר בּוֹדֵד רַק הַוָּזִיר...
מִיּוֹם לְיוֹם, רַק עוֹד קְצָת מְטֹרָף
כְּמוֹ-כֻּלָּם-כְּמוֹ-כֻּלָּם- - -

וּלְעֵת עֶרֶב, בְּאֵין רוֹאִים
יַבִּיט בִּרְאִי סְתָרִים
יִרְאֶה סִימָן עַל מֵצַח, וְדָהוּי, וּמְקֻמָּט
פִּתְאוֹם יִזְכֹּר יָמִים כֹּה אֲחֵרִים
גְּדוֹלִים, שְׂמֵחִים, וְלֹא יִשְׁכַּח לָעַד.

בְּעוֹד זְמַן-מָה אוּלַי יִגְדַּל
יֵצֵא לִרְאוֹת סִבְלוֹת הַפֶּרֶךְ.
אוֹ-אָז, מִצְחוֹ שֶׁלּוֹ אַף הוּא יִהְיֶה נָטוּל כָּל כֶּתֶם.
בְּעוֹד זְמַן-מַה, כְּבָר חֲסוּמָה תִּהְיֶה הַדֶּרֶךְ
כִּי לֹא יָשׁוּב אֶל הַשְּׁפִיּוּת, לֹא, רַק יֶחְדַּל
וְהִיא-אַף-הִיא אֵלָיו כְּבָר לֹא תָּשׁוּב, כְּקֶדֶם.

* * *

כִּי כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל הַחַיִּים.
יֵשׁ עֵת לִבְרֹחַ,
הִמָּלֵט אֶל דִּמְיוֹנוֹת-חֵרוּת
פְּרוּעִים, וּמַסְעִירִים;
וְעֵת אַבֵּד שְׁפִיּוּת, וָשׁוֹב, כִּמְטֹרָף
אֶל הַיָּמִים הַמַּשְׁמִימִים, הָאֲפֹרִים.

וואו.
עד סוף הקטע ציפיתי להיתקל בקרדיט לאחד מגדולי המשוררים המוכרים לי...
פשוט יצירה מופלאה. מטלטלת ממש.
החלק עם המלך שהסיר גם הוא את הסימן - חידוש שלכם, לא? הייתי שמחה להבין מה הוא בא לומר.

 

[המלמד מבני ברק]

@3333ציפי וואו! איזה קטע יפה וזורם!
זיהיתי ישר מההתחלה, מבצע מנחם הבלתי נשכח...
החיבורים מוצלחים וזורמים.

 

[יוצר אור]

וואו.
עד סוף הקטע ציפיתי להיתקל בקרדיט לאחד מגדולי המשוררים המוכרים לי...
פשוט יצירה מופלאה. מטלטלת ממש.
החלק עם המלך שהסיר גם הוא את הסימן - חידוש שלכם, לא? הייתי שמחה להבין מה הוא בא לומר.

לא יודע אם חידוש. אבל יש סיבה לטוויסט, והוא אישי מכדי לפרט.
גם, לא נחמד לי ה'שלכם'. איש אחד אני.

אני חדש כאן ועדיין לא מבין איך הכל בנוי כאן. האם יש מקום נפרד ליצירות ופינה אחרת לתגובות? ואיך בכל זאת מדלגין מהכא להתם? אני קורא כאן תגובות נלהבות ליצירות שאשמח לקרוא, אלא שהן עצמן לא כאן.
למי שיואיל להושיט הסבר, אני מודה מראש ומלב.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

לא יודע אם חידוש. אבל יש סיבה לטוויסט, והוא אישי מכדי לפרט.
גם, לא נחמד לי ה'שלכם'. איש אחד אני.

אני חדש כאן ועדיין לא מבין איך הכל בנוי כאן. האם יש מקום נפרד ליצירות ופינה אחרת לתגובות? ואיך בכל זאת מדלגין מהכא להתם? אני קורא כאן תגובות נלהבות ליצירות שאשמח לקרוא, אלא שהן עצמן לא כאן.
למי שיואיל להושיט הסבר, אני מודה מראש ומלב.

באתגרים זה הנוהג, לחלק בין היצירות לבין התגובות
באשכולות רגילים התגובות מופיעות מתחת ליצירות

 

[עכביש]

אני קורא כאן תגובות נלהבות ליצירות שאשמח לקרוא, אלא שהן עצמן לא כאן.

באתגרים זה הנוהג, לחלק בין היצירות לבין התגובות

אשכול האתגר נעוץ בראש העמוד הראשי של פורום הכתיבה
תוכל להגיע אליו גם מהפוסט הראשון באשכול הנספח, שם יש קישור

 

[Natan Galant]

נתן, הצחקת אותי, אדיר!

כבר בהתחלה שמה של הגנבת, הזכיר לי אחת, בעלת משרד גדול בירושלים,
האמת, שהיה מתאים לה לגנוב איזו רכבת/אוטובוס או אפילו גשר מזהב...
אבל זה לא נכתב מפורש, עד שהגעתי לסוף...

זה בכוונה?

טעות סופר.
תודה על המחמאות.

 

[+shira]

לא יודע אם חידוש. אבל יש סיבה לטוויסט, והוא אישי מכדי לפרט.

מכובד. אבל כדאי לקחת בחשבון שהחידוש דרמטי ובולט... הרי ברור לנו מי המלך בנמשל.

 

[אנטיפטרוסה]

בסיעתא דשמיא

היא פתחה עיניים גדולות, מנסה לבלוע את המראות שסביבה. להשאיר מהם משהו שתוכל להיזכר בו בלילות הקרים בעליית הגג, או תוך כדי שפשוף בלתי נגמר של רצפת העץ הגסה.

מנסה, ויודעת שלעולם לא תצליח.

הערב הזה היה חד פעמי. כל דבר בו צעק פלא. האולם הרחב, האורות הקסומים, האנשים, שהיו יפים כולם, וחיוכם היה נדיב כשחלפה ביניהם בהיסוס.

והמנגינות...

גם אם תוציא אמה החורגת את מיטב זהבה על שכירת נגנים בעלי שם, לעולם לא תוכל להפיק מנגינה שכזו.
רוך, עושר, וחום שכאלה. כמותם אפשר לשמוע רק כאן. בבית המלך.

טוב שהתקשטה בבגדים אחרים. טוב שמצאה לה מלבושי פאר ותכשיטים לכסות את ענייה. גם אם קסמם יפוג עוד מעט, לפחות הם יתנו לה כמה שעות של חסד ושל יופי בארמון המלכים הזה.

נעלי הזכוכית חרקו תחת רגליה, והיא תהתה מה תעשה אם יישברו. מה אם תיסדק החזות המושלמת שהציגה, ומתחתיה תבצבץ בת העניים המושפלת?

טעם היין היה מר פתאום בפיה, וצלילי הניגון נדמו לה צורמים.

מה יישאר לה מן הערב הזה? מה תוכל לשמור ממנו לימים שיבואו?

כלום.

ולמען האמת, ליגלג בה קול שהיה דומה להפליא לקולן של אחיותיה, מה יש כבר לזכור?

חיוכים שלא כוונו אלייך, כבוד שנטלת לא ביושר, חיבה שגנבת במרמה?

הרי אם היו יודעים מי היא באמת - לא היו המשרתים לבושי הזהב נוהגים בה דרך ארץ, לא היו הנערות ההדורות שסביבה מחייכות אליה בקרבה שכזו.

אם היו יודעים מי היא באמת, לא הייתה עוברת אפילו את שומרי הסף.

"עמדו, ותנו כבוד למלככם!" רעם הכרוז.

היא מיהרה ליסוג לאחור, ומבין הצללים הרימה, כמו כולם, מבט מהוסס אל המלך.

הוא ראה אותה.

ליכלוכית לא ידעה איך וכיצד חדר מבטו את המון האנשים בינהים נחבאה, אבל הוא ראה.

וכשנפגשו עייניהם, היא ידעה שהוא יודע.

הוא ראה את הצלקות שהסתירה מתחת לשרוולי המשי, את הכאב שהמה מתחת לחיוך שעטתה כמגן.
את ההשפלות, את הרעב, את הכיעור והעליבות.

הוא ראה.

וחיוכו הטוב כשבירך את כל נתיניו, ואותה בתוכם,

אמר לה שהוא אוהב אותם, את כולם.

נסיכים ושפחות, רוזנים ומנקי ארובות.

אוהב גם אותה, לכלוכית שכמוה.


בהחלטה של רגע היא נקשה באצבעותיה. פעם, ועוד.

הדמות הזעירה בעלת הכנפיים הופיעה מייד, כולה חיוכים.

"מה קרה, עלמתי? משהו לא מושלם בתלבושת? אולי עוד תכשיט, להשלים את ההופעה?"

"תסירי אותם" , פסקה לכלוכית. "את כולם, עכשיו".

אלמלא דחיפותו של הרגע אולי הייתה מחייכת, מעולם לא ידעה איך פיות נראות כשהן נדהמות... עכשיו היא יודעת.

אחרי שהצליחה להפסיק להסתחרר באוויר בחוסר שליטה, פלטה הפיה: "את.. את בטוחה???"

"כן". השיבה לכלוכית, חולצת במשיכה את נעלי הזכוכית.

היא בטוחה.


זה הערב שלה, והיא רוצה לזכור אותו לנצח. אם ייפגוש בה נסיך, היא רוצה שייראה אותה. לא את דמות נצנצי הפיות המזויפת. לא תחפושות או שקרים, קסומים ככל שיהיו. אותה.

טוב לה להיות לכלוכית לעולם,

ולא נסיכה עד חצות.

ספוילר

כמו כל אגדה, זאת לא רק אלגוריה. אבל זאת גם.

אלול מתקרב, וזה תמיד גורם לי לחשוב. עוד מעט עומדים לפני המלך, מה אני רוצה להראות לו?

לקח לי לא מעט זמן להבין שאני לא רוצה לזייף. שבעצם, אין טעם.

אני רוצה להראות לפניו עם כל מה שעברתי השנה הזאת, עם הלכלוך שדבק בי כשנפלתי בדרך, עם עם כל נסיון שחקק בי צלקות שקשה למחוק. עם הטעויות, עם הבלבול, עם העוני.

ולראות שהוא אוהב אותי. גם, אולי דווקא, ככה.

ומילה אחרונה, ליוסלאך שבינינו הושקעה מחשבה על מנת לכתוב את הסיפור בצורה עדינה.
אם בכל זאת יש למישהו השגות, אשמח אם יעיר ויאיר את עיני.

קרדיט: שירה פלוס.

מקסים ביותר.
בבקשה - בבקשה, ליוסל'ך.... השאירו לנו את זה