אם הדלת ננעלה, אז נכנס מהחלון.
לפני שנים רבות, חי בארץ ישראל יהודי, ולו חלקת שדה של חיטים.
היה היהודי עובד את השדה, עודר וזורע, חורש ומשקה. כך מדי יום ביומו, עד אשר הגיעה התבואה לסוף גידולה.
אז היה קוצר בשמחה, אוסף אלומות אלומות, ומניח אותם בקצה השדה, עד שיבואו ויקנו הסוחרים, וכך יוכל לכלכל את משפחתו ביד רחבה.
שני בנים היו לו, יוסף ואלימלך, וחפצו היה כי ימשיכו בעבודת השדה. שונים היו הבנים זה מזה בדרכם. יוסף נשא אישה שילדה לו שנים עשר ילדים. וכנגדו, אלימלך, לא רצה להינשא ונותר גלמוד.
לעת זקנותו, קרא האב לשני בניו, והביע בפניהם את רצונו, כי אחרי מותו, יירש יוסף את חצי השדה המזרחי, ואילו אלימלך יקבל את חציו המערבי.
בא היום, והאב נתבקש לבית עולמו.
כפי צוואתו, חילקו ביניהם האחים את השדה, והחלו לעבוד כל אחד בחלקו, כך יום יום, שעה שעה.
יום אחד ישב אלימלך וחשב. הן אחי יוסף, לו אישה וילדים, אשר יוכלו לעזור לו בערוב ימיו. אך אני, גלמוד ובודד, מה אעשה ביום שיכלו כוחותיי? אולי אבוא בשעת ליל, ואגש אל חלקו של אחי, לקחת לעצמי אלומה מן האלומות. אולי, אם אעשה זאת מדי יום, ארוויח פרוטות נוספות, אשר יהיו לי לעזר לעת שיבה.
באותו היום ישב גם יוסף והרהר בליבו, הן אני, שלא כאחי, נצרך כל יום, לזון ולהחיות נפשות רבות. שמא אכנס לחלקה המערבית, ואקח משם אלומת חיטים נוספת. כך אוכל להביא עוד מחיה למשפחתי הברוכה.
בא הלילה, והאחים ביצעו את אשר העלו במחשבתם. וגנבו איש את אחיו, כל אחד בשעה שונה.
כך גם עשו בלילה השני, והיו שמחים ומאושרים, שמעתה יגדל רווחם.
גם בלילה השלישי יצאו שני האחים. אך הפעם, בשובם איש אל חלקתו, נושאים על גביהם אלומות. נפגשו שני האחים, ומיד הבינו את אשר נעשה.
התנפלו איש על אחיו, והחלו מתקוטטים ומכים האחד את השני, עד שיזוב דמם וישברו ידיהם.
באותה שעה, הביט עליהם יושב במרומים ואמר, מקום זה, שדה חיטה זה, ראוי שייבנה בו משכן הכנסת.