הבחורים*החורים
ביקורת?אולי כשתקראו את המכתב הזה תופתעו, ההלם עדיין יכה בכם - אבל אני בתקופה האחרונה כבר התרגלתי אליו. אני מודה ומתוודה, אבא ואימא, אני לא העילוי שחלמתם עליו, אני לא גאון העולם וראש הישיבות העתידי שלכם, אני גם לא הבן המושלם שעליו חלמתם בהקיץ, אני לא האיש שיגשים את חלומות הילדות שלכם, אני לא כל אלף ואחד הדברים שרציתם שאני אהיה, אני לא שום דבר ממה שאמרתם והתערבתם עם השכנים עליו - כי אני לא פה!
אתם (כבר לא) יכולים לומר לי שאסור לדבר את הדיבורים האלו, אבל אני מרגיש שהקץ קרב.. והלוואי והוא יהא מרגוע לכל התקופה האחרונה.
אני יודע שמאז ומתמיד התפארתם ועודדתם אותי ללמוד יותר, ויותר.. ויותר..
אני יודע ש'עילוי' זה לא היה פסגת שאיפותיכם, אלא.. הרבה יותר מזה. אני הייתי הגאון עולם שחיכיתם לו - אבל זה לא אני. אתם כנראה תופתעו, ואני אסתכל מלמעלה על הפנים המופתעות שלכם, אבל.. אני רציתי חיים יותר משוחררים. חלילה מחיים של ביטול וריקנות, אבל.. אני זוכר כשכולם יצאו לטיול לצפון, לראות את יופי הבריאה מקרוב.. הדבר היחיד שראיתי זה את אותיות הגמרא, מקרוב. כשכולם הלכו לחתונה של אביגדור.. ורק אני טענתי בלהט שזה 'ביטול תורה אחד גדול', ואביגדור הפסיק לדבר איתי מאז.
אני לא שופט אתכם חלילה, והייתם הורים מצוינים. נתתם לי כל מה שרק חפצתי בו (בהתאם למצב הכלכלי בבית), תמיד הייתם יד תומכת.
האשם הוא אני! הייתי צריך לשתף אתכם, לומר לכם 'אבא, אימא, אני צריך מנוחה' - אבל העדפתי לשתוק ולתת לר"מ להתקשר לאבא ולהגיד לו 'מוישי לא הרים את הראש מהגמרא שש שעות רצופות' או כשאבא פגש את הראש ישיבה בשבת, וזה האחרון סיפר לו 'מוישי שלך תלמיד חכם, לקח לי שבוע שלם לתרץ לו את הקושייא..'.
אני לא הייתי באמת אני! אני הייתי 'מוישי העילוי' או 'מוישי המסמיד (המתמיד)' ..
אבל כעת זה כבר מאוחר מידי.. לו רק יכולתי להזיז את הגלגל לאחור.. לו רק. כל הלימוד וההשקעה הרבה הזו - עלתה לי בבריאות, וביוקר.
אני רוצה לומר לכם שתמיד אהבתי אותכם והשתדלתי לעשות לכם נחת.
תמסרו בבקשה לציפי, אהרון, וחיה'לה שתמיד אהבתי גם אותם, ושאני מצטער שאני לא אוכל לשחק איתם יותר.
תאמרו בעדינות לסבא שאני כבר לא יבוא ללמוד איתו גמרא, ואני מודה לו על כל מה שהוא נתן לי מניסיונו.
אני מתפלל בכלל לה' שכל מיליוני דפי הגמרא שלמדתי יהיו 'לשם שמים' ולא לשם הגאווה שלי..
ושתדעו, מכתב זה הוא לא צוואה כי אם הודעה ובקשה - תעזרו לאחים שלי, תבינו אותנו, אנחנו סך הכל בני אדם, וכפי שאתם רואים אנחנו לא חיים לנצח, וזה כואב..
בשלב הזה כבר יורדות לי דמעות מהעיניים, אני לא מסוגל לכתוב יותר.
השתדלתי להיות מוישי.
(הלוואי והייתי זוכה להיות אני..)
אני יצאתי כל כך מבולבל שאשמח לקצת סדר.השאלה אם לפרט את קו החשיבה שלי?
ויהי בנשוא הארון...עוד אחד מהעבר המופרע...
מה לעשות, אני מאוהב בז'אנר -
מכאיב לכתוב את זה, אך אני חייב להוציא את רגשותיי, בשביל להיפרד ממך כיאות. ואולי מהמקום שבו אתה נמצא תקרא את טורי ותבוא לנחמני.
מיום ששיתפת אותי בסודיות במצבך הוכתי בהלם. אתה ביקשת לשמור על סודיות וכיבדתי את בקשתך, למרות הרצון העז לשתף אחרים בבשורה. הכאב שפילס דרך לתודעתי שייתכן ונאלץ להיפרד ממך ניסר את עצמות מוחי, והכווה קשות את ליבי.
את הימים האחרונים ניצלנו במקסימליות, יצאנו יחד - עד כמה שיכולת במגבלות שיצר מצבך, וניסנו ליהנות זה מזה כמה שיותר ברגעים האחרונים.
ובאותו יום מר ונמהר, שהבשורה הגיעה וחרכה את כותלי הישיבה, ידעתי שמה שהיה לא יהיה עוד, לא נזכה יותר לראותך קם בבוקר וחיוך על שפתך, להתענג על ה'בוקר טוב' המתוק שלך. יותר לא נוכל לנדוד בצוותא בכבישי ארצנו היפיפייה. יותר לא תהיה לנו עוד, זהו זה...
וזה כאב, צרב, חתך ועינה את נשמתי האוהבת שנותרה לבדה...
הפרשי הגילאים מעולם לא היוו חייץ ביננו, ועתה עובדת היותי מבוגר ממך רק הוסיף לכאב הבדידות. מרים את תרומתו גם למבטים מרחמים בישיבה, "לא די בגילו המתקדם, עכשיו גם המכה הזו", מסובבים סיבוב נוסף בסכין לוודאות הריגה.
כשהגיע הרגע לצאת להיפרד ממך וללוות אותך בלכתך בדרך כל הארץ רעדו רגלי, לא הייתי מסוגל לסתום את הגולל על עצמי, נכנסתי לחדרנו בפנימייה, נעלתי, התנפלתי על מיטתך - יותר נכון המקום שהיה מיטתך - והרטבתיו באין רואים בדמעותיי, 'נעמת לי אחי, נעמתי לי עד מאוד'.
חרה לי עד מוות, לראות בחורים עולים להסעה שהוזמנה להקל מעלינו את ההשתתפות במעמד הפרידה כשחיוך על פניהם, מדברים ומלהגים כאילו כלום, ואוותר אני לבדי ותחושותיי.
בהגיענו למקום הפרידה, עמדנו בשקט מתוך רצון לא לחלל את המעמד, ואני הבטתי לכיוונך במבט כובש דמעה, יודע שיהיה לך טוב, תמיד עשית רק טוב וודאי שתבוא על חלקך המגיע לך כיאות. ואנו ניוותר בישיבה ונבכה את ימינו.
המחסום לדמעותיי נפרץ כשראיתי את כולם נאספים סביבך בדממה, ולשמע אמך המייבבת לא יכולתי יותר לעמוד וכמעט נעלמתי מהמקום, זולתי הרצון לכבדך כבוד אחרון שהותירני נטוע במקומי כשהדמעות מפלסות דרך על לחיי.
המתח עלה כשקולו של ראש הישיבה בקע ועורר התרגשות בקהל, יכולתי לראותך מאזין לקול דבריו כמו אז בישיבה. אחריו קולו של סבך אהובך שליט"א רעד בדברו וריגש את הנוכחים, זרזיף מדמעותיו נטף ארצה, והגביר את היבבות מקהל הנשים.
כשתמו הטקסים, ולאוזנינו הגיע קול שבר בזעקת האבל הלאומית, החלנו לנוע, ומהרמקולים רעם הקול 'עוד ישמע בערי יהודה'...
לא נראה לי שנוגד.ויהי בנשוא הארון...
האמת, היתה לי שאלה קטנה, למה כל זה לא באתגר? עד שראיתי שכבר פרסמת את זה לפני שנתיים, זה נוגד את הכללים?
וואו, הרבה מסרים והרבה מאוד עומק.כיוון המחשבה שלי הוא שאנשים חיים בעולם, קיימים, נושמים. בסדר, אתם פה. אבל מה? ומה קורה? חיים וזהו? קמים, אוכלים, ישנים. נכון, הם יכולים גם להתפלל, ולברך, לעשות מצוות. אבל משהו מתפספס. המצווה עצמה.
יש הבדל בין לעשות מצווה או לא לעבור על איסור מתוך שמחה וחיות ובין לעשות אותם כי טוב התרגלתי ואני יהודי, איזו ברירה כבר יש לי?
כאן רציתי להדגיש שגם בתוך המוות יש חיים. מה זה אומר? נכשלת בעבירה, יש לך חטא. אבל יש גם את עולם הביניים, האפשרות לחזור בתשובה. אז יש את אלה שהולכים לישון, מיואשים (ערך זאב) יש את אלה שמעדיפים כבר להמר על כל הקופה ולמות סופית (חיים וזכריה) ויש את האחרים, אלה שיחזרו בתשובה (מדובר על אלה שאמורים למות לכאורה באמצע הלילה)
בעיניי, מה שהקשה על הקריאה הוא:באמת סליחה על הערפול. זאת די הבעיה המרכזית שלי בכתיבה.
בהצלחה!לקחתי לתשומת ליבי. אני באמת מקווה שאצליח להוריד קצת מהערפול של הכתיבה שלי, זה די קשה...
מצד אחד כפי ששאלת למה מגיע לו להיכתב כחוזר בתשובההאם שגיתי?
מעניין, אלו בדיוק הסיבות שנהנתי מאוד לקרוא את הקטע.התלבטתי בקשר למכתב שהעליתי לאתגר משתי סיבות.
א. לא אוהב לכתוב על דמויות אמיתיות מהעבר התנכ"י/ תלמודי.
ב. למה להפוך את צדוק, אבי הצדוקים, לחוזר בתשובה לפני מיתתו.
בסוף החלטתי כן לכתוב.
האם שגיתי?
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
18.11
י"ז חשוון
וובינר מרתק!
המדריך (הלא שלם) לסטוריטלינג
הרצאה ייחודית עם ירון פרל ממשרד הפרסום מקאן, על עולם הסטוריטלינג. מספרי סיפורים נולדים ככה או שאפשר ללמוד את זה? מה הופך סיפור אחד ל״תעירו אותי כשזה מסתיים״ ואחר ל״ספרו לי את זה שוב!״, והקשר לעולם הקריאייטיב.
הכניסה חופשית!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
19.11
י"ח חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכג
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים: