אתגר נספח לאתגר - אקדח, ריגשת אותי.

[כלי מיתר]

האתגר

יאללה פטפטת.

 

[אפרוח מבושל]

בהחלט אתגר מאתגר

 

[שמואל י]

שתי סוגות מרכזיות: מתח ורגש (לא מצאתי הגדרה אחרת).

דרמה?

 

[הודיה בן חיים]

האתגר ינעל ביום ראשון ל' חשוון.

זה לא דד ליין ארוך מידי?
זה עוד חודש וחצי...

 

[7שבע7]

זה לא דד ליין ארוך מידי?
זה עוד חודש וחצי...​

זה כולל את חול המועד, שבו יש כאלה הנוהגים לא לכתוב כתיבה ספרותית...

 

[הזדמנות]

זה כולל את חול המועד, שבו יש כאלה הנוהגים לא לכתוב כתיבה ספרותית...

כנראה הכוונה ל-ל' תשרי

 

[7שבע7]

אתגר טוב.
למען האמת, לדעתי ספר משובח אמור לכלול את שני הדברים ביחד, במינונים שונים. כלומר - אם מדבור בסצנת מתח, אני מצפה שיהיה גם תיאור רגשי עמוק של הגיבור העומד תחת אקדח, ואם מדובר בסצנת רגש, אני מצפה שהרגשות של הגיבורה יגרמו לי למתח באשר למה תחליט בסוף בעקבות רגשותיה, וכדומה.
אז בע"ה ננסה לכתוב סצנה מספר טוב

​

 

[7שבע7]

כנראה הכוונה ל-ל' תשרי​

אם כך, אז הדד-ליין קצר מדי... (ואכן כנראה שזו הכוונה, כי אין ל' בחשוון השנה...)

 

[ציני בכיר]

זה לא פשוט עקדת יצחק??
יש שם את שני הדברים יחד....
לא?

 

[כלי מיתר]

זה לא דד ליין ארוך מידי?
זה עוד חודש וחצי...

הכוונה באמת לל' תשרי, זה מה שקורה כשממתלבטים אם לכתוב ל' תשרי או אור לא' חשוון ולא עורכים שוב.
תכלס' איך אני משנה עכשיו.

 

[ציני בכיר]

הכוונה באמת לל' תשרי, זה מה שקורה כשממתלבטים אם לכתוב ל' תשרי או אור לא' חשוון ולא עורכים שוב.
תכלס' איך אני משנה עכשיו.

תנסו בדיווח על תוכן שלילי...

 

[שימנלה]

וואו איזה אתגר

 

[מימיי]

אתגר מעולה!
ואולי כדאי לנעוץ את האתגר, כי רק עכשיו ראיתי שהוא קיים..
@ניהול קהילת כתיבה ו @מ. י. פרצמן

 

[תמרוז]

אתגר מעולה!
ואולי כדאי לנעוץ את האתגר, כי רק עכשיו ראיתי שהוא קיים..
@ניהול קהילת כתיבה ו @מ. י. פרצמן

ועל הדרך אם יש אפשרות לשנות את הדד ליין.

 

[שיבת ציון]

ישבתי לי ערב אחד עם האקדח מהכותרת. ככה, לשיחה עם כוס קפה ופרוסת עוגה.
החלפנו הגיגים, מחשבות, רגשות.
פתאום הוא הרים אלי עיניים דומעות ואמר: "מה אוכל לעשות שזהו תפקידי בעולם? להיות הכלי המשחית, ההורס, הממית? ומה אוכל לעשות ועודני מתגלגל פעמים רבות דווקא אל הרעים בסיפור?". ניכר היה שהנושא כואב לו, דוקר עמוק בלבבו.
הרמתי עיניים גם אני, הבטנו זה בזה ואמרתי בקול חנוק: "אקדח, ריגשת אותי.".


מה שסופרת עושה כשמשעמם לה...

 

[תמרוז]

ישבתי לי ערב אחד עם האקדח מהכותרת. ככה, לשיחה עם כוס קפה ופרוסת עוגה.
החלפנו הגיגים, מחשבות, רגשות.
פתאום הוא הרים אלי עיניים דומעות ואמר: "מה אוכל לעשות שזהו תפקידי בעולם? להיות הכלי המשחית, ההורס, הממית? ומה אוכל לעשות ועודני מתגלגל פעמים רבות דווקא אל הרעים בסיפור?". ניכר היה שהנושא כואב לו, דוקר עמוק בלבבו.
הרמתי עיניים גם אני, הבטנו זה בזה ואמרתי בקול חנוק: "אקדח, ריגשת אותי.".


מה שסופרת עושה כשמשעמם לה...

מזכיר את פרס נובל.
אותו סיפור, נובל המציא משהו ניפלא, חומר נפץ, שיקדם את העולם, שיאפשר לבנות בקלות. אבל הרעים (וגם הטובים) לקחו אותו למלחמות. לכן הוא החליט שאת כל הכסף מהמצאתו הוא יתרום לאנשים שיקדמו את העולם.

 

[אפרוח מבושל]

@ניהול קהילת כתיבה @מ. י. פרצמן
אפשר לנעוץ?

 

[מימיי]

@אפרוח מבושל אם היית כותבת את הקטע הזה לפני שלושה ימים - הייתי חושבת שהוא משוגע ובידיוני.
הוא צימרר אותי ממש! למרות שאין לי מושג אם ילד בגיל 2-5 (אולי יותר?) יכול לעשות את המתואר.
הקטע הזוי בדיוק כמו המציאות ההזויה שנקלענו אליה

 

[לוטם]

למרות שאין לי מושג אם ילד בגיל 2-5 (אולי יותר?) יכול לעשות את המתואר.

זה היה תיאור מנקודת מבט של כלב...

 

[אפרוח מבושל]

הוא צימרר אותי ממש! למרות שאין לי מושג אם ילד בגיל 2-5 (אולי יותר?) יכול לעשות את המתואר.

זה היה תיאור מנקודת מבט של כלב...

נכון מאד
הנה רמזים לזה וגם אמירות מפורשות

לא מצליח לטפס על השיש ולהגיע לארון שבו האוכל שלי נמצא.

ואני מרגיש רק אהבה ונאמנות.

האו! האו!"

כלב בן כלב! רוח' מן הון!"

נשכתי אחד בקרסול ו

נושך אותו בפנים,