בס''ד
"שירים רבים סופרו, שירים ומשלים,
אך אנא שב עימנו, הקשב אל הגלים,
פרוט על הצ'רנגו,זייף עם הכינור,
סיפור אי שם שמענו, עכשיו עליו נחזור."
...
לא היו רבים כמותו שקיבלו את התואר "סר", אבל סר שועל היה הפיקח שבחיות, והוא אף התעלה על מספיק בני אדם. למעשה, היחידים מהמהגרים שקיבלו תואר זה לפניו היו ננס ששפר עליו גורלו, והאווזה שהטילה ביצי זהב. אך בני אדם אינם אוהבים בעל חיים מדבר שהולך על שתיים, קל וחומר כזה שפוקד עליהם.
לכן, בשליחות האימפריה כולה, הוטל עליו לעזוב את ניהול תחנת המשטרה הראשית של לונדון, ולנהל להבא את הקולוניה המבודדת ביותר, באי האקזוטי המבודד ביותר, שהממלכה כבשה.
סר שועל הסכים כמובן, חוסר אהבתו למים היה פחות מחוסר חיבתו לעמוד התליה. יום אחר יום הוא היה לובש את מקטרונו, מסרק את זנבו, מנהל את חיי הפושעים,הילידים, והסוחרים שעברו באי הזה, ומחכה ליום, או ללילה, שרוח מרתקת יותר תבדר את שפמו.
...
יפה הוא הירח המשתקף בגלים, גם בינות לאשפה הצפה, המעטרת את הקרבה לנמל.
קרשי העץ המבריקים של "הסנונית הנודדת" לא מושפעים מכך. לא מהירח, ולא מהאשפה.
תריסר זקיפים עומדים סביבה במעגן. הם בדרכם הביתה, אל האימפריה הבריטית, ורצונם לחזור לשם ברכוש רב. בחופים רבים עגנה "הסנונית", מסין הרחוקה ועד לאפריקה הפראית, ושמועות רבות סובבות סביב השלל שבתוכה.
אולי זה עוף החול האגדי, או הטווסים של המלך שלמה? אולי אבנים יקרות, או שיני השנהב של הפילים?
אל תשאלו,רק חרבם של הזקיפים תענה לכם.
עץ קוקוס מתנדנד לו ברוח, אחד הזקיפים מסובב את ראשו. משהו נוחת לתוך המים, וברגע הבא סכין מוצמדת לגרונו של הזקיף.
מכת מרפק קלה, והזקיף המעולף הוכנס לתוך חבית. אדם אחר עומד שם עכשיו, מחכה.
"שומר, שומר!" אחד הזקיפים קורא.
"כן פאפא?" עונה החדש.
"קרה משהו?" שואל הראשון.
"לא פאפא." מחזיר החדש.
"מוזר, חשבתי ששמעתי מש-" עוד מכת מרפק, וזקיף מעולף נוסף, הוכנס לחבית נוספת.
לרגע נראה שהשלווה חוזרת,ורק עצי הקוקוס מתנודדים באיטיות. אבל אדם לא מכניס שומרים מעולפים לחביות רק בשביל להביט ההשתקפות הירח, ובתנועה זריזה הדמות נעלמת במים, ואז מטפסת על שרשרת העוגן.
יש עששיות מועטות בספינה, והדמות חומקת מהם בגמישות. היא יורדת מהסיפון העליון, עוקפת את התאים המלוכלכים של צוות הספינה, ועוצרת על יד חדרי הסוחרים.
הסכין נשלפת, פורצת את המנעול של החדר שני.
זהו חדרו של וויליאם רדנויס, סוחר האוצרות הידוע, וחפצים מכל פינות העולם מונחים סביב. מכלוב מלא קופים מהעולם החדש, ועד לנזם הויקינגי שעל אפו הנוחר.
השמועות אומרות שגרונו של הסוחר עשוי גחלים, ושהוא מסוגל לירוק אש מפיו.
העובדה שהוא לא טורח להחזיק כלי נשק בשנתו, ושמנחירותיו עולים לאוויר טבעות עשן, הופכת את השמועות לדגל אזהרה.
רוב הפורצים היו נכנסים במהירות לחדר, לוקחים כמה שיותר חפצים אקראיים, ובורחים כל עוד נפשם אינה חרוכה.
אף אחד מהם לא היה מתקרב אל העששית, אך זה מה שעשה הפורץ.
הוא סקר את החדר באיטיות, פניו הנעריות מוארות מעט לאור העששית, עד שידוע עצרה על חבילה עטופה בבד גס.
"הראי שעל הקיר" הוא דקלם בלחישה "אם בו תביט, אותך תכיר".
ידיו לקחו את החבילה בעדינות, ורגליו חצו את החדר בדממה.
רק הצרצרים ראו את הצללית שלו כשהוא ירד מהספינה ונעלם הצמחייה שמעבר לחול החוף.
הצרצרים, ושועל מכובד.
…
כשיצאו לפנות בוקר כמה ספינות סחר, היה באחד מהם נער חדש, במעילו מוחבאת חבילה מסתורית.
כשסר השועל הרים את ספינתו, "זנב האיפריה", וקרא שהוא יחזור עם הגנב עוד השבוע, ראשי התושבים נדו בראשם באדישות. אפילו וויליאם הסוחר הצית את מקטרתו בנשיפה וטען שמוטב להפליג. חפצים רבים ויקרים היו לו, וצד זה של העולם שרץ פושעים רבים מידי.
כשלפנות ערב מפרש שחור כיסה את האופק, והספינה השחורה השיגה את "הסנונית הנודדת", לא היה דבר שניתן לעשות.
אפילו אימתו של המפרש השחור לא יכול לגרום לאדם למסור את מה שכבר אינו בידיו.
…
מספרים שכש"חרב הסולטן" עוגנת בנמל, השחפים ממריאים לשמיים.
כשג'וחה ראה את אנשי הצוות מטילים את סכיניהם לכיוון השחף שהתיישב על המעקה, הוא גם הבין את הסיבה.
"בוא יא ג'וחה, נראה את הכבוד שלך עם הסכין" קרא אחד מהם, פיו לועס טבק.
"הכבוד עלול להוציא אותי מן העולם" ענה ג'וחה, בוחן את השמיים "וכך גם הסכין" הוא המשיך, גורר מהמלחים צחוק פרוע.
ג'וחה אמנם היה בדחן, אך לץ הוא לא היה.
עוד כשהיה ילד קטון היו רגליו היחפות טופפות בין קרשי העץ של המזח בנמל יפו. הוא היה פורק את הסחורות של אבריימל, ועוזר לר' יעקב לדוג. מנקה שברי בקבוקים שהתנפצו על הסלעים, ומכוון את הענקים לאכסניה בגודל המתאים להם.
כך הוא גדל, מלמל תהילים בעודו מסדר את חדרו של טיפוס מפוקפק אחד, ומגן בחרבו על אח יהודי מפני טיפוס מפוקפק אחר.
לב טהור היה לו לג'וחה, והים היה ביתו.
לכן בחרו בו ללוות את רבי קלמן בהפלגה ליהודי הגולה, לאיסוף תרומות בשביל עניי ארץ ישראל.
ר' קלמן לא הכיר את הגלים, ואלה החמיצו את פניו כאילו שאישתו שלחה אותו לקנות שמן מהסוחר בשוק.
"תנשום, רבי קלמן" חייך אליו ג'וחה, "אתה רק צריך להרגיש שאתה זורם עם הים, הכל יהיה פשוט יותר אחר כך".
"אני רק צריך לברך הגומל" מלמל ר' קלמן בפנים ירקרקות "במה אוחז הקפטן, לאיזה קשר הגענו?"
"אברר לך, שנפשך תשמח" ענה ג'וחה, והפנה את ראשו,קד קידה נימוס,"מה המהירות, קפטן עלי?"
קריאתו וקידתו של ג'וחה זוכהבתשומת הלב של עלי, אך גם הבהילו את התוכי שלו, שעף בבהלה.
"תחזור לפה שומשום!" צעק הקפטן לציפור, גלימתו מתנופפת ברוח, "או שאהפוך אותך לשטיח!".
רק כשהתוכי נחת על זרועו, עינו האחת של עלי הביטה בג'וחה בחדות. "אני נווט או קפטן, יא איבני?" הוא ענה, לועס שזיף, "תשאל את הנער החדש".
"כן המפקד קפטן יא באבא!" קרא ג'וחה,ולחש לר' קלמן, "אל תרגיז את עלי, אומרים שהוא הביס ארבעים שודדים בידו השמאלית בלבד".
"ממה נפשך" ענה ר' קלמן "ידו הימנית היא קרס ותו לא", אך ג'וחה כבר היה בחבלים, מטפס בזריזות ומזנק לגשר הסיפון.
"אי אי יא חביבי סלאח" הוא קרא לנווט בעל התרבוש העקום, ושן הזהב העקומה עוד יותר, "ואי אי יא בחור חדש".
"ג'וני" ענה הנער החדש, שערו היה שחור ופניו מלוכלכות. מעיל שחור ארוך כיסה את גופו הצנום.
"אי אי יא ג'וני ג'וני" ענה ג'וחה "מספרד נכון?"
עיניו של ג'וני אמרו כן, אך פיו אמר "לא".
"הבנתי" ג'וחה סידר את ציציותיו בחגורתו. סודו של הנער אינו נוגע אליו "מה המהירות של-"
מילותיו גוועו מצעקותיו של צאבע.
צאבע היה צופה כל ימי חייו, והטבעות שעל שריונו רמזו שמדובר על הרבה זמן.
עכשיו הצב המזדקן עמד על קצות מגפיו, עינו האחת עצומה, והשנייה ממקודת בטלסקופ.
"מפרש שחור באופק!" קולו הצרוד משנים של אלכוהול הגיע לקול החזק ביותר שהוא יכול היה להפיק "לעמדות קרב!"
ענן שחור העיב על פני כולם, וצעקות מילאו את הסיפון.
"שומשום, הבא לי את המשקפת" קרא עלי לתוכי המאולף.
עינו הביטה מעבר לזכוכית "הבלאק שיפ. הספינה השחורה".
"פיראטים!" "רוצו לעמדות!" "תותחנים לטעון!" "זוז זוז זוז!" "שומשום, הבא לי את החרב שלי!".
"תהילים, ר' קלמן" אמר ג'וחה, פניו חיוורות. ידו אחזה חרב קצרה וקלע דוד, "תהילים עד שהם יגיעו.החברה שאתה רואה כאן" עיניו רמזו על הימאים שרצו סביבם "הם ארגון חסד יחסית לאנשיו של הבלאק שיפ".
...
המולה בבטן הספינה. צעקות, דחיפות, מתכת נוקשת.
ריח של סכנה מכה בכולם.
אלה מטעינים את התותח, אלה משייפים חרבות, אחד גונב לגימה מהחבית ורץ לסיפון.
רק נער אחד משתופף בחושך, עובר על יד הדרגש שלו, ומלטף חבילה קשורה. "אותך הם רוצים, ראי קסום שלי" הוא מלמל בספרדית "הראי שאומר לכל אדם מי הוא באמת". הוא החביא את החבילה בין הרשתות,מתחת לשטיחים המגולגלים, ועלה לסיפון בסכין שלופה.
הוא ראה קודם כל את העשן.
עשן סמיך ושחור, ריח של אבק שריפה.הספינה התנודדה בעוז כל פעם שפגז פגע במים.
אחד התרנים כבר נשבר, ורסיסי עץ צפו על הים. מלחים אחדים ניסו להפריד אותו מהספינה על מנת לשמור על שיווי המשקל שלה.
"למתוח מפרשים! תשברו ימינה" עלי מתנדנד על הסיפון, עיניו בורקות "המעלה גירה הזה לא יחסל את עלי".
התותח רעם. " ג'וני ג'וני!" מישהו זינק עליו,מפיל אותו לרצפת הסיפון, זה היה ג'וחה.
גולת ברזל ריסקה את המקום בו ג'וני עמד רגע קודם. "תודה תודה" הנער מלמל.
"על לא דבר פאפא" ענה ג'וחה, "תתכונן, הם מגיעים".
והם באמת הגיעו.
צללית שחורה כליל מצולות, חוסמת את האופק.
תותחיהם רעמו, פוערים חור במפרש השני.
"סלאח, תסובב את הירכתיים! נער סיפון! לקפל מפרשים! ג'וחה יא יהוד! שמור על הגשר!"
חבל ארוך, קרס משונן בקצהו, נזרק לכיוון הסיפון. עלי שיסף אותו בחרבו.
"אין לאיפה לברוח אנשים!" הוא צעק "רק להילחם! כולם לעמדות! סכינים בין השיניים!" הוא נופף בחרבו משובצת היהלומים כמו בדגל.
אנשיו חתכו חבל אחר חבל. אך ברגע שהקרס הראשון הצליח להאחז, הפלישה הפכה לעובדה קיימת.
שודד ראשון גלש על החבל, מזנק על הסיפון. האחרים באו בעקבותיו. תוך דקה חבלים חיברו בין הספינות כמו רשת דייגים.
"קפטן בלאק שיפ, הכבשה השחורה. הגיע הזמן שניפגש, בהמה הולכת על שתיים?" מלמל עלי, משחק בחרבו.
זוג מגפיים שחורות כלילה נחתו על הסיפון בנקישה.
מעיל צמר שחור, חרב שחורה, כובע שחור עם נוצה שחורה.
"מההה... מהההאיפה העזת לגנוב את החפץ היקר מכל, אותו רציתי לשדוד בעצמי, עלי?"
כבש שחור ומצולק גער בקול צרוד, אוחז חרב מעוקלת, ומצחצח אותה בקרניו.
"לא גנבתי שום חפץ, כבשה".
"באמממת," עכשיו הכבש ציחצח עם החרב את פרסות ידיו "אז הראי הקסום של המלכה לא נמצא כאן?."
"מה זה ההבל הזה?" מלמל ר' קלמן.
"אגדה ישנה של מלחים שיכורים" לחש לו ג'וחה " ראי שמראה לך מי אתה באמת."
"אני לא גנבתי שום ראי. קסום או לא" עלי קרא, מרים את חרבו ומזנק.
צלילי המתכת החרידו את המים. עלי והכבש השחור הסתובבו על הסיפון, חרבותיהם המעוקלות מתנגשות זו בזו.
השודדים זינקו מיד, תוקפים את אנשיו של עלי.
ג'וחה עמד לפני ר' קלמן, מגן עליו. הקלע שלו צולף בכל פיראט שהתקרב.
"קשה לי," ר' קלמן הרים את מקלו, מרחיק פיראט בעל אוזניים מחודדות "מפני מה פיראט ירצה חפץ שיגיד לו מיהו באמת?"
"זה לא סתם פיראט" ג'וני הנער זינק לידם מאחד החבלים, חרב סיף בידו האחת, מגינה מפני פיראט ירוק זקן, "הכבש השחור תמיד הרגיש שונה מהכבשים הלבנים. בתחילת ימיו הוא מכר צמר בעיר הנמל און-קליסטו, אבל רק פושעים קונים צמר שחור. קשה להיות מהגר, וחיות מדברות תמיד זוכות לעוינות".
פיראט שמן התקרב, וג'וחה הדפו בבעיטה "אז למה אתה גנבת את החפץ, נער ספרדי?"
פניו המלוכלכות של ג'וני החווירו "לא גנבתי פאפא" הוא ענה.
"לא משקר?" חייך ג'וחה.
"קשה להיות מהגר" לחש ג'וני,הפיל פיראט כחול במכתב מרפק, וזינק בחזרה לחבלים.
"תיכנע,כבש! תן לי קצת צמר." צרח עלי, מזנק על התורן.
"מממאה מטבעות זהב לא יכפרו על מממילותיך". ענה הכבש, מזנק אחריו.
הם צעדו על הקרש, חרבותיהם מתנגשות.
עלי צעד הלוך ושוב, מגן עם קרסו ותוקף עם חרבו.
הכבש חייך, ידו האחת מאחורי גבו, חרבו הענקית בולמת התקפה אחר התקפה.
"שומשום,לקרב!" צעק עלי.
התוכי ריחף לעבר פניו של הכבש השחור, אך הוא הדף אותו בקרניו, התסתובב, ובתנועה מהירה הגן על גופו בעזרת חרבו, ונגח בעלי.
המכה הפילה את עלי על סולם החבלים והכבש זינק עליו, מצמיד את חרבו השחורה לגרונו.
"עכשיו, אני יבדוק ממממי ממאנשיך גנב לי את הראי" הוא סינן, פורק את עלי מחרבו, וזורק אותה למים. "היכנעו".
והם נכנעו.
חבורה עלובה של מלחים ונוסעים, קשורים לתורן.
כבוד לא היה להם, וגם לא סכינים.
חלקם רטנו, חלקם כעסו. ג'וחה לא היה מהם.
"ג'וני, ג'וני" לחש ג'וחה לנער הסיפון הקשור לידו.
"כן פאפא?" שאל הנער.
"האמת לא חשובה לך? " ניסה ג'וחה.
פניו של הנער נפלו. "לא פאפא" הוא ענה.
"אבל בראי יש רק אמת,לא?" הרים קלמן את גבותיו.
פיו של הנער התכווץ "כן פאפא".
"אז האמת חשובה לך" ענה ג'וחה.
"לא פאפא", הנער חשק שיניים.
"יש לכם שנייה אחת לגלות איפה הראי" הכבש עבר בין האנשים הקשורים, מתעכב על עלי הפצוע, "ולא, כולכם תיהיו מממאכל לכרישים."
"חכה!" קרא ג'וחה "אני יודע איפה הראי".
שחף לא קרא, רוח לא נעה.
"תראה לי" ענה הכבש "לרדת!".
ג'וחה ירד, ידיו קשורות, הכבש אחריו עם שבעה מאנשיו.
"מה הוא עושה?" מלמל ג'וני.
"מציל חיים של שלושה יהודים", ענה רבי קלמן "חיים שכמעט נגבו במחיר השקר".
ג'וני שתק, נושך את שפתיו.
אולי קלמן היה אומר משהו,אם הכבש לא היה מגיע.
"הוא קרא את העיניים שלי" מלמל ג'וני, מביט בג'וחה ובחבילה "כמו שהוא הבין שאני ספרדי, הוא הבין איפה החבילה".
"שכוייח ילד, המשך למלמל" ענה לו קלמן "ליבו הטהור של ג'וחה מזהה שקרים ממרחק מייל".
"שתקו!" צעק הכבש "קשרו אותו. אני רק יביט בראי, ואז נזרוק אותו ממממהסיפון".
הכבש פתח את החבילה, מביט בה. "מממממההה?" הוא צעק.
רק קלמן חייך "הבל" הוא אמר.
"זה ראי רגיל?" עיניו הגדולות של ג'וני התמלאו דמעות.
"לא", ענה קלמן "כתוב בו בצד משהו,בלשון הקודש".
"מה כתוב כאן?" הכבש הצמיד את חרבו לגרונו של ג'וחה.
"הכל הבל" ענה ג'וחה "הסוף של ספר קהלת. להקריא הכל? סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ו"
"מממספיק!" קרא הכבש,אוחז בצווארו של ג'וחה "אתה הולך לכרישים".
סכין קטנה קפצה משרוול מלוכלך,חותכת חבל. נער צנום זינק על הכבש, שולף חרב ממגפו.
"לפני שאתה זורק את חברי לים, תאלץ להילחם מולי". הנער קרא.
"מממיי אתה?" געה הכבש, חרבו שלופה.
"ג'ונתן חוארדו,נער יתום ממגורשי ספרד, והראי הזה שייך לאבי". אמר ג'וני, מכוון את חרבו.
"יפה," חייך קלמן "ג'וחה תמיד צודק".
והקרב התחיל.
ג'ונתן זרק את הסכין הקטנה, וקלמן התיר את החבלים של השבויים.
ג'וחה בעט בחבית ריקה, מגלגל אותה על הכבש.
ג'ונתן זינק על החבית, חרב הסיף שלו פוגעת בזו המעוקלת של הפיראט.
עלי שוחרר אחרון, והוא הדף פיראט אחר פיראט, רוטן על חרבו הישנה שבמצולות.
...אבל הפיראטים היו רבים, והם מעטים…
...אבל ספינה מהירה התקרבה, שועל בעל כובע משולש קצוות עומד בסיפונה.
"בשם בית המלוכה,היכנעו". הוא קרא, חייליו בעלי המדים הארוכים חודרים לספינה, עוצרים את אחרוני הפיראטים.
"רציתי לתפוס את הנער שגנב את הראי" אמר הסר השועל "ותפסתי את הכבש השחור".
"חיפש אתונות" העיר קלמן "ומצא כבשה" ענה ג'וחה.
"ומי הנער הגנב?" פנה השועל לעלי.
שקט שרר בספינה, נער צנום פסע קדימה.
"גמרתי לשקר" הוא אמר "שמי יונתן חוארדו, יתום ממגורשי ספרד, והראי הזה שייך לאבי. חשבתי שיש בו קסם, אבל יש בו יותר מזה. יש בו אמת".
הנער זרק את חרבו "אנא החזר לי אותו, למען אבי. רחם עליי, גמול לי על שעצרתי את הפיראט".
"אני בהחלט ירחם עליך" ענה השועל "גם כי נתת לי את הפיראט, וגם כי נתת לי משהו שמזמן לא היה לי" הוא חייך מתחת לשפמו "אירוע מעניין".
...
יפים השקיעות בים התיכון, ויפה הוא המראה של יהודים הלומדים תורה עם יהודי צעיר יותר.
ובין הצעקות של עלי וציוצי התוכי, ושירת סלאח השיכור ושאר המלחים, עולה ניגון אחד, בלשון הקודש, עולה, ועולה, מעלה מעלה.
...
"אז הנה, לחיים! צעק נא איתי,
האם הסיפור אכן אמיתי?
החזר הכינור, ברכה אחרונה,
מתח המפרש, נגלה במסע! ".
דיון נספח לאתגר - אי המטמון
