אתגר נספח אתגר כתיבה אופי הדמות שלכם

מלכי פריד · 20/6/24

כאן הדיונים והניחושים!

מלכי פריד · 21/6/24

@מ. י. פרצמן אשמח אם אפשר לנעוץ את האתגר.

אוראל סולטן · 23/6/24

עכשיו בוא נראה מי מוצא ראשון את המילים "עצלן" ו"ישנוני" בקטע שב"ה כתבתי לאתגר.

נ.ב: אל תיקחו ריזיקה ותתחילו לחפש, פשוט המילים האלו לא רשומות...

הטעם המושלם · 24/6/24

נכתב ע"י אוראל סולטן:
עכשיו בוא נראה מי מוצא ראשון את המילים "עצלן" ו"ישנוני" בקטע שב"ה כתבתי לאתגר.

נ.ב: אל תיקחו ריזיקה ותתחילו לחפש, פשוט המילים האלו לא רשומות...

אצלי זה גם שקוף- אופטימית ואימפולסיבית חסרת תקנה מול יותר מידי יצוגיות ורישמיות

אבגדהו2 · 25/6/24

@מלכי פריד אתגר מהמם!

אבגדהו2 · 25/6/24

נכתב ע"י הטעם המושלם:
אצלי זה גם שקוף- אופטימית ואימפולסיבית חסרת תקנה מול יותר מידי יצוגיות ורישמיות

עשית את זה בגדול

yael305 · 25/6/24

איכשהו עליתי על זה לבד...

וזה היה טוב, כי דווקא כשה מהזווית הזאת אז גם אנחנו 'רואים' יותר דברים..

נכתב ע"י אבגדהו2:
אני ניסיתי להציג את השקטה הזו, ששמה לב לכל הפרטים הקטנים, למול דברנית חסרת תקנה..

מ. ש · 26/6/24

רק רק דו שיח בלי תיאורים?
לספר מהצד של המשהו שעלי אני מספרת? ו רק לכתוב דו שיח כמו של הצגה?

מ. ש · 27/6/24

נכתב ע"י לבי:
בס'ד
לפתוח ת'אולם ולחכות שעה ועשרים לחופה, זה נאה ? ישר...
להגיע בדיוק בזמן ולשבת משועמם עד שהקווטר - יביא את הרך הנולד ולהעמיס בינתיים, בורקסים לעייפה על הבוקר...זה נכון?
למה למהר? בטוח תמיד שאגיע , ענין של "בטחון עצמי."
יותר טוב בעיניך, לדפוק על דלת המחותנים פונקט בשמונה ושלושים כמו שקבעו ולשמוע את הכלה מייבבת, "איפה עוד נעל נעלמה לי"...זה יפה?
זה נכון שתמיד יקבל את פנינו פרצוף חמוץ אחד לפחות, אנחנו רגילים... לא נמות מזה.
תפסיק, אלה שמחכים לכם כמעט מתים מרוב "חכיון" מי אתם ? הגזמתם! עכשיו להגיע?
מה זו מחלה? כן , מחלה...
ויש לה שם? איך?
"אחרת"? כמו "אדמת" "צהבת"...
יש חיסון?
כן, לשבת לחכות לאחרים, לא שיחכו לך,
לפתוח ת'אולם, לא לבוא כשכמעט סוגרים,
לא לדפוק בפראות, על חלונות הבנק- בשתים עשרה אפס אפס ודקה.
לא להתרברב... שאתה מכבד דווקא ברקוד ה"מצוה טאנץ" בשתיים ושלושים לפנות בוקר.
רגע, לא מתאים לי החיסון, עקרונית אשתי נגד חיסונים...
אין מה לעשות, אני נשאר חולני, אחרת...

לא מצאתי פה דו שיח.
וסורי לא הבנתי מה קורה.

מ. ש · 27/6/24

נכתב ע"י ifatrosh:
"המורה, מאז שאבא עזב את הבית, אני הגבר בבית, מה לעשות? ככה זה החיים", מיכאל מושך בכתפיו.

פחד פחדים!

ifatrosh · 27/6/24

נכתב ע"י מ. ש:
פחד פחדים!

האם מובן מה התכונה?
אמנם לא מולדת אבל נרכשת

הטעם המושלם · 27/6/24

נכתב ע"י ifatrosh:
האם מובן מה התכונה?
אמנם לא מולדת אבל נרכשת

ילד הורי

לבי · 1/7/24

בסד
יש רק דו שיח ואולי הרוב מונולוג בין החולה כאילו במחלת האחרת לדייקן.
כנראה לא הצלחתי להסביר את
"עומק" הרעיון חחח ומשחק המילים.

לבי · 1/7/24

נכתב ע"י מ. ש:
לא מצאתי פה דו שיח.
וסורי לא הבנתי מה קורה.

שוב ...יש מונולוג דו שיח בין מאחרן כרוני לדיקן
והמחלה היא אחרת מין משחק מילים...
למה לא הצלחתי להסביר ת'צמי?

אליהו פ · 2/7/24

נכתב ע"י מ. ש:
לא מצאתי פה דו שיח.
וסורי לא הבנתי מה קורה.

נכתב ע"י לבי:
בסד
יש רק דו שיח ואולי הרוב מונולוג בין החולה כאילו במחלת האחרת לדייקן.
כנראה לא הצלחתי להסביר את
"עומק" הרעיון חחח ומשחק המילים.

נכתב ע"י לבי:
שוב ...יש מונולוג דו שיח בין מאחרן כרוני לדיקן
והמחלה היא אחרת מין משחק מילים...
למה לא הצלחתי להסביר ת'צמי?

להיות יקה זה מחלה?
הם טוענים שלהיות ’ישראלי’ זה מחלה...

מתן מאור · 2/7/24

מתנצל בפני כולם על הטעויות הרבות שנפלו בקטע, הגהתי רק פעם אחת תוך שאני מחזיק את עיני פקוחות תחת השפעת קפה שחור. אני מקבל עלי אחריות, ואשתדל לא לעשות זאת שוב.

עמכם הסליחה.

לבי · 2/7/24

בס"ד
לאליהו. פ
לא על מחלת היקים מדובר
על מחלה אחרת..."אחרת" שמה...
בתקוה שהובנתי .

מ. ש · 2/7/24

נכתב ע"י אחת כזאתי;):
׳׳מה אני מכינה לך לאכול?׳׳ חנה מתיישבת מול אלי, ׳׳אני רוצה לפנק אותך לכבוד בין הזמנים . תתפרע׳׳.

׳׳את יודעת שאני אוהב הכללל׳׳ אלי אומר מיד.

׳׳ובכל זאת?..׳׳ חנה לוחצת. שיענה כבר מה הוא רוצה. הכל סביבו זה ניחושים. מה הוא יאהב או ירצה. אין עובדה מוגמרת.

׳׳בכל זאת אני בוחר שתכיני מה שאת רוצה. אולי מה שאת אוהבת?׳׳ הוא מציע לבסוף. אם לא החלטה, לפחות איזה שהוא כיון.

׳׳לא. אתמול ושלשום הכנתי מה שאני רוצה ואוהבת, לפני זה מה ששאר הילדים רוצים. הפעם תורך.׳׳ היא מגלגלת לכיוונו את הכדור בחזרה. נעמדת להכין שתיה קלה לשתייהם. עד שהדיון יסתיים עם תפריט רשמי.

׳׳אז אהמ.. חלבי?׳׳ אלי אומר לאט. חושב. ׳׳או שאולי פרווה? כי לפעמים עדיף להישאר נטרלי.. את יודעת׳׳

׳׳אני אחליט וזהו.׳׳ חנה נאנחת. מגישה לשלוחן שתי כוסות קפה קר. ׳׳עכשיו אתה במילא ניהיה חלבי. אחר כך אכין ארוחה חלבית.׳׳ היא קובעת. אחרת- את ארוחת הערב הקרובה, הם יאכלו מחרתיים, לארוחת הצהריים. מנסיון.

׳׳מצוין. תודה.׳׳ אלי מברך, לוגם מהקפה. שובל לבן מכתים את השולחן. ׳׳אני חושב שעדיף לי ללכת עכשיו לקניות, ואחר כך לחזור לאוכל. או אולי הפוך?׳׳ הוא מתלבט בקול. מנקה את השולחן בהסח הדעת.

׳׳האוכל יהיה מוכן עוד שעה וחצי בע׳׳ה. ככה שזה להחלטך׳׳ חנה מעדכנת.

׳׳ועדיין אמא. מה הדעה שלך?׳׳ מצוקה בקולו.

׳׳שאתה כבר ילד גדול.׳׳ היא נאנחת. מוסיפה קלישאה אימהית שחוקה. ׳׳ומה יהיה כשתתחתן?׳׳

׳׳באמת מה יהיה׳׳ הוא חוזר אחריה בשקט. שוקע במחשבות של אם, כמה, ואילו. עדיף ככה, או אולי אחרת?