נושא החודש - מרחשוון תש"פ

[וי שלוק]

לילה סמיך בחוץ. אני לבד. בודד.

כתבתי קטע מצוין, העליתי לפרוג.

שני לייקים.

מרפרש. מרפרש. מרפרש.

שוב אני לבד.

וכך היה...
את הדרך גמעתי בדהרה
אל משרדי נכנסתי בסערה

השעה מאוחרת, בחוץ חשוך
אין זו שעה שאני אל מחשבי רתוק

פתחתי את מחשבי, מתוח
מה אראה בפרוג לא ידוע

התוצאות אכן לא מרשימות
תחזיות "שיילה" מתגשמות

שני לייקים ועוד אחד
מבויישים להם בצד

אולי מחר, אני מתעודד
יתווספו עוד כמה להתיידד

ובנתיים???

נ.ב. גילוי נאות, אין קטע זה בא לסחוט עוד לייקים

 

[לילך אור]

בלי קשר לסחיטות:

הקטעים שווים לייקים.

 

[וי שלוק]

הקטעים שווים לייקים.

מילה אחת יש לי בשבילך
תודה

 

[יאן]

למה מ"ם קישר את החורף לבדידות?
תמהני.
יושב לי כאן בחדר מוסק, מוזיקה קלאסית של ואן גוך מתנגנת בחלל. אני מרפרש על הקטע המדהים שכתבתי. לדעתי הוא שווה לפחות 25 לייקים, וזה עולה בקצב ממוצע של לייק לשלוש דקות. אם ימשיך ככה אוכל אפילו לחשוב על ללכת לישון.
בינתיים @zundel העלה קטע שנראה ממש טוב.
איזה כיף חורף.

טראאאאח. בום. החשמל נפל.

אוי. איך אני בודד.






* וינסנט וילֶם ואן גוך היה צייר הולנדי, ולא מלחין. לא צריך להאמין לכל מה שכותבים באינטרנט.

 

[לכאורה.]

[רווק]

אהמממ,
לקחת את זה קצת רחוק...

ושב לי כאן בחדר מוסק, מוזיקה קלאסית של ואן גוך מתנגנת בחלל

תהיתי באמת איך זה שתמונות מנגנות..
נס שהסברת

 

[kiwi]

עם הקמטים הרבים היא מסתדרת לא רע. כל קמט מכיל בתוכו נסיון חיים. ולה יש כל כך הרבה מה לתרום. גם הכאבים בברכיים, הגו הכפוף והצלצולים באזניים נסבלים. הם חלק מהשגרה שלה. והיא מברכת את כוחו של ההרגל הטוב והיציב.

הסידור החדש שחיים קנה לה בחג האחרון ניצב על השידה ליד הסידור הישן. היא רוצה לכבד את חיים, בנה הבכור ובה בעת לא מסוגלת לעזוב את הסידור שספג בתוכו את כל חייה.

חיים גם קנה לה טלפון אלחוטי. כזה שהיא מטעינה אותו בלילה ובכל משך היום הולך לצידה לכל מקום. "שלא תצטרכי לקום כל רגע לטלפון. זה גם מה שהולך היום" הסביר לה חיים בקול הסבלני שלו. ברכה-לאה שמחה. חיים תמיד דאג עליה. עוד כשהיה ילד קטן היה מכבד אותה מאוד.

הטלפון השחור, המנגן בהרמוניה נפלאה שחיים סידר לה בלחיצה על מספר מקשים, מצלצל מידי יום בשבע בבוקר. אז חיים שואל אם לקחה את הכדורים, ובשבע בערב, כשחיים מזכיר לה שוב לקחת את הכדורים ומספר לה מעט על דברים מעניינים שקרו במהלך היום. נוח מתקשר באחת בצהריים, מדבר קצרות כדרכו. ושלומקה מתקשר מידי יום שישי. לומר שבת שלום. עובד קשה, המסכן.

הנכדים מתקשרים פה ושם, במיוחד אם הם צריכים משהו מסוים "איך היו החיים של פעם? יש לי עבודה בכיתה", "איך קראו לסבא שלך? אני צריכה לט"ו בשבט לעץ שורשים", כאלו שאלות. היא עונה בסבלנות, מחכה כל היום שבבית הספר יתנו להם עבודות על החיים של פעם, או להקים עץ שורשים.

בינתיים היא לבד. מחכה.

(לאחרונה החלה לקבל טלפונים של תרומות, וואצפון וצינתוקים שונים. היא עונה בסבלנות, כדרכה, השיחה לעיתים מתארכת. לבסוף היא מפנה אותם למספר הטלפון של חיים. הוא מטפל בהכל. לפני שבוע היתה זו הנכדה שהחלה לעבוד במשרד טלפנות מסוים והתקשרה אליה כחלק מהעבודה. משזיהתה את סבתא שלה, הבינה שעליה להתקשר יותר. מאז גם מלי מתקשרת מידי יום.)

 

[מ"ם]

הודעה מאת @הגשש:

עומד מבחוץ, מקשיב לקולות החוגגים. זגוגיות אטומות, שקופות, מעבירות אלי את הצלילים. סיפורים, שירים, דעות, ביקורות, שיתופים. נפשי מפעפעת בקרבי. דמי סוער בוורידיי, מתפצפץ בליבי כמשקה מוגז. רוצה לענות, לשתף, אבל החלונות. אוי החלונות. האיטום החד צדדי. אנחה. קולי לא יגיע אל היושבים בפנים.

גדם עץ בודד, מארח לי לחברה. מצטדד, מבקש להישאר בודד למרות נוכחותי. רגליי שניצבו על משמרתם מט"ו באב, שולחות לי גלי תודה. נותנות שבח. מביט אל האופק בעיניים מצועפות. חלף לו הקיץ, הסתיו בעיצומו, החורף כבר קרב, ונשמתי הספרותית עדיין זועקת את בדידותה: לא! חומות הגטו לא נסגרו עלי כאשר התפלחתי החוצה, להשיג ציגרטה אחת או שתיים. ממש לא. הייתה זאת אקציה חסרת רחמים, הזדהות או בדידות.

דחיתי הזדהות.
בחרתי בדידות.

שלכם, בודד בלב ונפש
הגשש.

 

[גוגלית]

/מי צריך את כל העולם ואשתו?

שהעולם ואשתו ילכו ביחד,
לי - לא איכפת להתבודד.
לצל שלי אין צל של פחד
והוא אחלה משת"פ בלהסתודד.

שהעולם ואשתו ינדדו עם להקה,
העיקר שיהיה להם עם-מי-ללכת.
יעדיפו לשיר על פלייבק של אזעקה
רק לא סולו בשלכת.

שהעולם ואשתו יחסו כמו שפנים
תחת מטריה אנושית מגוננת.
מטריה זה לפחדנים!
מעדיפה להישאר בחוץ, מצוננת.

שהעולם ואשתו יכנסו לתיבה
שנח בה רק בזוגות.
ודבק מגע בין עורב לעורבה,
(ירד מבול אם יהיו הפוגות.)

שהעולם ואשתו ילכו מפה ביחד
וישאירו אותי קצת עם עצמי.

 

[Angular]

אני הולך
ברחוב
הרטוב
והרוח
לוחש לי סיפור מרתק.

אני הולך
ושותק
משחק
עם עלה
שנשר על לחיי מלטף.

אני הולך
מחייך
מגחך
אל ענן
מלמעלה אלי הוא צוחק.

אני הולך
אמא, לא,
אל
תזמיני
חבר
יש לי כבר די והותר.

 

[מ"ם]

העלה הבודד,
האחרון שנושר מן העץ בהשלמה חסרת אונים.

יַחְדָּיו

שְׁנֵי פְּרָחִים כּוֹמְשִׁים
חִבְּקוּ זֶה אֶת זֶה:
"אִם גּוֹרַל הַקֵּץ
נִגְזַר עָלֵינוּ בַּסְּתָיו
הָבָה נִבְלֶה יַחְדָּיו".

(צבי יאיר)

 

[עדיאל]

אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ
שְׁטוּפַת בָּדָד
וְגַעְגּוּעַ
לְדַקּוֹת שֶׁל לְבַד


מַה בִּקַּשְׁתִּי
מַה יִחָלְתִּי
מַה בְּסַךְ הַכֹּל רָצִיתִי
קְצָת לִנְשֹׁם
תְּנוּ לִי
הַנִּיחוּ לִי
הַחְזִיקוּ אוֹתִי
בַּחֲלוֹם


כִּי לִפְעָמִים
כְּמוֹ הָאוֹתִיּוֹת
גַּם הֵן שִׁשִּׁים רִבּוֹא
חַיִּים בְּמַקְבִּיל
וְגַם אֲנִי לְעִתִּים
רוֹצֶה לִהְיוֹת
כְּמוֹתָם, אֵפוֹא
מֻקָּף גְּוִיל

 

[וי שלוק]

מוקף אנשים ובודד,
איתו באמת, אין איש מתיידד,
אולי עם כספו וזהבו?
אך עליו אין איש שם יהבו.

אל משרדו מגיעים רבים,
ובו עצמו אינם מעוניינים,
זקוקים הם לו, לעוצמתו,
לכן מחייכים הם לעומתו.

וכשהחשיך נעל את משרדו,
לביתו פנה כשהוא לבדו,
מהרהר על חייו, גורלו,
מה עלה עד כה בחבלו.

מפינת הרחוב בקע הקול,
"אולי ר' יהודי לי תעזור,
בודד אני, ומסכן,
אולי רחמך עלי תעורר".

ובמוחו הבליחה המחשבה,
המסכן חושב שאתה?
בבדידותך , לפחות, כולם מכירים,
ומבדידותי רחמי העולם מנוטרלים.

אז למי יאות כתר הבודד???

 

[תופרת חרישית]

נחה עלי סוג של רוח

חורף קר ומצנן

סחפה וקצת בכוח

סופת אמת, ואתגונן.

לחשה באומץ שיח

לא בייש אף מתחנן

כמעט עקרה את הבריח

בתום למדה להתלונן.

תבוא לשוט עימי בליל

בין שירה ליללות

כפיה מעלה אל שמים

תפרוש בים המשאלות.

תיפול אפיים על ברכיים

שימי כאן התהיות

השקי אותי רק פעמיים

ויפתרו הבהלות.

ובעיניה זיק של עצב

מי אני שאתפתה

אל מול אותה יפת הקצב

'ממרומיה' תתהדר.

עוד תנגוס בסם המלל

בשירות המצטדק

שיניה לובן ושמנת

בבגדיה תתגנב.

ואני חותך באומץ

בשניות מרים כיכר

מסבך לה את הדרך

אולי ירד עמוד ענן.

כוחות שריון יצאו לעזר

מודיעין, חיל הנדסה

מצויידים בכלי הנשק

פרצו מכשול בהצלחה.

את ישותי כמעט שכחתי

שם בינות למהומה

בלי תחושה קצת התרחקתי

מפוקוס עין העדשה.

בכוחות לא לי אחזתי

מצפה להפיכה

היום תבוא, אתמול ידעתי

זו בדמות הגאולה.

פורש מתוך המיית הרוח

מתבונן סביב סביב

היכן אוכל לנחות בטוח

ושום סלע לא יעיב.

נבוך חומק חצי זחוח

אוחז בשק ה'אנוכי'

עליו עמלתי תוך פילוח

בבדידות שבתוכי...

 

[calm]

בס"ד

עוד יום חורפי על ספה בסלון
רגלי על ריקליינר עייני בחלון
וארומה קסומה של קפה של לבד
וב"אמא תכסי אותי" הרגע אבד

וה"לבד" מתאדה עם החום והאדים
כששוב קמה להרדים ת'ילדים
ומבט אחד חפוז שנשלח לצדדים
מספר על רגעי "לבד" שמראש אבודים

כי בכיור אחרי בישול הררים של כלים
סלי כביסות ובגדים שלעולם לא כלים
ומשחקים בתפזורת של נערים ועוללים
והאדים מהקפה, כמה עצוב, כבר לא עולים...

ובתנופת אנחה קורסת שוב לכורסה
להחזיר רגעי מנוחה לעצמי מנסה
עד שלפתע נפתחת דלת הכניסה
ופסיעה מוכרת צועדת פנימה אל השקט, מהוסה

כנראה שפני לבנות כחלב
מול עייני המודות מפשיל שרווליו
וטיפות של סבון במחול משולהב
שכל הברכות יחולו עליו...

ולא אני אמרתי, אלו מילים ישנות
"לא טוב היות... לבדו" אלא לבנות מחנות
של שלום ואחווה ומילים שבונות
זיווג הגון במהרה לכל הממתינים והממתינות...

 

[ביזנסטורי - אילה]

בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות
בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות אני בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות

(זה במקום לכתוב: הבדידות חונקת אותי. או: אני טובע בבדידות...)

 

[calm]

בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות
בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות אני בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידותבדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות בדידות

(זה במקום לכתוב: הבדידות חונקת אותי. או: אני טובע בבדידות...)

זה מה שנקרא -
אני בודד במערכה...

 

[יוסף שחק]

נחה עלי סוג של רוח

חורף קר ומצנן

סחפה וקצת בכוח

סופת אמת, ואתגונן.

לחשה באומץ שיח

לא בייש אף מתחנן

כמעט עקרה את הבריח

בתום למדה להתלונן.

תבוא לשוט עימי בליל

בין שירה ליללות

כפיה מעלה אל שמים

תפרוש בים המשאלות.

תיפול אפיים על ברכיים

שימי כאן התהיות

השקי אותי רק פעמיים

ויפתרו הבהלות.

ובעיניה זיק של עצב

מי אני שאתפתה

אל מול אותה יפת הקצב

'ממרומיה' תתהדר.

עוד תנגוס בסם המלל

בשירות המצטדק

שיניה לובן ושמנת

בבגדיה תתגנב.

ואני חותך באומץ

בשניות מרים כיכר

מסבך לה את הדרך

אולי ירד עמוד ענן.

כוחות שריון יצאו לעזר

מודיעין, חיל הנדסה

מצויידים בכלי הנשק

פרצו מכשול בהצלחה.

את ישותי כמעט שכחתי

שם בינות למהומה

בלי תחושה קצת התרחקתי

מפוקוס עין העדשה.

בכוחות לא לי אחזתי

מצפה להפיכה

היום תבוא, אתמול ידעתי

זו בדמות הגאולה.

פורש מתוך המיית הרוח

מתבונן סביב סביב

היכן אוכל לנחות בטוח

ושום סלע לא יעיב.

נבוך חומק חצי זחוח

אוחז בשק ה'אנוכי'

עליו עמלתי תוך פילוח

בבדידות שבתוכי...

WOW WOW WOW

 

[RACHELIZ]

לפעמים אין לך השראה לכתוב
ואתה מוצא משהו טוב
אז מעלה לכם הגיג מבריק
של מנדלבאום אריק: